הלוויתו של העיתונאי הוותיק דן מרגלית נערכה הבוקר (שישי) בבית העלמין קריית שאול שבתל אביב. מרגלית הלך לעולמו אתמול, והוא בן 87.
במקום נכחו כ-300 איש, בהם אביב גפן, שגרירת ישראל בלונדון ציפי חוטובלי, שקמה ברסלר, ח"כ אלעזר שטרן, נועם לניר, איל נוה (ממייסדי ארגון אחים לנשק), נשיאת העליון לשעבר דורית ביניש, מפקד חיל האוויר לשעבר איתן בן אליהו, חבר הכנסת לשעבר דן מרידור, האלוף במיל' ושר הביטחון לשעבר איציק מרדכי, נגיד בנק ישראל לשעבר יעקב פרנקל, איש העסקים אילן שילוח ועוד.
דנה, אלמנתו של מרגלית, ספדה לו: "דני אהובי. ידענו אש, ידענו רעם, ואהבה גדולה בת 34 שנים. אני פונה אליך כמו שאתה שמור בטלפון שלי. תמיד כשהתקשרנו אחד לשני אמרנו 'דני אהובי', כי ככה זה כתוב. מאז הפגישה הראשונה שלנו כבשת את ליבי ועם הזמן הפכת למצפן בחיי. אני עומדת כאן ובעצם לא מאמינה שאתה כבר איננו. זה הכול היה כל כך מהר, היינו מוכנים ולא היינו מוכנים, ידענו ולא ידענו, ובסוף החלטת.
"אם היית יכול לראות את כל מה ששודר בטלוויזיה, ברשתות, אם היית רואה את כל הקהל הזה שבא לכבד אותך - אני בטוחה שהיית מאוד מרוצה. ואני יודעת שמרבית האנשים שנמצאים פה יודעים שהעשייה העיתונאית הייתה עבורך שליחות, שליחות שליוותה אותך 24 שעות ביממה, והסקרנות שלך, החתירה לחשיפה של כל פרט, החיפוש אחר האמת והדבקות במטרה, הובילו לכך שבמשך שנים היו חיינו שזורים דרמות שמילאו את עולמנו. פשוט התנהלנו מדרמה לדרמה, והיה צריך לדעת להתמודד. וזה לא היה קל.
דנה, מספידה את בעלה דן מרגלית ז"ל
(צילום: יאיר שגיא)
"אני באתי בכלל מעולם אחר, של פסיכולוגיה וגישור, לא הייתי רגילה... האמת בשבילי הייתה סובייקטיבית, אבל לא בשבילך. ולא היה קל לשאת את המחיר של הדרמות האלה. אבל למדתי. למדתי ממך לעמוד במחירים האלה, ובכלל למדתי ממך המון דברים. כשהכרתי אותך, דיברת איתי על קסטנר. חשבת שזה מאוד סקסי, כנראה, לדבר על קסטנר. ומשם המשכנו לשורת המתנדבים, למשה דיין, לאלתרמן, לשלונסקי, וכמובן כמובן נעמי שמר. אני לא יכולה שלא להזכיר את מכבי תל אביב, שלא תכעס. אבל יותר מהכול למדתי ממך מהי אהבת ארץ ישראל, מהי אהבת מדינת ישראל. לא סתם שרנו כל יום את 'ירושלים של זהב', ולא סתם אתה ביקשת שזה יהיה השיר האחרון שילווה אותך גם היום.
"לצד השיאים האלה שכבשת בעבודתך, היית כמובן סקופר אדיר, אבל בכל זאת היה לך מספיק אנרגיה לתמוך גם בהתפתחות המקצועית שלי. אני מודה לך, לימדת אותי את הכוח של המשפחה, את הלכידות, את הקשר. יחד יצרנו משפחה וחיברנו בין ילדים".
חבר הכנסת לשעבר דן מרידור ספד: "לפני ארבעה ימים, באתי לבקרו בביתו בשעות הערב. הוא אמר לי שהוא צריך לקבל החלטה, להמשיך או לא. אמרתי לו, 'כואב לך?', אמר, 'לא, עכשיו לא'. אמרתי, 'אז תמשיך'. הוא אמר, 'למה?'. אמרתי, 'תראה כמה אני נהנה לבוא אליך. אני צריך אותך'. למחרת חזרו הכאבים. שוחחנו על המדינה, על המצב. דן היה חלש מאוד, שכב במיטה כמעט בלי לנוע, אבל חד כתער, שוחחנו גם על אהבתו לירושלים. כולנו התרגשנו על המילים שאמר על 'ירושלים של זהב' של נעמי שמר בשיר הזה - העיר שהוא אהב אותה מאוד, שהוא חי בה עשרות שנים, פעל בה. הוא תמיד אמר לי, אני רוצה עוד לבקר בירושלים. הפגישה הסתיימה בכך שאמרתי לו, 'אתה תתחזק, אנחנו נלך לבקר בבית הכרם, יש לי בן שגר ליד, נלך למסעדה שאתה תבחר, ונלך לספרייה הלאומית שעוד לא ראית'. סיכמנו והבטחתי לו, את ההבטחה הזאת אני לא אוכל לקיים.
"דן היה אדם חכם ומשכיל ומעמיק. לא תופעה נפוצה בכל המקצועות, אפילו בעיתונות, אם מותר להגיד. אבל אין לתאר את העיתונות הישראלית והעברית בלי תרומתו העצומה של דן. הוא היה עיתונאי ועורך, כתב ופרשן, עיתונאי חוקר - מה שקוראים סקופים, בעל טור. כתב בעיתונים רבים, הופיע ברשתות שידור שונות. הוא היה נוכח כל הזמן, עשרות שנים, בזירה הציבורית והפוליטית בישראל. רבים חיכו, חלק בתקווה, חלק בחשש, לשמוע מה הוא מגלה שלא ידענו, מה דעתו. דן היה אוהב גדול של מדינת ישראל וציוני בכל רמ"ח אבריו ושסע גידיו. הוא היה לוחם - לוחם על ערכיה של המדינה ועל צביונה של החברה הישראלית. בשנים האחרונות הוא ראה את הניסיונות לפגוע בדמוקרטיה, במערכת המשפט ובערכים שהיא מייצגת. הוא יצא להגנתה".
רונן ברגמן, עיתונאי "ידיעות אחרונות" ו"ניו יורק טיימס", ספד: "דיברו על בגידת הגוף ועל זה ששום דבר לא קרה למוח. המוח נשאר חד כתער עם זיכרון פנומנלי, שגם על ערש דווי לא ראיתי כמוהו. יום לפני שנפטר, הוא אמר שהוא מותש מהמלחמה והמחלה. דני באמת היה אדם שעד הרגע האחרון אסף מידע והפעיל מקורות שבוע לפני שנפטר. הוא סיפר לי משהו על איזושהי פעולה חשאית שלא שמעתי עליה, ואז יומיים לפני שנפטר הוא עוד פעם חזר על הדבר הזה, ואני אומר לעצמי, בחייאת הבן אדם יושב פה ספון על ערש דווי, איך יכול להיות שהוא יודע ואני לא יודע? והבוקר נודע לי שדני צדק, הייתה הפעולה, אני טעיתי ולא ידעתי, והוא הפעיל מקורות מתוך המיטה שלו.
"מנהל הארכיון של ערוץ 13 העבירו לדני את הפרוטוקולים מתוך ארכיון המדינה, מהדיונים החסויים של הוועדה לענייני ועדת השרים לביטחון, ששם גולדה פשוט אומרת, 'אני לא יודעת מה הדבר הזה'. ואז מישהו אומר לה, 'איך הכול דולף?', והיא מאשימה כמובן את השרים, והכול מגיע לדן מרגלית, ואז איזה מישהו אומר, 'טוב, בוא נסגור את זה במעטפות, נשים אותם בכספת, את החומר הסודי'. אז היא אומרת, 'אתה יכול לנסות גם את זה, ואז המעטפה תגיע לדן מרגלית'. דני היה סקופר אדיר, ובגלל זה, בניסיון לעצור את הדלף, היא הקימה את מה שנקרא אז המטבחון של גולדה, והיום זה הקבינט המצומצם, וזה לא עזר. ואז שאלנו את דני על ערש דווי, 'תגיד, מי המקור?'. אז הוא אמר, 'אני לא יכול להגיד לכם'. אמרנו לו, המקור בחיים? 'לא'. ודני, הוא בעצמו שמר עד הסוף על המקורות".
בתו, יוצרת הטלוויזיה קרן מרגלית, סיפרה: "הסתובבנו במשעולי בית הקברות, היית מסתכל מסביב ואומר, פלוני זה היה כך וכך, ופלוני זה היה יהודי נפלא, ויהודי זה מנוול לא קטן. והמוות ריחף סביבנו, ואנחנו לא פחדנו. הסתכלנו עליו בסקרנות. במכתב האחרון שלך כתבת 'קרן אהובה, אמש ביקר אצלי דן מרידור. הוא שכנע אותי שכדאי להמשיך במאבק על החיים. אבל המציאות של הבוקר הייתה פשוט תחושת כאבים וייסורים לבלי סוף. כמו שאמרתי לך פעם מפיו של חיים נחמן ביאליק, לעבוד ולסבול, ציוונו גם על כאבי תופת בלי יכולת ונכונות לכתוב ולקרוא, אז בשביל מה לחיות? עדיין נשארתי אופטימי', כתבת, 'אבל זו אופטימיות שהולכת ונמסה. אין לי כוח... המצב כל כך גרוע מבחינתי אישית, שאיני יודע מה קורה בפוליטיקה. זה מצב שלא היה מעולם. אוהבך, אבא'.
"שירי התקשרה ואמרה לי להתחיל לחזור הביתה, שזה הסוף. כל הדרך במטוס הביתה התפללתי להספיק להגיע בזמן כדי ללוות אותך אל מותך, ולא יכולתי לשלוט בדבר. איזה אובדן מלמלתי, איזה אובדן. זאת לא טרגדיה, כי הלכת לדרכך בשיבה טובה ועשיר בחלקך בעשייה ובמשפחה. לא טרגדיה, אבל איזה אובדן. אובדן של החבר הנהדר הזה שהיה לי, אובדן של הקניין הרוחני שלי, כל הידע הזה, כל הרוח הזאת".
מעל הקבר, אביב גפן שר את השיר שדן מרגלית אהב, "ירושלים של זהב", והקהל הצטרף לשירה - כפי שדן ראה בחלומו - שיר שמסמל את תמצית אהבתו לירושלים ולארץ ישראל. בסיום ההספדים השמיעו גם את מרגלית שר בקולו את "אהבה בת 20" - אותו ציטטה אישתו בהספדה.
במהלך קריירה עיתונאית שנמשכה יותר משישה עשורים, מרגלית שימש כתב, עורך, פובליציסט ומגיש, ועבד בכלי תקשורת כמו "הארץ", "מעריב" ו"ישראל היום". מרגלית נודע במיוחד בזכות חשיפת פרשת "חשבון הדולרים" של יצחק רבין, והיה מהמגישים הבולטים של התוכניות "פופוליטיקה" ו"ערב חדש". הוא הותיר אחריו חותם בתקשורת הישראלית ונחשב לאחת הדמויות המרכזיות בעיתונות המקומית.
מרגלית נישא פעמיים, ומנישואיו הראשונים יש לו שלוש בנות. ב-2018 פורסם תחקיר בעיתון "הארץ" שחשף חמש עיתונאיות שמעידות כי דן מרגלית הטריד אותן מינית. מרגלית אמר אז לעיתון כי "אין ממש בטענות באשר לאירועים שנטען כי התרחשו לפני יותר מ-30 שנים. אין בכוונתי להקדיש את שארית שנותיי לוויכוח חסר כל סיכוי בעת הזאת ובאווירה הרווחת". בעקבות הטענות הודיע על השעיית פעילותו העיתונאית והתפטרותו.
