חדר החזרות בבית ביכורי העתים בתל אביב היה דחוס היום (שני) בשחקנים, בזמרים וברקדני המחזמר "סיפור הפרברים", שיעלה בתחילת החודש הבא בתיאטרון בית ליסין. כשהם חוזרים ומציגים את השירים הגדולים - מ"אמריקה" ועד "הלילה", דור הררי, מגי אזרזר, הראל ליסמן ולינוי כהן נכנסים לנעליהם של התפקידים הראשיים והאיקונים. לצידם גם רביב כנר, בתפקיד הראשון בתיאטרון שלו, כטוני."זה מחזמר עתיק יומין, אבל אני חושב שהגלגול הנוכחי שלו מאוד עדכני ורלוונטי לימים שלנו", הוא אומר, ומתקשה להסתיר את ההתרגשות.
"הלילה" – מתוך הפרזנטציה של "סיפור הפרברים"
(באדיבות תיאטרון בית ליסין ע"ש ברוך איבצ'ר, צילום: רדי רובינשטיין)
"לצערי יש מלחמה פנימית בתוך המדינה שלנו שנחלקת לשתי קבוצות, כמו במחזה. מטורף בעיניי לגלם את טוני, שמאוד דומה לי באופי שלו. אני כמוהו תמיד רוצה שיהיה כאן טוב ושכולם יאהבו אחד את השני. חבל שזה לא תמיד קורה, אבל אני עדיין אופטימי".
איך הגעת להפקה הזאת?
"היו לי כמה גלגולים קודמים עם תפקידים במחזות זמר שהתמסמסו בסופו של דבר. הפעם נקראתי לעשות אודישן, ומאוד רציתי את התפקיד. היה לי לא פשוט להיכנס להפקה הזאת, בכל זאת, מדובר בתפקיד ראשון שלי בתיאטרון. מעולם לא הופעתי על במת תיאטרון, חשוף, בלי מיקרופון, אבל בסך הכול אני חושב שאני מתמודד עם זה בשלום. עם כל התמיכה, האהבה והעזרה פה מכולם אני מקווה שאני מצליח לעשות את התפקיד על הצד הטוב ביותר".
"סיפור הפרברים" - שעולה כעת בבימויו של אלדר גוהר גרויסמן, בתרגומו של אלי ביז'אווי ובניהולו המוזיקאי של ליאור רונן - נחשב לאחד ממחזות הזמר הטובים בעולם. סיפור אהבתם האסורה של טוני, צעיר אמריקאי שחבר בכנופייה, ומריה, אחותו של מנהיג הכנופייה הפורטוריקנית היריבה. סיפור שהופך למאבק דרמטי בין שתי כנופיות ברחובות ניו יורק, עד לסוף טרגי.
"החלטתי להעלות את 'סיפור הפרברים' כי חיפשתי מחזמר שרלוונטי אלינו כאן ועכשיו" אומרת ציפי פינס, מנכ"לית תיאטרון בית ליסין במהלך אירוע החשיפה. "'סיפור הפרברים' מביא סיפור אהבה בלתי אפשרי, על רקע מאבק בין שתי קבוצות אוכלוסייה של מהגרים, ומעלה נושאים חברתיים כמו קיטוב, אלימות וגזענות. לא מדובר בעוד מחזמר, אלא במחזמר עם אמירה וביקורת נוקבות, מוזיקה שמשלבת בין קלאסיקה למודרניות וריקודים עוצרי נשימה".
"אי-שם" – מתוך הפרזנטציה של "סיפור הפרברים"
( באדיבות תיאטרון בית ליסין ע"ש ברוך איבצ'ר, צילום: רדי רובינשטיין)
המחזמר עלה לראשונה בברודווי ב-1957 והפך ב-1961 לסרט שזכה ב-10 פרסי אוסקר (ועובד פעם נוספת על ידי סטיבן ספילברג ב-2021), והוא נולד כיוזמה של הכוריאוגרף והבמאי ג'רום רובינס להעלות עיבוד מודרני ל"רומיאו ויוליה" המתרחש ברחובות ניו יורק. הוא צירף לפרויקט את המלחין הנודע ליאונרד ברנשטיין והמחזאי הצעיר ארתור לורנץ, שהציע לפנות לכותב פזמונים צעיר ואלמוני בשם סטיבן סונדהיים, שלימים יהפוך לאגדה בברודווי.
כשעלה, הוא היה מחזמר חלוץ בתחומי העיסוק שלו, כשהתמקד בנושאים חברתיים בוערים כמו גזענות, אפליה והגירה, ומתח עליהם ביקורת. המוזיקה שיצר ברנשטיין שילבה בין מוזיקה סימפונית למקצבים לטינים, ג'אז ופולקלור אמריקאי, והפכה למקדם עלילה ולא רק כקישוט לסיפור, כפי שהיה נהוג עד אז במחזות זמר. גם התנועה, שעד אז שימשה כתוספת צבעונית בין סצנה לסצנה, הפכה לכלי דרמטי.
לינוי כהן, 22, תלמידת שנה שלישית בבית הספר למשחק בית צבי ומילדי החוץ החדשים של עילי בוטנר, היא מריה מקסימה ומוכשרת, אהובתו של טוני. היא הגיעה לתפקיד בזכות פינס, מורתה בבית צבי. "בתקופה האחרונה היקום מזמן לי דברים נפלאים ומוכיח לי שאני במקום הנכון ובזמן הנכון", היא אומרת. "יום אחד ציפי אמרה לי, 'בואי לאודישן למריה'. האודישן היה ממש טוב, אבל אמרתי לעצמי, אין סיכוי שייקחו אותי. יום אחרי האודישן ציפי ניגשה אליי במסדרון בית ספר, ואמרה לי שהיא מוכנה לתת לי התפקיד. הייתי המומה. זה התגשמות חלום - תפקיד שמשלב גם שירה, גם משחק וגם ריקוד".
6 צפייה בגלריה
"לא מדובר בעוד מחזמר, אלא במחזמר עם אמירה וביקורת נוקבות". מתוך הפרזנטציה של "סיפור הפרברים"
(צילום: אור דנון, באדיבות תיאטרון בית ליסין ע"ש ברוך איבצ'ר)
מה הדמיון בינך ובין מריה?
"גם אני תמימה כמוה ושואפת לטוב ולתקווה. מריה היא הסמל של התקווה והאופטימיות במחזה למרות הסוף הטרגי".
"אני מקבל הזדמנות די גדולה בקריירה שלי לגלם את ריף, אחד מחבורת הצעירים של פרברי ניו יורק", אומר דור הררי. "סיפור המחזה הוא הסיפור שלנו מאז הקמת המדינה ועד הרגע הזה, במיוחד בשנתיים האחרונות. שואלים אותי אם תהיה במחזה אדפטציה למציאות הישראלית, ואני אומר, ההצגה לא צריכה אדפטציה. היא מספרת את הסיפור הזה ליטרלי, את הקרב על המקום, על הבית שלנו. אנחנו מציגים את זה בעברית, ולא באנגלית או ספרדית, והמחזה מקבל מיד את ההדהוד המקומי".
6 צפייה בגלריה
"ההצגה לא צריכה אדפטציה". מתוך הפרזנטציה של "סיפור הפרברים"
(צילום: אור דנון, באדיבות תיאטרון בית ליסין ע"ש ברוך איבצ'ר)
עוד ההבטחה הוא הראל ליסמן שיגלם את ברנרדו, אהובה של אניטה (מגי אזרזר). "ברנרדו הוא גבר שככל שהוא נעשה יותר קשוח מבחוץ, כך הוא רגיש בפנים ונלחם על המקום שלו בעולם ועל הקול שלו", אומר ליסמן. "הוא פוגש אותי במלחמה שלי על המקום שלי בעולם. להיות בן 34, עשר שנים אחרי בית הספר למשחק, ולקחת עכשיו תפקיד ראשי בתיאטרון רפרטוארי, זה דבר שלקח לי זמן להתבשל אליו. טיפסתי מהלמטה שבלמטה, מתיאטרון לתיאטרון, מהצגה להצגה, ועכשיו אני מרגיש שאני קוטף את הפרי שחיכיתי לו. אני לא מתבייש להגיד שאני מרחף על הענן הזה, ואני מאושר ומודה לכל האנשים הטובים שמצאו לנכון להפגיש אותי עם הסיפור הזה".
"סיפור הפרברים" הוא המחזמר השני של מגי אזרזר אחרי "אפס ביחסי אנוש". "הייתה לי אפס היכרות עם המחזה הזה", היא אומרת. "כשציפי אמרה לי 'סיפור הפרברים', שאלתי מה זה. ציפי כמובן צחקה וגם הייתה מובכת. 'מגי, את הורגת אותי', היא אמרה. אני חושבת שיש פה סיפור של אהבה וסיפור של מלחמה וזאת קצת המציאות שלנו לצערי. אנשים נהרגים, אנשים נופלים ואנשים גם קמים. אנחנו נמצאים בתקופה של עת לשמוח אבל אי אפשר עדיין כי לא כולם חזרו. אני חושבת שהכמעט שעתיים של המחזמר הזה נותנים אגרוף לבטן".
"אמריקה" – מתוך הפרזנטציה של "סיפור הפרברים"
( באדיבות תיאטרון בית ליסין ע"ש ברוך איבצ'ר, צילום: רדי רובינשטיין)
המחזמר הזה רלוונטי?
"הוא רלוונטי מהמקום הכואב, כי אנחנו עדיין אנשים שלא מקבלים את השונה ואת האחר. הרי מה הייתה הבעיה של האמריקאים לקבל את זה שיש שם פורטוריקנים? למה השנאה הזאת? למה האיבה הזאת? לצערי אנחנו נפגשים באיבה הזאת גם בישראל. יש לנו נטייה לא לקבל מנטליות שונה, סגנון אחר, ריחות של בישולים אחרים".
אניטה דומה לך?
"ההבדל ביני לבין אניטה הוא שאניטה נורא אוהבת את אמריקה ואני נורא אוהבת את ישראל. אבל אני גם מבינה מה זה להשתוקק למשהו ולהאמין שיש מקום בעולם שאין בו גבולות. אני שמחה על התפקיד שלי ואשמח לעוד מחזות זמר. אף פעם לא רקדתי ברמה הזאת כמו שאני רוקדת עכשיו. אני לא אוהבת כוריאוגרפיה, אני אוהבת ליצור את הצורות לבד, אבל הפעם זה כיף גדול".
6 צפייה בגלריה
"אניטה נורא אוהבת את אמריקה ואני נורא אוהבת את ישראל". מתוך הפרזנטציה של "סיפור הפרברים"
(צילום: יובל חן)
"העבודה על 'סיפור הפרברים' היא הזדמנות לפגוש מקרוב יצירת מופת ולשזור בה קול בימתי עכשווי משלנו" אומר אלדר גוהר גרויסמן, במאי ההצגה. "ניגשנו אל ההפקה מתוך הערכה עמוקה למקור, אבל גם עם רצון להפתיע בפרשנות בימתית מודרנית ונועזת, ואני מקווה שאנחנו מצליחים להמריא עם זה".
