בשיר "זה כל מה שיש", שעלי מוהר כתב ויוני רכטר הלחין וביצע בשלהי שנות ה-70 באלבום הבכורה שלו "התכוונות", מתאר המשורר המנוח את חברו הטוב במילים "כיסא, פסנתר, פסנתרן". השיר היפה הזה לא מבוצע במופע המשותף של רכטר ותזמורת המהפכה, "העיקר זה המילים", המורכב משירים שהלחין למילים של מוהר, דליה רביקוביץ ואברהם חלפי ועלה לראשונה בחודש מאי. אך הפסנתר, וגם הכיסא שעליו יושב הפסנתרן, רשמו לאורכו כמה שיאים, וגם ניסו – והצליחו - לשבור קונבנציות מוכרות במטרה לאתגר את הקהל.
6 צפייה בגלריה
אלון עדר ויוני רכטר. מתוך המופע המשותף של יוני רכטר ותזמורת המהפכה
(צילום: משה צ'יטיאת)
והם, כלומר, רכטר ותזמורת המהפכה בהובלת זהר שרון והמנצח רועי אופנהיים, יעשו זאת שוב ב-26 ביולי בהיכל אמנויות הבמה הרצליה, וגם ב-27 ביולי וב-1 בדצמבר במשכן אמנויות הבמה בתל אביב. "העיקר" כל הזמן זז אצל רכטר. בראשית הניינטיז הוא העלה מופע בשם "העיקר זה הרומנטיקה". לפני כעשור וקצת הוא הוציא אלבום כפול בהופעה בשם "העיקר זה המוזיקה", ועכשיו כאמור, ה"עיקר" עבר למילים. בריאיון ל-ynet שהתקיים מיד אחרי שהעלו את המופע לראשונה, מסבירים שרון ורכטר איך נולד החיבור ביניהם.
שרון מבקש לדייק את השם ואומר ש"העיקר הוא בעצם לא המילים, אלא המפגש בין המילים למוזיקה. זו דרך להפנות את תשומת הלב של הקהל לשלושה משוררים מתוך השפע שרכטר הלחין". רכטר נזכר שכשאופנהיים ושרון הגיעו אליו לראשונה עם ההצעה להעלות מופע משותף הוא חשב זה רעיון קצת משונה, אך תוך כדי העבודה איתם הוא הבין את הרצון להציג את ההומור והקריצה ביצירה שלו, למרות האכסנייה הרצינית וההרכב התזמורתי, ובעיקר את השאיפה להביט קדימה ולאחור כדי לבחון מה הם עושים בעצם, והחליט לאמץ את הרעיון.
6 צפייה בגלריה
"העיקר זה המפגש בין המילים למוזיקה". רועי אופנהיים ואיה כורם. מתוך המופע המשותף של יוני רכטר ותזמורת המהפכה
(צילום: משה צ'יטיאת)
המפגש הראשון של רכטר עם תזמורת המהפכה היה ב-2018, כמאזין באולם. זה היה במופע A Standard Revolution שבו התזמורת טיפלה בסטנדרטי ג'אז שכתבו ענקים כדיוק אלינגטון, ת'לוניוס מונק, ג'ון קולטריין ואחרים, והוא נדלק. "אמרתי להם מילים חמות אחרי המופע", אומר רכטר בחיוך, ומוסיף שבהמשך הוא התרשם מהמופע שבו ביצעו את שירי התרנגולים ו"מהיכולת האנליטית שלהם לפרק דברים ולעשות מהם יצירה חדשה. אני נמצא פה כבר יותר מ-50 שנה", הוא ממשיך, "ויש לי רצון להעמיק ולחשוב אחרת בפרויקטים נוספים. לא תמיד יצירה חדשה עובדת, ולא חשבתי שאשתף איתם פעולה, אבל כשהם פנו אליי, חשבתי שזה יכול להיות כיף כי אני תמיד אוהב לחפש ולגלות דברים ויוצרים חדשים. פעם זה היה עם יהודית רביץ, ועכשיו זה איתם".
שרון מסביר ש"הרבה פעמים חיבור שכזה הוא חוכמה שבדיעבד ושדברים קורים בזמן הנכון. כדי לפנות לאמן בסדר הגודל של יוני, היינו צריכים לצבור שעות טיסה - גם כמבצעים וגם כמנהלים אמנותיים, כדי שנוכל לנהל דיאלוג משמעותי ופורה שיהיה לטובת המוזיקה. יוני הוא לא בנאדם של אגו, אלא אחד שמגיע לטובת העניין", הוא אומר ומוסיף, "נשאנו עינינו אליו עוד לפני שפנינו אליו, ועברנו תהליך מאוד מעניין עד שהגענו לבחירת החומרים, זה חשף אותי להרבה חומרים שלו שלא הכרתי. עבדנו עד היום עם הרבה אמנים, והתעוזה של יוני לא ללכת על המוכר אינה דבר מובן מאליו, וצריך אומץ כדי לא להאכיל את הקהל בכפית. זה היה תהליך כיפי ויכולת לראות ממש את יראת הכבוד אצל הנגנים על הבמה ובזמן החזרות".
כששרון מדבר על "לא להאכיל בכפית", הוא מתכוון לכך שהמופע נפתח עם כ-25 דקות שבהם מבוצעים חמישה שירים של דליה רביקוביץ בהשמעת בכורה, וגם הלחנים שבהם מציגים את הפן היותר מופשט בגוף העבודות של רכטר כמוזיקאי. רכטר מסביר שכשהוא מלחין הוא חושב בצורה רגשית והטקסט כבר מוביל אותו לאן שהוא מוביל. "אני מתחיל לאלתר ונזרק על דברים, וזה תהליך לא מודע, ומכיוון שהעולם אצל דליה רביקוביץ הוא מופשט ועם הרבה פנטזיות, חיות וגם קשר למקורות כמו למשל ב'באר של מרים', הלחנים נשמעים קצת אחרת. יש אצלה עושר מילולי וגם המון כאב, והכל ביחד מאוד חיבר אותי לילדות שלי שבה ראיתי דמויות של נשים כאלו וככה גם הדמות שלה הצטיירה בעיני. לזהר היה רעיון לשתול את 'הבגד' בפתיחה, שדליה רביקוביץ' אמרה פעם שזה השיר הכי טוב שהיא כתבה, וזה הביא את הדמות שלה. העיבודים של רועי פרידמן בפרק הזה במופע נכנסו לעולם הזה".
6 צפייה בגלריה
דברים קורים בזמן הנכון. מתוך המופע המשותף של יוני רכטר ותזמורת המהפכה
(צילום: משה צ'יטיאת)
שרון לא חשש מפתיחה שכזו, להפך. "לפני 100 שנים, טרום עידן ההקלטות אנשים הלכו לאולם קונצרטים ושמעו בפעם הראשונה יצירה חדשה של מאהלר למשל, שלרוב הם שמעו רק פעם אחת, בדומה למי שישב בקונצרט הראשון בבית האופרה ושמע את השירים האלו בפעם הראשונה. גם 'עטור מצחך' היה פעם שיר לא מוכר. תזמורת המהפכה מאמינה בריצה למרחקים ארוכים, והמופע הזה הוא חלק מעשייה ארוכת שנים. לפעמים נעשה דברים לא מוכרים, גם בנפחים גדולים, אבל נמצא את הדרך להיות קומוניקטיביים. אנחנו לא רוצים להופיע עם יוני רכטר בשביל הרזומה, הוא לא באמת צריך אותנו, אבל אנחנו יכולים להביא ערך מוסף שהוא ההרפתקנות".
ועדיין, זה חתיכת אתגר להרים ערב ששליש ממנו חדש לגמרי.
רכטר: "אנחנו חיים בתקופה שבה הדיאלוג בין קהל למוזיקאי מאוד מצומצם, ואם אני עושה בהופעה יותר משיר אחד חדש ולא מוכר אז יש אי-שקט באולם. כשעשיתי את 14 אוקטבות או בכוורת וגם עם אסתר עופרים היו ערבים שלמים שחצי מהם הורכב מחומרים לא מוכרים. הפער בין המוכר ללא מוכר חייב להתקיים כדי שמוזיקאי יתחדש טיפה. כשפגשתי את זהר ורועי ראיתי שיש להם השקפה דומה ושהם רואים במוזיקה אמצעי חינוכי להעמקה. לא להגדיל את האמן אלא את המאזין, ולשבור את החומה בין המאזין לתזמורת דרך התחדשות.
"לאורך כל תהליך העבודה הרגשתי שהם אמיצים כמוני. יש להם ולי כבוד לקהל ואנחנו לא רוצים שהוא יסבול. זה איזון מאוד עדין ולדעתי הצלחנו לבנות איזה מארג שגם מפתח את הסקרנות וגם מפצה את הקהל בסוף עם החומרים היותר מכורים. רביקוביץ היא משוררת כל כך ענקית שעצם הרוח שלה שם מרימה את הערב".
6 צפייה בגלריה
עצם הרוח של רביקוביץ מרימה את הערב. איה כורם מתוך המופע המשותף של יוני רכטר ותזמורת המהפכה
(צילום: משה צ'יטיאת)
בדברי הפתיחה שלו לקונצרט שרון בחר במילה "הופעה" ולא "קונצרט". לדבריו, "אנשים נורא חושבים בקופסאות ותגיות והייתי מעדיף לא לשחק את המשחק הזה. יש פה מצד אחד את כל כללי הטקס, אבל אנחנו רוצים שהנגנים יחייכו ומכיוון שאנשים שומעים גם עם העיניים שלא תהיה רק שטיפה לבנה כמו בקונצרט, ולכן זה 'מופע'".
זה בעצם ניסיון לשבור את הקיר הרביעי בין המאזין לבין המוזיקה.
שרון: "יוצר צריך להיות גם הקהל של עצמו. בגלל המבנה שלנו אנחנו לא יכולים להופיע באולמות אינטימיים ואנחנו רוצים להרגיש את הקהל ואת החשק שלו לשיר, וגם להרגיש שהוא אולי קצת דרוך כשהוא שומע מוזיקה שהוא לא מכיר. אנחנו לא מחפשים לעשות מהפכה, אלא לעשות דברים שיש לנו תשוקה אליהם. אין פה פרובוקציה, אבל אנחנו כן מנסים לשבור את הקירות האלו כדי לייצר חוויה ורגשות".
בניגוד למופעים אחרים שלכם, כאן האמן לוקח חלק פעיל. זה יתרון או חסרון?
שרון: "זה מאוד שונה מאמן לאמן. עם יוני נוצר קשר חברי. נפגשו ולאט לאט הכרנו, וכשהגענו לחדר החזרות כבר הרגשתי די בנוח. אמרתי לו שפסנתרן גדול אני לא, וזה שהצלחתי לנגן בשתי ידיים זה כבר היה הישג [רכטר דווקא מחמיא לו ומציין שיש לו טיים ופיל בנגינה, א"ש]. הייתה כאן פתיחות שגרמה לכולנו וגם למעבדים [רועי פרידמן, נעם ויזנברג, עופר פנחס, א"ש] להתעלות. כשאתה יודע שאתה נמצא עם מוזיקאי בשיעור קומה שכזה, זה מפעיל אותך, ויוני הוא לטובת העניין. המוזיקה שלו היא כבר של הקהל".
6 צפייה בגלריה
"רצינו שמירב תשומת הלב תוקדש לתזמורת, לסולנים ולמקהלה". רועי אופנהיים ואלון עדר. מתוך המופע המשותף של יוני רכטר ותזמורת המהפכה
(צילום: משה צ'יטיאת)
רכטר:" עם השנים, כשבא אליי בחור כמו זהר שהוא קצת נבוך בהתחלה, אני לא מבין למה. אבל אולי זה כמו שאני הייתי משותק כשפגשתי בפעם הראשונה את אריק איינשטיין. אני בא בלי ציפיות אלא בשביל המוזיקה, כי כבר עשיתי מספיק. בגלל שאני מוכן להיכשל זה יכול גם להצליח. גם בעבודה מול המעבדים לא הייתי בטוח שהכול יעבוד, ובדיעבד הרוב עבד, והשתיקה הייתה סייג לחוכמה. למדתי עם השנים להתאפק ולתת לאנשים להיות הם, כשאני אחראי באיזו צורה, אני הרבה פעמים בא עם חוסר ביטחון בעצמי, מין טבולה ראסה".
עוד שינוי במופע הזה היא הבחירה לוותר על קטעי וידאו ועל מסך בכלל. לדברי שרון, "לפעמים הדבר הזה נחווה כעודף גירויי, אבל להרבה מאוד אנשים היה חשוב שהמילים יוצגו, וייתכן שיש בזה צורך. רצינו שמירב תשומת הלב תוקדש לתזמורת, לסולנים אלון עדר ואיה כורם ולמקהלת בת קול". רכטר מוסיף ש"אנחנו חיים בתקופה של מסכים והרבה פעמים כשאין מסכים יש שקט. בערב של התזמורת עם אריק [איינשטיין, המופע "אני ואתה", א"ש], יש מסכים, והיה נכון שהפעם לא יהיו מסכים ושהם יעשו משהו עירום לגמרי. זה לא דרש את זה ואני שלם עם זה".
ולא רק מסכים אין הפעם. הפרק על חלפי כולל את "זהב שחור", שיר של איה כורם המתכתב עם "עטור מצחך". אבל אפשר להניח שהבחירה שלא לבצע את השיר המקורי, הרימה כמה גבות בקהל. רכטר מסביר שזה לא תקדים. "כבר ב-2018 עשיתי מופע עם הפילהרמונית שאילן מוכיח תיזמר והוא פתח את הערב עם גרסה תזמורתית לשיר", הוא אומר. "ב'כבש' אנחנו עושים אותו אבל זה שיר שמבחינתי הוא מבצע קולי, והוא כבר היה שם. כאן יש הברקה עם השיר הנהדר של איה שמדבר על האישה בשיר, ולא רק על הגבר הסובל, וזה נורא יפה 'לתקוף' את הנושא דווקא משם. זה גם היה אחד מהשיקולים לבחור באיה. אני שלם עם זה שהשיר לא שם, זה תמיד פרויקט לבצע אותו".
שרון: "יש משהו בבחירה שאיה עשתה שמתחברת לדי. אן. איי שלנו - ללכת למקור כדי למצוא את המקוריות. אנחנו ניגשים למקורות ההשראה שלנו כדי למצוא דרכם נתיב לאמירה שלנו. איה לקחה נכס צאן ברזל והיא מראה שהיא מחוברת לשורות וממנו צומח משהו חדש".
6 צפייה בגלריה
"צריך לחיות ולעשות ולנסות לגרום לקצת נחמה". זהר שרון, איה כורם ומקהלת בת קול. מתוך המופע המשותף של יוני רכטר ותזמורת המהפכה
(צילום: משה צ'יטיאת)
אחד מהרגעים היפים בפרק של חלפי הוא הביצוע ל"אדם בחדרו", שגם יצא לאחרונה בביצוע של איינשטיין המנוח. רכטר מספר שאחרי העבודה על האלבום משירי אברהם חלפי שיצא ב-1988 , איינשטיין והוא נכנסו לאולפן כדי ל"הקליט שלושה שירים של חלפי ושלושה שירים של לאה גודלברג. עבדנו עם צ'רצ'יל [יצחק קלפטר, א"ש] ומאיר ישראל, אבל עזבו את השירים האלו ואריק ואני עברנו לעשות שירי ילדים. משם החיים לקחו אותנו למקומות אחרים וזה נשאר תלוי עד עכשיו כשחזרתי לשירים האלו".
על הבמה הצבתם כיסא ריק לחטופים, ומטר מהמשכן שבו אתם מופיעים בתל אביב נמצאת הכיכר, זה מאוד מורכב לנסות להמשיך בחיים ובאמנות במציאות שכזו.
רכטר: "פגשתי בהפגנה אישה שאמרה לי שהיא לא הולכת להופעות מאז 7 באוקטובר, ועד שהחטופים לא יחזרו היא לא מרגישה שהיא יכולה לצרוך תרבות וליהנות. זה מאוד הרשים אותי וחיפשתי מה לענות לה ואין לי תשובה פשוטה. זה מצב פסיכי שנקלענו אליו ואנחנו שבויים באיזשהו מקום, במציאות שאנחנו לא רוצים אותה, או לפחות חלקנו. אין מה לעשות כרגע, וצריך לחיות ולעשות ולנסות לגרום לקצת נחמה".
שרון: "זה דיסונס מאוד מאתגר. אני יודע שיש אנשים שעבורם ללכת לראות מופע זה אסקפיזם, אבל זה לא ככה. אחרי שפירמידת הצרכים נענית, צריכים גם מזון לנפש ולרוח, וזה לגמרי נורמלי לצרוך תרבות. מה שלא נורמלי זה מה שקורה כרגע, אנשים באים אליי אחרי המופעים, ואומרים שחצי מהמופע הם היו בדמעות, ואני שמח שאנשים מתחברים לרגע שלהם, והם פורקים. אני יודע שעד יומי האחרון כאן צפויות לנו עוד הרבה שנים קשות, וצריך שכל אחד שיכול יגדיל את האור".
