בימים שבהם הפופ שולט בפלייליסטים ברדיו ובשירותי הסטרימינג, די נדיר – ובעיקר מאוד משמח - לגלות שפתאום קמה להקה חדשה, ועוד כזו ששרה בעברית, וחבריה הם מוזיקאים עם קילומטראז' מכובד ברוק המקומי, במקום עוד גימיק שנוצר בעזרת AI. ללהקה הזו קוראים הפטריקים, והיא מורכבת מחיבור בין אנשי אבטיפוס (אמיר בן דוד, אייל שכטר, טל יניב והמתופף רונן אברון) לבין שני יוצאי נוער שוליים (דודי לוי והמתופף רועי שקד), בתוספת חיזוק מכוחות צעירים יותר – הבסיסטית אור אדרי והגיטריסט והזמר לירון עמרם. בראיון ל-ynet לרגל השיר הראשון והיפה מהאלבום, "להיות נמר", מספרים בן דוד ולוי, על הדרך הארוכה שעשו בנפרד, ועל החיבור ביניהם לפני ארבע שנים.
הם התחברו כשחברי אבטיפוס הזמינו את לוי להתארח בהופעה שלהם, ומאז הם רצים ביחד. "בהופעה ההיא הייתה על הבמה תחושה שקורה משהו מאוד נעים", מתחיל לוי, "ואיך שזה נגמר קיבלתי טלפון מטל יניב שהציע לי שנעשה משהו ביחד". לוי ששמח על הפנייה, הציע שהם יכתבו ביחד חומר חדש ו"מכאן והלאה התחלנו להיפגש פעם בשבועיים אצלי בסטודיו כדי לעבוד. האלבום הזה נוצר ביחד תוך כדי העבודה, הוא בנוי כמו פאזל שנרקם לאט לאט וגדל. אין פה משהו שמישהו הביא לבד, זו יצירה משותפת". בן דוד ממשיך אותו ואומר ש"באבטיפוס תמיד היו הכותבים המאוד בולטים שהם שרון (הולצמן, א"ש) ואני, והיינו מביאים שירים לחדר חזרות ואז מישהו עושה פרצוף או מעיר הערה, ובסוף עובדים על השיר. פה אמרנו שלא נעבוד ככה. הכול התחיל מג'אם סשנים ומשם זה התפתח ונבנה. לאט לאט התחלנו להרחיב את מעגל המשתתפים, וזה הכוח של האנסמבל ושל הביחד".
לוי מוצא דמיון בין שיטת העבודה הזו לבין ימי נוער שולים. "שירים כמו 'ענוג' ו'ציירי לך שפם' התחילו ככה מתבנית של אקורדים שהלבשנו עליהם את השירה, שלא תמיד הייתה עם מילים אלא הרבה פעמים עם ג'יבריש. וככה גם כאן, מישהו מתחיל לנגן ריף על הגיטרה, מישהו אחר אומר לו שזה יפה, טל מכין לופים ומתקדמים", הוא אומר.
לדברי בן דוד, כשהעבודה על האלבום התקדמה לקראת שלב הפרודקשן, הוחלט שלוי יהיה המפיק. בכובע החדש והנוסף שלו בהרכב, לוי השתדל לדבריו "לא להתעסק יותר מדי ופשוט לתת לדברים לקרות, כי בכל זאת אנחנו לא ילדים וכבר עשינו לא מעט דברים, הצלחנו ונכשלנו ואנחנו יודעים איך זה עובד. היה פה אי של יצירה נטולת אגו, נתנו אחד לשני את הכוח. לקבוצה יש כוח והיא נותנת לך רוח גבית, וכאן יכולנו ללכת עם זה הסוף", הוא אומר. "כשאני מפיק אני כבר הרבה שנים לא אומר לאמנים שאיתם אני עובד מה לעשות, היום יותר מעניין אותי לשמוע דברים חדשים ולתת מקום לכל אחד, וכאן הכל נרקם ביחד. תוציא מהאלבום הזה בורג והוא כבר יישמע אחרת". ובן דוד משלים-ממשיך, "כל האנשים שנמצאים באלבום, אף אחד מהם לא יכול היה לעשות את זה לבד, כי הכל תלוי בנוכחות שלהם וזו יצירה משותפת".
ארבע השנים האלו היו המשך לאחר הפסקה מאוד ארוכה. המפגש הראשון בין הלהקות התרחש עוד במאה הקודמת וכשכל אחת מהן היה שם אחר. אבטיפוס מהקריות נקראה אז פאוסט, וחברי הגלגול הראשון של נוער שוליים מחולון ענו לשם מדיום. ב-1985 שתי הלהקות הגיעו למועדון שמיים בכיכר אתרים בתל אביב, כדי להשתתף בתחרות להקות צעירות שהזוכה בה תופיע בפסטיבל הרוק בערד. לצד השתיים, התמודדה להקה נוספת – זרם מקומי, שתהפוך בהמשך ל-החברים של נטאשה. לא רק שאף אחת מהשלוש לא זכתה בתחרות, מיכאל רורברגר, מבקר הרוק של עיתון "העיר" שסיקר את התחרות קטל אותן. בביקורת שבן דוד שומר מאז, והוא שלח לי אותה לאחר הריאיון, נכתב בין היתר על הלהקה שלו ש"החומר כולו נשמע כאילו הוא תקוע אי שם בשנות ה-60, והצרה שאף פעם אי אפשר לדעת מתי השירים נגמרים". על "מדיום" המבקר ריחם קצת יותר, וציין ש"חבריה לפחות נראו טוב יותר מן האחרים, עם כוונה לתת לקהל גם שואו טוב מעבר לאודישן שיפוטי".
ממרחק הזמן בן דוד יכול לחייך על הביקורת שאז "נפלה עלי כמו פטיש על הראש. קראתי אותה איזה 700 פעם וממש הכרתי אותה בעל פה", ולהוסיף בהומור שבתחרות ההיא היה ייצוג לכמעט חצי מהלהקות שפעלו כאן בתחילת הנייטיז, כשגם חברים מרוקפור ומאיפה הילד היו שם במסגרת הרכבים אחרים. לוי נזכר שהלהקה שלו כן הופיעה בפסטיבל ערד, אבל בזכות נחצ'ה היימן שעזר להם".
גם המלחמה נכנסה לאלבום
הביקורת ההיא היא כבר זיכרון רחוק, אך יש משהו בנחישות של להקה צעירה שמגיעה לעיר הגדולה ומנסה להשיג בה דריסת רגל. בן דוד מספר שכשהוא האזין לאלבום הראשון של נוער שוליים, הוא הצליח לשמוע בו "גם את הסאונד של המועדונים של תל אביב שאנחנו שהגענו מהקריות לא היינו בהם, והבנתי שהם במקום אחד מאיתנו וממה שהכרנו עד אז". לוי אומר שהוא לא שומע את הפן הפריפריאלי במוזיקה, אך מדגיש שלמיקום היה חלק גדול באמביציה שלהם כמוזיקאים צעירים. "משינה בדיוק הוציאה אז את 'אופטיקאי מדופלם', והיה לנו חלום להוציא גם שיר וחיפשנו ממקום מאוד תמים איפה אפשר להקליט", הוא מתחיל. "אני זוכר שהברזתי יום אחד מבית ספר, לקחתי ליד את דפי זהב ועשיתי רשימה של אולפנים עד שהגעתי לדי.בי ולרונן בן טל".
בן דוד מוסיף דוגמה מתחילת הדרך של אבטיפוס. "אני לא מאמין איזה דברים עשינו אז, הגענו אז לאולפני טריטון עם כסף ל-11 שעות אולפן, כשבזמן הזה אנחנו צריכים להקליט ולעשות מיקס. אתה עובר שם באולפן ורואה את כל תקליטי הזהב של אריק איינשטיין תלויים על הקירות, וזה היה עבורנו כמו לטוס לחלל". לוי משלים אותו ומתאר כל כניסה לאולפנים אז "כמו כניסה למקדש".
למעמד המקודש של המוזיקה אצלם נוסף עם הזמן עוד פן. בטח מאז שהמלחמה פרצה ונכנסה לתוך האלבום. "לאורך השנתיים האחרונות הרגשתי שאני בורח לאולפן כדי לעבוד על הדבר הזה, גם כי זה היה ריפוי לנפש, וגם כי זה נתן כוח ומקום לפרוק דברים", אומר בן דוד. "אחרי 7 באוקטובר, כשהופענו בפני חיילים, ניצולי הנובה ומשפחות מפונות, וצפינו מקרוב בסבל הנורא שהיה בארץ, הלילות האלו באולפן היה מקום מרפא, ואני מקווה שזה גם הגיע למוזיקה. אני חייב את המוזיקה כדי להחזיק את עצמי מול המציאות המטורפת, גם כיוצר וגם כשאני הולך להופעות של אחרים בבארבי". לוי מוסיף ש"באלבום הזה הרשנו לעצמנו להתעסק במה שמעניין אותנו שהוא הזמן והמקום שאנחנו חיים בו", ובן דוד מדגיש שגם המלחמה נכנסה פנימה. "אי אפשר לברוח מזה וזה קיים בפנים בכל מיני צורות, גם כעס, גם חרדות וגם תקווה וניסיון למצוא דברים להיאחז בהם".
"להיות נמר" הוא הסינגל שמקדים את האלבום המלא שייצא בשבוע הבא, וב-18 בספטמבר יזכה גם לביצוע בימתי באולם צוקר בתל אביב. כשאני שואל אותם איך מסתדרים שמונה מוזיקאים בחדר אחד, ובהם שני מתופפים, לוי אומר ש"ככל שהתקדמנו בעבודה הרגשנו שחסרים לנו דברים, שעם חלקם היינו תקועים במשך שלוש שנים. היה לנו שיר שאהבנו את הבית אבל החלפנו בו כבר ארבעה פזמונים והשיר לא קרה, ואז אמיר הציע שנביא את לירון עמרם. הקשבתי לאלבום שלו ומאוד אהבתי את מה ששמעתי שם והוא נהיה חלק".
בן דוד מוסיף שברגע שהם הבינו שפרויקט יגיע גם לבמה הם לא רצו להתמקד רק ברפרטואר הפרטי של כל אחד מהם, אלא להתמקד בחדש. "אור אדרי הגיעה בתהליך דומה ללירון - היינו צריכים מישהו שינגן בס, אבל חשבנו שהאנסמבל הגברי הזה צריך עוד צבע והיא קפצה ראש לבריכה והפגיזה אותנו עם רעיונות נפלאים, שאנחנו לא יכולנו להביא אותם".
סופר-גרופס לא ידועות כמי שרצות למרחקים ארוכים, יש שם יותר מדי אגו?
בן דוד: "מבחינה הפקתית זה בהחלט לא הדבר הכי יעיל להקים הרכב שכזה, אבל אנחנו מכירים את ההיסטוריה ומקווים שנצליח להתגבר על הקשיים".
לוי: "כשאתה עושה משהו שנורא בא לך ואתה רוצה לעשות דברים שמרתקים אותך - זה עובד, והפטריקים זו הרפתקה אמנותית שאנחנו מאוד אוהבים".
בן דוד: "עלו לנו עשרות שמות בדרך, פטריק היה גיבור קוריאני של ספרים אירוטיים מהסבנטיז, וזו הדרך שלנו להיות כמוהו. היה לו סאונד מיוחד וגם לשם ולחיבור הזה יש סאונד".
בקליפ לשיר "להיות נמר" משתתף שמואל וילוז'ני. זה צובט בלב לראות אותו רוקד ככה ברחובות תל אביב, אחרי שיודעים שהוא חולה בפרקינסון. איך הגעתם אליו?
בן דוד: "היה לנו ויז'ן לקליפ בגלל הטקסט של השיר וחיפשנו מישהו סביב גיל 70 או 80, ודוידקה הבמאי שלנו יצא עם וילוז'ני לצילומים. כשהוא חזר הוא אמר שהיה קושי עם הפרקינסון שלו ובכלל לא חשבנו על זה עד לאותו הרגע. אם היינו חושבים על זה כנראה שלא היינו פונים אליו, אבל הוא הוסיף לקליפ ממד אחר, ויש בו שם קסם".
5 צפייה בגלריה
"הוסיף לקליפ ממד אחר, יש בו קסם". שמואל וילוז'ני
(צילום מסך מתוך הקליפ "להיות נמר", הפטריקים)
לוי: "השיר עוסק באדם מבוגר שמתנהג בשיא הנעורים, ו-וילוז'ני הוסיף לשיר עוד ממד, בלי ששמנו לב עם זה שהוא מתהלך לו שם בשיא הנעורים, למרות מצבו. כמו בשיר גם אנחנו לא רוצים לשחרר את הנעורים ורוצים למצוא איזו שלוות נפש, והתעסקנו בממד הזה של הזמן לאורך האלבום, ואיך אנחנו עושים מוזיקה כבר 40 שנה".
בן דוד: האלבום הוא התשובה שלנו לשאלות האלו של לחזור להקים להקה, ולמצוא תשוקה שהייתה לך בגיל ההתבגרות".
זה שיר די ארוך – מעל חמש דקות. הרדיו של היום מסוגל להכיל שירים כאלו?
לוי: "כבר במפגשים הראשונים השמענו אחד לשני מוזיקה וקלטנו שאנחנו מאוד אוהבים פרוגרסיב ואוהבים להתעסק בעניינים אמנותיים. אם היינו מקצרים את השיר אולי הוא היה מרוויח, אבל ניסינו להיות קשובים למה שהשירים רוצים וללכת עם זה למרות רוח התקופה וזה שכבר אין להקות רוק".
בן דוד: "אנחנו חוגגים את האהבה שלנו למוזיקה, כל החלק האמצעי בשיר זה יציאה של ג'יימס בלייק. זה ממש לא רק בקטע נוסטלגי".
יותר כיף לכם לעשות מוזיקה היום, דווקא אחרי הצלחות שידעתם כצעירים? כבר אין עליכם לחץ וחובת הוכחה?
לוי: "זה יתרון לגמרי, ולגבי חובת הוכחה - אם אתה רוצה ליצור לאורך שנים, אתה צריך להתעלם מזה, כי זה יכול להרוס אותך בזרמים תת-קרקעיים. ועדיין אתה רוצה שזה יצליח. עבורי הפרויקט הזה הוא תרפייה כי לקבוצה יש כוח".
בן דוד: "אני מתחבר לתרפייה. לפני שאני מרגיש את זה על עצמי – גם כמי שאוהב מוזיקה – זה מחזיר לי חזרה ונותר לי כוח, גם במוזיקה של אחרים, ובוודאי במוזיקה שאנחנו עשינו, גם ברקע התקופה, ואני מקווה שגם אחרים ירגישו את זה".
