"העיתונאית שמשפיעה על החיים של כולנו" - כך הוגדרה שושנה חן, הכתבת הוותיקה לענייני צרכנות, כאשר זכתה בפרס מפעל חיים מטעם אגודת העיתונאים ב-2017. חן היא העיתונאית שמובילה את סקרי המחירים ברשתות השיווק לפני החגים, היא שערכה בדיקות לגילוי תחפושות דליקות שמסכנות ילדים בפורים, היא הייתה מהראשונים שהתריעו על סימון לקוי של מוצרים, על שימוש יתר ברכיבי מזון מזיקים לבריאות, וכיום היא מזהירה מפני עיוות מחירים באמצעות הקטנת אריזות, למשל.
האזינו לפרק המלא:
העיתונאים של המדינה
שושנה חן
39:31
מאחורי הדמות שמטילה אימה על סוחרים לא הוגנים ויבואנים מסוכנים מתגלה אישה חרדית שהתגלגלה אל העיתונות החילונית כמעט במקרה, ותפסה בה מקום של כבוד. "לא החלטתי אף פעם לכתוב בעיתון ולהיות עיתונאית", היא מספרת, "התגלגלתי לזה. התחתנתי עם אברך, בעלי שהיה בחור ישיבה ונשאר עד היום במהותו בחור ישיבה. חיפשתי דרך לפרנסה, התחלתי ביומון 'המודיע', שהיה אז למעשה העיתון החרדי היחיד".
"ואז נפתח קורס מדהים שעמדו בראשו משה תאומים, יריב בן אליעזר ורם אורן, שהיה אז עורך בכיר ב'ידיעות אחרונות'. בעלי במסירות בלתי רגילה, התנדב לשמור של שתי בנות קטנות בחיתולים של פעם והלכתי לקורס. רם אורן קרא לי לשיחת סיכום בבניין 'ידיעות'. בחיים לא חשבתי על העיתונות הכללית כדרך להשתלבות. אז הגעתי בשיא התמימות שבעולם, ורמי חיכה לי מחוץ לבניין, ואמר לי שיש לי שיחה עם דב יודקובסקי שהיה אז אייקון. נכנסתי לחדרו בבניין הישן וכל מי שמכיר את הבניין מכיר את החדרים של נוח (מוזס, העורך הראשי, א"י) ודב. הוא חיכה והושיט לי את ידו. אני לא לוחצת יד של גברים ואמרתי לו, 'אני ממש מתנצלת אבל אני לא לוחצת יד'. ראיתי את רם אורן מדלג מאחוריי ואומר לו 'אמרתי לך, היא דוסית אורגינל'. לימים אמר לי דב שבאותו רגע החליט שאם אני יודעת לכתוב את כל אותיות הא'-ב', הוא ייקח אותי מפני שאני עשויה מחומר שלא מכופפים".
"בסוף השיחה הזאת הוא הציע לי להתחיל לעבוד כממלאת מקום של לאה אתגר, שיצאה לחופשה. אמרתי לו, 'אנחנו חסידים, ולפני שאנחנו עושים משהו, שואלים את הרבי. בעלי הלך לדודו - האדמו"ר ממודזיץ' של אז, רבי שמואל אליהו טאוב זצ"ל, ושאל אותו. והרבי פסק: 'בסדר גמור, יש רק תנאי אחד, שלא תכתוב בשמה, לבל יגבה ליבה'. זו הייתה העצה הכי טובה שקיבלתי אי-פעם בעיתונות. באמת לא כתבתי בשמי. שם משפחתי שונה לאותיות הראשונות בשמות הבנות שלי אז, חווה ונחמה".
במסגרת סדרת הפודקאסטים "העיתונאים של המדינה", לרגל 85 שנה ל"ידיעות אחרונות", מספרת שושנה חן על הקריירה הארוכה שלה, וחוזרת אל כמה סיפורים גדולים, מרגשים ומפתיעים שעליהם כתבה. הריאיון המלא זמין להאזנה.
תחום הצרכנות הוא לא רק השוואות מחירים אלא גם נושאים של בטיחות ואמינות.
"התחפושות זה אחד הדברים שאני באמת גאה בו, כי התקן לבעירת תחפושות נוצר בעקבות בדיקה שעשינו בזמנו עם עדה לבנון, מנכ"לית המועצה הישראלית לצרכנות, שבה גילינו שהתחפושות בוערות. עם כל הכבוד לעצמי, ואני אוהבת לחלוק כבוד לעצמי, הסתייעתי גם בדחיפה ובמחויבות המאוד גדולות של העיתון לנושא הצרכנות, שאותה ראיתי מהיום הראשון שלי ב'ידיעות אחרונות'.
"אנחנו יכולים להתעצבן על הפוליטיקה ולחלוק על הפוליטיקה ועל כל מיני דברים ברומו של עולם, אבל בתכלס כולנו הולכים למכולת, לסופר, לחנות ירקות, ממלאים מקרר, מבשלים, קונים מוצרי חשמל וכו'. שנות האינפלציה המטורפות בהחלט נתנו לזה בוסט אדיר, העורכים נתנו את הרוח הגבית".
אני יכול להעיד באיזו דקדקנות של מנהלת חשבונות בכירה את מתייחסת לכל מוצר וכל השוואה.
"תראה, קודם כל גם היום זו עבודת רגליים. פעם, בהתחלת הדרך, קנינו את המוצרים פיזית, למנוע תרגילים של הרשתות. גם היום עבודת רגליים קיימת, ואין סקר שיוצא לדרך בכל חג שאני לא חורשת רשתות בשביל להבין איך זה נראה בשטח. יש לי אחריות. אני בן אדם, יכולה לטעות, אבל אני רוצה להסתכל לעצמי בלבן של העיניים ולהגיד, 'עשיתי את המירב'".
לא תמיד אהבו את מה שאת כותבת ולפעמים גם ניסו להפחיד אותך.
"האיומים בשנים האחרונות פחתו. בתחילת הדרך היו איומים. למשל חברה יצרנית ישראלית שעדיין קיימת, בבדיקות מעבדה, ועשינו המון בדיקות מעבדה, גילינו בעיות בתבלינים שלהם. הגיעו אליי הביתה מהחברה ובטון מאוד מאיים... הילדים היו קטנים ואני פשוט פחדתי לצאת מהבית כמה ימים אחרי זה. אבל זה חלף".
מה מכעיס אותך היום?
"למשל, הצורה שבה רשתות מכווצות אריזות, מודיעות לנו שהמוצר הוא 'חדש' בשעה שהוא לא חדש, כי כך זה מאפשר להם לגבות יותר, וכל השטיקים מאחורי הקלעים. הפתיחה הזאת של סניפים חדשים, איזה שמחה וששון, אבל כל סניף חדש, פירושו של דבר שהספק צריך לשלם להם כסף טוב. וממי גובים את הכסף?"
"היה מהפך גדול במגזר, אם נערה חרדית רוצה להיכנס לעיתונות היא לא צריכה את העצה שלי"
בארכיון ניתן למצוא 15 אלף כתבות פרי עיטה של חן שהופיעו ב"ידיעות אחרונות" לאורך השנים, מאז הכתבה הראשונה שלה שפורסמה ב-1978. לאורך השנים כתבה העיתונאית, לא רק על צרכנות אלא גם לא מעט גם על הציבור החרדי, על מנהגים, על חגים, וגם על ההיסטוריה האישית שלה ושל משפחתה. כתבה אחת מפורסמת זכתה לתגובות רבות, ומספרת את סיפורה המצמרר של אימה של חן בשואה. היא נקראת "מצעד החיים של אימא". "זאת כתבה ממש מיוחדת, כתבה של סיפור מצמרר של אימא שעברה את כל הגיהינום בצורה הכי גרועה שניתן", נזכרת חן. "היא איבדה בת, איבדה בעל, איבדה משפחה, אבל הייתה לה אמונה, והיא הייתה גם אשת אברך בגטו ורשה. בעלה היה מ'מחתרת הלומדים', בעלה הראשון, השם יקום דמו, אבא של אחותי. הכתבה נכתבה בזמן שהיא הייתה מונשמת בבית החולים תל השומר, ונלחמה על חייה שנתיים. ההדים שהכתבה הזאת עוררה בלתי נתפסים. עד היום מזכירים לי אותה".
כך כתבת שם: "רק פעם אחת בחייה שאלה את נפשה למות באושוויץ, כשהגיעה למסקנה שנותרה אחרונה מכל משפחתה. היא ניגשה אל הגדר החשמלית שהקיפה את המחנה, 'אולם לפני שהגעתי לגדר ראיתי ממול את אבא שלי מגיח מתוך האפלה', סיפרה. 'את הולכת להתאבד, לא יישאר ממני זכר', אמרה, הסתובבה וגררה את עצמה אל הבלוק".
"זה סבא שלי שאיבד בחייו לפני השואה חמישה ילדים. ואחר כך נודע לה שברכבת לטרבלינקה היה לו שיח עם הקדוש ברוך הוא ואמר לו, 'לקחת לי הכול, לקחת לי חמישה ילדים, והשארת לי אחת, תן לי זכר'. בגלל הדין וחשבון הזה אני נולדתי. נולדתי כנגד כל הסיכויים. אבל מספר צאצאיה היום גדול ממשקלה בעת השחרור מהמחנה בדיוק לפני שמונים שנה, שהיה 35 קילו".
כתבת על הקהילה החרדית בצורה שאני חושב אף אחד לא כתב עליה קודם, על החיים עצמם.
"באתי ממשפחה חרדית, המשפחות של הוריי לפני השואה היו חרדיות לחלוטין, אבל לא כולם נשארו כאלו. מאז שאני זוכרת את עצמי, אמא ואבא, הגישה שלהם הייתה שהקדוש ברוך הוא לא שלח אותי להיות כאן מנהלת חשבונות שלו. אנחנו לא צריכים להיות שיפוטיים. קרובי משפחתי האהובים המוגדרים היום כחילונים, ואני אוהבת אותם, את מי שחי היום. אני לא מסתכלת על בני משפחתי כעל חרדים, חילונים או כיפה סרוגה - הם בני משפחתי, וכך אנחנו צריכים להסתכל על כולנו".
אם תיגש אלייך היום נערה חרדית שרוצה להשתלב בעולם התקשורת ותבקש עצה, מה תאמרי לה?
"אני לא צריכה לתת לה עצה כי קרה מהפך גדול במגזר החרדי. היום יש עיתונות חרדית עשירה במגזר, ברמה מאוד גבוהה. היא נקראת, באנגלית ובעברית. אז אם נערה חרדית רוצה להיכנס לעיתונות היא לא צריכה את העצה שלי היא יודעת לאיפה לפנות, יש לה ים של עיתונים".
הריאיון המלא זמין להאזנה בפודקאסט "העיתונאים של המדינה".
העיתונאים של המדינה
שושנה חן
39:31
