אם שכחתם לרגע שאפל TV פלוס היא בעצם חלק מהיקום של אפל, הנה מגיעה עוד סדרה שמזכירה לכם מאיפה שירות הסטרימינג יונק את ה-DNA שלו: Stick, קומדיה חדשה בכיכובו של אוון וילסון, שגם הפיק, עלתה השבוע וגם היא מתייחסת אל הצופים שלה כמו שחברת האם מתייחסת ללקוחותיה השבויים: זה נוצץ, זה מצולם אסתטי והשקענו בזה המון כסף. האם זה בהכרח מוצר שבנוי באופן ששם את הצופים בראש סדר העדיפויות וחושב על רווחתם? לא.
"stick" - טריילר
(צילום: באדיבות אפל TV פלוס)
אפל יודעת טוב יותר מכם מה טוב בשבילכם, ואתם אמורים להסתפק בזה. זה יגיע מעוצב יפה עם לוגו יוקרתי וזה כמובן ייארז באריזה החביבה על אפל, גם אם היא מתבררת שוב ושוב כמיטת הסדום של סדרות באשר הן: עשרה פרקים של 45 דקות בקירוב כל אחד. עלילה? עומק של דמויות? התפתחות? את זה אנחנו משאירים לשירותי סטרימינג נחותים יותר.
למרבה הצער, הסנוביזם הזה מייצר שוב ושוב את אותו המוצר - סדרה שנשענת על שם מסנוור ודמות שנשענת על השטיק של הכוכב, ובגזרות האחרות מסתפקות בשבלונה עצלה. וינס ווהן מ-Bad Monkey וג'ון האם ב"החברים והשכנים שלך" הן רק שתי דוגמאות מהתקופה האחרונה. לפניהן היו "זוהרות" עם אליזבת מוס או "הפסיכיאטר מהדלת ליד" עם וויל פארל. הפעם זהו אוון וילסון ("לדפוק חתונה"), שמגלם את פרייס קייהיל - שחקן גולף מצליח בדימוס שהקריירה שלו נקטעה בעקבות שערוריה ציבורית וטרגדיה אישית. בחלוף תהילתו הוא עובד כמוכר בחנות גולף באינדיאנה ומחזיק משרה צדדית קבועה כלוזר.
הוא מתמודד עם מאבקים עם גרושתו (ג'ודי גריר), עם חוסר התוחלת של חייו הבלתי ממוצים ובאופן כללי עם הצער שהוא מסרב להכיל. החיים שלו מקבלים תפנית כשהוא פוגש במקרה נער בן 17, סאנטי (פיטר דאגר) שמפגין יכולות גולף פנומנליות והוא מחליט לצאת איתו למסע סטייל "צבע הכסף" של פול ניומן וטום קרוז. למסע מצטרפים אמא של סאנטי (מריאנה טראביניו) ומיטס, החבר הטוב של פרייס - גם הוא מתמודד עם אבל ואובדן (מארק מארון) ובהמשך גם בחורה צעירה, זירו (לילי קיי), כמושא האהבה של סאנטי.
אפשר לראות בסדרה החדשה כמעין קרובת משפחה של להיט אחר - "טד לאסו", וייתכן שאפל TV פלוס חשה שהמנויים שלה זקוקים שתמיד תהיה איזו קומדיית ספורט זמינה בקנה, אבל מדהים עד כמה "סטיק" (הכינוי של פרייס בימיו כשחקן מקצועי) צפויה ונוסחתית. על הנייר היא מכילה את כל החומרים המתבקשים לדרמה עמוקה ונוגעת: היא עוסקת בטראומה, באובדן, בגאולה מטעויות עבר ובמסלול האהוב של התפכחות, התבגרות ושינוי מסלול חיינו מכישלון להצלחה; אבל הסדרה החדשה מצליחה איכשהו להפוך את כל אלה לכל כך אוטומטיים וקהים שהיא אפילו לא מתחילה לרגש. המכשולים שהיא מציבה לדמויות חסרי מעוף, וההזדהות של הצופה היא בהתאם.
"סטיק" מנסה שוב ושוב ללחוץ על כל הכפתורים המתבקשים - החל מהטרגדיות שמניעות את הדמויות שלה ועד להופעות אורח של כוכבי גולף אמיתיים או יוטיוברים בתחום הגולף, אבל כמו בסדרות אחרות של אפל (לא כולן, אבל מספיק כדי שזה ייחשב למודל עסקי) נדמה שאנחנו שוב אמורים להתרשם מהקנקן ולהתעלם מהעובדה שהוא ריק. הבעיה מחמירה כמובן כשכל הג'אז הזה נמתח לעשרה פרקים, כשעשוי היה להתאים לסרט של שעה וחצי גג, אבל אפל מצפה שתצפו בזה גם כשה-Feel Good הופך ל-Feel Bored.
כל זה אינו אומר ש"סטיק" היא סדרה גרועה. נדמה שנהיה קשה יותר ויותר ליצור סדרות גרועות באמת, בהתחשב באיכויות ההפקה הנוכחיות והכיסים העמוקים של שירותי הסטרימינג. אבל אם אחרי עשרה פרקים סדרה כלשהי מותירה אתכם אדישים ומפוהקים, קשה מאוד להמליץ עליה לצפייה. כל זה אינו תקף במידה שאפו העקמומי של אוון וילסון מהפנט אתכם למסך, ובמקרה כזה - פנו לעצמכם שמונה שעות, אתם יוצאים למסע.
