מלחמות, קריסה כלכלית, משברי אקלים - אם יש משהו אחד בעולם הזה שמעניק סוג של עוגן וביטחון, זו הידיעה שאחת לכמה זמן אלכס פינה ואסתר מרטינס לובאטו, האב והאם הרוחניים של "בית הנייר", יוציאו בנטפליקס עוד דרמה דוברת ספרדית שמבקרים יזעמו עליה או יזלזלו בה, המוני צופים יתיישבו מולה בחשקנות בבינג' אל תוך הלילה, ונטפליקס תספור את הפפלינוס.
"בונקר המיליארדרים" - טריילר
(קרדיט: באדיבות נטפליקס)
אז הנה, הזמן הזה בשנה הגיע: "בונקר המיליארדרים" (Billionaires' Bunker) עלתה בנטפליקס השבוע ומיד נכנסה למקום הראשון ב-46 מדינות בעולם, כולל ארצות הברית. נכון לשבוע שעבר היא נמצאת במקום הראשון בדירוג הצפייה העולמי של החברה. על מה הסדרה? אתם יכולים לשער. אופרת סבון מלודרמטית ומלוטשת על רומנטיקה אסורה, סקס, טראומות משפחתיות ושאר מרעין בישין, משובצים בפלאשבקים מושקעים אבל חסרי-משמעות ועטופים באג'נדה חברתית כלשהי, לרוב זאת החביבה על פינה – כסף זה דבר משחית והעשירים הם אנשים איומים, אבל איזה כיף לצפות בהם סובלים! – שאורזת לכם את הכל יפה-יפה.
מאוחר מדי וקצת חסר-תכלית להתרעם על סדרת טלוויזיה "בונקר המילארדרים". היא בסך הכל עוד חוליה בהושטת היד של נטפליקס לקהל לטיני דובר ספרדית, כשהיא משלבת נוסחאות כשכבר הוכיחו את עצמן, קוקטייל של דיסטופיות שאתם מכירים כבר מסדרות אחרות ("סיילו", "פולאאוט", "משחק הדיונון", יו ניים איט). הפעם אלה כמה משפחות מיליארדריות שעושות מה שעשו לא מעט מליארדרים בעולם האמיתי שלנו בשנים האחרונות – סידרו לעצמם מקום בבונקר יוקרתי ואקסקלוסיבי, למקרה ששואה גרעינית תאיים להחריב את העולם המוכר לנו. ככה הם יוכלו להשאיר מאחור את כל פשוטי ונדכאי העם ולחיות בכלא מפנק עד שהאנושות תשתקם והם יוכלו לצאת.
אלא שהפעם, כך מתברר לצופה השוקק כבר בסוף הפרק הראשון - ושימו לב, יש כאן *ספוילר* מזן כלשהו, דלגו לפסקה הבאה אם אתם פחות בעניין - מדובר במזימה של מינרווה, אשה עשירה לא פחות מהם ויזמית נמרצת שהגיעה למסקנה שאפשר "לנצל את הקפיטליזם", כדבריה, ולגנוב מהמיליארדרים האלה את הכסף שלהם. לשם כך היא משקיעה שנים ארוכות והון לא קטן בבניית פסאדה של סוף העולם. המטרה היא להשאיר את המליארדרים בבונקר שלהם ולגרום להם להתחרפן מהניתוק מהעולם – כל מפיק מתחיל ב"האח הגדול" יוכל להרחיב על המתודה הזאת. כשהם יאבדו את זה מרוב מתח ויפרקו את כל הסודות המשפחתיים, היא תנצל את המצוקה שלהם כדי להעביר לחשבון הבנק שלה את ממונם.
עזבו את זה שלא עוברות חמש דקות ב"בונקר המליארדרים" מבלי שקורה משהו שסותר את ההיגיון הבריא – צופי הז'אנר כבר מזמן השהו את אי-האמון שלהם, או במקרה המומלץ ניתקו אותו לגמרי, כדי ליהנות מהצפייה. מילא זה שהגיבור של הסדרה, מקס, הוא בחור שנהג בשכרות והרג את אהבת חייו אבל זה לא מפריע לו להפוך לדמות המוסרית ביותר בבונקר. מילא זה שהליהוקים מעוותים (שחקנים באותו הגיל מגלמים הורים וילדים) והדיאלוגים הם אולי הכי קרובים לפארודיה שהתחככתם בו מזה זמן מה ("את באמת חושבת שאכפת לי מקנדה כרגע?"). גם בתום שמונה פרקים היוצרים לא מצאו לנכון לסגור שום דבר בעלילה, מן הסתם כדי להכין אותנו לעונה השנייה, שכבר הוכרזה רשמית (ושתצא, כך משערים, בסוף 2026).
"בונקר המליארדרים" היא מה שנהוג לקרוא לו "מוצר מדבקה". היא מתהדרת בלוגו נוצץ ובתקציב מרשים אבל בפועל יוצרה על פס ייצור זול וחסר-מעוף. הבונקר הוא רק לוקיישן ואליו נמזגת המלודרמה המופרזת והקיטשית הרגילה של פינה ומרטינס-לובאטו ("כל הנעורים שלי היו התקף חרדה אחד גדול ואת אשמה, כי לא עשית הפלה כשנכנסת להיריון איתי!"). אסתטיקה ססגונית, אקשן, סקס, דינמיקה רגשית רעילה ומאבק במערכת (עשירים נלחמים באשה עשירה אחרת) כל אלה יוצרים טלנובלה על סטרואידים שאמורה לסחוף אותנו פנימה ולהשאיר אותנו שם. זה קצת כמו ציוצים של פוליטיקאים בטוויטר – אתה צורך את זה כפארודיה או פשוט שומר את נוזלי הגוף היקרים שלך וממשיך בשקט להגשמת שאיפותיך האחרות. חג שמח למי שחוגג.
