בגיל 27 הוא הביא בפעם הראשונה חברה "הביתה". זאת הייתה החברה הראשונה שאמא שלו פגשה, אבל לא כך הוא דמיין שזה יקרה - ועוד מול כל המדינה. זוכה "האח הגדול" הטרי, יובל לוי, עדיין מנסה להבין מה גרם לאמא שלו להתעלם בצורה כל כך מופגנת משני. הוא עד כדי כך לא מבין, עד שאנחנו כמעט שבוע אחרי שיצא מבית "האח" והוא אומר שעדיין לא פתח את הנושא.
מתוך "האח הגדול"
(צילום: באדיבות רשת 13)
"אימא שלי נכנסה בהתרגשות. מאחת עד עשר היא התרגשה אלפיים", הוא מסביר בריאיון למגזין הסופ"ש של ynet. "זה משהו שאתה לא תבין - אתה סגור שם בערך שלושה חודשים, אתה מנותק מהכול, ואתה פתאום רואה את אמא שלך. אז גם אני מאוד מאוד התרגשתי בסיטואציה כזאת".
בזמן אמת שמת לב להתעלמות המופגנת משני?
"אמא שלי מאוד מאוד התרגשה בסיטואציה כזאת, כמובן שהבנתי גם בעקבות המסוק שהמשפחה העלתה לי שהם מעדיפים שאתרחק, ושהם לא בעד מערכת היחסים הזאת. אבל גם אחרי המסוק בחרתי להתנהל איך שאני רואה לנכון. הלכתי לפי הרגש, לא לפי הראש ולא לפי הדעות של אנשים אחרים".
אבל אולי הם ראו דברים אחרים ורצו להאיר לך?
"לא מקשיב. כי דברים שרואים מכאן לא רואים משם. מה שאני ושני הרגשנו שם ועברנו שם, זה משהו שאי אפשר להעביר אותו דרך המסך בכלל. אי אפשר. אנחנו שם 24 שעות 7 ימים בשבוע וזה מתחיל מהדברים הכי קטנים ועד הכי גדולים. הדאגה הזאת, להיות שם בשבילך, להרים לך. בדיעבד הבנתי שהיה באמת רגע פחות נעים. בזמן אמת לא הרגשתי את זה. אחרי זה אמרו לי שהמצב קצת לא נעים, ואני גם דיברתי עם שני וניסיתי להסביר. אני לא יודע אם ההתעלמות הייתה מכוונת".
שאלת את אימא שלך עכשיו אחרי שיצאת?
"לא יצא לי לדבר איתה על הדברים האלה. אני בימים כל כך עמוסים, באמת".
"מערכת היחסים עם שני הייתה מאוד מאוד מורכבת. היו רגעים באמת מדהימים, והיו רגעים פחות יפים. במהלך רוב הזמן בבית לא נעלבתי ממנה. בסוף צצו דברים שלא ידעתי מהם - זה כן הפתיע אותי"
למה לדעתך המשפחה שלך לא רוצה, או לא רצתה, שתהיה עם שני?
"היו שם רגעים לא כל כך נעימים בבית, ואני מבין את הכוונה של המשפחה שלי. אבל באמת, דברים שרואים מכאן לא רואים משם, אז אני הסתכלתי נטו על שני ועליי, בסדר? כמו שאמרתי גם על זוגות אחרים בחוץ - אף אחד לא שולף את הטלפון ברגע של ריב או ברגע פחות נעים ומעלה את זה לרשתות וסופג ביקורת. אז גם בתור זוג יש מריבות ויש רגעים פחות נעימים. ידענו איפה אנחנו נמצאים וידענו מה אנחנו חווים".
בעבר קרו מצבים שאימא שלך התערבה לך במערכות יחסים?
"שני היא האישה הראשונה שאמא שלי פגשה".
למה?
"כי היה לי קשה להיפתח רגשית - גם לבנות וגם מבחינה אישית. גם מבחינה כלכלית - קשה לדעת שלפעמים אין לך יותר מדי כסף להשקיע בחברה שלך כמו שהיית רוצה, אין לך לתת לה יותר מדי. אז זה מגביל אותך גם פסיכולוגית".
תסביר לי.
"אני גבר שאוהב לפנק את האישה שלו כמה שיותר, אתה מבין? לתת לה הכול. והיו רגעים שלא היה לי לתת. מצד אחד, אף פעם לא הייתי במינוס, אבל מצד שני - ההערכה שלך לעצמך נפגעת. אתה אומר לעצמך - לא בא לי להיכנס לזוגיות כשאני ככה. בא לי להיכנס לזוגיות כשאני באמת יכול לאפשר לעצמי לפנק את האישה שלי בכל מה שאני רוצה. זה משהו שלי. עוד לא הצלחתי להגשים את עצמי, עוד לא הצלחתי להגיע למטרות שלי, אני חייב רגע להתרכז קודם כל בעצמי. לא רציתי ששום דבר יזיז אותי מעצמי".
"אני מקבל המון המון הודעות, אבל אתה בסופו של דבר בוחר למי להתייחס. מי אתה יודע שהיה איתך לפני, ומי אתה יודע שיהיה איתך גם אחרי. אתה בוחר את הסביבה שלך"
ומה קורה עם שני עכשיו?
"אני חושב שזה לא שלנו".
נעלבת ממנה?
"מערכת היחסים הייתה מאוד מאוד מורכבת. היו רגעים באמת מדהימים, והיו רגעים פחות יפים. במהלך רוב הזמן בבית לא נעלבתי ממנה. בסוף צצו דברים שלא ידעתי מהם - זה כן הפתיע אותי. זה משהו שלא שמעתי לפני זה, משהו שהוא חדש לי. כשהיא החליטה לקחת צעד אחורה אתה אומר לעצמך, 'איך דבר כזה קורה? [יש ביניכם] זוגיות וחברות ברמה מאוד גבוהה, ואיך אתה רואה דבר כזה ואתה לא מבין?'. אבל זו הפעם הראשונה שהבנתי שזה כנראה לא שלנו וצריך לקבל את זה".
נשבר לך הלב?
"נפגעתי ממנה. זה לא משהו שצפיתי, השיחות בינינו היו במקום אחר לגמרי".
היית עושה דברים אחרת?
"לא, שום דבר. כל מה שעשיתי היה לפי מה שהרגשתי".
התאהבת בה?
"כן".
עדיין?
"יש לי רגשות אליה. זה לא נעלם ברגע, לשנינו".
אם זה תלוי בך היית רוצה שתהיו ביחד?
"זה לא שלנו. שנינו כבר מבינים את זה היום. זה לא שם".
דיברתם מאז?
״נפגשנו בפרק של 'חוזרים הביתה' (פרק הסיכום של העונה, ר"ב) ובמסיבה של 'האח הגדול'. דיברנו ממש לכמה רגעים, מה נשמע מה קורה, וזהו. כל אחד הלך לדרכו. שנינו הבנו שהסיפור נגמר וזה לא שלנו. שנינו שלמים עם ההחלטה״.
"כשיש חוסר חיבור בבית אתה לא יכול להילחם בו, גם במחיר של בדידות"
לוי בן ה-27 גר במושב ברקן בבית הוריו - אביו קבלן במפעל זכוכית, אמו לא עובדת, והוא אח לשלושה. בימים הקרובים הוא צפוי לעבור לסאבלט בתל אביב, כשהוא עדיין לא באמת מעכל את מה שקרה לו בארבעת החודשים האחרונים. את הריאיון הזה אנחנו מקיימים בבית קפה בשרון כשהעוברים והשבים לא מוותרים על הזדמנות לסלפי, והוא? נהנה מכל רגע. ניכר עליו שהוא עדיין לא חזר מהריאליטי לתוך המציאות עצמה.
"הרגשה מטורפת, אתה מתחיל לאט לאט לעכל את ההרגשה הזאת. רק עכשיו אני מבין שהייתי בתוכנית הכי מצליחה בטלוויזיה בחודשים האחרונים, ושהעונה הייתה מטורפת. אתה נכנס בצורה מסוימת בחיים שלך ויוצא בצורה אחרת. למזלי יש לי סביבה חזקה שעוטפת אותי ודואגת לי".
אתה מזהה אנשים חדשים פתאום בסביבה שלך בגלל ההצלחה?
"אני מקבל המון המון הודעות, אבל אתה בסופו של דבר בוחר למי להתייחס. מי אתה יודע שהיה איתך לפני, ומי אתה יודע שיהיה איתך גם אחרי. אתה בוחר את הסביבה שלך".
לוי בכלל אמור היה להיות עכשיו בשיא קריירת הכדורגל שלו. "ראו בי את העתיד", הוא מתמוגג, "הגעתי לנבחרת ישראל בגיל צעיר יותר. זה היה מעמד מאוד מרגש ואתה כבר מתחיל לחלום. הייתי מגן ימני - זה תפקיד שלא הרבה משחקים אותו. מאוד אהבתי את הכדורגל. נתתי הכול. בראש ראיתי את עצמי כדורגלן, בבית ספר הייתי אומר, 'אני אהיה כדורגלן, אני לא צריך בגרות', ותחושת הפספוס מלווה אותי עד היום".
אז למה ויתרת על זה?
"התגייסתי לצבא בתור נהג, וקצת הורדתי הילוך בכדורגל. פתאום קורה שאתה נשאר שבת, או שאתה כל השבוע בטירונות, אז אתה מתחיל לוותר לעצמך ואומר, 'טוב, גם ככה אני לא פותח במשחק, אני לא אלך לאימון'. התחלתי קצת פחות להשקיע ולאט לאט אתה מאבד את הכדורגל, ואתה נכנס קצת לחיי הלילה, וכיף לך, ואתה מכיר את החיים האלה שלא הכרת עד היום, כי אם היית הולך לישון ביום שישי בתשע-עשר בערב, כשכל החברים שלך יוצאים מבלים - אתה עכשיו מכיר עולם חדש. משהו אחר קורה אצלך - מסיבות, בחורות, שתייה. זה דבר שלא הכרתי, אתה מבין? לא הייתי שותה, לא הייתי יוצא, לא הייתי עושה כלום. גם לא כל כך הקשבתי לסביבה, היו אומרים לי, 'אתה תאבד את הכדורגל', ואני הייתי בטוח שהכול יהיה בסדר. אני זוכר גם שאבא שלי אמר לי לפני הצבא להסדיר מסמכים כדי שאוכל להמשיך ולשחק כדורגל, וביטלתי אותו, אמרתי לו 'אל תדאג'. אבל היה לי ראש של ילד, ולא הבנתי את המשמעות. ובסופו של דבר גם איבדתי את הכדורגל".
זה יושב עליך עד עכשיו אני רואה.
"תחושת הפספוס מלווה אותי עד היום, כן. אם הייתי מאה אחוז על הדבר הזה, אני מאמין שהייתי היום שחקן כדורגל. יש אכזבה מעצמי, וגם ההורים שלי התאכזבו ממני. הם תמיד תמכו בי. כשהייתי קטן, אבא שלי היה נוסע אחרי האוטובוס כדי שאלמד את הדרך למגרש אימונים. מצד שני, אני אומר שזה קרה - וחייב להתמודד עם זה. לא יעזור לי לבכות על חלב שנשפך. צריך להשלים עם הסיטואציה".
לוי אולי ניסה להשלים עם הסיטואציה אבל לא כל כך הצליח להתמודד. מאז הפרישה מכדורגל הוא היה מארח במסעדה, נסע לטיול בדרום אמריקה ועשה קורס ספרות, אבל לא הצליח להגשים את עצמו. יתרה מכך, במשך חודשים ארוכים הוא ישב בבית הוריו בלי עבודה ובלי חלומות. "לא הייתי מוכן ללכת לעבוד בכל עבודה".
מה קורה בזמן הזה? אתה ישן בבית, מבלה וקם בשעות מאוחרות?
"כן. ההורים דיברו איתי, אמרו לי, 'לך תעבוד בכל עבודה, לא משנה במה'. אני זוכר שהלכתי יום אחד לריאיון עבודה באיזה מפעל באזור שלנו, ישבתי עם המנהל, הבטחתי לו שאני אגיע ביום ראשון - ולא באתי. היה לי מאוד מאוד קשה".
למה?
"קשה לי לעשות דברים שאני לא באמת רוצה, אתה מבין? אם אני לא באמת רוצה להיות בה, אני לא אצליח לבוא".
את האופק המקצועי יובל ראה במקרה באחד מחבריו - ספר. אורח החיים, כך הוא מספר, התאים לו. "ראיתי שהוא בוס של עצמו ושהוא מחליט לעצמו מתי לטוס, מתי לאכול, מתי לישון. ואמרתי, או, זה משהו שיכול לדבר אליי. הלכתי לעשות קורס ולאט לאט התחלתי לספר ילדים של השכנים שלנו".
הרגשת שמצאת את המקום שלך?
"בהתחלה ניסיתי לפרסם בקבוצות ווטסאפ, בפייסבוק, עשיתי מחירים נמוכים, אבל לא באמת הצלחתי ליהנות מזה כי אף פעם לא באמת עשיתי את הכסף הגדול של זה. אף פעם לא הייתי בלו"ז של יום שלם, שהייתי עובד מבוקר עד ערב. היה לקוח או שניים ועושה הפסקה".
הצלחת בכלל להתפרנס מזה?
"לא תמיד הייתי באמת מתפרנס בכבוד, בוא נגיד ככה. בשלב מסוים ראיתי שאני לא מצליח עם הגברים, וחשבתי איך אני יכול לפתח את זה לנשים אולי. פניתי למישהי מהאינסטגרם שהחזקתי ממנה, ורציתי שתלמד אותי לעבוד על שיער של נשים. הלכתי אליה למשך תקופה מאוד ממושכת, ובתכלס כבר יכולתי להתחיל לעבוד, אבל פחדתי לקבל נשים ולעשות תוצאה לא טובה. הייתי נוסע בוקר אחרי בוקר, לומד - אבל לא מתחיל לעבוד.
"ההורים התחילו להפעיל עליי לחץ ושאלו מתי אני מתחיל לקבל נשים, וכל הזמן התחמקתי. זאת הייתה דחייה כזאת. כמו שדחיתי הרבה דברים בחיים שלי, וכל פעם מצאתי 'אשמים' - אם זאת המלחמה או הקורונה. כל הזמן התחבאתי. יום אחד אמרתי, 'זהו, אני מדבר עם אבא שלי ומסביר לו מה קורה לי'. אני זוכר ששתקתי איזה דקה-שתיים, היה לי קשה להוציא את זה. לא הצלחתי להוציא את זה, אתה מכיר שאתה ככה? רעדו לי השפתיים והדמעות התחילו לרדת ואמרתי לו, 'אבא, אני חושב שאני לא מספיק טוב'. התחלתי לבכות. זו הייתה לדעתי הפעם הראשונה שמישהו מהמשפחה שלי ראה אותי בוכה. הוא לא ידע איך להתמודד עם הסיטואציה, אבל הוא מהר מאוד ניסה להסביר לי שהכול בסדר, ואני לא הצלחתי להפסיק לבכות. הוא אמר לי 'אין לך מה לפחד. אנחנו תמיד איתך, תנסה, תעשה'. אנחנו זה הבית שלך, אתה יכול להיות פה עד מתי שאתה רוצה. אנחנו גם רוצים שתגיע כמה שיותר רחוק, אבל אין לך מה לפחד, אנחנו תמיד איתך, אנחנו תמיד פה בשבילך".
בהמשך לוי ניסה לעבור לגור בתל אביב ולחבור שב לחברו הספר. "זו הייתה תקופה מאתגרת. אני זוכר שחברים שלי הציעו לי לנסוע איתם למסיבת הנובה ב-7 באוקטובר והחלטתי שלא לנסוע. באותה התקופה לא התחברתי למסיבות מהסוג אבל כן מאוד אהבתי לארח חברים בבית שלי, יש לנו חבורה כזאת שהיו באים אליי ואנחנו צוחקים ומדברים. היה כיף".
"מאור ירדה לפסים אישיים בבית, איתי ועם דיירים אחרים, והיא גם מודעת לזה. אלה דברים שהיא לא הייתה צריכה לעשות, נפגשנו והבנתי ממנה שהכול בסדר בינינו, היא אפילו הזמינה אותי להתארח אצלה"
זה לא נשמע כמו יובל שהיה ב"האח הגדול". היית שם הרבה לבד.
"כשהיו איתי החברים שלי, נגיד שאול, מושיקו, שני, שירז, אנשים שכאילו כן היה לי חיבור איתם - אז לא הייתי לבד. אבל רוב החברים שלי לא נשארו הרבה זמן. כן, הגעתי למצב שאני פחות בחיבור עם שאר הבית, בסדר? אבל זה לא היה נידוי או חרם. זה נטו היה מבחירה שלי.
"אם אני מרגיש לא נוח בסיטואציה, אז אני לא אהיה בה. אתה צריך להבין שהזמן שם עובר לאט, וגם בן אדם שהיה סופר מקובל בבית ובעניינים, היה רוצה לפעמים את הזמן שלו לבד. זה מאוד קשה להיות במקום הזה. אין שום דבר חדש. אתה שומע כמעט כל הזמן את אותם סיפורים, אתה שומע את אותן בדיחות, אז אני גם בן אדם שלפעמים כבר נמאס לו. אז כן הייתי מוצא את עצמי הולך לצד. אם אני מרגיש שאני לא רוצה להיות בסיטואציה מסוימת, אני לא אהיה בכוח, גם במחיר של בדידות. כשיש חוסר חיבור בבית אתה לא יכול להילחם בו".
בוא נדבר על איסקוב, מאור ומוגרבי. היה לך קשה איתם?
"מאור ירדה לפסים אישיים בבית, איתי ועם דיירים אחרים, והיא גם מודעת לזה. אלה דברים שהיא לא הייתה צריכה לעשות, נפגשנו והבנתי ממנה שהכול בסדר בינינו, היא אפילו הזמינה אותי להתארח אצלה. למוגרבי התחברתי, היו לנו באמת שיחות טובות. אבל היו כמה דברים שפחות אהבתי בבית, אתה מבין? כל העניין של איך הוא פונה אליי, ואיך הוא אומר לי, כאילו לפעמים בטון פיקודי, והיה לנו גם ריב על זה, או שהוא מנסה בסיטואציה מסוימות כן לתת את הטון. והיה לנו גם ויכוח על זה.
לקח לך זמן.
"כי זה לא תמיד נגע לי במקומות שמפריעים לי. היו דברים שפחות בחרתי להתערב בהם כי זה לא שלי. אני, איפה שהרגשתי לנכון להתערב - התערבתי. היו סיטואציות מסוימות שכן, אמרתי לאנשים מה שאני חושב".
הייתה טענה שהתחלת לענות רק כשהבנת שזה עוזר לך במשחק.
"רק תגיד לי מתי מבינים שזה עוזר לי במשחק? כי אני מנותק ממה שקורה מחוץ לבית, אז איך אדע שזה עוזר לי?! לגבי איסקוב, הייתה מערכת יחסים של הרבה כבוד, לא היה לנו חיבור, לא הייתה בינינו חברות".
למה?
"כי זה פשוט לא קרה. הוא בחר להתנהל איך שהוא רואה לנכון בבית. אבל לא הייתה לי בעיה איתו באופן אישי. לא היו לנו הרבה עימותים".
אולי כי נמנעת מתוך חשש?
"לא. והוא פחד גם? למה לא היה לו איתי? לא היה בינינו פחד, היה בינינו כבוד, אתה צריך להבין. הצטערתי מאוד לשמוע על הטרגדיה שלו. אני זוכר שירדתי מהבמה אחרי הגמר, שון בא אליי ואמר לי, 'תשמע, רק שתדע, כאילו ארז לא פה כי קרה מקרה טרגי במשפחה שלו'. שלחתי לו הודעה שאני משתתף בצערו, שלא ידעו צער. הוא עוד לא ענה אני בטוח שהוא עמוס ויענה בהמשך".
האמנת שתזכה?
"כן, אתה לא הולך ל'האח הגדול' בלי המחשבה שתנצח".
מה תעשה עם הכסף?
"אני לא יודע עדיין. זה נותן לי רגע גם אתנחתא להבין מה אני רוצה לעשות. אני בגדול רוצה להיות בעשייה כל הזמן, אבל עדיין לא מצאתי את הדבר שירגש אותי. הדבר הכי קרוב לזה זה הפקת אירועים. לפני 'האח הגדול' אמרתי שאם לא יצליח לי בתוכנית אני אכנס לתחום הזה".
