יש משהו כמעט אכזרי בתזמון העלייה של הדוקו על ויקטוריה בקהאם. בדיוק שנה אחרי שבעלה, דייויד בקהאם, עמד במרכזה של סדרת דוקו שפיצחה את נטפליקס והפכה אותו לגיבור הטרגי-רומנטי של הכדורגל העולמי, מגיעה "ויקטוריה בקהאם" - הסדרה על אשתו ועל התלאות שעברה מהיותה כוכבת פופ מצליחה בלהקת הבנות הבלתי נשכחת, ספייס גירלז, ועד הרגע בו הצליחה להפוך למעצבת אופנה לגיטימית. לעומת הסדרה שחיבבה את בקהאם הכדורגלן גם על אנשים שלא התעניינו בכדורגל מימיהם, "ויקטוריה בקהאם" היא סדרה פושרת, שמדיפה ריחות של זיעה ממאמץ וניסיונות אגרסיביים מדי לשלוט בנרטיב, כלומר הכל חוץ מהכנות החיננית ומעוררת האמפתיה שבקהאם הבן הצליח ליצור בברית שלו עם הצופה.
"ויקטוריה בקהאם" - טריילר
(באדיבות נטפלקס)
סדרות דוקו מהסוגה הזאת מתבססות בדרך כלל על הסכם בלתי כתוב עם הצופה, ודורשות מהסלב המתועד לתרום את הצד הפגיע שלו, חולשה, נקודת שפל, רצוי כמה שיותר נמוכה שממנה יוכל להמריא, ואולי גם צד פחות מוכר שלו - מצחיק, מודע לעצמו, מחושב. למרבה הצער, כל מה שוויקטוריה בקהאם מביאה לשולחן נשמע כמו "אוי אוי אוי, התייחסו אלי לא יפה בתקשורת, אני לא מצליחה לחייך מול מצלמה אז חושבים שאני קפוצת-תחת, ומרוב ניסיונות שליטה פיתחתי הפרעת אכילה ואז ניהלתי את החברה שלי כל כך גרוע ובסוף לא הייתה ברירה, והייתי צריכה שבעלי יכסה את החובות שלי על סך 23 מיליון פאונד כדי שהחברה לא תפשוט רגל".
לזכותה של בקהאם יאמר שהיא מנסה, באמת מנסה, להיות כנה ולהיפתח. היא חוזרת שוב ושוב לימים שבהם התקשורת התעללה בה בתקופה אחרי התפרקות הספייס גירלז (באמת התעללה - נאמרו עליה דברים נוראיים), וכמה זה גרם לה להרגיש רע כי היא לא ידעה מי היא, וכמה זה קשה להפוך למעצבת אופנה מוערכת כי כל תעשיית האופנה הם חבורה של חלאות סנוביות שלא נותנות צ'אנס לאף אחד, בטח לא לרעייתו של כוכב כדורגל בריטי. היא מספרת כמה חסרת ביטחון הייתה ואיך נאלצה להקריב את השתלים שלה בציצים כדי "להרוג את ה-WAG", כלומר לחסל את הדימוי שלה כאשתו של שחקן כדורגל כדי שתעשיית האופנה תסכים לקחת אותה ברצינות, ולא כעוד סלב שמקים מותג על שמו עם מעצבי צללים.
אז בקהאם הייתה רוצה שהצופה יראה אותה כאנדרדוג, אבל קצת קשה להיות האנדרדוג ובאותה נשימה לספר שהיא הוציאה 75 אלף פאונד לשנה על עציצים למשרד ועוד 15 אלף לבן אדם שיבוא להשקות אותם. זה הרבה יותר גרוע מניהול רשלני - זה חוסר מודעות משווע ומעורר אנטגוניזם. זה לא מקרה שבקהאם עוברת מסך בעיקר כפריקית של שליטה, ובהתאמה "ויקטוריה בקהאם" נשמעת כמו גרסה מאוד מלוטשת של האמת, תרגיל מסורבל במיתוג. קצת כמו הקטע הוויראלי מהסדרה על בעלה, שבו ויקטוריה סיפרה שחוותה ילדות קשה מבחינה כלכלית ודייויד תיקן אותה ו"הזכיר לה" שאבא שלה היה מביא אותה לבית הספר ברולס רויס.
לאורך כל שלושת הפרקים מנסה הבמאית נאדיה הולגרן (שביימה גם את סרט הדוקו Becoming על מישל אובמה) לשזור בין התפתחות הקריירה של בקהאם כמעצבת אופנה ובין העבודה על התצוגה האחרונה בפריז, שהולכת מדחי אל דחי וכנראה הייתה אסון של ממש כי ויקטוריה לא תיארה לעצמה שספטמבר בפריז עלול להיות גשום ותכננה תצוגה בחצר של טירה, ואיש מהאנשים סביבה לא משך בדש בגדה ואמר לה שאולי כדאי לחשוב על זה שוב. הצופה מתבקש באמת להיות מושקע מאוד בדרמה הזאת - האם התצוגה תצא לפועל? האם ירד בה גשם? האם האורחים יגיעו? - אבל בו בזמן נמנעות מהם הדרמות האמיתיות בחייה של בקהאם, בין היתר היחסים המעורערים שלה עם הבן ברוקלין שנעדר מהסדרה, והבגידה של בעלה שסוקרה בהרחבה בשנת 2004.
העובדה היא שהקשיים של בקהאם נבעו בסופו של דבר בעיקר ממנה עצמה. מרגע שהעלתה תצוגות, היא התקבלה בהערכה על ידי תעשיית האופנה (אנה ווינטור היתה בעדה! כמה יכול אדם לקטר?), אבל היא הרשתה לעצמה לנהל חברה למרות שהיא עצמה מודה שלא היה לה מושג בזה, ובמקום שבו רוב האנשים משלמים את המחיר ופושטים את הרגל - היא פשוט הלכה הביתה ובארוחת ערב ביקשה מבעלה את הכסף (וזה היה קשה מאוד מאוד!). כך שמסעה העקוב מדם כחול אל הגשמת החלום שלה כמעצבת אופנה נתקל בקשיים בעיקר בגלל היהירות ואובססיית השליטה שלה, דבר שקצת קשה לבסס עליו סרט שאמור ליצור כלפיה אמפתיה.
ובואו, הבעיה הכי גדולה של ויקטוריה בקהאם היא זאת: היא יבשושית ונטולת כריזמה, עניין בלתי נסלח בעולם הבידור. קטעי ריאיון עם אווה לונגוריה, שמוצגת בסדרה כחברתה הטובה של בקהאם וגם מגיעה לתמוך בה בתצוגה, משובצים בסדרה,. בכל פעם שהיא מגיחה אל המסך הוא מתמלא באור ובחיוניות, בעוד שויקטוריה היא סוג של חור שחור מהבחינה הזאת. יכול להיות שהיא חברה נהדרת, הדעת נותנת שהיא מעצבת אופנה נפלאה והאמת שהדגמים שלה נראים ממש טוב, אבל אישה שמתוודה שהיא לוקה בשיתוק ברגע שמצלמה מכוונת אליה - קל וחומר לא מסוגלת לחייך - מוטב שלא תשתף פעולה עם מצלמה שמונחת עליה יום ולילה, וגם תחסוך לכם שלוש שעות יקרות מחייכם. בשורות טובות לכולם.
