יש משהו מתריס וכמעט חתרני בבחירה של נועה קירל והצוות שמקיף אותה לקרוא לאלבום (או ליתר דיוק, מיני-אלבום) הבכורה שלה שיצא הבוקר (חמישי), בשיא קיץ 2025 "ראש הממשלה". הקונוטציות שעולות לראש מיד זורקות את המאזינות והמאזינים הפוטנציאלים למחוזות אקטואליים ומקומיים - שלא לומר פוליטיים. אבל לצערם של אלה שקיוו לסטייטמנט בועט מפי אחת הזמרות המובילות בישראל, בהאזנה לשיר הנושא - ולחמש הרצועות הנוספות שיצאו לצידו, מתברר שאלה סיפורים שכבר שמענו בעבר.
אין דרך לתאר את האי-פי הזה באופן שאינו עצלני. ב"ראש הממשלה", כמו בסינגל "אני" שיצא בקיץ שעבר, קירל פותחת את השיר בשליחת ד"ש לאמא, כשבשני הקליפים - החדש והקודם - היא מתעוררת במיטה, כאילו כדי להזכיר לנו שוב מאיפה היא באה, או אולי פשוט כי אין תסריט אחר. גם בתום האזנה לאלבום הבכורה המצופה של הזמרת בת ה-24 לא בטוח שלמדנו משהו חדש.
בשיר הפותח "באד אפל", קירל מנופפת בסיסמאות שמשרתות את שם השיר - "אני באד אפל", "אני פינק ליידי" ועוד שלל ביטויים שמרפררים למדף הפירות אצל הירקן הקרוב לביתכם, כמו "אני אוציא לך את המיץ", כשהתוכן העסיסי ביותר הוא ההפקה המוזיקלית העוקצנית שמפלרטטת עם עולמות של רחבות דאנס משנות ה-90.
אבל כבר ב"דביקי" וב"נוגע בך", שמגיע בהמשך, ניכרת התחושה שהזמרת והצוות שמקיף אותה - רון ביטון, איתי שמעוני וירדן (ג'ורדי) פלג - מעדיפים (שוב) לקחת מן המוכר, ולשלב אלמנטים מהפופ האמריקאי שכבר הצליח בענק. ב"דביקי" זה הסגנון המוזיקלי שמזוהה עם אחת מכוכבות הגדולות בעולם - אריאנה גרנדה. התוכן מזכיר את שירה needy, ההפקה מוכרת מ-don't wanna break up again ואפילו האופן שבו קירל שרה, בשונה אגב מיתר השירים באי-פי, מרפרר לסגנון השירה של גרנדה.
ב"נוגע בך" הסאונד נשען על מחוזות הפופ של תחילת המילניום, שנחשבים דווקא לטרנדיים ועדכניים, אבל בתוכן זה כבר צורם, כשהפאנץ' שעליו השיר נשען מועתק מ-Taste, להיט הענק של סברינה קרפנטר שיצא בשנה שעברה וחצה מזמן את רף מיליארד ההאזנות. "גם אם את שלו בסוף היום/ את תרגישי אותי שהוא נוגע בך/ וכל פעם שתהיי לבד איתו/ תנשמי אותי שהוא מנשק אותך", שרה קירל בדמותה הנקמנית.
כשהיא מניחה לזמרות מאמריקה, נדמה שהיא משתמשת בפירורים מהלהיטים שלה - כמו ב"לא להמציא" שנשמע כמו הבתים שנפלו מ"פנתרה", ולצידו "לילה במדריד" שפשוט לא משאיר חותם, אפילו שהארוס דניאל פרץ מככב בקליפ שלו. אם קירל אכן "לא משחקת" ו"באה לעבוד" קשה כמו שהיא אוהבת להזכיר שוב ושוב בשיריה - לצורך העניין ב"ראש הממשלה", איך היא לא אמרה שום דבר במהלך העבודה באולפן? דפקה בכוח על השולחן כפוליטיקאית טעונה? חדלה את העבודה עד שיגיע הלהיט הכי מרענן ולא צפוי? בשלב זה ניכר שהזלזול במאזינים עבר גבול ברמה כזו שאנחנו כבר לא צריכים להיות מופתעים.
"נועה של כולנו התבגרה", הבטיחה ההודעה לעיתונות, אבל בהאזנה ראשונה - וגם בשנייה ובשלישית - ניכר שדווקא זו בדיוק אותה הזמרת שאנחנו מכירים. להקליט אלבום זו עבודה קשה וסיזיפית שנמשכת לאורך זמן. אמנים רבים משקיעים במלאכה הזו שנים, אם לא חיים שלמים. לצד הרצון המובהק של הזמרת ליצור יצירה שלמה משלה, נראה שדווקא בדברים החשובים באמת - מציאת הקול שלה וחיפוש אחר אמירה ייחודית - ההשקעה הייתה מינימלית.
עם הניסיון המטורף שקירל צברה בשנים על הבמות, בתעשייה וגם מול המדיה - וזה ממש לא קל להיות תחת העיניים הביקורתיות בגיל כל כך צעיר - יש לה את הכלים להישאר מותג פופ חזק שנערות ישמחו להזדהות איתו ושיביא משהו חדש לשולחן. היא ידעה להביא את המופע הכי גרנדיוזי לבמה של פארק הירקון, ושמענו את זה בבלדות מתחילת הדרך כמו "יש בי אהבה", כשקירל הייתה נערה מתבגרת וב"פאוץ'" עם סימפול ים-תיכוני מבריק של איברהים טטליסס ותוכן שדיבר את רוח התקופה. בתור מאזינה שמתייחסת לפופ בשיא הרצינות, אני משוכנעת שזה אפשרי והתגמול משתלם מאוד למי שמפצחת את הנוסחה הזו. אבל בשביל להישאר כוכבת פופ רלוונטית קירל תצטרך באמת לקחת סיכונים, ואם כבר "ראש ממשלה" - אז כדאי שהיא גם תנהיג.
