בתחילת כל שנה היא הולכת לים עם מחברת וכותבת את היעדים שלה. רגע לפני שהחיים שוב מתחילים לרוץ, ליהיא פרויד מסמנת מה היא רוצה להשיג בתקופה הקרובה. במשך שש שנים הייתה שם משאלה שחזרה על עצמה שוב ושוב: לייצג את ישראל באירוויזיון. אי שם ב-2019, כשתחרות הזמר האירופית נערכה בתל אביב, פרויד - אז רק נערה בצעדיה הראשונים בריקוד - עלתה על הבמה במחרוזת שירים ממש בתחילת המשדר. ושם היא החליטה שהמטרה הבאה שלה היא ייצוג כחול-לבן.
ארבע שנים אחר כך, פרויד נסעה ללוס אנג'לס להשתלמויות וניסיון לפתח קריירה בינלאומית. בארץ כבר החלו אודישנים לרקדניות שילוו את נועה קירל באירוויזיון - והנה ההזדמנות להגשמת החלום. פרויד ביקשה אישור חריג - וקיבלה - כדי להעביר אודישן מרחוק. היא שכרה סטודיו בלוס אנג'לס, למדה את הריקוד ושלחה למקבלי ההחלטות. התשובה הייתה שלילית, והיא נשברה.
"הייתי ממש רגע לפני שאני נבחרת. פשוט נפלתי בין הכיסאות", היא נזכרת בריאיון למגזין הסופ"ש של ynet, "נבחרו בנות אחרות שהן מדהימות וחברות שלי, כן? אני מבחינתי באותו רגע שחררתי. ממש ויתרתי על החלום לייצג את ישראל באירוויזיון. אמרתי, 'זהו, אולי זה לא בשבילי'. זה גמר אותי. בכיתי, האשמתי את עצמי שאני לא טובה מספיק. הייתי בטוחה שאני בדרך הנכונה. ממש קיבלתי סטירה כי הייתי בטוחה שאני יכולה לעשות את זה".
ניסית להיאבק בהחלטה?
לא. אני חושבת שניצול קשרים זה אחד הדברים שלא אעשה כי זה גורם לי להרגיש שאני עושה קיצורי דרך. אני אף פעם לא איאבק על משהו שלא מגיע לי. זה היה השיעור הכי גדול שלי באותה התקופה".
בשנה שאחר כך כבר לא כתבת את זה במחברת מול הים?
"לא, שחררתי את זה לגמרי".
"האשמתי את עצמי שאני לא טובה מספיק, קיבלתי סטירה". ליהיא פרויד
(צילום: פרטי)
שלוש שנים חלפו, פרויד כבר השלימה עם הוויתור על האירוויזיון והופיעה במופע "נקסט" בהיכל מנורה בתל אביב. "ישבתי עם חבר רקדן מאחורי הקלעים, ולא יודעת למה - אמרתי, 'השנה אני עושה אירוויזיון'. הוא אמר לי, 'יאללה, בואי נגיד את זה בקול רם'".
מאחורי הקלעים, בזמן שיש עשרת אלפים צופים בקהל, את מחליטה להתפלל שתופיעי באירוויזיון?
"כן. זה היה בחדר של הרקדנים. אמרתי את זה ושחררתי. מבחינתי לא היה צריך להתאהב במשפטים שאני אומרת. וגם בוא, זה לא עובד ככה שאני אומרת 'אני רוצה מיליון דולר' ומיד אקבל. אבל באותה שנה שוב כתבתי את זה במחברת. ואז, חודשיים אחרי ההופעה ההיא במנורה, הופעתי בהופעה של עומר אדם בדיוק באותו מקום. הכוריאוגרף, אביחי חכם - שהוא אחד מהאנשים שהכי האמינו בי מתחילת הדרך, ושאני מאוד מאוד מעריכה אותו - ניגש אליי ושואל אותי מתי אני טסה לבן הזוג שלי. לא הבנתי למה הוא שואל - ואז הוא אומר לי, 'אולי תדחי? כי הצעתי אותך להיות רקדנית ראשית בקליפ של האירוויזיון'. הסתכלתי עליו ואמרתי לו - די, באמת? רציתי לצרוח אבל הייתי צריכה לשמור על פאסון. מיד הודעתי לנתן (רבינוביץ', ר"ב), בן הזוג שלי, שאני דוחה את הטיסה והוא פרגן לי ברמות. זאת הגשמת חלום בשבילי".
את זוכרת את יום הצילומים?
"כן! בכלל לא הבנתי את סדר הגודל, כי בדרך כלל הפוקוס לא על הרקדניות. כבר בחזרות אני מתחילה להבין שיש עליי פוקוס מאוד גדול ומאוד התרגשתי מזה. באחת החזרות עשיתי תנועה לא נכונה ונהיה לי בלט בצוואר, שזה כמו פריצת דיסק וזה מאוד מאוד כאב לי. לא הצלחתי להזיז את הצוואר. מאותו רגע היו לי חמישה ימים עד שהקליפ מצטלם. אני נעה בין פיזיותרפיה לכדורים. מגיע בוקר הקליפ, אני מגיעה בארבע וחצי בבוקר - ואין שיפור. אני אומרת לעצמי 'הכול בראש'. הייתי על כדורים ופיזיותרפיה, בכל סיום טייק הייתי יורדת מהסט ובוכה את חיי מכאב. אני מנסה כמה שיותר שאף אחד לא ישים לב לכאבים שלי. אביחי הכוריאוגרף מאוד התחשב בי. אני מאוד מאוד מעריכה אותו ואת מור חממי (כוריאוגרפית, ר"ב), שמלווים אותי כבר תקופה ארוכה. אחרי שסיימנו לצלם, טסתי לנתן אחרי 13 שעות טיסה ללוס אנג'לס ופשוט התפרקתי. זאת הייתה התפרקות של 'עשיתי את זה'".
ובשלב הזה את עדיין לא יודעת בכלל שאת טסה להופיע באירוויזיון עצמו?
"לא! היו כל מיני רמיזות וכאלה, אבל לא שום דבר רשמי. כמה ימים אחר כך התקשרו להגיד לי שאני טסה לאירוויזיון. וואו, איזה אושר זה היה".
את כל התהליך הזה עשית בלי אודישן?
"כן".
מה עובר בראש כשאת נזכרת ששלוש שנים קודם לא עברת את האודישן, ועכשיו נבחרת אפילו בלי להיבחן?
"אני בן אדם שמאוד מאמין בהצבת יעדים. הכול באמת לטובה. אני גם מאוד מאמינה באלוהים".
"הארוס שלי משוגע לא פחות ממני"
פרויד בת ה-27 רוקדת כבר למעלה משמונה שנים. היא אחת מהרקדניות היחידות בישראל שהצליחו לפרוץ את תקרת הזכוכית, להיכנס לתודעה ועדיין להמשיך לרקוד על הבמות. היא יודעת שהחשיפה מביאה איתה כסף ומעמד - אבל טוענת שמעדיפה שהפרסום יעסוק בריקוד, ולא בדברים אחרים כמו בזוגיות שלה, כשמאחוריה אקסים מפורסמים כמו עומר חזן ודור רפאלי, ובנוכחי שלה בשנה וחצי האחרונות - ארוסה, איש העסקים נתן רבינוביץ' .
איך הרצון שהחשיפה תעסוק רק בריקוד עולה בקנה אחד עם זה שנתן הציע לך נישואים על הבמה של נקסט מול אלפי אנשים?
"הבמה זה המקום שאני מרגישה בו הגרסה הכי טובה של עצמי. החלום שלי היה שאני רוקדת על הבמה ומקבלת הצעת נישואים. אבל לא חשבתי שזה באמת יקרה. הארוס שלי משוגע לא פחות ממני ועשה הכול כדי שזה יקרה - כוריאוגרפיה, הפקה וכל מה שהיה צריך. אני בטוחה שזה לא היה פשוט".
"משוגע לא פחות ממני". ליהיא פרויד וארוסה נתן רבינוביץ'
(צילום: פרטי)
שמחת שזה קרה ככה?
"הייתי בעננים, לא האמנתי. זה היה בשבילי חלום שמתגשם וזה היה גם הכי מדויק, הוא הפתיע אותי. ההצעה הייתה במנורה, המקום שבו הופעתי הכי הרבה ומרגיש כמו הבית שלי, וזה הרגיש לי כל כך נכון. הרקדנים מסביב הם החברים הכי טובים שלי. הוא התעלה על כל הציפיות".
היו ביקורות?
"תמיד יהיה לאנשים מה להגיד. יש אנשים שיגידו 'למה ככה?' ויש אנשים שיגידו אחרת, לכל אחד יש את נקודת המבט שלו. אני מאוד פתוחה. זה לא שהרגשתי שהוא לוקח מהאינטימיות שלנו - הוא שילב את זה עם הקהל. זה הרגיש לי מדהים".
אז תקני אותי אם אני טועה - את רוצה את הפרסום אבל לא משתמשת בו?
"נכון, אתה לא טועה. מערכות היחסים הקודמות שלי היו עם אנשים מפורסמים, אז קל מאוד לאנשים להגיד שאני רוצה פרסום. אני חשבתי שהכי נכון לי מישהו מהתעשייה, כי הוא יבין את מה שאני עוברת. אבל היה לי הכי חשוב שאם אהיה מפורסמת - הפרסום יגיע מתוך הערכה על העבודה הקשה שאני עושה ולא משום דבר אחר".
בגלל זה בחרת לרדת למחתרת אחרי הפציעה בחזרת השופטים באירוויזיון? כל המדינה ציפתה לשמוע שאת בסדר, והחלטת בסוף לחכות די הרבה זמן עד שתדברי על זה.
"ברור. סוף סוף הגשמתי את החלום שלי ולא אתן שמשהו שלילי יאפיל על זה. אני אמרתי שאני לא רוצה להתראיין בכלל בזמן שזה קרה. לא הייתי מוכנה בשום פנים שהשם שלי יעלה רק בגלל שקיבלתי את המכה הזאת מהצלם בתוך היהלום. אני חושבת שמגיעים לי ראיונות כי עבדתי קשה. כי בחרו אותי ל'מישל'. זאת ההערכה שאני רוצה. אני רוצה שיכירו אותי כי אני טובה במה שאני עושה. אני האמנתי בעצמי שיש לי את הזמן לעשות את הריקוד הכי טוב שאני יכולה, ולהיות הכי מקצועית שיש. לעשות את הדבר שלשמו התכנסנו. לא רציתי ששום דבר יפריע לי בהכנות לחצי הגמר. ולכן רק אחרי שעלינו הייתי מוכנה להתראיין. לא רציתי להשתמש באיזה מומנטום. ועובדה - ברגע שבחרתי לא להבליט את זה כדי לא לפגוע בריקוד והייתי נאמנה לדרך שלי, כן קיבלתי קמפיינים אחר כך".
"סוף סוף הגשמתי את החלום שלי ולא נתתי שמשהו שלילי יאפיל על זה". נועם בתן וליהיא פרויד על במת האירוויזיון
(צילום: יובל חן)
נשמע שיש לך סנטר של מישהי עם רגליים על הקרקע והרבה ניסיון, ואת עוד לא בת 27. מאיפה זה?
"המשפחה. הם תמיד אמרו לי שהדבר הכי חשוב זה הרגליים על הקרקע. הם אמרו לי, 'תהיי נאמנה לעצמך ולא לחפש קיצורי דרך'. ואני יודעת שזה נטו מעבודה קשה. אנשים חושבים שהכול בא לי בקלות, אני שומעת את זה כל הזמן. יש כל כך הרבה דברים שיכולים להגיד עליי. בסוף אני יודעת מי אני, הסנטר שלי כל כך חזק שאני תמיד יכולה להמשיך הלאה. יש לי סביבה מאוד תומכת. קודם כל, נתן הארוס שלי שהוא בשבילי תמיד. הוא ממש עשה עלייה לארץ השבוע! אחרי עשר שנים בארצות הברית".
בשבילך?
"בשבילנו. קשר לונג-דיסטנס במשך שנה וחצי זה המון זמן - וכל זה עוד קרה בשנת הפריצה שלי. הוא לא היה שם פיזית, אבל חיזק אותי מרחוק. גם המשפחה שלי - אמא שלי מורה ואבא שלי עובד בחברת חשמל. הפשטות, הכבוד, הערכים והעבודה הקשה הם במרכז. וגם החברים שלי, הם תמיד לצידי, ויש גם הרבה השלכות. יצא לי לפספס רגעים חשובים בגלל פרויקטים כי אני מאוד טוטאלית וקונטרול-פריק".
אחד הרגעים המשמעותיים שפרויד פספסה היה, איך לא, בגלל האירוויזיון. "החברה הכי טובה שלי, הרקדנית שני אביב, התחתנה בזמן שהייתי בווינה. אני זוכרת שהציעו לי את האירוויזיון ושמתי על כף המאזניים את החתונה שלה אל מול החלום שלי. עמוק בלב ידעתי שאני לא יכולה לוותר על זה, אבל ממש התחבטתי. היא פירגנה לי ברמות. אני זוכרת שהייתי מאחורי הקלעים לפני חצי הגמר, ואני יושבת בשיחת פייס-טיים ובוכה. מצד אחד אני מפספסת את הרגע הכי גדול של חברה שלי, ומצד אחד אני מגשימה את עצמי".
באנו להיות חלק מתחרות מוזיקה, באנו נקיים - להתעסק רק במוזיקה, ואז אתה רואה את השנאה והאנטישמיות וכמה כואב להם שאנחנו מצליחים. באותו רגע אתה מרגיש מה זה להיות ישראלי
את זוכרת את השיחה שבה בישרת לה?
כן. היה לי מאוד קשה להגיד לה, כי היא באמת מאוד קרובה אליי. ברגע שהבנו שלשם הכיוון הולך - זה כאב לי מאוד. הרגשתי שאני לא חברה מספיק טובה שאני שמה את עצמי במרכז. היא אמרה לי, 'תעשי את זה. אני יודעת שזה היה החלום שלך'. היא יצאה הכי גדולה שיש וזאת חברות בעיניי. הרצון שלה הוא שאני באמת אהיה שם בשבילה ברגעים הכי חשובים שלה, אבל היא פרגנה לי וזה ממש לא מובן מאליו".
פרויד הצליחה להתגבר על המשבר האישי, הפציעה ויחד עם שאר הרקדניות - עדן זינו, דניאל בן אברהם, יסמין חכמון וג'ניה גפונוב - ונועם בתן אחד, לסיים את התחרות עם כבוד ענק במקום השני והמפואר. הדרך לשם הייתה רצופה בקריאות בוז שאליהן התכוננו במשלחת, אבל רגע אחד שבר את פרויד - שפרצה בבכי בגרין-רום מול המצלמה. "בהופעות על הבמה לא שמעתי את הבוז", היא נזכרת, "רק כשחילקו לנו את הנקודות - התפרקתי. עלינו למקום הראשון ואז אני שומעת בוז מטורף ואני רואה אותם מקרוב מסמנים לנו בוז עם הידיים, ואתה רואה את השנאה. אנחנו ענינו עם דגלי ישראל, הייתה לי צמרמורת מטורפת.
"עלינו למקום הראשון ואז אני שומעת בוז מטורף, אתה רואה את השנאה". ליהיא פרויד
(צילום: פרטי)
"אנחנו באנו להיות חלק מתחרות מוזיקה, באנו נקיים - להתעסק רק במוזיקה, ואז אתה רואה את השנאה והאנטישמיות וכמה כואב להם שאנחנו מצליחים. באותו רגע אתה מרגיש מה זה להיות ישראלי. אני מבחינתי יכולתי לעבור לגור עם נתן בלוס אנג'לס ולברוח מכל הבעיות, אבל למה? זה הבית שלנו ואנחנו נלחם עליו. זה כאב לי כל כך וזה עוד יותר דרבן אותי. כשירדנו מהבמה אחרי שסיימנו במקום השני, עברנו לידם והם המשיכו. רציתי לעשות להם אצבע משולשת אבל הם לא שווים את זה. כל פעם שאתה נותן להם יחס אתה עושה הפוך ומדרבן אותם. מבחינתי כל פעם שרוצים להוריד אותנו - אנחנו נתחזק יותר ויותר. ואגב, הצלם היה עלינו כל הזמן - זה אותו צלם שנתן לי את המכה בראש - ניגשתי אליו ואמרתי לו שאני שמחה שזה נגמר ככה, הוא התנצל שוב ולחצנו ידיים. אני מניחה שגם הוא קיבל בראש על המכה".
"הגוף הוא הכלי שלי"
כמי שיודעת שלא הרבה רקדניות מצליחות לבלוט מחוץ לעולם הריקוד, פרויד משתפת בפתיחות את התהליכים שעברה בתור רקדנית - בפן האישי ובפן הכלכלי. מבחינתה, אחד הרגעים הקשים בדרך היה שבאחת ממערכות היחסים שלה, היא התבקשה על ידי בן זוגה להתלבש צנוע יותר על הבמה - זאת בניגוד לשאר הבנות שרקדו לצידה. "אני חשבתי שזוגיות מהתעשייה דווקא כן תכיל את הפרובוקטיביות של הריקוד, וכמה שהלבוש יכול להיות חשוף לפעמים - וטעיתי".
אפשר להתפרנס מריקוד אבל צריך לקרוע את עצמך. זאת אומרת אני צריכה ללכת לחזרות בבוקר, ואז אחרי זה ללכת ללמד, ובערב ללכת להופעה, ולעבוד בשישי-שבת
תסבירי.
"אני לא רוצה להיכנס ליותר מדי פרטים, כי אני מכבדת את הצד השני, אבל לא כל אחד יכול להכיל את העולם הזה. הרבה פעמים גבר רוצה להרגיש שהאישה רק שלו, ושאת האינטימיות היא תחלוק רק איתו ולא עם הקהל. ואני כרקדנית חולקת אינטימיות עם הקהל. אני האמנתי שהגבר שאיתי צריך להיות בביטחון גבוה ולהבין שבסופו של דבר זאת עבודה, ואם אני מרגישה טוב, הוא צריך להבין שזה מה שעושה לי טוב, ואותו דבר גם ההפך. בעבר הייתי במערכת יחסים שזה הפריע לי. ואני לא יכולה שיציבו לי גבולות לדבר שאני כל כך אוהבת.
"הייתי יותר צעירה ולא הערכתי את עצמי מספיק. ביקשתי ללבוש מכנסון בזמן ששאר הבנות רקדו עם תחתונים. הרגשתי שאני מוותרת על עצמי ומרצה אחרים. הרגשתי שאני לא עומדת על שלי וזה לימד אותי המון להמשך. אני ניסיתי, לא ויתרתי כל כך מהר על הזוגיות. כל הבנות היו עולות עם בגד גוף-תחתונים - ואני עם מכנסון. היו מאשרים לי כי כיבדו אותי, אבל אני לא כיבדתי את עצמי, וזה הדבר הכי חשוב. הבנתי שהגוף שלי הוא הכלי שלי ואני צריכה להרגיש איתו הכי בנוח בעולם. היום כשאני עם נתן הוא נותן לי את כל הכבוד שיש בעולם וממש לא רואה את זה ככה. הוא יודע מי אני ושזו החבילה".
"הבנתי שהגוף שלי הוא הכלי שלי ואני צריכה להרגיש איתו הכי בנוח בעולם". ליהיא פרויד
(צילום: פרטי)
מה הרגשת כשביקשת ללבוש מכנסון בשונה משאר הבנות?
"אגיד לך ככה, עצם זה שוויתרתי על עצמי גרם לי לבחור לוותר על הזוגיות ולשים את עצמי במרכז. אמרתי לעצמי שאני צריכה להיות נאמנה לעצמי, שזה הדבר הכי חשוב וזה מה שהוביל אותי עד היום בדרך הזאת כדי להתקדם הלאה. צניעות? זאת הכול שאלה של איך מסתכלים עליה. ביומיום שלי אני מאוד צנועה בהתנהגות ומתלבשת חשוף, כי אני מרגישה בנוח עם הגוף וזה לא סותר שאני בן אדם צנוע. אני לא נכנסת לאיך כל אחד מאמין. באירוויזיון, לדוגמה, לא הרגשתי שהמכנסון קצר מדי. זה היה מכבד, ייצוגי ומדויק".
פרויד מבקשת גם להציף את הנושא הכלכלי למען הרקדנים. "אנחנו נתפסים כתפאורה ואני מקווה שיעריכו יותר את הרקדנים ושהספוט יהיה עליהם יותר. אנחנו עובדים הכי קשה - מבוקר עד לילה. כל אחד שבוחר בעולם הזה לא עושה את זה בשביל הכסף".
מה זה שכר מינימלי לרקדן או רקדנית מתחילה?
"כולם מקבלים אותו הדבר, לא משנה אם אני רקדנית שמונה שנים או יום אחד. אני חושבת שרקדנים מפחדים לנהל משא ומתן כי ברגע שאתה מכניס כסף למשוואה - אתה לא שם את ההנאה בפרונט, ואז אתה מסתכל על זה אחרת. יש הפקות שאפשר לדבר, אבל כולם מקבלים אותו דבר, אלא אם אלה הפקות ארוכות-טווח כמו פסטיגל או נקסט. ואין הרבה כאלה".
"כולם מקבלים אותו הדבר, לא משנה אם אני רקדנית שמונה שנים או יום אחד". ליהיא פרויד
(צילום: פרטי)
ברמת מאות שקלים להופעה?
"כן, וזה רק עוד יותר מדגיש כמה מי שעובד בזה לא מסתכל על הכסף. לפעמים זה לא משתלם. אני אישית חושבת שככה אני מנצחת. אם אני קמה עם חיוך ואני לא עושה אתה הדברים בשביל להתעשר".
אפשר להתפרנס רק מעולם הריקוד?
"כן, אבל צריך לקרוע את עצמך. זאת אומרת אני צריכה ללכת לחזרות בבוקר, ואז אחרי זה ללכת ללמד, ובערב ללכת להופעה, ולעבוד בשישי-שבת. אני עושה סדנאות, שזאת מצד אחד הכנסה צדדית ומצד שני גם הזדמנות שלי ללכת לכל מיני מקומות בארץ ולראות רקדנים חדשים, ולהכיר תלמידים שזה אדרנלין שהוא שונה. זה לא קל".
אתן עולות לרקוד עם האמנים הכי גדולים. עולה אצלכן שיח שהוא לוקח מאות אלפי שקלים לערב ואתן מאות שקלים?
"כמובן שמדברים, שהיינו שמחים להרוויח יותר, אבל אני מבינה שיש את הפער בין האמן לרקדן. בפרויקט הראשון שלי בגיל 18 הייתי יוצאת בשמונה בבוקר מהבית וחוזרת ב-23 בלילה - הייתי מקבלת באזור 100 שקל להופעה ואמרתי תודה. לא עניין אותי הכסף. אמרתי, איזה כיף שאני עושה את מה שאני אוהבת ומקבלת על זה שכר. יש אנשים שמרוויחים הרבה כסף ולא מאושרים מהעבודה שלהם".
