פו הדב אהב לשמוע סיפורים על עצמו. וממש כמוהו, גם הוליווד אוהבת שמספרים לה על עצמה, ולכן סת' רוגן מגשים לה משאלה. מכשול קטן מהווה העובדה שהוליווד כבר לא באמת יכולה לספר סיפורים על עצמה בסרטים שהיא משגרת אל בתי הקולנוע, ולכן רוגן והשותפים שלו ליצירה מספרים את הסיפור הזה בטלוויזיה. The Studio היא אולי לא בדיוק הסיפור שהוליווד היתה רוצה להאזין לו, אבל יכול להיות שאתם תהיו קצת פחות רגישים ממנה, ותיהנו מהסאטירה על תעשיית הקולנוע האמריקאית שעלתה השבוע באפל TV פלוס.
The Studio - טריילר
(באדיבות אפל TV פלוס)
מאק רמיק (רוגן) הוא מפיק באולפני הקולנוע הבדיוניים "קונטיננטל", שבפרק הראשון מקבל את הקידום שחלם עליו – הוא ממונה למנהל האולפנים במקום פאטי (קתרין או'הרה), שהועזבה על ידי יו"ר האולפנים, גריפין מיל (בריאן קרנסטון הנפלא). הרקע לפיטורים: סירובה של פאטי להפיק סרט מסחרי מעדות "אימוג'י" על מותג המשקאות הקלים "קול אייד". רמיק, שמציג את עצמו כאוהב קולנוע איכותי ואכול-געגועים להוליווד הישנה, נואש כל כך לקבל את הקידום שהוא מסכים לקחת על עצמו את הסרט ולסדר את השורה התחתונה של האולפנים. "אנחנו עושים פה Movies ולא Films", מסביר לו מיל כשהוא מעניק לו את התואר החדש.
מכאן מתחיל המסע הארוך של רימק במיטת הסדום ההוליוודית – מצד אחד הוא נמשך אל הרעיון של קולנוע איכותי, ומהצד השני מושכת אותו המערכת אל שורת הרווח. לצידו פוסעים השותפים שלו – קת'רין האן ("טרנספרנט") כמנהלת השיווק הזועמת של האולפנים, אייק ברינהולץ בתפקיד יד ימינו וחברו הטוב של רמיק, צ'ייס סווי וונדרס כמנהלת הקריאייטיב שרמיק מקדם מתפקיד העוזרת האישית שלו, ושחולקת איתו את השאיפה ליצור סרטים אמנותיים יותר.
2 צפייה בגלריה
אוקיי, לחשוב מהר: איזה גיבור על אפשר לייצר ממשקה ממותק? ספרייט-מן? קולה-בוי? מתוך The Studio
(צילום: באדיבות אפל TV פלוס)
סביבם מפזז שלל באמת מרשים של סלבס הוליוודים, רובם עבדו עם רוגן בעבר ומופיעים בתפקיד עצמם. הופעות של שחקני קולנוע בטלוויזיה הופכות להיות פחות ופחות נדירות, אבל ספק אם יש סדרות שיכולות להתהדר ברשימת האורחים המפורסמים שמופיעים בתפקיד עצמם כמו The Studio. רק בפרקים הראשונים (שניים מתוך עשרת הפרקים של הסדרה עלו לאוויר) תוכלו להתבשם משרליז ת'רון, סטיב בושמי, שרה פרי וגרטה לי, פול דאנו והבמאי מרטין סקורסזה - בהופעה בלתי נשכחת, כשהוא מציע לרמיק סרט על הטבח וההתאבדות בג'ונסטאון. רמיק מצידו, מוקסם מההצלחה של "ברבי" ומהשילוב בין מותג מסחרי מפורסם לציביון אמנותי גבוה, מנסה לרתום את התסריט לטובת תקציב השת"פ עם "קול אייד". בהכירכם את הסגנון של רוגן, אתם יכולים לתאר לעצמכם איך זה נגמר.
הסאטירה של The Studio על הוליווד לא מביאה איתה בשורה גדולה, בדומה לסאטירות הוליוודיות שקדמו לה. היא נעה סביב החלוקה הגסה של הוליווד לאנשים שמטרתם לעשות כסף ואחרים שמנסים ליצור אמנות, והאופן שבו כמעט כולם מלקקים לכל מי שממוקם מעליהם בשרשרת המזון והצביעות חוגגת. היא אפילו מתרחקת מאזכור של המשברים הנוכחיים בתעשייה, כמו הסכסוך סביב הסטרימינג או הבינה מלאכותית. אבל רוגן ולהקתו מצליחים בפכים הקטנים, ברפרורים ובקריצות הספציפיות להביא את הניואנסים של ההתנהלות ההוליוודית. הסאטירה שלהם נתמכת על ידי ההומור הדבילי של רוגן מחד והצילום הייחודי – חיבה ברורה לוואן-שוטס (שוטים ארוכים שאינם נחתכים ומצולמים במקרה הזה על ידי מצלמת יד), וליווי מוזיקלי ג'אזי לאורך כל הפרק, שניהם גוררים את הצופה אל תוך התקף החרדה האינסופי של הדמות הראשית.
2 צפייה בגלריה
חבוב, זה יהיה כמו ברבי, רק עם ג'ים ג'ונס! מתוך The Studio
(צילום: באדיבות אפל TV פלוס)
כמו "הפרנצ'ייז" שעלתה השנה, The Studio היא לא סדרה שתצפו בה בשביל הסיפור, אבל היא מצליחה לייצר קו עלילתי קצת יותר הדוק. היא לא מושלמת, לפעמים היא מתאמצת מדי, והדמות של רוגן לא מתגבשת לכדי אדם שהייתם מאמינים שמנהל אולפן סרטים - כשהוא נופל שוב ושוב לתרחישים צפויים ולא-הגיוניים של טירונים בתחום, ולא אדם שמאחוריו יותר מעשור בעסקי הקולנוע (מחרב ימי צילום בחוסר מודעות, מנסה לשווק סרט על טבח ככזה שיועיל למותג, מנסה לשכנע שחקנית להודות לו בנאום פרס). אבל בסופו של יום, היתרונות של The Studio מנצחים את החסרונות - ומי שמחבב את רוגן, אמן הקרינג', מן הסתם יתענג עליה, מסחרית ואמנותית גם יחד.
