טיילור סוויפט היא כבר מזמן לא זמרת. ברוח התקופה, טיילור סוויפט היא יקום. כשטיילור משחררת אלבום - היא משחררת עולם שלם. אסתטיקה ויזואלית, פלטת צבעים, קוד לבוש, איסטר-אגז מוטמעות שיעסיקו את הקהל שלה עוד חודשים מאוחר יותר, חמש גרסאות של אותו אלבום בוויניל, שיחד מרכיבות שעון, צמידי חברות שקהל המעריצים שלה יוכל להחליף זה עם זה במהלך ההופעות, מערכת אקולוגית שלמה שמכילה, בין היתר, גם אלבום.
"איי באטרפליי" - טריילר
(באדיבות HOT)
הסוויפטים והסוויפטיות מתקיימים ביקום הזה, נושמים אותו, לובשים אותו, רוכשים אותו, מפענחים אותו ונותנים חיים נוספים לנרטיב שסוויפט יוצרת. סוויפט חיה בתקופה האידיאלית לקונספט הזה, תקופה שבה שירים של להקה שלא קיימת במציאות אלא רק בסרט אנימציה כמו "ציידות השדים של הקיי פופ" הופכים ללהיטים המושמעים ביותר בעולם, עד שהיא מתגשמת בבשר ודם ויוצאת לסיבובי הופעות. עידן שבו היצוג חשוב יותר מהדבר עצמו.
איי באטרפליי (I Butterfly) היא להקת בנות ישראלית שהגה והוציא לפועל סוכן הטאלנטים רוברטו בן שושן. היא הורכבה מארבע מיוצגות צעירות שלו שעדיין לא פרצו מוזיקלית, ויחד הן יעזרו לרוברטו להגשים חלום ישן שלו: להקים להקת פופ שמורכבת מבנות. כדי לגרום לזה לקרות, כידוע לכם, לא מספיק ללקט את הבנות המתאימות, להצמיד להן את אנשי המקצוע הנכונים וללמד אותן לשיר ולרקוד. צריכים לטוות סביבן סיפור, להציג אותן לקהל באופן שיגרום לו להתחבר אליהן. אתם יכולים לחשוב על הצגה טובה יותר מאשר אגדת תלאותיה של הלהקה מרגע שנהגתה, באמצעות דוקו-ריאליטי חדש, כמו זה שעלה אתמול (רביעי) בהוט בידור ישראלי?
אמיליה בן עטר, ליאן בירן, מיקה ולטמן ונויה שרם חוברו להן יחדיו כדי ליצור את I Butterfly ("אחרי שנצליח בעולם נגלה לכולם את השם האמיתי", מבהיר רוברטו בנדיבות, "שזה Israeli Butterfly"). הצופים משוגרים ישירות אל ישיבת סיעור המוחות שבה רוברטו מעדכן את הצוות שלו ברעיון ללהקת בנות, מציג את המועמדות וכל אחד מהנוכחים מביע את דעתו עליהן. בהתאם למגמות בז'אנר הדוקו-ריאליטי, ניכרת השתדלות כלשהי לשוות למעמד איזו מראית עין של אותנטיות, למרות שאנחנו כבר יודעים שכשהוא אומר שהוא צריך לשכנע אותן להצטרף ללהקה - ברור שהן כבר משוכנעות למשעי, שאחרת לא הייתה לנו שום סיבה לבוא לפה בחום הזה, ובכלל, איפה עוד הן תקבלנה חשיפה ברמה כזאת.
3 צפייה בגלריה
הצלחת הסדרה תקבע את הצלחת הלהקה, ולא להיפך. מתוך I BUTTERFLAY
(צילום: ירדן בקר, באדיבות HOT)
במהלך עשרת הפרקים, שהצילומים שלהם השתרעו על פני חצי שנה, ארבע הבנות - או הנערות המתבגרות, שהגיל הממוצע שלהן הוא לדעתי 17 - יעברו מחנה אימונים קשוח ואינטנסיבי שיכלול חזרות, הקלטות, אימוני ריקוד, ושיעור חשוב בשאלה עד כמה הן מסוגלות להיות חלק מאנסמבל ולא תמיד בפרונט, למרות שהן פתיתי שלג יחודיים שהרגע נגעו בקרקע. הדרמות האישיות שאיתן יתמודדו הבנות יתועלו לטובת נרטיב שאפשר להמשיך ולהרחיב ברשתות החברתיות. הרי ברור שהצלחת הסדרה תקבע את הצלחת הלהקה, ולא להיפך, וזה יקרה עוד לפני שנשמע אפילו שיר אחד.
יש משהו צורם בייצוג של ארבע החברות, נשים צעירות מאוד שמיישירות מבט סקסי מוגזם אל המצלמה, מגיעות עם הורים פושרים (בעיקר אמהות, אגב) ואוצר מילים מיניאטורי. אולי זה הגיל מדבר מגרוני, אבל לא הייתי היחידה ששמה לב לזה. גם שני אנשי המקצוע הראשונים שהפרפריות פוגשות - המפיק ניצן קייקוב וכותב הלהיטים רון בי - סיפקו להן הערה אחת מרכזית: נקו את המניירות, שחררו את האטיטיוד ותישארו בגיל שלכן. כולי תקווה שבמסגרת ההינדוס והסינטוז של איי פרפר, הצוות יצליח גם לעמוד בפיתוי להפוך אותן למשהו שהן לא. או במילים של נויה, שממש פרצה בבכי עצוב כשהתברר לה שהיא מתבקשת, אחר כבוד, להצטרף ללהקה: "אני בטוחה שנסתדר, אבל אני יודעת שלא".
