אם לשפוט לפי הקונצרט החד-פעמי אמש (שבת) במשכן האופרה בתל אביב, החמישייה (קווינטט) החדשה של אבישי כהן היא הצלחה מפעימה. בהמשך השנה יופיעו בצרפת, בשווייץ ובבלגיה, ויש רק לקוות שיחזרו גם לקונצרטים נוספים בישראל.
אבישי כהן, בסיסט הג'אז הישראלי-הבינלאומי, נחשב לאחד מגדולי נגני הקונטרבס בזירת הג'אז העולמית. הוא פועל כבר 30 שנים, שבמהלכם ניגן עם אגדות ג'אז כמו הרבי הנקוק, בובי מקפרין וכמובן גם עם צ'יק קוריאה. קוריאה הוא זה שהעניק לכהן חשיפה בינלאומית אינסטנט, כשצירף אותו לפני שלושה עשורים לשלישייה שהקים. במהלך השנים שחלפו מאז חזרו שניהם לשתף פעולה שוב ושוב.
כיוצר, יש לכהן סגנון מזוהה וייחודי: פיוז'ן מרתק של ג'אז שטובל באלמנטים של מוזיקה קלאסית וישראלית, לדינו ואגן הים התיכון. המוזיקה שלו מתאפיינת במורכבויות קצב, במשקלים א-סימטריים, ובריבוי קצבים - הסולן בקצב אחד והאנסמבל בקצב אחר, עצמאי. וכמובן בלא מעט מיצירותיו, הקונטרבס נמצא בחזית.
כבסיסט, הנגינה של אבישי כהן וירטואוזית ומהפנטת. האיש גוהר על הקונטרבס ומתעלס איתו. והכלי הגדול משיב לו אהבה בפרצי צליל חי ומתנחשל.
3 צפייה בגלריה
נגינה וירטואוזית ומהפנטת. הקווינטט של אבישי כהן בהופעה במשכן האופרה בתל אביב
(צילום: פיטר ויט)
בקונצרט אמש כהן היה דווקא צנוע יחסית, ונתן זמן נרחב לקטעי סולו מעולים של חברי ההרכב החדש שלו. החמישייה החלה את דרכה המשותפת לפני פחות משנה, בקונצרט בפסטיבל הג'אז הבינלאומי במרסיאק (Marciac) שבצרפת. כשבצד אבישי כהן הותיק מנגנים ארבעה מוזיקאים ישראלים, צעירים ממנו ומבריקים כולם: נגן הסקסופון יובל דרבין - שאיתו כהן כבר עבד בעבר, ושניחן בצליל רגיש ויפה ("וזה דבר מאוד לא פשוט בכלי הזה" מעיר כהן); נגן הטרומבון יונתן וולצ'וק - מלחין בפני עצמו ומוביל ביג-בנד משלו, ושיודע להפיק מכלי הנשיפה הגדול הזה עדינות לירית ממש ("מן הטובים שבטרומבוניסטים בעולם", אומר כהן); המתופף אביתר סליבניק - צעיר ישראלי שבעשור האחרון חי ומנגן בניו יורק, ומבוקש מאוד בסצנת מועדוני הג'אז בעיר; ולבסוף התגלית החדשה של כהן - איתי שמחוביץ' (20) - פסנתרון צעיר (20) ומאוד מבטיח. כהן אמר עליו ש"הוא ממש וואו", לגמרי בצדק.
יש משהו יפה בג'אזיסט הבוגר וכסוף השיער, שבונה אנסמבל עם נגנים שמקצתם צעירים ממנו בעשרות שנים - הם מפרים אותו והוא אותם. היפה בחמישייה החדשה הזו, שלא רק שנשמעת הומוגנית כאילו הם עובדים שנים, אלא שכבר יש להם צליל מובחן. מעין ג'אז רך, מורכב אך לא אגרסיבי. אף אחד מהוירטואוזים האלה לא מבקש להפגין התנשאות יתר. יש שם כבוד הדדי, והאילתור קולח וטבעי.
המופע אמש כלל חומרים ישנים וגם חדשים לגמרי. למן Ora מאלבומו הראשון Adama (1998) ו-Float מהאלבום Unity (2001) - בצד חומרים חדשים שאבישי כהן כתב בחודשים האחרונים ממש, ומהאלבום האחרון שלו Brightlight ("אור בהיר", אוקטובר 2024) שהמופע אמש גם נשא את שמו.
הקונצרט הזה הציג את הצד היותר נגיש וקליט ביצירה של אבישי כהן. נגיש ועם זאת עשיר. גם בחומרים שהוא כתב וגם בעיבוד לסטנדרט מוכר כמו Sumertime של גרשווין, שבו הפגין כהן את יכולתו הווקאלית. האיש שר מעולה.
3 צפייה בגלריה
ג'אז בוגר ובו-בזמן עדכני. הקוינטט של אבישי כהן בהופעה במשכן האופרה בתל אביב
(צילום: פיטר ויט)
אבישי כהן הוא אולי הנציג המובהק ביותר של דור ה-X של הג'אז הישראלי. זאת קבוצה של יוצרי ג'אז בני 45-60, שיצאו בצעירותם לניו יורק, למדו שם והשתלבו בסצנת הג'אז. בשלב מסוים הקימו הרכבים משלהם ושגשגו, מקצתם חזרו לארץ ונמצאים על הקו. ופרט לכהן אפשר למנות בחבורה הזאת גם את נגן הקונטרבס והמלחין עומר אביטל, את הטרומבוניסט והמפיק אבי ליבוביץ', את הסקספוניסט המעולה אלי דג'יברי, את החצוצרן אבישי כהן (כן, הם נושאים את אותו שם) ואחרים.
לכוכבי הג'אז האלה יש איזה "גן ישראלי" שלא בדיוק ניתן להגדרה, אך מזוהה בשילוב הלא-שגרתי של אלמנטים שחיצוניים לג'אז הניו-יורקי – כמו מוטיבים של מוזיקה מאגן הים התיכון. הם גם חבורה יצירתית ופורה מאוד. ואבישי כהן עצמו הוציא כעשרים אלבומים, ברובם מוצלחים מאוד מוזיקלית וגם מסחרית. ובמהלך הקריירה הארוכה שלו יצר כמה להיטי ג'אז מוכרים ביותר, כמו הקטע האינסטרומנטלי Remembering (2005) ,Smash (2006) וכמה פרקים מאלבומו המוצלח במיוחד Gently Distirbed (2008) בהם: Seattle ו-Eleven Wives.
המופע Brightlight הוכיח שממש לא נס ליחו. חמישיית אבישי כהן הביאה ג'אז בוגר ובו-בזמן עדכני. גם מי שאינו מצוי בנבכי הז'אנר יכול היה ליהנות מאוד מהמוזיקה הנגישה והמענגת הזאת. וכל שנותר זה להמליץ - אם ישובו להופיע בארץ - לרוץ לשמוע. ההנאה מובטחת.
