הציפיות מאופרת הרוק "סמארה" ביוני 1992 היו לא מבוטלות ודי בצדק: המחזאי והבמאי הלל מיטלפונקט כבר הוכיח את כוחו בז'אנר עם "מאמי", דנה ברגר בתפקיד הראשי הייתה אמורה להיות גרסת הניינטיז הבועטת של מזי כהן, המסר הפוליטי היה נוקב וחריף (ההצגה עסקה במילואימניק שנרדף על ידי רוח האישה הפלסטינית שנהרגה בפעילות צבאית) ואת המוזיקה כתבה נקמת הטרקטור, שהצליחה תוך ארבע שנים בלבד לבסס את מעמדה כלהקה איכותית שמסוגלת לתת בראש על הבמות של מועדוני רוק חנוקי סיגריות, וגם לשדרג מוזיקלית את מופעי המחול המצליחים של בת-שבע.
אלא שאווירת המהפך הפוליטי שנרקם באותם ימים (זמן קצר לאחר הבכורה נבחר יצחק רבין ז"ל לראשות הממשלה) לא התבטאה בנהירה למועדון צוותא בתל אביב, ו"סמארה" נעלמה אחרי עשר הצגות. המפיק, נסים ציון, הסביר כי אחת הבעיות הייתה חוסר זמינות של המשתתפים המרכזיים ואמר כי ייעשה ניסיון להחזיר את "סמארה" בתחילת השנה הבאה. זה כבר לא קרה.
ובכל זאת, לפחות מבחינת נקמת הטרקטור, יצא משהו טוב מכל זה ומשם גם לכל מי שלא מסוגל לדמיין את הרוק של הניינטיז בלי "ארונות מטבח", האלבום הרביעי של הלהקה (כולל הפסקול של המופע "קיר"). הוא ראה אור בספטמבר 1995, כש"סמארה" היא זיכרון רחוק, אבל לא הרעיונות שנרקמו אז במוחם של הסולן והכותב המרכזי אבי בללי ולצדו הגיטריסט אופיר ליבוביץ', הקלידן (או ליתר דיוק המדען ואחראי הצעצועים) גרין והמתופף דאז, דני מקוב, שעזב את הלהקה בין לבין והוחלף באביב ברק בן ה-17. שירים איקוניים כמו "דברי אליי" ו"אופניים וספר" יעבירו את נקמת הטרקטור לפאזה חדשה במסע שלהם, שתמיד התנהל בקצב משלו ותוך מרדף של חתול ועכבר עם המיינסטרים.
ב-7 בפברואר תחזור הלהקה ל"ארונות מטבח" כדי לחגוג לו 30 שנה במסגרת פסטיבל המגבר שייערך במרכז ענב בתל אביב. טל גורדון, שהייתה אמורה להשתתף ב"סמארה" ואלבומה מ-1995 הופק על ידי בללי, תתארח. אבל נדמה שהאורחת החשובה באמת תהיה הרוח הייחודית של הלהקה, האלבום וגם של סצנת הרוק הישראלי באותם ימים: רוח של חירות אמנותית מוחלטת של להקה לא רווחית בעליל לעשות מה שבא לה ועוד במסגרת חברת תקליטים גדולה (הד ארצי). בערב הזה, נקמת הטרקטור תביא את נקמת תור הזהב של הרוק הישראלי.
משהו טוב מאוד התבשל במטבח הזה
כמו הרבה מהלהקות והאמנים הבולטים של התקופה, נקמת הטרקטור הגיעה ל"ארונות מטבח" עם יותר מחמאות מקהל. האמת היא שבמקרה שלהם, גם ירח הדבש עם העיתונות הסתיים מוקדם מהצפוי: בהופעת ההשקה של האלבום "זכות הצעקה" (1992), בללי סגר חשבון עם שני מבקרי מוזיקה, עמית שהם וגל אוחובסקי, אז עורך המקומון "העיר". בללי, ברגע קשה של טעם רע, קרא לאוחובסקי "ההומו הזה" וגוּנה אפילו על ידי העורך של המקומות המתחרה, "עיתון תל אביב". בריאיון לבועז כהן ב-7 לילות לכבוד "ארונות מטבח" בללי לא התייחס לתקרית אבל נתן הקשר להלך רוחו אז: "הייתי צריך כסף בשביל לאכול, אז הלכתי לשפץ בתים בשכונת התקווה. עד היום אנשים מחפשים אותי, לדפוק לי מכות, כי הקירות שלהם מתפוררים והטיח נופל להם על הראש".
מאבק ההישרדות של הטרקטורים, שהסתייע הרבה תודות להופעות בעולם עם להקת בת-שבע, חידד גם את הכיוון שאליו הלהקה תלך: בללי תפס פיקוד על תהליכי הכתיבה, המתופף מקוב עזב ללונדון והבסיס של "סמארה" היה גם הדרך של הלהקה לקחת את האמנות נטולת הפשרות שלהם למחוזות חדשים, למשל הצליל המזרחי הממכר של "דברי אליי", מהשירים הבודדים של הלהקה שהתקרבו למעמד של להיט. "זה לא שבללי אומר 'מעכשיו אני המנהיג, וזהו'", הסביר הגיטריסט הנפלא ליבוביץ בריאיון של הלהקה מ-2009. "בללי, באיזשהו מקום, יש לו איזה קושי לשיר שירים שאחרים מביאים. אני לא חושב שזה בא אצלו ממקום של אגו, עד כמה שזה יישמע לך מוזר. פשוט יש לו אחריות מסוימת על פרויקט, והוא לפעמים לא משחרר".
בללי, מוח מוזיקלי שופע, סקרן ומעניין כבר תכף 40 שנה, ידע היטב מה הוא עושה: ב"ארונות מטבח" הוא ליטש את האלמנט הכוחני שתמיד היה בשירים של הטרקטור וגרם להם להישמע כמו המיטב של הרוק שיצא אז מבריטניה וארצות הברית: "פרח קרח", "מבוך" ו"בפאלו" הדהדו את הנויז והארט-רוק של ניין אינץ' ניילז, סוניק יות', פי-ג'יי הארווי וג'יינז אדיקשן. התיפוף של ברק התגלה כאקס-פקטור משמעותי ביכולת של הטרקטור להישמע אינטנסיביים ועם זאת קוהרנטיים ולעזור לטקסטים של בללי למצות את האפלה שלהם מבלי להרתיע. משהו טוב מאוד התבשל במטבח הזה, וזה קרה כי מאחורי כל ארון התגלה חומר גלם חדש ואחר. לכן הפצצה האמיתית של האלבום, שנכנסה לקלאסיקה של הכתיבה העברית, דווקא לא רוויה בדיסטורשן ובצעקות אלא דווקא בצלילי אקורדיון ובסיפור מהפנט על גבר מוזר, אופניים וספר.
בקטע מהופעה בטבעון ב-2022, שזמין לצפייה ביוטיוב, בללי מספר בהומור על הפרשנות שקיבל "אופניים וספר" לאורך השנים. הוא מגלה, למשל, שהשורה "והייתה גם אחת שאותי אהבה מאירופה" עשתה לשיר שירות שהוא ממש לא חשב עליו בעת הכתיבה: "אמרו 'אירופה? חביבי אתה בפלייליסט של יום השואה".
במציאות, כפי שסיפר בלילי במופע, המעשייה האפלה ורבת הקסם של "אופניים וספר" התרחשה לפנות בוקר מחוץ למועדון הלוגוס בתל אביב: בללי היה בערך האחרון לצאת משם ופגש בדרך הביתה פועל ניקיון שביקש ממנו סיגריה ו-20 שקל. "סוף-סוף מישהו לדבר איתו", חשב בללי ושקע עמו בשיחה על חייו. מתברר שהאיש היה רופא עיניים ברומניה, שמשפחתו נותרה מאחור וכיום הוא פועל ניקיון בארץ הקודש. "הנזילות הזאת של החיים, הגורל", אומר בללי לקהל, "נורא ריגשה אותי בזמנו". ואכן בללי נפרד מהאיש והלך בדמדומים האחרונים של הלילה מאזור שוק הכרמל לנווה צדק וכתב בדרך את אחד השירים היפים של הניינטיז.
הסיפוריות החזקה של הטקסט ב"אופניים וספר" היתרגמה לקליפ שכתב את עצמו: צילום בשחור-לבן, אווירה של סרט איטלקי מעידן הסרט האילם, בללי חובש קסקט ולובש וסט שמבגרים אותו ב-20 שנה מגילו באותה העת. חברי הלהקה מסביבו נראים כמו להקת רחוב צוענית ובין לבין נראים כיתובים, כמו שהיה נהוג לפני המצאת הקולנוע, אך ללא פשר בהיר: "האם משלוח הממתקים יגיע בזמן?", "דבר איננו הגיוני מלבד השטיחים" ו"מיהו ג'ינו ג'נלי???". אולי זה המנקה מרומניה שבגללו הכל התחיל, אולי מישהו אחר. זה לא משנה: בעולם של נקמת הטרקטור, דבר איננו הגיוני מלבד השטיחים.
"ארונות מטבח" לא הפך את נקמת הטרקטור לדודו טופז וגם לא להיי פייב, אבל בכל זאת משהו קרה בין הסירים. רצח רבין וטרנד האנפלאגד של MTV התלבש, די במקרה, גם על הלהקה שאוהבת להרעיש וכך נולד מופע אקוסטי (יחסית, לא צריך להגזים) שבו הלהקה ביצעה שירים מכל אלבומיה וגם הקליטה את הביצוע המיתולוגי לפיוט "אדון הסליחות". הפידבקים המצוינים בישרו שסוף-סוף הלהקה עם האלרגיה לנוסחאות פיצחה איזו פורמולה והתוצאה הייתה "מטבח אקוסטי", אלבום הופעה מעולה ודי יחיד מסוגו: אנפלאגד בלי החלק של ה"אנ" ומצד שני לא 100 אחוז "פלאגד". למען האמת, אין צורך בהגדרות: פשוט אלבום בן זונה.
אבל גם "מטבח אקוסטי" לא שינה את הסטטוס של נקמת הטרקטור: היא נותרה בנישה משל עצמה ובעיקר בקצב משל עצמה (שמזכיר את הצב על עטיפת האלבום הנפלא "לאן הולכים פתאום כולם" מ-2003), עם גרעין מצומצם של מאזינים ומאזינות שלא עוזבים אותה 35 שנה. גרין עזב את ההרכב ב-2004, בללי הפך לאורים והתומים של הלחנת פסקולים בקולנוע ובטלוויזיה (הלחנים שלו הם חלק בלתי נפרד מהקסם של "שטיסל", למשל) וגם מתחזק קריירת סולו והאלבום האחרון של הטרקטורים, "מה לאהובי" (פרשנות מלאת חיים לשירים של אבן עזרא), תיכף חוגג בר מצווה. אולי החזרה ל"ארונות מטבח" תזכיר לנקמת הטרקטור איך זה מרגיש להיכנס לאולפן ולא לראות אף אחד ממטר: זאת תהיה הנקמה המתוקה מכולן.
