אם תעשיית הנשק שלנו לא הייתה כל כך מפותחת, היינו יכולים בכיף להגדיל את התמ"ג שלנו עם ענף האבסורד. האירועים שקורים פה על בסיס יומי יכולים בקלות לפרנס תעשייה שלמה, להעניק מקומות עבודה, ואם מישהו היה מוצא דרך לתווך בין ההיצע העצום הזה של אבסורד וגרוטסקה ישראלית לבין העולם בחוץ, שצמא לחומרים קומיים מהסוג הזה, כבר היינו מזמן זונחים את ההייטק. האוסטרלים ביססו על זה פורמט קומי, קוראים לו Have You Been Paying Attention?, והוא בוחן חבורת פאנליסטים על היכולת שלהם להצניח פאנץ' על סרטונים קצרים ששודרו במהלך השבוע החולף - הם מקבלים את החלק הראשון של הווידאו וצריכים לנחש איך הוא נגמר. כבר יותר מ-12 שנים שהוא קוצר שם הצלחה.
מתוך "מה קורה פה?"
(באדיבות רשת)
אמש, כחלק מתחושת האחריות של הערוצים המסחריים כלפי הצופים שלהם, מתוך הבנה שאם נצפה בעוד פאנל אחד של מומחים שידברו בפנים רציניות על איראן נלחץ כולנו על כל הכפתורים במעלית בבת אחת, שודרה ברשת הגרסה הישראלית של הפורמט, "מה קורה פה?". מה קורה פה כולנו יודעים. אנחנו במלחמה עם איראן, ארצות הברית נכנסה לאירוע ועזה טובעת ברקע, אבל בתוך כך אינסוף אירועים אבסורדיים שפשוט מתחננים להנחתה קומית. כל מה שצריך זה את האנשים הנכונים שיאתרו את הפאנץ' הנכון וידעו איך להגיש אותו. אתם יודעים, קומיקאים כאלה. כותבים טובים. מגישי החדשות והפאנליסטים מאלתרים פה על בסיס שעתי ימים שלמים ברצף, בהחלט הגיע הזמן לקצת הומור כתוב היטב.
ל"מה קורה פה?" היה כמעט את כל מה שצריך בשביל להצליח - המציאות הציעה לה חומרי גלם נהדרים, הפורמט הגדיר עבורה את האולפן והמבנה, אומנם שלום אסייג הוא מגיש מעט עצי שנצמד לפרומפטר, אבל על פניו זה אמור היה לעבוד. התוצאה - פחות. הרבה פחות לצערי, כי לא מעט מאיתנו באמת זקוקים להפוגה הזאת. אסייג אומנם נשבע בתחילת התוכנית שהישראלים עושים את ההומור הכי טוב בעולם, אבל הפאנליסטים (מתן פרץ, לינור אברג'יל, מירית גליצקי, גיורא זינגר, אורי ברויר, ובהמשך גם שחר קפלן, טל ראשון, ונופר סויסה) כנראה לא קיבלו את הממו. הפאנצ'ים נעו בין מצב עבש למביך ולפעמים צצו גם בדיחות סקס שהחתול הביא מהאייטיז, כשסביב כל היופי הזה משובצים בנדיבות צחוקים מוקלטים. מזמן לא רציתי כל כך להיכנס לממ"ד.
סחתיין על רשת שנותנת צ'אנס לקומיקאים לא מוכרים (לינור אברג'יל, אני לא בטוחה שההגדרה קומיקאית כוללת גם אותך, סורי), אבל תוכנית שכל אמצעי-הבדרנות שלה הם אנשים והטקסטים שלהם, לא יכולה להסתפק בכתיבה בינונית ומטה, בטח לא כשחומרי הגלם שלכם מתדרדרים מרגע לרגע (איך ננסי ברנדס "מכבד את השבת"? הוא לא מאותת). במקום לאפשר למגישי החדשות לנוח ולתודעה שלנו להתבדר, אנחנו יוצאים מהצד השני (47 דקות!! הלאפל TV נהיינו?) עצבניים אפילו יותר אחרי פרק אינסופי של הומור כפכפים וקלאצ'ניקובים שמסרב להמריא. מה הפשט? דודו זה לא טוב, תמחק.
