רנן שור, הבמאי, המפיק, התסריטאי והמייסד המיתולוגי של בית הספר לקולנוע סם שפיגל בירושלים, הלך לעולמו בגיל 72 לאחר אירוע לבבי. בין סרטיו של שור נודע "בלוז לחופש הגדול" משנת 1987, שהיה ונותר אחד הסרטים המצליחים והאהובים שנעשו בארץ בשנות ה-80. הלווייתו תתקיים בבית העלמין מנוחת עולם בנתניה, ביום שישי 28 בפברואר בשעה 12:30.
"קהילת סם שפיגל כואבת את הבשורה הקשה על מותו הפתאומי של רנן שור-הלר, מייסד בית הספר ומנהלו המיתולוגי", נכתב בהצהרה מטעם המוסד בירושלים. "במאי, תסריטאי ועורך תסריט, חוקר קולנוע ישראלי, מפיק ואוצר, יזם תרבות, ומעל הכל מורה ומחנך, שפעל רבות במשך השנים לקידום הקולנוע הישראלי שאליו היה קשור בכל נימי נפשו. בשנת 1989 ייסד שור בירושלים את בית הספר סם שפיגל לקולנוע וטלוויזיה, שהיה למפעל חייו. הוא הנהיג את בית הספר במשך שלושה עשורים והפך אותו לאחד מבתי הספר המוערכים בעולם. לאחרונה זכה בפרס מפעל חיים מטעם משרד התרבות כהוקרה והערכה על פועלו במהלך השנים כאיש קולנוע ומנהל סם שפיגל".
אסף ויטמן, יו"ר הוועד המנהל של ביה"ס סם שפיגל: "רנן שור היה גדול מהחיים. יזם ויוצר בלתי נלאה וללא פשרות אשר חינך דורות של אנשי קולנוע והצמיח את התרבות והקולנוע הישראלים לשיאים של איכות ומקוריות".
"קהילת סם שפיגל שבורת לב מהבשורה על מותו של מורנו רנן שור, מייסד בית הספר, שהקים בירושלים את מפעל חייו, מפעל ששינה ללא היכר את הקולנוע הישראלי ואת התרבות הישראלית כולה", כתבה דנה בלנקשטיין כהן, מנכ"לית ביה"ס סם שפיגל. "הוא הוביל את סם שפיגל במשך למעלה משנות דור, עשה זאת בתשוקה שאין שנייה לה והפך את המוסד הזה לאחד המשמעותיים והמובילים בתעשיית הקולנוע העולמי. ליבנו עם המשפחה ועם כל המוני האנשים שהיה עבורם לדמות משמעותית כל כך במסע צמיחתם כיוצרים וכבני אדם".
"רנן היה ללא ספק אחת הדמויות המרכזיות והמנועים האפקטיביים שהיו לקולנוע הישראלי המתחדש, כבמאי, מפיק, יזם ומחנך", ספד לו יו"ר האקדמיה לקולנוע וטלוויזיה אסף אמיר. "אהבתי את הנחרצות שלו, אהבתי להתווכח איתו ותמיד ושמחתי לשתף איתו פעולה. התרבות והקולנוע הישראלי חבים לו חוב גדול. מדובר באבידה גדולה".
רנן שור נולד בשנת 1952 בירושלים, ובגיל חמש עבר עם משפחתו בתל אביב. כשהיה נער השתתף כשחקן בהצגות "אוליבר" בתיאטרון הבימה ו"המלך ואני" בתיאטרון גיורא גודיק. את שירותו הצבאי העביר בלהקת פיקוד מרכז ובהמשך שירת ככתב בעיתון "במחנה" ובגלי צה"ל.
שור היה סטודנט בחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב, ובמהלך לימודיו ביים מספר סרטים קצרים בהם "אפטר" (1977) ו"הקרב על מבצר וויליאמס" (1981), כשבמקביל הזניק את הקריירה הקולנועית שלו כעוזר במאי בהפקות שונות.
בין השנים 1979 ל-1982 לימד קולנוע בחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב, ובהמשך בין השנים 1982 ל-1985 מונה למרכז מגמת הקולנוע בבית הספר בית צבי. בשנת 1985 ביים את הסרט הדוקומנטרי הקצר "חתונה בירושלים", שתיעד את חתונת בנו של אורי זוהר, אפרים, עם בתו של אריק אינשטיין, שירי.
הסרט נבחר לפתוח את פסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה ב-1985. בשנת 2015 החליטה נועה רגב, מנהלת פסטיבל הקולנוע ירושלים וארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים לערוך לסרט רסטורציה לצורך פתיחת הפסטיבל לקולנוע יהודי - ירושלים לשנת 2015, וכשבע שנים לאחר מכן - בשנת 2022, לאחר מותם של איינשטיין וזוהר, ערך שור רסטורציה מחודשת המוקדשת לזכרם שהוקרנה לראשונה בפסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה באוקטובר 2022.
סרטו המצליח ביותר של שור, "בלוז לחופש הגדול" יצא ב-1987 והוא נכתב על-פי תסריט של דורון נשר, בהפקת אילן דה פריס ובהשתתפותם של יואב צפיר, שחר סגל, דור צויגנבום, שרון בר-זיו, עדנה פלידל, נועה גולדברג ומיקי קם. הסרט נחשב להצלחה קולנועית מסחררת ובמהלך השנים זכה למעמד פולחן.
עלילת הסרט מתרחשת בתל אביב של 1970 בתקופת מלחמת ההתשה, ועוקבת אחר חבורת שמיניסטים ערב גיוסם. אלה מנסים למצות את רגעי ה"ביחד" האחרונים ולממש את חלומותיהם האישיים לפני עתידם הלא נודע. כשמתברר שחברם יוסי, שהתגייס ראשון, נהרג בתאונת אימונים, הם מחליטים להפוך את טקס סיום התיכון למופע מחאה פציפיסטי לזכרו – בהשראת מרד הסטודנטים העולמי והמחזמר "שיער". בקיץ 2023 נודע כי הסרט המצליח עובד למחזמר שעלה בתיאטרון בית לסין, בבימויו של יותם קושניר ובהשתתפות חני נחמיאס, נועם קליינשטיין, דור הררי, טל גרושקה ועוד.
בשנת 1989 נבחר שור להקים את בית הספר סם שפיגל לקולנוע בירושלים (היום: בית הספר לקולנוע ולטלוויזיה), כשהיה בן 37 בלבד. מרגע הקמתו ועד לימינו, בית הספר נחשב לאחד ממוסדות הלימוד המוערכים ללימודי קולנוע בעולם ומבין בוגריו אפשר למנות יוצרים מוערכים כמו נדב לפיד, ניר ברגמן, טליה לביא, תום שובל, רמה ברושטיין ועוד.
בשנים 1992-1993, יזם את הקמתה של הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה, קרן ציבורית מרכזית שנועדה לטפח את הקולנוע התיעודי העצמאי בישראל. מהלך זה לא רק שינה את פני התחום, אלא גם תרם להקמת פסטיבל דוקאביב, פורום היוצרים הדוקומנטריים וקרן קו-פרו.
בשנת 2009, 22 אחרי צאת סרטו הראשון, לקח הפסקה מניהול בית הספר וביים את סרטו "הבודדים" שכתב במשותף עם גיא מאירסון ומשה זונדר. עלילת הסרט, שמבוססת על סיפור אמיתי, עוקבת אחר סשה וגלורי, שני חיילים בודדים המשרתים כלוחמים בחטיבת גולני. ערב אחד, כשהם יוצאים לחגוג את קבלתו של סשה למבדקי קצונה, הם נעצרים באשמת מכירת נשק לחמאס ומואשמים בבגידה. בכלא מכניסים אותם לאגף הבודדים. לאחר שבועות של השפלה במאסר, ואחרי שבקשותיהם למשפט חוזר נענות בסירוב, השניים מחליטים למרוד. במהרה מתפשט המרד ויוצא משליטה. “הבודדים” השתתף בפסטיבל בוסאן בקוריאה הדרומית, והשחקן סשה אגרונוב זכה בפרס אופיר לשחקן הטוב ביותר.
בשנת 2019, לאחר שלושה עשורים בתפקיד שור ביקש לסיים את תפקידו בתור מנהל בית הספר לקולנוע. "עשיתי את שלי. אני רוצה לחזור לעצמי. שנות חיי היפות ביותר היו בסם שפיגל", מסר אז.
במהלך שלושת העשורים לקיומו סרטים קצרים שיצאו מבית הספר ייצגו את ישראל בפסטיבלים הבינלאומיים הגדולים בעולם ואף זכו לפרסים רבים. ב-2011 יזם בית הספר את החממה הבינלאומית לקולנוע ירושלים, במהלכה 12 יוצרים מהארץ ומהעולם מפתחים סרט עליליתי באורך מלא בליווי יוצרים בכירים - חממה שהוכיחה את עצמה בזירה הבינלאומית והמקומית.
סרטו האחרון "המעורר", הוא פרק ראשון בפרויקט תיעודי משפחתי עתידי רחב היקף, המלווה בספר חילופי מכתבים מרשים בין שור וסבו. הסרט הוקרן במאי 2024 בבכורה בפסטיבל דוקאביב, ובחודשים האחרונים עבד על הפצת הסרט. בריאיון שהתקיים כחצי שנה לפני לכתו העיד שור כי "התאהב בקולנוע הדוקומנטרי". בקיץ ערך סרט תיעודי באורך 75 דקות על דודתו המשוררת צפורה הלר, שזכתה בגיל 97 בפרס ברנר לשירה, ועבד על ספר ביוגרפי על אורי זוהר.
בדצמבר דאשתקד זכה בפרס מפעל חיים מטעם משרד התרבות.
הותיר אחריו בת, המוזיקאית גאיה פלדהיים שור.
