הפולקלור מתעקש שגילה אלמגור לא חגגה ימי הולדת מאז המומולדת המפורסם שאיש לא בא אליו, ועם פולקלור לא מתווכחים. ביום שישי, 75 שנה אחרי, חגגו לה בגדול יום הולדת 85 באולם צוותא בתל אביב, עם רשימה מפוארת של אמנים. האירוע ארך יותר משלוש שעות, אבל אחרי כל כך הרבה שנים, מותר בהחלט לסלוח על כך.
על המסך הוקרנו קטעים מהסרטים שבהם השתתפה אלמגור ומתוכניות טלוויזיה בהן התארחה לצד ברכות מצולמות. נשיא המדינה יצחק הרצוג ורעייתו מיכל היו הראשונים לשגר ברכה כזאת. "אני מנסה לדמיין את הקולנוע הישראלי, את התיאטרון הישראלי ואת עולם התרבות הישראלי ללא התרומה המשמעותית שלך, גילה אהובה שלנו - והאמת שזו משימה קשה מאוד", אמר הרצוג. "היכולת הפנומנלית שלך להיכנס בטבעיות רבה כל כך לנעליה של כל דמות, להציג בכל פעם את האישה הישראלית ולא רק הישראלית, במלוא תפארתה וגם במלוא המורכבות שלה, עם כל גווני הפסיפס שלה, היא חלק בלתי נפרד מהתרבות שלנו לדורותיה.
"לצד העשייה המפוארת של גילה למדו אזרחיות ואזרחי ישראל שגילה היא גם אישה שאכפת לה", הוסיף הרצוג. "היא פטריוטית ישראלית מעורבת. היא דעתנית, היא נחרצת, היא ישירה, אומרת את אשר על לבה, גם כשיש לזה מחיר, נלחמת למען הערכים והחיים של כולנו, מאהבת המדינה ומדאגה כנה לחברה".
גם רון חולדאי, ראש העיר תל אביב, לא ויתר על ברכה: "גילה יקירתי", אמר, "אני אסיר תודה לך. אסיר תודה לך על זה שהצטרפת למסע הבחירות הראשון שלי. ביחד זכינו והפכת להיות מחזיקת תיק התרבות של עיריית תל אביב-יפו. אבל את, מה זה בשבילך? את הרי כבר עטורת פרסים. יש לך שם עולמי, וכולם הדום לרגלייך".
ליא קניג ומשה אדרי היו בין האחרונים ששיגרו לאלמגור ברכה מצולמת. "גילוש יקרה, יפהפייה ואהובה שלי", אמרה קניג, "אני רוצה לברך אותך על זה שאת קיימת, על מה שעשית עד היום לתרבות הישראלית. אני מקווה וחושבת שיודעים להעריך את זה מכל הבחינות. אני רוצה לברך אותך גם על מה שאת עושה עכשיו. לא כל שחקן מגיע בגילנו לסטנדרט ולהופעה שלך. העיקר שתמשיכי ככה עד 120. אל תצחקי, 120 היום זה לא גיל כל כך מוגזם".
הגר אגמון, בתה של אלמגור, וחיים וידר מצוותא הפיקו את האירוע שערך והגיש יואב גינאי והכנסותיו הוקדשו לארגון נכי צה"ל. אלון אופיר וגיל לוין ביימו וגיורא ליננברג ניהל מוזיקלית. אילי אלמני, עינת שרוף וליליאן ברטו שפתחו את החגיגה שרו שירים מהמחזמר "האמיני יום יבוא" על חייה של יפה ירקוני ובו מככבת אלמגור, כשבסיומם אמרה ברטו: "נפגשנו ב-2008 בהצגה 'אוגוסט מחוז אוסייג', והיום אנחנו שוב משחקות אמא ובת. את לא רק הפרטנרית הטובה בעולם, את גם האמא הנפלאה בעולם. את פייטרית, והבטן שלך נחרכת ממה שקורה כאן, ואת לא פוחדת להביע את דעתך. אני גאה בך, ותודה על זה שאת חברה שלי".
מיקי קם הקדישה לאלמגור את "אהבה בת עשרים" של ז'אק ברל, רבקה מיכאלי שרה את "יש לי פגישה" שכתבו ניסים אלוני ויאיר רוזנבלום, רוני דלומי שרה את "תן", עינת שרוף את "פרח הלילך" של נורית הירש ואורי אסף, עודד לאופולד את "במקום הזה" מהסרט "החיים על פי אגפא", נתן סלור, שאמו תרצה אתר הייתה חברתה של אלמגור, שר לה את "אהבתיה" שכתבה אתר, וטל קלאי (טלולה בונט) הצטרף לשיר "אני שייך לבובי", שהוקרן ברקע בביצוע אלמגור. האחים איתן ואייל חי משה הקדישו לאלמגור את "מאמא", ורויטל זלצמן קינחה בשיר "עוד לא אהבתי די". אורנה בנאי קרעה מצחוק כשבירכה אותה בשם לימור. "אני לא חובבת תיאטרון" אמרה, "אבל כשאמרו לי שגילה חוגגת כך וכך קייצים של הקיץ של אביה התייצבתי כמו עץ השדה".
המרגש מכולם היה דניאל וייס, בן קיבוץ בארי, שאיבד את הוריו בטבח בקיבוץ בארי, ששר את "אני גיטרה" ו"שדות של אירוסים", טוען בהם משמעויות שמעולם לא היו בהם.
צדי צרפתי, חבר קרוב במשך 68 שנים, התרגש לברך את אלמגור. "גילוש, גילה יקרה שלי, לא להאמין שעברו 68 שנים מאז שנפגשנו בהבימה, שני צעירים אמביציוזיים. מעבר לכישרון, ליופי ולכריזמה כבר אז ידעתי שאת לא רואה בעיניים, שתלחמי להגשים את כל היעדים שלך, לא משנה כמה הדרך תהיה קשה. גילה יודעת שהעולם לא תמיד הוגן, אבל זה לא משהו שיעצור אותה. התיאטרון לא תמיד נאמן. כשהתיאטרון הפנה לה עורף גילה ממשיכה להיאבק. היא מגלה לנו את יכולת הכתיבה שלה, את 'הקיץ של אביה'. כן, גילה המציאה את עצמה מחדש.
"גילה תמיד חלמה על בית שלא היה לה. הנישואים הראשונים לא הצליחו, אבל הניסיון השני עם יעקב אגמון היה הצלחה גדולה. הם אימצו את הגר והנה יש בית, יש משפחה ויש גם תיאטרון, סוג של בית. אבל התיאטרון תמיד היה בוגדני. אבל לגילה היה תמיד מאהב שתמיד אהב אותה וקיבל אותה כמו שצריך - קוראים לו המצלמה. הרומן הזה הוליד המון סרטים ופרסים וגם את פרס ישראל. גילה אלמגור מלכת הקולנוע הישראלי. גילה, סיפור חייך מוכיח שלא מספיק כישרון. צריך אומץ, ויכולת להיאבק ולא לוותר. גילה, את השראה, ורק תמשיכי להילחם ולרגש עם אותה אנרגיה. את אגדה חיה, אישה ושחקנית שמותירה חותם בל ימחה".
"שנים אני קוראת לו אח שלי, ואני לא מתמסרת בקלות", אמרה אלמגור כשחיבקה את צרפתי.
עוד חבר ותיק שבירך היה יהורם גאון. אחרי שהתלוצץ על תל אביב הפקוקה שגרמה לו לאחר – "יצאתי אתמול בלילה והגעתי עכשיו. אין רחוב שלא עברנו. הגענו עד בת ים וחזרנו", אמר: "הבמה היא זירה של הרבה אגו, של הרבה מתיחות וכל מיני מאבקים. כשמסתיימת ההצגה כל אחד הולך לדרכו בלי לומר שלום. אם כל כך הרבה שנים אנחנו יחד, שפר עליי גורלי. זה התחיל בלהקת התרנגולים", חזר לימי ההיכרות שלהם, "גברת אלמגור הגיעה להופעה שלי. היא ראתה את ההופעה והלכה לגרשון פלוטקין הבמאי ואמרה לו, 'ראיתי מישהו בתרנגולים וכדאי שתבדוק אותו'.
"לשחק בקאמרי היה חלום חיי. כשהתיאטראות היו מגיעים לשחק באדיסון בירושלים, הם היו גורמים לי לדאות על עננים. השחקנים היו יוצאים מאדיסון לאלנבי לאכול גלידה, והייתי הולך אחריהם ומנסה לפענח על פניהם מה יש בהם שכל כך מדהים אותי. איפה החידה פה, לפענח את הצופן הזה שהם גורמים לנו לדאות על כנפי הרוח, והנה קוראים לי בתיאטרון הקאמרי.
"מתחילים לקרוא קריאה ראשונה, ואז אני רואה שהקטע שלי מתקרב. יש שם מונולוג אדיר, שממש מוצץ ממך את הנשמה. אני רואה את זה מתקרב ומתקרב, ופעימות הלב שלי מואצות. אני מרגיש שאני לא אעמוד בזה. באתי לפלוטקין ואמרתי, 'אני לא יכול להיום, קבעתי משהו', ופלוטקין אמר לי, 'לא קבעת, אתה מפחד, תבוא מחר ותעשה את זה'.
"שנים אחר כך שיחקנו יחד ב'ביקור הגברת הזקנה' - שיא השיאים בשבילי. ופתאום אני משחק למולו של הדבר המופלא הזה. באחת הפעמים גילה סיפרה לי שהיא הולכת לשחק בסרט סטודנטים. שאלתי למה היא צריכה את זה, והיא אמרה, 'לחיות יהורם, להיות. אני רוצה להיות כל הזמן'. וזאת גילה אלמגור. היא כל הזמן יוצרת, היא לרגע לא נחה. היא רוצה להיות. עוד מעט נשחק בסרט חדש שני שחקנים, וזה הדבר הנפלא ביותר שיש לנו, ואני כבר מחכה בשקיקה לרגע הראשון שמישהו יצעק אקשן".
דנה אינטרנשיונל הקדישה לאלמגור את השיר "הפי מומולדת', שכתבו יואב גינאי ואסי טל במיוחד לאירוע. אחר כך הרימו החברים את אלמגור על כיסא תשע פעמים, אחת לכל עשור, ואלמגור שרה בקול סדוק את "המציאות המקבילה", שיר שכתבו לה גינאי ואוהד חיטמן. "אני שמחה ומודה לכולכם שהגעתם", אמרה לפני התודות. "אנחנו עוברים ימים כל כך קשים, רכבת הרים, חללים, ארונות, ילדים שנקברים יחד עם אימם. מדינה שמוטרפת מכאב. אני יודעת שעד שלא יחזור אחרון החטופים לארץ זאת לא תהיה חגיגה, עד אז חיינו לא יהיו חיים. אני רוצה לפנות מכאן להנהגת המדינה, תעשו הכל, אל תשאירו אף אחד מאחור. הם נמקים שם. תהיה ועדת חקירה ממלכתית, אם ירצו או לא ירצו. נצא לרחובות ותהיה ועדת חקירה ממלכתית".
