בסוויטה של מלון ברלינאי יוקרתי ונוטף סטייל באזור כיכר פוטסדאם, סמוך לבניין שבו שכן בית מעצר/עינויים חשאי של הגסטפו, יושב הכוכב והבמאי ההוליוודי אית'ן הוק, ומודאג מהמצב הנוכחי בעולם. בשיחה שלי איתו הוק אמנם נזהר מלהיכנס לסוגיות פוליטיות ולא מדבר ישירות על הנשיא דונלד טראמפ, ולדימיר פוטין ובנימין נתניהו, אבל ברור שבתשובות שלו הוא מתייחס אליהם. "אנחנו חושבים שאנחנו חיים בתקופה משוגעת - וזה נכון, וזה מפחיד ומבעית - אבל את העולם תמיד הנהיגו מפלצות", הוא מכריז. "נראה שלאורך ההיסטוריה האנושית, עמדות כוח תמיד משכו אליהן אנשים חמדנים ואגוצנטריים, שטובת הכלל לא עומדת לנגד עיניהם. וזה תמיד היה נכון. האנשים האלה מבלים ונהנים בזמן שהעולם בחוץ בוער ומתפוצץ".
Blue Moon - טריילר
(קרדיט: Sony Pictures Classics)
שחקנים ויוצרים אחדים כבר עזבו את ארצות הברית לטובת חיים במדינה אחרת או מתעתדים לעשות זאת, בגלל ממשל טראמפ הנוכחי. גם לך יצא לחשוב על לעזוב נוכח מה שקורה היום?
"תמיד הערכנו אנשים נוסח ברטולט ברכט (המחזאי-משורר-במאי שעזב את גרמניה עם עליית הנאציזם והפך למתנגד גדול של המשטר, א"ק) שהבינו מה קורה בארצם ועזבו. ההיסטוריה מיטיבה עם אנשים כאלה, אבל אני לא מהאנשים שעוזבים. אני מהאנשים שלא מוותרים. הייתי רוצה לעקור, אבל לא הייתי מרגיש טוב עם עזיבה".
לפסטיבל ברלין האחרון הוק הגיע עם סרט שאותו ביים חברו הוותיק ריצ'רד לינקלייטר – "בלו מון", העוסק במפגש בבר ניו-יורקי ב-1943 בין שני יוצרים יהודים: המוזיקאי ריצ'רד רוג'רס (אותו מגלם אנדרו סקוט) והפזמונאי לורנץ לארי הארט (בגילומו של הוק). השניים בעבר נהגו לעבוד יחד – חיברו מחזות זמר ושירים מופתיים (Blue Moon, The Lady is a Tramp My Funny Valentine) עד שרוג'רס נטש את הארט מאחר ולא היה יכול לשאת את התמכרותו לאלכוהול, והחל לעבוד עם אוסקר המרשטיין. הארט, שהתמודד עם נטיותיו ההומוסקסואליות, דיכאונות ועם העובדה שהפך ל"מי שהיה", מת בודד בדירתו זמן קצר אחרי אותו מפגש.
"בלו מון" יוצג בפסטיבל הסרטים חיפה ה-42 שייערך בחול המועד סוכות, וכדאי לראותו שם כי הסרט לא ייצא להפצה מסחרית בישראל. הוק היה מועמד רציני לפרס המשחק בברלין (בסופו של דבר זכתה בו רוז ביירן), וברור למה. ב"בלו מון" הוק מצליח להיטמע בדמות של מישהו שהוא כל מה שהוק איננו – נמוך, יהודי, מקריח (הוק גילח את שערו), הומו ואלכוהוליסט. "זה אכן היה מאתגר", הוא מודה. "השפה הייתה אינטנסיבית. היה לי הרבה טקסט, ומאחר ואני משחק כל החיים, יש לי שיטות שמסייעות ללמוד שורות".
ואיך הסתדרת עם עניין הגובה?
"עשינו זאת באמצעות סדרה של טריקים בימתיים. לורנץ הארט בקושי הגיע ל-1.50 מ' - ולטעמי זה היה חלק חשוב בלהבין מה הניע אותו. ולכן האישיות שלו הייתה כל כך גדולה - בגלל שאחרת אף אחד לא היה שם לב אליו, היו מתעלמים ממנו. והוא לא היה מוכן שיתעלמו ממנו. הסרט הזה לקח ממני הכול. לא יצאתי לעולם במשך כמה חודשים. פשוט נעלמתי".
בקהילה הלהט"בית יש קולות שמתנגדים לכך ששחקנים סטרייטים יגלמו הומואים. יש גם קולות שטוענים שגוי לא יכול לגלם יהודי ואנשים כעסו כשהלן מירן הופיעה בתפקיד גולדה מאיר. מה אתה חושב?
"רציתי לספר בדיחה בעניין הזה, אבל אני אוותר".
למה שתוותר?
"היא גסה מדי".
הכול טוב, אעמוד גם בבדיחה גסה.
"כמה זיינים צריך למצוץ, כדי להיות הומו? השאלה שלך מעוררת שיחה מאוד מעניינת ושחקנים הם כנראה לא האנשים הנכונים לדבר איתם על הנושא. למה לא? כי התענוג במשחק מבחינתי הוא האפשרות לדמיין ולחוות מה זה להיות אדם אחר לגמרי - ולהרחיב את האמפתיה והחמלה שלך כלפי אחרים דרך חוויית המשחק. למשל יהיה לי כיף לשחק אישה. אני מבין מנקודת מבט פוליטית למה עדיף לראות אינדיאני בתפקיד אינדיאני. אנחנו כבר לא רוצים לראות את דסטין הופמן משחק אינדיאני. אנחנו גם לא רוצים לראות את אל פצ'ינו משחק מישהו עיוור, או את טום הנקס משחק מישהו עם מוגבלויות שכליות. זה כבר לא מעניין. הנוף הפוליטי השתנה ואני מבין את קו המחשבה הזה - אני מבין כמה זה חשוב ברמת הייצוג לאנשים לראות אנשים כמוהם. אבל כשחקן אני רוצה לשחק כל תפקיד שירצו לתת לי. ולכן אני לא האדם הנכון לדבר איתו על הנושא".
המלך ריצ'רד
"בלו מון" מהווה שיתוף הפעולה התשיעי של הוק עם הבמאי ריצ'רד לינקלייטר, מחשובי היוצרים של הקולנוע האמריקני העצמאי. שניהם ילידי טקסס. "נפגשנו לראשונה ב-1993 כשריצ'רד עשה את הסרט 'טריפ נעורים'", נזכר הוק. "השחקן אנתוני ראפ, שהופיע בסרט הזה, השתתף איתי בהצגה בתיאטרון קטן שניהלתי בזמנו. ריצ'רד בא לראות את ההצגה הזאת, ואחריה יצאנו לבלות. בילינו יחד כל הלילה, דיברנו הרבה – ריצ'רד מבריק, הוא חושב על סרטים בצורה שונה מאחרים ויש לו המון ידע. אחרי המפגש הזה קיבלתי ממנו את התסריט של 'לפני הזריחה'. הקיץ ההוא של שנת 1994, כשצילמנו את הסרט בווינה, היה אולי הקיץ הטוב בחיי".
8 צפייה בגלריה
אף אחד לא חושב על סרטים כמותו. הוק עם ריצ'רד לינקלייטר
(צילום: Sebastian Reuter/Getty Images)
בעקבות שיתוף הפעולה הזה, שהחל ב-1995, הוק הפך לאחד מסמלי וגיבורי דור האיקס (גם בזכות הסרט "מציאות נושכת"). "לפני הזריחה" היה ראשיתה של טרילוגיה מצליחה ואהובה, שכללה את "לפני השקיעה" (2004) ו"לפני חצות" (2013); טרילוגיה העוסקת בתהפוכות בחיי זוג אוהבים – הסופר האמריקני ג'סי והסטודנטית הצרפתייה סלין, שהכירו ברכבת בווינה. הוק והשחקנית ז'ולי דלפי אף השתתפו בכתיבת התסריטים.
"אני מאמין מאוד בריצ'רד והוא מוציא ממני את המיטב", מעיד הוק. "אני מרגיש שאנחנו מופיעים יחד באותה להקה, שבה אני מתפקד כנגן גיטרה. כשהוא עושה סרט, הוא שוכר את שירותיי. אני אוהב את הרגישות שלו ואת העובדה שיש לו נפש פוליטית עמוקה. בסרטים שלו יש אהבה לבני אדם. אתה רואה בני אדם על כל שבריריותם, אני גאה בו. זה פאן לעבוד עם מישהו ששונה מכל הבמאים האחרים כיום. הוא לא מתעניין בלהפוך את החיים ליותר יפים וזוהרים. ריצ'רד יוצר נינוחות בצילומים וכך אני יכול להרשות לעצמי להיות נינוח ורגוע, דבר שלא אפשרי בהפקות הוליוודיות יקרות".
באמצע אוקטובר הקרוב, הוק יגיע למסכים בבתי הקולנוע עם "בלאק-פון 2", שבו הוא שוב מגלם את הנבל בעל המסכה, חוטף ורוצח סדרתי של ילדים. סרטי אימה לא זרים להוק. במשך שנים נמנע מהם, עד שהגיעה ההצעה להופיע ב"הטיהור" (2013), שזכה להצלחה קופתית מפתיעה.
מה גרם לך לשנות את דעתך?
"כשהציעו לי לעשות את 'הטיהור' הייתי סקפטי, בגלל שיש המון סרטי אימה שהכניסו המון כסף למרות שהם היו סרטים גרועים והתברכו בהופעות איומות. אבל אז נזכרתי בסרטי אימה כמו 'קארי' או 'הניצוץ', שבזכות הופעה נהדרת של הכוכבים שלהם, זכו להצלחה ונחשבים לטובים מאוד. אז החלטתי ללכת על 'הטיהור', ואפילו התלהבתי מאוד מלהיות בתוך הז'אנר הזה ולנסות לתת הופעה טובה".
הוק מייחס את הרצון שלו באותן שנים לעשות סרטי אימה - או להופיע עם סלינה גומז במותחן "הבריחה" - גם למשבר גיל ה-40 שפקד אותו אז. "כשהגעתי לגיל 40, נכנסתי בהתחלה למצב של פאניקה. ואז הבנתי גם שהכול תלוי ונובע מנקודת המבט שלך. האמת היא שאם תשמור על נקודת המבט הנכונה, זה מלהיב בטירוף להיות חי.
"בשבילי המפתח להימנע משעמום של גיל המעבר היה להישאר סקרן. ופתאום נהניתי מלנסות דברים חדשים, לשלב אמנות גבוהה ונמוכה, לעשות תיאטרון קלאסי וסרטי אימה. זו הייתה התרופה שלי. הדבר המרכזי שרודף את כולנו בגיל הזה הוא הגאות ושפל הבלתי-נמנעים. כשאתה צעיר אתה מרמה את עצמך לחשוב שהדור שלך הולך להיות משמעותי. ככל שאתה מזדקן אתה מבין שכל דור מרמה את עצמו לחשוב ככה".
בנובמבר הקרוב יחגוג הוק יום הולדת 55 וניכר שנושא הגיל מטריד אותו. "כשהגעתי לפסטיבל ברלין לפני 30 שנה לא ישנתי במשך ארבעה ימים ונהניתי הרבה יותר משאני נהנה עכשיו", הוא מתוודה. "אבל גם הייתי משונה וחסר-ביטחון באופן תהומי. אחרי שנשארנו ערים משהו כמו יומיים ברציפות, טסנו לברצלונה עם חברים כדי לראות הופעה של REM ואז חזרנו לברלין. זה היה ממש כיף, אבל אז לא הייתה לי אחריות כלשהי על הכתפיים".
מאז נוספה להוק הרבה אחריות על הכתפיים. הוא כבר לא הצעיר הפוחז וההולל ויש לו ארבעה ילדים שמסבים לו אושר. "המון אנשים עצובים כיום. אני לא עצוב. אני שמח להיות בחיים. אסיר-תודה".
ב"בלו מון" אתה משחק את לורנץ הארט בתקופה שבה הוא היה שבוי בהרס עצמי, כש"זמנו כבר עבר". אני בטוח שפגשת הרבה אנשים כאלה בהוליווד.
"כולנו, לא? אלכוהוליזם נפוץ ברחבי העולם כולו. לא צריך ללכת להוליווד כדי לפגוש אלכוהוליסט. כולנו סובלים מהתופעה הזו כחברה אנושית. אלכוהול הוא משכך כאבים יעיל מאוד - והוא ממש, ממש נחמד. פגשתי המון אנשים שלוקים בהרס עצמי בחיים".
"זכייה באוסקר היא לא המטרה שלי בחיים"
הוק לא נוהג לדבר על חייו הפרטיים, מה גם שברזומה הרומנטי שלו רשומות שערוריות אחדות. כזכור הוק נישא לאומה תורמן, שבה התאהב בצילומי "מה קרה בגטקה" (1997). תורמן הפכה אותו מצעיר לחוץ ומפוחד לטיפוס הרבה יותר רגוע ובטוח בעצמו. להוק ותורמן יש שני ילדים: השחקנית הממריאה מאיה הוק, ולבון. תורמן נטשה את הוק אחרי שנודע לה שהוא בגד בה עם דוגמנית קנדית בזמן צילומי סרט בקנדה. נטען שהוק בגד בה אחרי שהוא שמע שתורמן מנהלת רומן כביכול עם הבמאי קוונטין טרנטינו.
הגירושים טלטלו את הוק והוא שקע בדיכאון ובסטוצים, בעוד שתורמן התנחמה ברומן סוער ועתיר פרידות עם המסעדן והמלונאי הדני המבוסס אנדרה בלסאז. ומאז יוחסו לה רומנים נוספים, כולל אושיית התקשורת ג'סטין ב. סמית'. "יש הרבה כאב בגירושין", חשף בעבר הוק. "קשה להתגבר על כך. זה מאוד פוגע. שלא לדבר, שכל העניין היה תחת העין הציבורית - אנשים נוטים להיות אובססיביים בנוגע לאיך גירושין קורים".
בהמשך התחתן עם ראיין, האומנת של ילדיו, ומהקשר הזה נולדו שתי בנות – קלמנטי ג'יין ואינדיאנה. לאחרונה התראיין הוק למגזין GQ ואמר שילדיו הם ההישג הכי גדול שלו. "הם מזכירים לי כל יום למה שווה להתמודד עם הכול. אני כבר לא מנסה להיות מושלם – אני מנסה להיות אמיתי".
כשהוק היה נער מתבגר בניו ג'רזי, לשם עבר עם אימו אחרי גירושי הוריו, הוא עבד באחד מסניפי רשת ההמבורגרים "בורגר קינג" והופקד על הכנת הוופרים. "זה היה נורא, שנאתי את זה. נהגתי לחתום את ראשי התיבות של שמי על ההמבורגר באמצעות קטשופ", הוא משחזר.
מהר מאוד הוא כבר לא היה צריך להכין וופרים, והמשחק הפך לפרנסתו. התפקיד הראשון שלו היה בגיל 14 ("תגליות בחלל" לצד ריבר פיניקס המנוח), והפריצה הגדולה הייתה עם "ללכת שבי אחריו" (1989) של פיטר וויר, שבו כיכב רובין וויליאמס. "פיטר וויר היה המנטור המשמעותי הראשון שלי. ראיתי בו אמן גדול. כך זכיתי לראות בעצמי איך נראה אמן. הוא אדם עם לב גדול, משכיל מאוד, לא שטחי ולא פלצן - אין לו אגו במובן הבומבסטי של המילה, אבל כן יש לו המון ביטחון. אפילו עם הפרישה שלו הוא מתמודד יפה".
מאז "ללכת שבי אחריו" הקריירה של הוק התאפיינה כמגוונת מאוד, מתיאטרון ועד להיטי קופה כמו "יום אימונים מסוכן" – תפקיד שהעניק לו מועמדות לאוסקר שחקן המשנה. הוק היה מועמד עוד שלושה פעמים לפרס האוסקר – על משחקו ב"התבגרות" ועל התסריטים של "לפני הזריחה" ו"לפני חצות". "זכייה באוסקר היא לא המטרה שלי בחיים", הוא טוען.
הוק מגלה שמאז הקורונה הוא לא עשה תיאטרון וגם לא הולך לראות הצגות. כמו כן הוא מעדיף לצפות בקלאסיקות קולנוע. "לקראת 'בלו מון', שם הדמות שלי מרפררת ל'קזבלנקה' יותר מפעם אחת, צפיתי ב'קזבלנקה' עם הילדים שלי – הם שמשתעממים מהכול, עפו על 'קזבלנקה'. הסרט הזה עדיין מחזיק! הוא כזה כיפי, אפילו שהוא שובר לך את לב. השורה הכי טובה בו היא כנראה: 'אף אחד מעולם לא אהב אותי כל כך'. זו שורה נהדרת.
"כן, סרטים ישנים מושכים אותי יותר. זה סימן לזקנה לדעתי. יש אספקט מסוים בטלוויזיה שלא מרגיש לי שבבסיסו יש יצירת אוטר - הוא מבוסס על ערך הבידור ומאוד מזכיר לי אופרות סבון. ביצירות כאלה אין התחלה-אמצע-וסוף, אין תזה, אין מטאפורה גדולה - כי ככה אנשים יכולים לעשות מזה יותר כסף. אז זה פחות מעניין אותי. אני אוהב לחזור ליצירות הגדולות הישנות - כי גם אני חולם ליצור אחת כזאת".
לפעמים הוק חוטא בבימוי ובהפקה ולא בוחל אפילו בהופעה בטלוויזיה, למרות השגותיו. גם הוא צריך להתגמש השינויים בתעשייה ולכן הוא גם משתף פעולה עם הסטרימינג. "העובדה שהשביתה בהוליווד אירעה כל כך צמוד לקורונה הייתה נוראית לתעשייה", אומר הוק. "זה גם נתן בוסט מטורף לסטרימינג ושינה את התרבות בצורה מהותית, שאנחנו עוד מוצאים את עצמנו מנסים להתמודד איתה. יש לי תחושה שדברים באים וחוזרים ובאים וחוזרים. הדבר היחיד שבטוח הוא שינוי. יש דברים מסוימות בתעשייה שמלהיבים מאוד, ואחרים שמדכאים בצורה תהומית. אנשים רבים - חכמים ממני - מדברים על זה, אבל אני לא יודע לאן זה הולך".
ב-2022 הוק יצר את המיני-סדרה "ציפור אלוהים שבשמיים" שבו גילם את משחרר העבדים והפעיל הפוליטי ג'ון בראון. החודש הוא מגיע למרקע של הולו/ FX כעיתונאי חוקר ואקטיביסט החושף שחיתויות ומסתבך בעקבות אחד התחקירים בסדרה "כל האמת" ( The Lowdown) – דמות השואבת השראה מלי רוי צ'פמן, היסטוריון, אקטיביסט ועיתונאי שחקר את ההיסטוריה של הגזענות בטולסה אריזונה, עד מותו בגיל צעיר לפני עשור. הסדרה תנחת בישראל החל מדצמבר – ותהיה זמינה דיסני פלוס.
טריילר: "ציפור אלוהים שבשמיים"
"הדמות שלו ב'כל האמת' מייצגת את הדברים שאית'ן נמשך אליהם: אנשים שהולכים על סף הקסם, היופי, השיגעון והחושך", אמר סטרלין הרג'ו ("כלבי השמורה"), מיוצרי הסדרה, בראיון ל-GQ. "הדרך שבה הוא מופיע היא משכרת. הופעה מחשמלת של דמות שמנתבת את חייה בהליכה על חודו של תער". וזאת דרך נהדרת ומדויקת לתמצת ולסכם את הוק ופועלו.
פורסם לראשונה: 08:00, 03.10.25
