אפילו שהיא גדלה לאור הזרקורים, כבת לאחת המשפחות הכי מפורסמות בארץ, נועם קלינשטיין עוד מתרגלת למעמדה כאחת הקולות העולים בפופ הישראלי. הסינגלים שלה מושמעים מכל עבר, ואחרי ההצלחה האדירה של "תן לי זמן", היה זה "להתחתן איתי", שיתוף הפעולה שלה עם שחר טבוך בהפקת אופירי (אופיר יוגב), שהתפוצץ ברשתות. "אני חווה אהבות מאוד גדולות", קלינשטיין מספרת בריאיון ל-ynet. "ושחר ואני דיברנו על זה שאנחנו אנשים לא פשוטים, שעובדים במקצוע שהעיסוק העצמי בו הוא ברמה מאוד גבוהה - אבל אנחנו Loveable".
בשונה מטבוך, שמשלב המון הומור, קלינשטיין מעידה שגם אם יש קריצות משעשעות בשיריה (ע"ע גם "הבן זונה", אחד מהלהיטים הבולטים בהופעותיו), היא שמה את הכנות ואת החוויה האישית במקום הראשון, וכך גם ממתק הפופ הממכר הזה נכתב אחרי פרידה. "זה אחרי שבן זוג שלי אמר לי - 'את נרקיסיסטית, בלגניסטית וארטיסטית ולא פשוט איתך - ואני עוזב אותך'", היא מעידה. "תמיד יהיה בזה משהו שמבחינתי הוא מדם ליבי".
ומה לגבי לעשות פופ יותר הומוריסטי, זה מדבר אלייך?
"אני חושבת שלא יהיו לי שירים שהם פר אקסלנס בדיחות, גם אצל שחר זה לא ככה. תמיד יהיה בזה משהו שהוא קצת כואב ובוער בי, גם אם זה מצחיק. יש איזושהי מודעות עצמית שתמיד כיף לי לשמוע, לא לקחת דברים יותר מדי ברצינות".
הרצון של טבוך ושלה לשתף פעולה עם יוגב, היא מעידה, נולדה בעקבות שיתוף הפעולה אחר המפיק עם המוזיקאית אסולין (ג'יי למוטה) - "חרטטי בביטחון" שסחף אותה. "לעומת כל שאר השירים שלי, שהכול נכתב לבד בחדר בזמן שאני בוכה, ניכר כמה כיף היה לנו לעבוד על השיר הזה", היא משתפת בחיוך. בשנים שחלפו מאז התחילה את דרכה, היא הבינה את הקסם שנוצר רק בשיתופי פעולה עם יוצרים אחרים. "עכשיו אני מכניסה עוד אנשים לתוך היצירה, וגם אני הרבה יותר מתייעצת עם ההורים שלי, ואני מבינה שזו מתנה. אני עקשנית, אבל מתרככת ומקשיבה יותר, אני גם חושבת שזה ניכר".
אחרי הופעות ברחבי הארץ עם ההרכב שמלווה אותה מלימודי המוזיקה בתיכון אלון רמת השרון, מגיע היעד הגדול שהציבה לעצמה - הופעה במועדון הבארבי בנמל יפו ב-12 באוגוסט. "כולם יודעים שזה אחד החלומות הכי גדולים שלי. כילדה הייתי הולכת רק להופעות בבארבי - אביתר בנאי, אלון עדר. כשהייתי יותר קטנה אהבתי מרסדס בנד", היא מספרת. "לא הייתי חושבת לעשות את זה אם לא הצוות המדהים שלי שחולמים אפילו יותר רחוק ממני. אני בטוחה שזה יהיה מפחיד, מרגש ומטלטל. אני מכינה את עצמי לזה הכי טוב שאני יכולה". קלינשטיין מבטיחה "הפתעות" בהופעה המתקרבת, ואם תהיתם - היא כבר סימנה את היעד הבא. "כשהתחלתי לעשות מוזיקה אמרתי - בקיץ של 2025 בארבי, בקיץ של 2026 אמפי שוני".
הגישה הקלילה שמאפיינת את השיחה איתה, נוכחת גם בשמירה על חייה האישיים שזוכים לחשיפה רחבה יותר ככל שהיא תופסת תאוצה. כך כשמערכת היחסים החדשה בחייה, זוגיות עם איש נדל"ן בשם איתי, נחשפה לפני מספר שבועות במדורי הרכילות - קלינשטיין תפסה פיקוד וניהלה את הסיטואציה. "כתבתי לאיתי, 'יש לך כמה דקות להחליט אם אתה באמת בעניין'. בהתחלה הוא נלחץ, ואחר כך חברים שלו התחילו לעשות ממים על התמונות, אז אני חושבת שזה יותר הצחיק אותו".
השניים הכירו באמצעות שידוך של חברת ילדות קרובה. למרות שלקח להם זמן להתניע את הקשר ולהיפגש, היא סמכה עליה "בעיניים עצומות", גם כשהשיחה ביניהם נתקעה. "שאלתי אותה, 'רוני, יש מצב שהוא יבש?'", היא צוחקת. החברה הבהירה שאיתי זה מישהו ששווה לחכות לו - והשאר היסטוריה. "האמת שבדייט הרביעי שלנו הוא בא להופעה שלי, וגם הכיר את כל החברים שלי ואת אבא שלי".
העובדה שאבא שלה זה רמי קלינשטיין מן הסתם הוסיפה מתח למפגש הראשוני בין בן הזוג החדש והמשפחה, ואימא שלה - אם לא עשיתם עדיין 1+1 - זו ריטה. קלינשטיין אם כך, מכירה את עולם השואו-ביז מהרגע שבו נולדה, והיא בעצמה החלה לכתוב שירים בגיל צעיר מאוד. אבל נראה שהמוזיקאית, בסך הכול בת 24, מנוסה מאוד.
את נראית לי בן אדם די צ'יל.
"אני מנסה להיות. אני חווה הרבה אנשים שבמקצוע שתי דקות - ולוקחים את עצמם הכי ברצינות בעולם. אם ההורים שלי שנים במקצוע, והם כאלה אנשים מוכשרים ומוצלחים ומצליחים לא לקחת את עצמם ברצינות - ומצליחים להיות אנשים פשוטים וצנועים ורגילים, אז גם אני יכולה. עד עכשיו אני לא מרגישה שנכנסים לי מתחת לעור ומציקים לי".
הזוגיות של ההורים שלך הייתה נורא מתוקשרת. זה משהו שחשוב לך לשמור לעצמך?
"הזוגיות של ההורים שלי הייתה מתוקשרת מעצם זה שהם זוג, אבל הם אנשים מאוד-מאוד פרטיים ואני וכמוהם - גם אני יודעת לשמור על הפרטיות במקומות שחשוב לי. למרות שאפשר לדעת בדיוק מה חשבתי בשירים שלי, בכל מערכות היחסים שהיו לי זה היה דבר שלא חשפתי. אני רואה בנות שכל הזמן מעלות לאינסטגרם ומדברות על הזוגיות, אבל מערכות היחסים שלי תמיד היו עם אנשים שהעדיפו לשמור על עצמם פרטיים, אני חושבת שזה לא במקרה, כנראה זה מה שאני צריכה".
קלינשטיין, בת ה-24, עדיין גרה עם אימא ריטה בצפון תל אביב, ומבחינתה זה אידיאלי - כשהשתיים, כך היא מעידה, "חברות מאוד טובות". "הייתי אמורה לעבור לגור עם האקס שלי, ודווקא הדברים הטובים שיצאו מהפרידה זה שלא הייתי צריכה לעזוב את הבית", היא מספרת.
בא לך לצאת מהבית ולעבור למקום משלך?
"בעיקרון אני כל הזמן בדרכים, ובתקופה האחרונה, חמסה-חמסה, אני עובדת מהבוקר עד הלילה. גם כשאני לא מופיעה, אני חוזרת הביתה ב-00:00-23:30. דיברתי על זה גם עם טליה, החברה הכי טובה שלי, שהיא אמרה לי, 'זה מושלם שאת בתקופה כזאת עמוסה ושעדיין לא יצאת מהבית'".
"אם לי יש אומץ לדבר על מה שקורה לי, כנראה שזה קורה לעוד נשים"
הטרנספורמציה שקלינשטיין עוברת בתקופה האחרונה, כזמרת-יוצרת שהייתה רגילה להתחבא מאחורי פסנתר ובלדות - לכוכבת פופ שרוקדת על הבמה, קשורה לדבריה בתפקיד הראשי שהיא מבצעת בתיאטרון בית ליסין בשנה וחצי האחרונות - נעמי ב"בלוז לחופש הגדול". "זה משהו שמאוד פתח אותי להיות יותר חשופה", היא מעידה. "אני מאוד נהנית. זה איזשהו צד אחר, והייתי צריכה להשתחרר ולהעמיק בעצמי דברים שהיו פחות חזקים חשופים".
הקהל, מגיב לנסיקה שלה בהערצה גדולה - קבוצות בוואטסאפ, מכתבים ופרחים אחרי כל מופע. "בגלל שמדובר בעיקר בנשים צעירות, אז מרגיש שיש איזושהי אחריות במידה מה. במכתבים שלהן אני קוראת דבר שחוזר על עצמו - הנושאים שאני כותבת ואיך שאני כותבת גורמים להן להרגיש פחות לבד. זה הדבר הכי טוב שאני יכולה לבקש לעצמי, ייעוד מאוד מגניב. אם לי יש אומץ לדבר על מה שקורה לי, אז כנראה זה קורה לעוד נשים".
אחרי 150 הצגות של "בלוז לחופש הגדול", לא מפתיע שעל הבמה קורים גם אירועים לא צפויים. אבל בניגוד לבלבול בטקסט, או פספוס של אות כניסה - משהו שכל איש צוות בהפקה יכול להזכיר לשחקנים בעת צרה - את הפדיחה הזו קלינשטיין בחיים לא תשכח. בשיא ההצגה, הפרטנר שלה על הבמה, דור הררי ("המעלף") שמגלם את מוסי, אמור להעביר שיר שכתב לנעמי בכד, שאותו היא מעלה במשיכה למרפסת שבה היא נמצאת.
"ואז מגיעה הסצנה, אני באה לשלוח את הכד - ואין [מכתב] לשים בו. ואני אומרת, 'אוקיי, מה עושים עכשיו?!'" היא משתעשעת. "ואז הוא אומר 'אני אזרוק לך את זה'. עכשיו, אני לא יודעת לתפוס דבר כזה בחיים וגם יש לי פחד גבהים, אז לשחרר מהמרפסת הזו - זה נורא גבוה. ואז הוא זורק - ואני לא תופסת, זורק שוב - לא תופסת, בינתיים אנשים בקהל נשברים מצחוק, והמכתב מגיע לאחורי הקלעים. דור הולך לחפש את הפתק, הבמה ריקה, ואיכשהו, אלוהים אהב אותנו - זה פשוט נחת לי על המרפסת". בהצגה אחרת, להררי נקרע המיתר בזמן סצנה של שיעור גיטרה לקראת האודישן של נעמי ללהקה צבאית - והפסנתרן, שזו הייתה ההצגה הראשונה שלו כנגן מחליף, הציל את האירוע. "זה מה שאני אוהבת בתיאטרון, שיש התאגדות לכל דבר. מישהו שכח טקסט - משלימים אותו, כולם רק מחכים שיקרה משהו כדי לנסות להציל".
הבמה וכל אי הוודאות שהיא מביאה איתה הפכה למקום מוכר ואהוב עבור קלינשטיין, שהגיעה להפקה הזו אחרי שגילמה תקופה ארוכה תפקיד בהצגה "הכבש השישה-עשר" בתיאטרון הבימה. אומנם לקח לה זמן להסתגל ל"תפקיד הראשי-נשי" בהצגה, אבל העבודה הקשה השתלמה. "הייתי צריכה לעבור שיעורי דיבור, כדי שתהיה לי דיקציה [טובה]. חצי שנה ראשונה הייתי עושה תרגילים עם פקק של יין [בפה], והייתי צריכה גם להנמיך קצת את הקול שלי. זה טוב לא להיכנס לתפקיד קיים. מלכתחילה התקבלתי בגלל שאני קצת נעמי, ונעמי קצת אני, והלחמתי את הדמות למשהו שהוא גם וגם".
אחד הדברים שחיברו, בעיתוי מצמרר, את הבמה ליצירה הוא הטרגדיה האישית שפקדה את יולי רייטר, חברתה הטובה, שאיבדה את בן זוגה אדיר מסיקה שנרצח במסיבת הנובה ב-7 באוקטובר - וביקשה מקלינשטיין לכתוב עבורו שיר. "כשהיא ביקשה ממני לכתוב את השיר הזה, זו הייתה תקופה עם הרבה שאלות - קודם כל, למה לחיות כשיכולים לקרות דברים כאלה? ומה התפקיד של אמנות בכל הדבר הזה?" מעידה המוזיקאית. "פתאום היא נתנה לי סיבה - כחברה וגם כאמנית".
רייטר שיתפה את קלינשטיין בפתקים שכתבה על ההתמודדות המורכבת שלה, והיא הפכה אותם ל"שיר לאדיר", שגם הוא לקוח מאלבומה השני - "אני הנעורים", שיצא שלוש שנים אחרי אלבום הבכורה שלה שנשא את שמה. "להכיר חברה כל החיים, ולהיות בשבעה של הבן זוג שלה - פתאום את רואה בן אדם אחר לגמרי שחווה דברים שאני בחיים לא אוכל להבין. לא בא לי לדבר על עצמי באירוע שהוא גם לאומי וגם טראומטי נורא, אבל זה יצר אצלי חוסר אונים - מה אני יכולה לעשות חוץ מלשבת לידה ולנסות לספר לה בדיחה מדי פעם?".
איזה תגובות קיבלת?
"אמרו לי שמאוד אוהבים אותו - שזה שיר אהבה מהלב, וזה עשה לי דווקא טוב, כי יולי ביקשה שזה יהיה שיר אהבה, זה לא על אבל. היא לא רצתה שום דבר שקשור לאובדן ולדיכאון, שמגיעים בשיר במקומות מאוד מרומזים וקטנים. בעיקר השיר מדבר על האהבה הגדולה מאוד-מאוד שעדיין ביניהם".
היצירה הצליחה לדבר את הכאב של רבות שאיבדו את האהובים שלהן במלחמה. "בת זוג של אדיר פורטוגל ז"ל (שנפל בהיתקלות עם מחבלים בשכונת ג'באליה, ע"ט), ביקשה ממני לשיר אותו באזכרה שלו. הסיפור של יולי, לצערי הרב, הצליח להגיע לעוד הרבה אנשים. לא רק יולי איבדה את אהובה במלחמה הזאת".
גם ב"בלוז לחופש הגדול" יש עיסוק גדול בהנצחה של חבר שלא שב מהקרב, כשההצגה עלתה בתחילת המלחמה והעבודה על האלבום הושלמה באותו הזמן. "ראיתי קווי דמיון מקבילים בין האובדן בהצגה לחיים כרגע. יש לנו סצנה על הקבר, ונעמי - הדמות שלי - פשוט עומדת ליד בן זוג שלה והיא מנסה לספר בדיחה. בעיקרון מה שהיא אומרת לו זה 'אני פה, גם אם אין לי מה להגיד, וגם אם אני לא יכולה להבין'. לא הצלחתי להבין אותה, ואז הגעתי לשבעה של אדיר. אין מה להגיד, אין מה לעשות, אפשר רק להיות ליד הבן אדם שאתה אוהב כמה שאפשר".
