מאז תחילת המתקפה בעזה, ישראל אינה מאפשרת כניסת עיתונאים לרצועה באופן רשמי כדי למנוע סיכון חיים. בהיעדר נוכחות של כתבים זרים כמו בשדות קטל אחרים בעולם, התקשורת הבינלאומית נאלצת להסתפק בדיווחים מהשטח של פלסטינים מקומיים שאמינותם מפוקפקת. בסרט התיעודי החדש "נז"א" (NAZA), אלו היוצרים הישראלים יובל אברהם ורחל שור שחושפים את מה שלטענתם צה"ל ומערכת הביטחון מסתירים מהעולם באופן מוחלט ולא רק מסיבות של סודיות מבצעית: ישראל, לפי הטענות, מתעלמת במודע מהחוק הבינלאומי, חייליה מבצעים לכאורה פשעי מלחמה על בסיס יומיומי, והם עושים זאת, לפי העדויות, מתוך תפיסה אסטרטגית רחבה של טיהור האזור באמצעות רצח עם. זוהי השורה התחתונה, והסרט מתקדם אליה לאט ובשיטתיות, כמעט יבשושית, אבל משכנעת.
בסרטם הקודם "אין ארץ אחרת", העיתונאים העצמאיים אברהם ושור, חברו לשותפיהם הפעילים הפלסטינים באסל עדרה וחמדאן בלאל, כדי לתעד את ההתעללות שעוברים תושבי הכפרים מסאפר יטא שבדרום הר חברון מצד מתנחלים והרשויות. הפרויקט המשותף זיכה את הארבעה באוסקר, ולא מן הנמנע ש"נז"א", שהוקרן אתמול בבכורה בפסטיבל ונציה, יניב פסלון מוזהב נוסף. עם זאת, מדובר ביצירה דוקומנטרית שונה לחלוטין מקודמתה.
הפעם שני הישראלים מוליכים את ההפקה בעצמם, בגיבוי מגופים בינלאומיים (עיתון "הגרדיאן" הבריטי, חברת ההפצה הצרפתית הגדולה MK2 בבעלות האחים היהודים נתנאל ואלישע קרמניץ, והבמאי ג'ונתן גלייזר זוכה האוסקר על "אזור העניין"). כמו העיתונאים הזרים, הם אינם מורשים להיכנס לעזה, לסקר מהשטח ולדבר עם התושבים המקומיים. במקום זאת, הם חודרים לחדרי החדרים של מכונת המלחמה הישראלית ומראיינים את מיטב בנינו, שלקחו חלק בהפעלתה מאחורי הקלעים.
24 חיילי צה"ל משתתפים בסרט, ולאורך 80 דקות הם מתארים מחוויות השירות הצבאי שלהם כחלק ממערך המודיעין במהלך המלחמה בעזה. רובם לא לחמו בשטח, אך הכווינו את מטוסינו בעקבות מידע שהשיגו בזמן אמת לגבי מיקומים של פעילי חמאס. במהלך הראיונות הם מתארים ברוגע איך דברים מתנהלים מאחורי הקלעים, מתוך הכרה מאוחרת שבלחיצת עכבר בקריה גזרו את דינם של עשרות אנשים למות כנז"א - נזק אגבי של הפצצת חיל האוויר 70 קילומטרים מתל אביב. בשפה פשוטה הם מספרים על אלגוריתם, מספרים וסטטיסטיקות על צג המחשב, ודרכם מצטיירת התמונה הגדולה והכוונות מרחיקות הלכת שמאחוריה.
בלי להטמין מלכודות, ובלי מניפולציות רגשיות. רחל שור ויובל אברהם
(צילום: David Levene/The Guardian)
אברהם - שנודע כעיתונאי נחוש בשולי המיינסטרים, שומר על קור הרוח כמראיין מול המצלמה כשהוא משוחח עם החיילים שמופיעים בעילום שם ובפנים מוחשכות (היוצרים אף מציינים שהקולות שלהם עברו שינוי). בלי להטמין מלכודות, ובלי מניפולציות רגשיות. הכול מאוד אנליטי. הוא שואל, והם עונים כאילו בין חברים. למרות שהראיונות הם לא שיחות נפש, והמרואיין אינו הפסיכולוג שלהם, נראה שמה שמניע את הדוברים הוא המצפון המכביד. בזמן אמת, הרג פלסטינים הרגיש להם כמו מכה קלה בכפתור ה-Enter, אולם חלקם מודים שבהמשך שקעה ההבנה. זה לא משחק מחשב. בלחיצת עכבר הם גורמים לאובדן חיי אדם רבים. מתכנתים ובוכים.
ה"סוד" הגדול ביותר שהסרט מבקש לחשוף הוא השימוש בתוכנת AI המכונה "לבנדר" אשר פותחה על ידי כמה מהמוחות הגדולים של צה"ל שפותחים את הלב בפני אברהם. היא נועדה לפי העדויות לאתר באופן מיידי יעדים לחיסול באמצעות ניטור של שיחות וטקסטים ברשת הסלולרית. בעצם ההכרעה מי יחיה ומי ימות עוברת על פי הטענות בסרט לבינה המלאכותית מחויבת המטרה. המפעילים האנושיים רק ממלאים פקודות, מהמחשב. האלגוריתם הוא השופט, והטייסים הם התליינים. המתכנתים לכאורה הם רק השליח.
לטענתם מאז 7 באוקטובר כל המגבלות הוסרו. רחל שור ויובל אברהם, יוצרי הסרט "נז"א"
(צילום: אמיר קמינר)
מסתבר שלפני שה-AI יכחיד את האנושות כולה, הוא תורם להרג המוני של האוכלוסייה בעזה, דרך חישובים ונוסחאות. זוהי המשוואה של הנז"א. כמה אנשים מותר להרוג בדרך לחיסולים של פעילי חמאס. היוצרים נמנעים מלגלות שבעבר "הצבא המוסרי בעולם" הקפיד על סיכולים ממוקדים, תוך פגיעה מינימלית בחיי אדם (כולל ביטול משימות). כך או כך, לפי הדוברים, מאז 7 באוקטובר, כל המגבלות הוסרו. אישורים התקבלו להפצצות בניינים שלמים ואפילו שכונות מתוך ידיעה שעשרות משפחות יימחו מעל האדמה, רק בגלל שהתקבל המידע על נוכחות של יעד לחיסול. אחד מהמרואיינים נותן דוגמה: ילדה בת 12 מתקשרת לאמא שלה ושואלת מתי היא חוזרת הביתה, כי אבא הגיע. מרגע שהמידע הזה נקלט, האלגוריתם מזהה שייתכן והיעד נמצא בביתו, ומוציא אזהרה. משם הדרך להפצצה קצרה. התוצאות בשטח: המחבל מוצא להורג מיד, וכך גם בתו, ושאר בני הבית והשכנים.
התירוץ המקובל מטעם ההסברה הישראלית לאורך המלחמה הוא שהרג בלתי מעורבים בלתי נמנע מכיוון שחמאס מטמיע עצמו בתוך האוכלוסייה האזרחית. לפי אחד מהדוברים, הטיעון הזה מופרך מכיוון שברוב רובם של המקרים, מדובר בהזדמנות פז להתנקש באנשי חמאס שהתחבאו במנהרות ובמקומות מסתור, כאשר הם באים לבקר את קרוביהם, ממש כמו שקצינים וחיילים בצה"ל שבים הביתה מדי פעם כדי לשהות בחיק המשפחה.
על פי החוק הבינלאומי, הרג המוני של אזרחים במהלך לחימה הוא פשע מלחמה, גם כנזק אגבי, כפי שלמדו למשל הסרבים במלחמתם בבוסניה, או הרוסים באוקראינה. ישראל נבחנת כיום על פי אותם סטנדרטים על ידי הקהילה הבינלאומית. האתגר הזה, הביא לפי "נז"א" להקמת גוף צבאי נוסף שנועד להגן על הנהגת המדינה מההשלכות של מעשיה בזירה הגלובלית. במקביל ליחידת המודיעין של דוברי ערבית שניטרה פעילי שטח של חמאס, הוקצתה קבוצת מפעילים דוברי אנגלית למעקב אחר אישים פלסטינים שפנו לגורמים מחוץ לעזה כדי להפעיל לחץ בחזית המשפטית בהאג, או להניע יוזמה להפסקת אש או הסדר מדיני כלשהו. "היחידה של ראש הממשלה" היא כונתה על פי אחד הדוברים, שאומר: "יש כאלה שמסכלים טרור ויש כאלה שמסכלים שלום".
מוצג דרך מסכי הטלוויזיה כמחרחר ריב ומתלהם. ראש הממשלה בנימין נתניהו
(צילום: אלכס קולומויסקי)
בנימין נתניהו עצמו מקבל מקום בסרט דרך מסכי הטלוויזיה כמחרחר ריב ומתלהם, אבל הרושם שמתקבל ב"נז"א" הוא שמדובר בתופעה רחבה יותר של מערכת שלקתה בדה-הומניזציה. באופן מפתיע למדי, דווקא התיאורים היו יכולים לעמוד לזכות ישראל מול ההאשמות הגורפות בעולם על רצח עם. מערכת הביטחון והממשלה אולי מזלזלות בחיי אדם, אבל הן מונעות מהנסיבות המבצעיות שעומדות על הפרק - סיכולם של מחבלי חמאס השורצים בתוך האוכלוסייה העזתית. אלא שאז עולה השאלה, האם הנז"א הם אזרחים שמתים בדרך לחיסול מחבלים, או שמה הנז"א הם המחבלים עצמם כתירוץ המתבקש לחיסול האוכלוסייה סביבם? לאט לאט הסרט שוזר בתחכום עדין את הקשר בין הפעילות המבצעית של סיכולים לא ממוקדים, לבין התפיסה האסטרטגית של גירוש והשמדה של עזה כולה.
דרך תזכורת די מיותרת להיסטוריה של היישוב היהודי בארץ ישראל, וחומרי ארכיון מהקמתה של תל אביב על חורבות הכפרים הערביים ויפו, אברהם ושור פותחים צוהר למבצע ההריסה של שכונות שלמות בעזה. חלק מהמרואיינים היו ביחידות שטח, ומספרים כיצד לקחו בעצמם חלק בהשתלטות על שטחים, הריסת מבנים ושריפת בתים, גירוש תושבים, והרג בלתי מובחן של כל מי שבמקרה שהה באזור, או ירי מאסיבי בעזתים נואשים שמסתערים על משאיות האספקה. ככל שהסרט מתקדם, מגיעה ההבנה שהפעילות הצבאית המבצעית לחיסול הטרוריסטים בתוך עזה הפכה לתוכנית גדולה למחיקת עזה כולה.
שוזר בתחכום עדין את הקשר בין הפעילות המבצעית של סיכולים לא ממוקדים, לבין התפיסה האסטרטגית של גירוש והשמדה. יובל אברהם
(צילום: David Levene/The Guardian)
בניגוד למפעילים בקריה או בגלילות, אלו שנחשפו לממדי הזוועה בעזה עצמה נסערים יותר. כך למשל הלוחם שמשחזר כיצד חזה בעשרות הרוגים בסביבתו, כולל של נשים וילדים, ומוסיף כי ראה כלבים אוכלים את הגופות. זה מחזה בלתי נתפס שמחזיר אותו לטיול שלו לפולין כתלמיד תיכון. בזמנו הוא שאל את עצמו איך הגרמנים היו יכולים להשלים עם השואה, ואילו היום הוא רואה הבנאליות של הרוע מתממשת גם במקרה של הישראלים. הרושם הזה כזכור מתקבל לא על סמך עדויות של הקורבנות הפלסטינים, אין ולו אחת כזאת במהלך הסרט, אלא מתוך החוויות של חיילי צה"ל עצמם. אף אחד לא מוזכר בשמו, וכולם מופיעים מול המצלמה בפרצופים מוצללים. כמו בכל תחקיר עיתונאי מקורות בעילום שם הם נקודת תורפה ולשם ככל הנראה יכוונו דובר צה"ל ובמערך ההסברה כדי לערוך סיכול ממוקד לסרט.
ואכן, "נז"א" עלול לגרום נזק תדמיתי לא אגבי ניכר לישראל מסביב לעולם, אם לא די ברתיעה הגלובלית מהמדינה. מסיבה זו הסרט נשמר תחת מעטה חשאיות מוקפד לאורך הצילומים במהלך המלחמה, וגם בימים האחרונים מאז ההכרזה המאוחרת על הבכורה בוונציה. עם זאת, הסרט עתיד לערוך בכורה אמריקנית בחודש הקרוב במהלך פסטיבל ניו יורק היוקרתי, וככל הנראה יצא לאקרנים בארצות הברית מיד לאחר מכן.
"נז"א" הוא מסמך מרתק ולא מתלהם שכורך בין סיבה שמקורה בחדרי חדרים בתוך ישראל לתוצאה כפי שבאה לידי ביטוי בבתים הרוסים ועשרות אלפי הרוגים בעזה. יש משהו מאוד אווירתי, קר ומנוכר בבחירה הסגנונית לצלם את הסרט כולו בלילות מעל גגות תל אביב, כשמסביב גורדי השחקים החדשים והנוצצים שצצו בעיר בשנים האחרונות. יש הקבלה ברורה בינם לבין הבניינים בעזה שנהרסו. ויש גם היבט מציצני דרך החלונות לתוך הדירות ודייריהם. חלק צופים במהדורות החדשות, עושים יוגה, נחים. ומדי פעמים רצים לממ"ד.
מבחינה זו, גם אברהם ושור מרוחקים משדה הקטל בעזה וחורבותיה, ממש כמו חיילי יחידות המודיעין העורפיות שהם מראיינים. הם בעיר הגדולה והמוארת בנורות הלוגן ומדי פעם גם בהבזקי יירוטים בשמים, בעוד שעזה ומתיה נוכחים רק במילים שנאמרות. כך לאורך כל כולו של הסרט עד לרגעי הסיום שלו שם נחשפים צילומי ההרס האדיר. משפחות שלמות מתחת להריסות, ואין מי שיסייע. זה גורם לך לחשוב על ישראל שדואגת לשלוח את יחידות העילית של פיקוד העורף לכל קצוות העולם כדי להציל אנשים מרעידות אדמה, אבל כשמדובר בחורבן האדיר שהיא עצמה גורמת, אין להנהגה שום עניין בסיוע בחילוץ. להפך. אולי זו המטרה. להשאיר את הכול קבור מתחת לפני השטח, את רבבות התושבים המתים וגם את המצפון של מי שהיו שותפים לחידלונם. עוד סיבה לא לאפשר לעיתונאים זרים להיכנס לעזה.
דובר צה"ל הגיב הבוקר לטענות המופיעות בסרט: "צה"ל דוחה לחלוטין את הטענות. בעניין הטענות הנוגעות לשימוש בבינה מלאכותית - ההחלטות בדבר בחירה ואישור תקיפות בצה"ל מתקבלות על-ידי גורמים אנושיים בלבד, בהתאם להנחיות צה״ל, ולא בידי בינה מלאכותית".
פורסם לראשונה: 13:45, 11.09.26
