פסטיבל קרלובי וארי, אחד היותר ותיקים ומוערכים בסצנת הפסטיבלים הבינלאומית, חוגג את המהדורה ה-60. מאחר והמהדורה החגיגית מתנגשת במשחקי המונדיאל המתרחשים כעת בצפון אמריקה, קברניטי הפסטיבל נאלצו להתאים את עצמם לאירוע הספורט שמושך תשומת לב עולמית - ובחרו לציית לפתגם האמריקני הידוע: "אם אינך יכול לנצח אותם, הצטרף אליהם".
וכך הם בחרו להקרין בטקס הפתיחה, שנערך בסוף השבוע בעיר הנופש והמרחצאות הצ'כית הססגונית והמצועצעת, את "המשחק" - סרט תיעודי חדש ומרתק שמשחזר את משחק רבע הגמר במונדיאל 1986, שנערך באצטדיון האצטקה במקסיקו סיטי בין שתי יריבות ותיקות ומושבעות, אנגליה וארגנטינה. המשחק ההוא, שהיה טעון במיוחד לאור מלחמת פוקלנד, הסתיים ב-1:2 לטובת ארגנטינה - וזכור בעיקר בזכות שני שערים של דייגו מראדונה, האחד בסלאלום מרהיב שבו חלף על פני כל הגנת אנגליה והשני שנכבש באמצעות היד, מבלי שהשופט הבחין בכך. אמירתו של מראדונה לאחר המשחק שהשער הובקע "קצת על ידי יד אלוהים, וקצת על ידי הראש של מראדונה", הקנתה לשער את הכינוי האיקוני "יד האלוהים".
בסרטם "המשחק", הבמאים הארגנטינאים חואן קברל וסנטייגו פרנקו מפליאים לשחזר את מהלכי המשחק ולהדגים את המשמעות הפוליטית שלו. הם עושים זאת באמצעות ראיונות עם חלק מהנפשות הפועלות. גארי ליניקר, שהבקיע את השער לאנגליה, לא היה נלהב במיוחד בהתחלה להשתתף בסרט. אבל לאחר שצפה בגרסאות הראשונות, הוא השתכנע. ואז בראיון הוא דמיין מה היה קורה עם השער של מראדונה היה נפסל.
כדאי לציין שמנחה טקס הפתיחה של הפסטיבל התלוצץ על חשבון הביצועים העלובים של נבחרה צ'כיה, שסיימה במקום האחרון שלה בבית שלה עם נקודה אחת במונדיאל הנוכחי והודחה. "לפחות יש יתרון אחד לכך שהנבחרת שלנו כבר הודחה: אף אחד לא יצטרך לדחות או לשנות את לוח ההקרנות של הפסטיבל בגלל משחקים של צ'כיה", הוא אמר. כמובן שהבדיחה הזאת גררה צחוקים רמים באולם.
טקס הפתיחה של הפסטיבל היטיב לשלב זוהר והומור, מוזיקה וקולנוע, כולל שירים מהעשורים השונים בהם הפסטיבל מתקיים. זמרים וזמרות צ'כים מפורסמים ביצעו גרסאות, לעיתים בצ'כית, ללהיטי פופ מפורסמים. ההנהגות של פסטיבל קאן, ונציה וברלין יכולים ללמוד מקרלובי וארי איך לעשות טקס סקסי, מהנה, משעשע ואף מרגש.
רגע השיא של אירוע הפתיחה היה הענקת פרס מפעל חיים לכוכב היהודי-אמריקני דסטין הופמן על תרומתו האמנותית יוצאת הדופן לקולנוע העולמי.
להופמן, אחד משחקני האופי הגדולים בכל הזמנים, יש אמנם שלל פסלונים בסלון - כולל שני אוסקרים - ועדיין הוא היה נרגש מאוד כשאחז בפסלון הקריסטל גלוב. "זה כבוד גדול עבורי", אמר הופמן, "ואני חש ענווה. התאהבתי לראשונה בעשיית סרטים כשהרגשתי שאני הולך לאיבוד בזמן. הבנתי שככה אני רוצה לחיות - להיות אבוד בזמן".
רוצה להיות אבוד בזמן. דסטין הופמן והקריסטל גלוב שלו
(צילום: AFP/MICHAL CIZEK)
בטקס הוצג קליפ שליקט מבחר מייצג מהקריירה המפוארת של הופמן, כולל קטעים מהסרטים "הבוגר", "קרמר נגד קרמר", "קאובוי של חצות", "כל אנשי הנשיא", "איש הגשם", "טוטסי" ו"פגוש את ההורים". המקבץ לא השאיר את הופמן אדיש. "אני אחגוג השנה יום הולדת 89 והעבודה שעשיתי מביטה עליי מהמסך והופכת אותי נוסטלגי ומאוד רגשי", אמר. "אני בר מזל שהייתה לי האפשרות לעשות מה שאני אוהב". עם תום דבריו הקהל באולם עמד על רגליו והריע ממושכות להופמן.
בשבת, הופמן כיבד בנוכחותו את הקרנה של סרט הפריצה שלו : "הבוגר" (1967), הקומדיה הדרמטית של מייק ניקולס, שתחגוג בשנה הבאה יום הולדת 60. הסרט עשה בשעתו הרבה רעש מאחר והופמן גילם סטודנט צעיר שמנהל רומן עם גברת רובינסון (אן בנקפורט), אישה נשואה המבוגרת ממנו. הסרט, שנעשה בתקציב של שלושה מיליון דולר בלבד, זכה להצלחה קופתית, שהזניקה את הקריירה של הופמן הצעיר והלא-ממש מוכר.
באירוע בקרלובי וארי הוענק פסלון נוסף - "פרס נשיא הפסטיבל" - לשחקנית/במאית מגי ג'ילנהול, שמתאוששת מכישלון "הכלה!", הסרט השאפתני ועתיר-הכוכבים שביימה. ג'ילנהול הודתה על ההוקרה, והעלתה זיכרונות מביקור שערכה בצ'כיה בצעירותה - ביקור שעורר בה את הרצון להיות במאית. השנה היא הגיעה לפסטיבל מלווה בבעלה הכוכב ההוליוודי פיטר סארסגארד, שבשנה שעברה עוטר בקרלובי וארי בפרס הוקרה משלו.
גם היא הגיעה כדי לקבל כבוד. מגי ג'ילנהול בפסטיבל קרלובי וארי
(צילום: MICHAL CIZEK/AFP)
כדאי לציין שגם הופמן וגם ג'ילנהול, שניהם יהודים, נמנעו מהצהרות פוליטיות בנאומים שלהם. ג'ילנהול העדיפה לשמח את הקהל המקומי בלבטא בצורה מושלמת כמה מילים בצ'כית ולחלוק אנקדוטות מחיבתה לבמאי הצ'כי מילוש פורמן, כמו גם מהביקור הקודם שלה במדינה.
בסוף השבוע בלט יהודי-אמריקני-הוליוודי נוסף בקרלובי וארי - הכוכב והבמאי ג'סי אייזנברג ("הרשת החברתית", "האשליה", "כאב אמיתי"), עוטר בשבת ב"פרס נשיא הפסטיבל" ואחרי המעמד הוקרן סרט פחות-מוכר שלו: "הכפיל", קומדיה שחורה ומותחן פסיכולוגי משנת 2013. אייזנברג מגלם בו תפקיד כפול: פקיד ממשלתי ביישן ושקוף בשם סיימון ג'יימס, שחייו משתבשים לחלוטין כאשר לעבודתו מגיע עובד חדש, ג'יימס סיימון, שהוא העתק פיזי מדויק שלו אך בעל ביטחון עצמי וכריזמה. "בחרתי דווקא בסרט הזה בגלל שהוא מתאים בווייב שלו לאזור בעולם שבו מתקיים הפסטיבל", נימק אייזנברג את בחירתו. "עבדתי מספר פעמים במזרח אירופה, וביימתי את הסרט שלי 'כאב אמיתי' בפולין. זה מוזר להגיד את זה - אני מרגיש כאן בבית. משפחתי חיה במזרח אירופה הרבה יותר שנים מאשר באמריקה. אני מרגיש יותר צ'כי ופולני, מאשר אמריקני. לחזור הנה, בעודי יודע את ההיסטוריה שלי - זה גורם לי להרגיש כאן בנוח".
מזרח אירופה זה כיף. ג'סי אייזנברג בקרלובי וארי
(צילום: MICHAL CIZEK/AFP)
למרבה הצער והאכזבה, אין השנה אף נציגות ישראלית באף אחת מהמסגרות השונות של הפסטיבל. חשוב לציין שפסטיבל קרלובי וארי תמיד האיר פנים לקולנוע העברי, כולל זכיות אחדות. ב-1999 זכה "החברים של יאנה" של אריק קפלון בפרס "גלובוס הקריסטל" המוענק לסרט המצטיין, וב-2005 גרף "איזה מקום נפלא" של אייל חלפון את הפרס המיוחד של חבר השופטים, בעוד שאורי גבריאל קטף את פרס השחקן. ב-2011, זכה "בוקר טוב אדון פידלמן" של יוסי מדמוני בפרס "גלובוס הקריסטל", וב-2018 ליקט משה פולקנפליק בפרס השחקן המצטיין עבור הופעתו בסרט "גאולה", סרטם של יוסי מדמוני ובועז יהונתן יעקב.
גם אחרי ה-7 באוקטובר, הנהגת הפסטיבל לא הדירה את הקולנוע הישראלי, וזאת בניגוד לפסטיבלים רבים אחרים בעולם: ב-2024, התחרה הסרט "טרופיקנה" של הבמאי עומר טובי ב"פרוקימה", המסגרת השנייה בחשיבותה, ובשנה שעברה נערכו הקרנות של "כן" של נדב לפיד ו"מכתב לדויד" של תום שובל. לאור זאת, נותר לתהות האם ההיעדרות של הקולנוע הישראלי מקרלובי וארי 2026 היא הדרה מכוונת, רצון להימנע מבלגנים, הפגנות ומחאות - או פשוט שקברניטי הפסטיבל לא מצאו אף סרט ישראלי חדש אחד שראוי להיכלל בתוכנית. אלה שאלות טובות וקשות, שרק מעידות על הקשיים של הקולנוע הישראלי בשנים האחרונות, על רקע המלחמות בעזה ובאיראן.
