השחקן והסופר האמריקני ג'ין הקמן הלך לעולמו בגיל 95.
אמש (ד') הקמן נמצא מת בביתו שבסנטה פה, ניו מקסיקו, יחד עם אשתו בת ה-63 בטסי אראקווה, ועם כלבם של בני הזוג. בשלב זה נחקרות נסיבות מותם. "כל מה שאני יכול לומר הוא שאנחנו במהלך חקירה ראשונית של המוות", אמר השריף של מחוז סנטה פה אדאן מנדוסה. "אני רוצה להבטיח לכל הקהילה והשכונה שאין שום סכנה מיידית לאף אחד".
הקמן, שהיה נשוי פעמיים, הותיר אחריו שלושה ילדים מנישואיו הראשונים לפיי מלטיז: כריסטופר, אליזבת ולזלי. ב-1986 התגרש ממלטיז, וב-1991 נישא לאראקווה, פסנתרנית קלאסית בהכשרתה.
"ג'ין הקמן היה השחקן האהוב עליי, והתזל מזלי לעבוד איתו יותר מפעם אחת", נפרד ממנו ברשתות קווין קוסטנר ושיתף אנקדוטה מעבודתם המשותפת עליה אמר: "הרגע הזה הראה לי שהנדיבות והפגיעות שלו עמוקים עוד יותר מבאר הכישרון שלו. הרגע הזה כנראה היה קטן בשבילו, אבל ממש ענק מבחינתי. כשחקן, גבר, ואפילו במאי". קלינט איסטוויד נפרד גם הוא בקצרה, "עצוב מאוד לשמוע על פטירתו של ג'ין הקמן, נתגעגע אליו עמוקות", כתב.
הקמן נחשב לאחד מגדולי השחקנים האמריקניים, שחקן רבגוני ואמיץ שלא נותן לאגו שלו לנהל אותו. במהלך קריירה מצליחה בת יותר משישה עשורים - שבמהלכה זכה בשני פרסי אוסקר, בארבעה פרסי גלובוס הזהב ובפרס דוב הכסף בפסטיבל ברלין - לקח הקמן כל תפקיד שעניין אותו, גם אם מדובר היה בתפקיד משנה, הרבה אחרי שהפך לכוכב. בנוסף, לאחר פרישתו ממשחק פרסם הקמן חמישה רומנים היסטוריים פרי עטו.
פרנסיס פורד קופולה, ששיתף פעולה עם הקמן בסרט "השיחה", הספיד אותו היום עם היוודע דבר מותו: "הוא היה אמן גדול, מפואר ונוסך-השראה".
הקמן נולד בקליפורניה ובגיל 16 התגייס לחיל הנחתים לשירות של ארבע וחצי שנים. בגיל 30 החל ללמוד בבית ספר למשחק לצד מי שיהפוך לחברו הקרוב, השחקן דסטין הופמן.
במהלך שנות ה-60 שיחק הקמן במספר הצגות בניו יורק והופיע בתפקידים קטנים בקולנוע וטלוויזיה - עד שב-1967 לוהק לדרמת הפשע "בוני וקלייד" של הבמאי ארתור פן, לצד וורן ביטי ופיי דנאוויי. הסרט הפל ללהיט קופתי גדול וסימן שינוי דרמטי בדברי ימי הקולנוע האמריקני. הקמן זכה למועמדות לאוסקר בקטגוריית שחקן המשנה.
ב-1970 זכה הקמן למועמדות נוספת לאוסקר בקטגוריית שחקן המשנה, על תפקידו בסרט "מעולם לא שרתי לאבי" של הבמאי מלווין דאגלס. שנה לאחר מכן לוהק הקמן לאחד מתפקידיו האיקוניים ביותר, הבלש "פופאיי" דויל במותחן הפעולה "הקשר הצרפתי" של הבמאי וויליאם פרידקין - תפקיד שאף זיכה את הקמן בפרס האוסקר בקטגוריית השחקן הטוב ביותר, כשהוא בן 41. ב-1972 כיכב בתפקיד הראשי בסרט "הרפתקה בפוסיידון" שזכה גם הוא להצלחה קופתית גדולה.
ב-1974 לוהק הקמן בידי הבמאי פרנסיס פורד קופולה בדרמת המתח "השיחה", שלא הותירה חותם משמעותי עם יציאתה אך נחשבת היום ליצירה בולטת בגוף העבודה של השניים, ולסרט משפיע ומשמעותי בקולנוע האמריקאי מאז שנות ה-70.
ב-1976 כיכב הקמן בהמשכון "הקשר הצרפתי 2", וב-1978 נכנס לנעלי הנבל לקס לות'ור בלהיט "סופרמן" של ריצ'רד דונר - תפקיד שיגלם שוב בהמשכון "סופרמן 2" ב-1980, ו"סופרמן 4" ב-1987.
במהלך שנות ה-80 השתתף הקמן בשלל סרטים בולטים, בהם "אדומים" (1981) של וורן ביטי ו"מיסיסיפי בוערת" (1988) של אלן פארקר, שעליו היה מועמד לאוסקר. בשנות ה-90 היה הקמן עסוק במיוחד, כשבין היתר כיכב ב"הפירמה" (1993) לצד טום קרוז, "המהירים והמתים" (1995) ו"אויב המדינה" (1998). ב-1994 כיכב בניאו-מערבון "בלתי נסלח" לצד קלינט איסטווד שגם ביים, בתפקיד עוצמתי שהניב לו פרס אוסקר נוסף, הפעם לשחקן המשנה הטוב ביותר.
עד למחצית העשור הראשון של שנות ה-2000, המשיך הקמן לעבוד במשנה מרץ, ובין היתר כיכב ב"משפחת טננבאום" של הבמאי ווס אנדרסון שעליו זכה בפרס גלובוס הזהב, בסרט הפעולה "מאחורי קווי האויב" ובדרמת בית המשפט "משחק המושבעים".
ב-2004, במהלך ריאיון עם לארי קינג, הצהיר הקמן כי פרש למעשה ממשחק. סרטו האחרון היה "המרוץ לראשות העיר" לצד ריי רומנו ב-2004. ב-2011, בריאיון אחר - הקמן לא הרבה להעניקם - הצהיר כי היה שוקל לחזור למשחק אם הייתה אפשרות לצלם בביתו, מבלי שייאלץ לעזוב, ובהשתתפות מספר זעום של אנשים.
בסוף שנות ה-90 החל הקמן לכתוב רומנים היסטוריים, ועד 2013 פרסם חמישה מהם. "אני מניח שזו הייתה דרכי להישאר רלוונטי", הסביר הקמן בריאיון את דרכו לקריירה השנייה, "העבודה האחרת שלי, הדבר הזה שעשיתי במשך 60 ומשהו שנים, הפכה לקשה יותר ככל שחלף הזמן".
