בשיתוף מיזם "על הגבורות"
צפו בסיפורה של הקהילה הפרסית בבוורלי הילס בצל המלחמה
(סרטם של יוחאי אנסבכר וטל יערי )
סרטם של יוחאי אנסבכר וטל יערי
גם בימים שבהם השריפות מכלות בתים בלוס אנג'לס והאנטישמיות גוברת ברחובות, יהודי הקהילה הפרסית בבוורלי הילס משיכים לעמוד לצידה של ישראל. במהלך מלחמת חרבות ברזל, גייסה הקהילה מאות מיליוני דולרים עבור המדינה – לטובת שיקום צבאי ואזרחי ולסיוע למשפחות הקורבנות וניצולי מתקפת ה-7 באוקטובר. "כיהודי התפוצות, זה הרגע שלנו להתעלות – לוודא שמדינת ישראל עומדת חזקה, זקופה ואיתנה", מסבירים בקהילה את פעולתם.
דורה נאזאריאן, פילנתרופית ויו"ר עמותת מגבית, מסבירה כיצד במהלך המלחמה נאלצו אנשי הקהילה ללמוד כיצד להגן על עצמם אל מול האנטישמיות הגואה. "אנשים רבים החלו לעבור אימוני נשק", היא משתפת ומדגישה: "וזה לא חלק מהמסורת שלנו מבחינה תרבותית. אבל אנחנו הבנו שזה הכרחי".
יסמין אוהבציון, סטודנטית לשעבר באוניברסיטת טוליין, מוסיפה: "דבר חשוב באמת הוא שהקהילה היהודית הפרסית כאן דואגת שתהיה תשתית ביטחונית ליהודים – שתמיד יהיה להם את מה שהם צריכים. אנחנו לא ניתן לאבד את תור הזהב של יהודי אמריקה, לא ניתן לזה לקרות".
החיים באיראן – ומהפכת החירות בלוס אנג'לס
ג'ימי דלשד, ראש עיריית בוורלי הילס לשעבר, זוכר היטב את החיים הקשים של היהודים באיראן טרם המהפכה. "זה היה מתוק-מריר לחיות באיראן. החיים לא היו קלים ליהודים", הוא משחזר. "רק בשנת 1979 רבים מהם הגיעו לארה"ב, בעיקר ללוס אנג'לס וניו יורק. כאן גילינו חירות אמיתית – ההבנה שאנחנו יכולים להשיג כל מה שנרצה. לא הייתי עשיר, אלא במעמד הביניים, אבל החלטתי להיות הסטודנט הכי טוב. זה משהו שטבוע בנו – החינוך הוא תמיד מספר אחת".
נאזאריאן מוסיפה: "האנטישמיות היא עדיין זיכרון טרי מאוד עבורנו. גדלנו במדינה מוסלמית, וזה היה ברור – לא נוריד את הראש, לא ניתן לזה לעבור. זה היה ‘לעולם לא’ – עכשיו".
"זרקו אותי במדרגות. רצו להשתיק אותנו"
הסטודנטים היהודים גם הם לא נשארו אדישים כשהאנטישמיות בקמפוסים החלה להרים ראש."ההפגנות האנטי-ישראליות הלכו והתגברו", מספר מורגן בן משה, סטודנט לשעבר ב-UCLA. "באתי לשם ביום הראשון – הם כבר הקימו את המחנה שלהם וצעקו קריאות הסתה. היו שם בין 5,000 ל-6,000 איש. החלטנו להשמיע מוזיקה יהודית – לשמור על רוח חיובית. פתאום, משום מקום, ראינו 20-30 אנשים רצים לכיוון השערים, זרקו אותי במדרגות ולקחו את הרמקולים שלי. הם החזירו אותו למחנה שלהם והחלו לשבור אותו – רק כדי להשתיק אותנו".
גם באוניברסיטת טוליין המצב היה דומה. "סטודנטים התחילו לחגוג את ה-7 באוקטובר, להצדיק את הטבח", משחזרת באימה אוהבציון. "אספתי נתונים – לפני ה-7 באוקטובר, כ-15% מהסטודנטים היהודים חוו אנטישמיות. אחרי המתקפה, המספר הזה זינק ליותר מ-86%".
"בחודש פברואר, העדתי בפני הקונגרס על הפרת זכויות אזרח", היא מוסיפה. "אני יהודייה, סטודנטית אמריקאית, דור ראשון לאמריקאים. אבי ברח מאיראן בגלל רדיפות דתיות ואנטישמיות מערכתית. לא דמיינתי שאצטרך להילחם על הזכות הבסיסית ללמוד בבטחה במדינה שהמשפחה שלי נמלטה אליה".
ראש עיריית בוורלי הילס הנכנסת, שרונה נאזאריאן, מציגה את הגישה חסרת הפשרות של עיריית בוורלי הילס מול המצב: "אני אהיה האישה האיראנית-אמריקאית הראשונה בתפקיד הזה. העיר בוורלי הילס תמיד תמכה בישראל. יש לנו כאן קהילה יהודית גדולה מאוד, וכשהגיע ה-7 באוקטובר – מועצת העיר פעלה מיד. זה לא משהו שקרה ‘למישהו אחר’. זה קרה לנו. הייתה לנו חובה לקום ולהשמיע קול".
"תמיכה, עזרה – ובניית העולם מחדש"
לצד החזית האנטישמית והתמיכה בישראל בקהילה הפרסית נתנו כתף גם מול גל השריפות שפקד את לוס אנג'לס. "זה לא מציאותי. ראיתי הרבה בחיים שלי, אבל מעולם לא ראיתי דברים נשרפים כך עד אפר. הפעם האחרונה שראיתי מכונית כזו נשרפת לחלוטין הייתה בתערוכת נובה", תיאר נתן שרבין, איש עסקים ופילנתרופ, את ההרס בעיר.
כדי לסייע שרבין תורם לכבאי לוס אנג'לס. "הם הגיבורים האמיתיים. הם סיכנו את חייהם למעננו, למרות שהם אפילו לא יודעים מי אני", הוא מסביר, "כשהבנתי שהעירייה קיצצה תקציבים למערך הכבאות – גייסנו כסף כדי לקנות להם את הציוד הבסיסי שהם צריכים".
הקהילה היהודית בפסיפיק פליסיידס, מספר שרבין, גייסה עזרה לכל מי שנפגע: "זה היה החלום האמריקאי – לחיות כאן בלוס אנג'לס. עכשיו, כשהכול נשרף, אנחנו כאן כדי לעזור להם לבנות את החיים מחדש. אנחנו לא עוזרים רק ליהודים – זה עבור כל הקהילה שלנו. כי תיקון עולם זה להציל את העולם ולבנות אותו מחדש ביחד".
"אנשים שוכחים שהמהפכה האיראנית התרחשה רק בשנות ה-70. אני בסך הכול שני דורות מאז שסבא שלי ברח מהגלות. האפליה עדיין כאן, ואנחנו לא ניתן לזה לקרות שוב", מדגיש אחד הסטודנטים בקהילה, ואוהבציון מוסיפה: "אם לא היינו קולניים ונחושים – לא בטוח שהצווים המנהליים לגרש תומכי חמאס וחיזבאללה מהקמפוסים היו עוברים. אנחנו חייבים לקום ולדרוש שינוי – כי הוא לא יגיע מעצמו".
לבסוף, מבקשת דורה נאזאריאן למסור מסר לישראל: "אנחנו הצבא שמאחורי הצבא. כיהודי התפוצות, זה הרגע שלנו להתעלות – לוודא שמדינת ישראל עומדת חזקה, זקופה ואיתנה".
פעולתה של הקהילה הפרסית בבוורלי הילס זכתה להוקרה בערב מיוחד של מיזם "על הגבורות" בקטגורייה של "גבורה בתפוצות". "על הגבורות" היא יוזמה שנתית, שנוסדה לזכרו של נדב קריימן ז"ל חייל יחידת דובדבן, שתרומת איבריו הצילה חיים של שמונה אנשים. מזה שמונה שנים מקדיש את עצמו המיזם להארת מושג הגבורה בהקשר רחב יותר מזה שמקובל לחשוב עליו בחברה הישראלית. גבורה, לעיתים קרובות, נתפסת אצלנו כקשורה לשדה הקרב בלבד, אך לצידם של לוחמי החזית, מתקיימת גבורה יומיומית מרגשת בשדות רבים ומגוונים של החיים. אלה הם "גיבורי הצללים" – אנשים שעשייתם השקטה נוגעת באינספור רבדים של החברה ומשפיעה על חיינו באופן עמוק.
השנה, בצל המלחמה, הקדיש המיזם קטגוריה מיוחדת לגבורתן של קהילות יהודיות בעולם שתמכו ותומכות בישראל לאורך המלחמה. פעולתן תועדה בסרט מיוחד שהוצג בערב חגיגי בירושלים, במעמד נשיא המדינה, וחברי הקהילה זכו לתעודות הוקרה מעל הבמה על גבורתם.
במסגרת הפרויקט, שמאיר את הגבורה נולד תת-מיזם שנקרא: "גבורות בשטח", במסגרתו נבחרות מדי שנה שלוש עמותות פורצות דרך בתחומים שונים, במטרה להוקיר את פועלן ולהגביר את המודעות לעשייה החברתית-חינוכית שלהן. תנועת "5 אצבעות" נבחרה בתחום החינוך כמי שגם אחרי שאיבדה רבים מבוגריה, ממשיכה לפעול בעוצמה ולהנחיל רוח גבורה וערבות ההדדית.
התנועה תזכה להוקרה באירוע שיא שיתקיים השנה בט"ו בשבט (12.2), בהשתתפות נשיא המדינה, אומנים ואנשי רוח, וישודר בשידור חי באתר ynet, במטרה להפיץ סיפורי השראה בישראל ובעולם.
פורסם לראשונה: 12:31, 16.02.25
