עבור מי שלא צופה ב"הנבחרים" (The Chosen במקור), הסדרה החדשה של בר גרילס, שעלתה בתחילת השבוע באמזון פריים ושבה הוא לוקח אנשים מוכרים ומעביר אותם את תלאות הטבע, אולי נראית כמו עוד דוקו-ריאליטי דמוי "הישרדות". אבל עבור הצופים של הדרמה שבנתה עלילה שלמה סביב חייו של ישו, מדובר בסגירת מעגל משמעותית ומשמחת. בכל זאת, לא כל יום רואים את ישו גולש ממצוק, עושה שיחות נפש ליד המדורה ומתוודה על פחד גבהים. אבל זה באמת רק קצהו של הסיפור שממנו הוא הגיע, "הנבחרים", שהיא בעצמה נס שנמשך כבר חמש עונות עם שתיים נוספות בדרך.
The Chosen - טריילר
(מתוך עמוד היוטיוב The Chosen )
לפני שש שנים קמו העוקבים של דאלאס ג'נקינס, יוצר הסדרה The Chosen, אל סרטון קצת חריג בחשבון היוטיוב שלו. זה לא היה טריילר לעונה הבאה, גם לא הצצה לאחורי הקלעים ולא בקשה לעשות סבסקרייב או לשתף. ג'נקינס הסתכל למצלמה וסיפר למעריצים של הסדרה שההפקה שלו בצרות. הקורונה שיבשה לו את התוכניות, הסט שהוא בנה עליו נסגר. הבעלים של הסט היחיד שעשוי להתאים לצילומים לא מאשרים לו לצלם. הבקשה היחידה שלו מהצופים כנראה לא הפתיעה אותם, בהתחשב בתוכן המדובר - ג'נקינס ביקש מהם להתפלל.
הם הסכימו, אגב. בתגובות שהצטברו מתחת לסרטון אנשים הבטיחו שהם מתפללים בשביל ההפקה, בשביל השחקנים ואנשי הצוות וכל מה שצריך כדי להוציא לדרך את צילומי העונה השנייה. ג'נקינס יספר בפליאה בהמשך שבעשרת הימים שהגיעו אחר כך כל ה'לא'ים שנתקל בהם עד כה הפכו באופן בלתי מוסבר ל'כן'. אחרי שבועות של סירובים קיבלה ההפקה שלו, דרמה עלילתית מרובת עונות שמספרת את סיפורו של ישו דרך עיניהם וסיפוריהם של האנשים שפגשו אותו, אישור נדיר לצילומים על סט שהוא שחזור מדויק של ירושלים מימי בית שני.
אפשר להתווכח על השאלה האם התפילות היו אלו שהכריעו את הכף בסופו של דבר, אבל מה שמעניין בסיפור הזה הוא הבקשה עצמה. ג'נקינס אולי מגדיר את עצמו כיוצר סדרות, אבל בפועל הוא יותר מהכול יוצר תוכן בעידן הנוכחי, ואחד שיכול ללמד משפיענים דבר או שניים על יצירת אינטראקטיביות עם קהל. הסדרה The Chosen ("הנבחרים"), החל מהמימון שלה, דרך הצילומים וכלה בצפייה הפכה ליצירה משותפת של ג'נקינס והצופים שלו. הוא מתחזק איתם מערכת יחסים על בסיס יומיומי, משתף אותם במשברים מאחורי הקלעים ומתייחס אליהם כשותפים לכל דבר.
גלריה
אנשים עשו בינג' על סיפור שקרה לפני אלפיים שנה כאילו מדובר ב"בית הנייר". מתוך "הנבחרים"
(צילום מסך)
במובן הזה, וכמעט בלית ברירה, ג'נקינס הגשים את הפנטזיה של כל יוצר טלוויזיוני, בתקופה שבה סדרות נאבקות כדי להשאיר את הצופה עד הרולר של הסיום, הוא הפך את הסדרה שלו לקהילה. מאות מליוני אנשים, שליש מהם בכלל לא מגדרים את עצמם כדתיים, יושבים מול המסך, עושים בינג' על סיפור שקרה לפני אלפיים שנה כאילו מדובר ב"בית הנייר", ועוד עם סוף ידוע מראש, ואף אחד לא עוצר להתווכח אם העגלה הזאת ריקה או מלאה.
סרטון ברשת על רועה זקן הפך ל-15 מיליון צפיות ועשרה מיליון דולר
בשנת 2017 ג'נקינס היה במה שהוא עצמו הגדיר כאחת מנקודות השפל העמוקות ביותר בחייו. הסרט שלו, The Resurrection of Gavin Stone, התרסק בקופות. "גאווין סטון" היה אמור להיות כרטיס הכניסה של ג'נקינס למיינסטרים ההוליוודי, כביכול האלוגריתם בהתגלמותו הנוצרית. קומדיה רומנטית על כוכב ילדים שירד מגדולתו, הסתבך ונאלץ לבצע עבודות שירות בכנסייה. גאווין סטון מצליח להמיר את עבודות הניקיון שלו בהופעה בהצגת הפסחא של הכנסייה בתפקיד של לא פחות מישו עצמו. את הגאולה שנוחתת עליו אתם יכולים לדמיין לבד. הכישלון הזה הוליד אצל ג'נקינס הדי נוצרי את התובנה המיואשת שהוא "צריך למסור את הקריירה שלו בידי אלוהים בצורה מפורשת".
בעודו ישוב בביתו ומנסה לאחות את השברים ג'נקינס עשה מה שכולנו היינו עושים - בינג' אינסופי על סדרות. במהלך הצפייה נפל לו אסימון מעניין: מעולם לא נכתבה סדרה רב-עונתית על ישו שאפשר להתמסר אליה על פני תקופה ארוכה. סרטים הופקו בלי סוף אבל בסרט של שעתיים ישו נשאר דמות שטוחה - הוא בא, עושה נס, מתחפף לצליבה. ג'נקינס היה נוצרי אוונגליסטי אדוק שגדל על סיפורי ישו ליד שולחן ארוחת הערב. אבא שלו, ג'רי ג'נקינס, הוא האיש שכתב את סדרת הספרים "הנותרים מאחור", שזה בערך ה"הארי פוטר" של הנוצרים האמריקאים. הוא זיהה את הוואקום בשוק. הוא הבין שהסיפור של ישו סופר כבר אינספור פעמים, אבל מעולם לא מנקודת המבט שהוא מצא בה הרבה יותר עניין, זו של האנשים שפגשו אותו.
אבא שלו כתב את ה"הארי פוטר" של הנוצרים האמריקאים. היוצר דאלאס ג'נקינס
(צילום: Derek White/Getty Images for ChosenCon)
במהלך פשפוש במחשב שלו הוא נתקל בסרט קצר שכתב עבור הכנסייה שלו באילינוי לכבוד חג המולד, שנקרא "הרועה". זה היה סרט שהציג את סיפור הלידה של ישו דרך עיניו של רועה צאן למוד-סבל, זקן, מריר וצולע, שמצטרף למסע לבית לחם לאחר שהמלאכים מבשרים לו על לידתו של המשיח. הוא שלח את הסרט לחבר שעבד בתעשיית הסרטים הנוצרית, וזה העביר את הסרט לאחים ג'ף וניל הרמון, בעלים של חברת הפקה קטנה. האחים היו באותה תקופה בעיצומו של קרב משפטי מול אולפני הענק של הוליווד וחיפשו נואשות תוכן מקורי כדי לשרוד. הם הבינו מייד את הפוטנציאל ברועים המג'וייפים של ג'נקינס ואמרו לו שלדעתם אפשר לחלץ מהם לא סרט אלא סדרה.
מאיפה יבוא הכסף? תהה ג'נקינס, וגם לזה הייתה להם תשובה: נעלה את הסרטון לאינטרנט ונראה אם אנשים יסכימו לשלם כדי לגרום לזה לקרות. ג'נקינס לא האמין שזה יעבוד אבל כאמור, הוא שינה גישה. "אתה לא צריך להאכיל את כל ה-5000", כתב לו חבר במכתב עידוד, כשהוא מרפרר לסיפור הידוע על ישו ורומז לג'נקינס להפסיק לנסות לרצות את כל הוליווד, "אתה רק צריך לספק את חמשת הלחמים ושני הדגים". ג'נקינס אימץ את התובנה הזאת כמנוע של ההפקות שיבואו בהמשך.
אלוהים, שכידוע צופה בכל התוכן באינטרנט, אהב את הרעיון. הסרטון של הרועה הזקן זכה ל-15 מיליון צפיות והפך ויראלי. הודות לו גויסו לפרויקט מעל לעשרה מיליון דולר מ-16 אלף משקיעים, עובדה שהפכה אותו לפרויקט המדיה הממומן ביותר בהיסטוריה של הטלוויזיה. ג'נקינס הבין, בפעם הראשונה ולא האחרונה, שהוא לא זקוק לאולפנים הגדולים של הוליווד כשיש לו ביד קהילה עצומה של משתמשי קצה.
מסדרה מדשדשת לתופעה בינלאומית
"הנבחרים" הפכה למודל כלכלי מוזר - הוא הפך את המשקיעים שלו לשותפים של ישו. ג'נקינס חלם על דרמה בסגנון "הבית הלבן", עם בוס במרכז אבל שהסיפור האמיתי קורה במסדרונות, אצל האנשים שמקיפים אותו. אחרי כתיבה ארוכה העונה הראשונה צולמה בטקסס, בכפר ששימש כסט של כפר נחום, שנחשב למרכז הרוחני של ישו. ג'ונתן רומי גילם שם ישו אנושי וחמוד, עם חוש הומור מצוין, שמגיע הביתה שחוק בסוף עוד יום עבודה של ניסים וריפוי חולים ושאוהב את אמא שלו. העונה עלתה לסטרימינג של Voidangel, החברה של האחים הרמון, הוצעה לצופים בתשלום וזכתה לצפייה מדשדשת למדי.
ישו אנושי וחמוד, עם חוש הומור מצוין. מתוך "הנבחרים"
(צילום מסך)
אבל המבחן האמיתי של הסדרה הגיע ב-2020, כשמגיפה ושמה קורונה הכניסה את העולם לשוק פריז. בזמן שאולפני הוליווד נכנסו לבונקר ואנשים הסתגרו בבתים, מחפשים משמעות בכל מה שקורה, ג'נקינס החליט להמר על הכול. הוא שחרר את כל פרקי העונה הראשונה בחינם ביוטיוב ובאפליקציה ייעודית, כדי לחלק לעולם את הלחם והדגים כשהוא במשבר. מבחינה כלכלית זאת הייתה התאבדות אבל המתמטיקה הבלתי-אפשרית של אלוהים מסדרת הכול. ברגע שהסדרה הפכה לחינמית הצפיות זינקו למאות מיליונים, וההכנסות עלו בהתאם.
המפיקים הציגו את מודל ה-Pay It Forward, לפיו הצופים יכלו לצפות בחינם, אבל הוזמנו לתרום כסף כדי שמישהו אחר בעולם, שאין לו יכולת לשלם, יוכל לצפות גם הוא. הייאוש והבידוד החברתי שהביאה איתה הקורונה ייצרו כמיהה אצל הקהל הפוטנציאלי לדמות כמו ישו של ג'נקינס, חברה, אנושית, שמבינה את הסבל האנושי ושאפשר להזדהות איתה ובו-זמנית גם סמכותית ואוחזת בסוג של אמת. ג'נקינס ראה כי טוב ושחרר את פרקי הסדרה להקרנות בבתי קולנוע, מה שהפך אותה לתופעה גלובלית שגלגלה 120 מיליון דולר מההקרנות האלו בלבד (של תוכן שהצופים יכלו לקבל בחינם בסלולרי שלהם).
צופים שילמו 120 מיליון דולר לראות בקולנוע תוכן שאפשר לקבל בחינם בסלולרי. מתוך "הנבחרים"
(צילום מסך)
אבל הקורונה שהרימה ל"הנבחרים" בעונה הראשונה, הנחיתה עליה מכה בעונה השנייה. לג'נקינס כבר היה להיט ביד וקהל שצמא להמשך. הסדרה שלו הצליחה להעניק אופי וחיים לדמויות שהכתובים העניקו להם בקושי פסוק אחד, ולבנות עולם שלם של דרמות אישיות. אבל לפי הסדר הכרונולוגי העונה השנייה הייתה אמורה להצטלם בירושלים, ועם שמיים סגורים והגבלות תנועה הרעיון להטיס הפקה שלמה לישראל נשמע כמו משהו שאפילו משיח יתקשה להתמודד איתו.
ג'נקינס והצוות שלו התפללו לנס לוגיסטי, שהגיעה לבסוף בצורת "סט גושן", סט צילומים של הכנסייה המורמונית ביוטה. סט גושן היה למעשה העתק מדויק להפליא של ירושלים העתיקה מימי בית שני ששימש את הכנסייה לסרטים שהיא עצמה הפיקה כחלק מעבודת מחלקת השיווק וההפצה שלה. הייתה רק בעיה אחת, הכנסייה המורמונית, שחלק מהנוצרים הממסדיים טוענים שהיא בכלל לא שייכת לנצרות, מעולם לא אפשרה להפקה חיצונית לדרוך על הסט הזה, בטח לא לאחת שאין לה קשר אידיאולוגי אליה. ניסיונות השכנוע נתקלו בסירוב מוחלט וזאת הייתה הנקודה שבה ג'נקינס ניסה להקים לעצמו צבא גדול וחכם של מתפללים.
משלב זה והלאה החל להתגלגל רצף מרשים של צירופי מקרים, אפילו במובנים של עשיית ניסים. אחד מהמעורבים במאמצים להשגת הסט נזכר שהוא העביר בעבר לאחד מראשי הכנסייה עותק של העונה הראשונה. הוא התקשר ללשכה ושוחח עם המזכירה שלו, שהתבררה כמעריצה של הסדרה. היא חיברה אותו מיד לבכיר שבמקרה שהה במשרד שלו, למרות שבדרך כלל, באופן מסורתי, חודשי יולי מוקדש לחופשה של ראשי הכנסייה והוא בכלל היה אמור להיות עכשיו על טיסה לאלסקה.
ביקש מהמעריצים להתפלל. היוצר דאלאס ג'נקינס
(צילום: auricio Santana/Getty Images for The Chosen)
גם הבכיר הזה חיבב את הסדרה. הוא אפילו הסכים לנסות ולחרוג ממדיניות הקורונה אבל זאת הייתה החלטה שרק הנשיאות הראשונה של הכנסייה מוסמכת לקבל, והיא לא הייתה אמורה להתכנס בקרוב. שוב קיר. המפיק זימן את ג'נקינס ליוטה, שבא רק כדי לשמוע את ה'לא' הסופי. כל החבורה נפגשה על הסט של גושן ו- איך לא - התפללה. השמש איחרה לעלות. למחרת הגיע המייל. אחת מבכירות הכנסייה הודיעה שהכנסייה "אינה מתנגדת" לכך ש"הנבחרים" תצלם את העונה השנייה בגושן. זה היה שילוב נדיר של טיימינג, קשרים נכונים התמדה ומזל, או שפשוט תודו שכוחות אלוהיים חברו כדי לגרום לעונה הזאת לקרות.
בשיא הקורונה - 2000 מעריצים התייצבו על הסט, ספגו מטוש באף והתפללו שיצא שלילי
אני כמובן מתבדחת. יש מי שירצה לראות בסיפור של "הנבחרים" סיפור על חזרה והתקרבות לאלוהים ולנציגו עלי אדמות, כלומר לאחד מהם, אבל ממש כמו ש"הנבחרים" היא לא סדרה על ישו, גם סיפור אחורי הקלעים שלה הוא לא סיפור על התקרבות לדת. ההצלחה של "הנבחרים" נולדה בדיוק בנקודת המפגש בין שני הכוחות הכי חזקים של העשור האחרון: מצד אחד, עולם שבו יוצרים כבר לא צריכים אולפן כדי להגיע לקהל, אלא יכולים לבנות סביבם קהילה ישירות דרך הרשת; מצד שני, קהל שכבר לא מסתפק בצריכת תכנים פאסיבית אלא מעוניין להשתייך למשהו גדול ממנו. בתוך השפע המצמית כמעט של תוכן טלוויזיוני ג'נקינס מצא דרך לגרום לצופים שלו להרגיש שהם לא רק צופים בסיפור, הם משתתפים בו. בעידן שבו אלגוריתם יוצא מגדרו כדי להתאים לכל אחד מאיתנו פיד אחר, שמנסה לנחש את הרצונות שלנו ולבודד אותנו מאנשים אחרים, "הנבחרים" יצרה חוויה קולקטיבית.
יצרה חוויה קולקטיבית. מתוך "הנבחרים"
(צילום מסך)
מודל ה"העבר את זה הלאה" של תחילת הדרך המשיך בכל פעם שג'נקינס נזקק לעזרה כדי לקיים את הסדרה. בעונה השנייה, כשההפקה נזקקה ל-2000 ניצבים כדי לצלם את סצנת הדרשה על ההר, היא ידעה בדיוק למי לפנות, רמז, לא לסוכנויות ניצבים. בנק המשקיעים שהפכו למאגר השותפים של הסדרה קיבלו הצעה שאי-אפשר לסרב לה: כל מי שהשקיע בפרויקט קיבל את הזכות להשתתף בסדרה כניצב.
בזמן שהפקות אחרות שברו את הראש איך להרים צילומים עם עשרה ניצבים תחת המגבלות, 2000 מעריצים של הסדרה התייצבו על סט גושן, תחת איזו גבעה, ספגו מטוש באף והתפללו שיצא שלילי. מערך הקורונה הזה עלה לסדרה עוד 750 אלף דולר, אבל ג'נקינס היה מרוצה. הוא כבר הכיר את המתמטיקה האלוהית והשקיע את זמנו בלעבור דרך כל הניצבים ולהזכיר להם לעמוד בפיתוי ולא לעשות סלפי עם ישו כשהוא עובר לידם.
אותו נוהל חזר על עצמו גם בצילומי סצנת השיא של העונה השלישית אבל ביתר שאת. אם חשבתם ש-2,000 איש על גבעה ביוטה זה הישג לוגיסטי, חכו שתשמעו על 12 אלף הניצבים שהתייצבו בשדה לוהט במידלות'יאן טקסס, מ-36 מדינות שונות, בטמפרטורה של 38 מעלות, אחרי שקיבלו הוראות מדויקות ממחלקת ההלבשה איך לתפור לעצמם את הבגדים לסצנה (בלי ריצ'רץ'!).
הניצבים שילמו מכיסם על הטיסות והלינה, הביאו סנדוויצ'ים מהבית (לחם ודגים?), כדי לעלות לרגל ולקחת חלק בסצנת האכלת חמשת האלפים האיקונית. בין הטייקים הניצבים לא נחו, הם הקימו מעגלי לימוד תנ"ך ספונטניים על שמיכות בשדה, וילדים רצו ללטף את הסוסים של הניצבים ששיחקו חיילים רומים. זה היה הברנינג מן של ג'יזוס, ובסוף כל יום צילום ג'נקינס עבר בין כולם ונתן כיף לכל אחד מהם.
כשישו פגש את "הישרדות"
הייתם חושבים שאחרי חמש עונות - ושישית ושביעית שבדרך - כמעט 300 מיליון צופים, אולמות הקרנה מלאים וקהילה בינלאומית שממלאת איצטדיונים ומצליחה לאחד בין זרמים שונים של הנצרות, ג'נקינס יאפשר לעצמו ולשחקנים שלו לנוח על זרי התהילה. אך לא כך היא. נאמן לתפיסה שלו על החשיבות של אינטימיות ושייכות קהילתית, וכנראה אחרי ששאל את עצמו מה ישו היה עושה, הוא עובר על אחד מהחוקים החמורים של הוליווד, שאוהבת לשמור את הסטארים שלה זוהרים ורחוקים, ומצמצם עוד קצת את המרחק שבין הכוכבים שלו לקהל.
The Chosen in the Wild With Bear Grylls - טריילר
(באדיבות אמזון פריים)
בתחילת השבוע עלתה באמזון פריים סדרת הדוקו-ריאליטי The Chosen in the Wild with Bear Grylls. בכל אחד מששת הפרקים יוצא בר גרילס, איש ההישרדות הבריטי והנוצרי מאוד שהתפרסם באכילת עקרבים ובאפס בררנות כשזה מגיע לבחירת מקורות מי השתיה שלו, למסע בטבע עם אחד מכוכבי "הנבחרים". פעם זאת אליזבת טביש, שמגלמת את מרים המגדלית, פעם לוק דימיאן, יהודה איש קריות, ופעם ג'ונתן רומי, דה קרייסט איטסלפ. על פניו זאת עוד תוכנית של גרילס - קצת מצוקים, קצת אומגות, קצת ארוחות מאולתרות בתנאי שטח. אבל כמו ב"הנבחרים", הסיפור נמצא במקום אחר.
אחרי כל האקשן גרילס מושיב את האורחים שלו לשיחת נפש כנות על החיים, האתגרים, הפחדים, האמונה ואיפה ישו נוכח בחיים שלהם. זה לא ריאיון דרמטי, אף אחד לא מתפרק שם, אבל ג'נקינס, שגם הוא מתארח בפרק האחרון (אחרי ישו), מגשים גם שם את האג'נדה שלו מתחילת הדרך: להוריד את ישו מהוויטראז'ים והפסלים ולהחזיר אותו לאנשים שאוהבים אותו, על פני האדמה, ולבטל את המחיצות.
לא רק הבוגד המפורסם בהיסטוריה. מתוך "הנבחרים"
(צילום מסך)
אחרי שהעניק לישו שלו חוש הומור, עייפות, חברים, אמא ודאגות, עכשיו הוא עושה את אותו הדבר גם לשחקנים שמגלמים את הדמויות בסדרה. רומי הוא כבר לא רק ישו, הוא אדם עם פחד גבהים. לוק דימיאן הוא כבר לא רק הבוגד המפורסם בהיסטוריה, אלא בן להורים קופטים שביקשו ממנו למצוא מקצוע "אמיתי". הם חוזרים להיות בני אדם, ובאופן מוזר כלשהו זה כנראה הנס הכי גדול שקרה ב"נבחרים".
