בשנת 1975, לפני חמישים שנה בדיוק, עלתה לאקרנים קומדיה קטנה על צמד חברים נוכלים, בגילומם של זאב רווח ויהודה ברקן. כשבכל רחבי הארץ הפך הסרט לקאנון ומשפטים ממנו לנכסי צאן ברזל, "חגיגה בסנוקר" הפך במהרה לאחת מאבני הדרך החשובות בקולנוע הישראלי. כעת, את ציון הדרך העגול הזה חוגג הסרט לראשונה בלי שני הכוכבים שלו, לאחר שברקן הלך לעולמו בסוף 2020, ואילו רווח הלך לעולמו לפני כשלושה חודשים בלבד.
"זה מצד אחד עצוב ומצד שני שמח לראות שכל כך הרבה אנשים עדיין אוהבים את הסרט, והולכים למלא היום את האולם בסינמה סיטי", מספר רועי ברקן, בנו של השחקן המנוח, בריאיון לאולפן ynet. "אנחנו לא מתעסקים פה בעצב, אנחנו מתעסקים פה רק בלשמוח, כמו שאבא זיכרונו לברכה היה רוצה. אני בטוח שהוא מסתכל מלמעלה ומחייך את החיוך הממזרי הקטן שלו ומסתכל על כל האנשים וכל המפורסמים שיגיעו היום (ראשון) להקרנה. נשמע שם ביחד בשקיקה את הסיפורים שהוא בטוח כבר שכח, כי אצל אבא הזיכרון לא היה הצד החזק".
"אנחנו חוגגים לא רק 50 שנה להקרנה הראשונה של 'חגיגה בסנוקר', אנחנו חוגגים גם 400 שנה בדיוק לקומדיה שנתנה לנו את ההשראה לכתוב את הסרט הזה", מוסיף בריאיון תסריטאי הסרט אלי תבור. "את הקומדיה הזאת כתב הסופר והמחזאי וויליאם שייקספיר, והיא נקראת 'קומדיה של טעויות'. , כשביקשו מבועז דוידזון וממני ליצור סרט חדש שיהיה מבוסס על הסרט הקודם שהצליח, 'צ'רלי וחצי', שיהיו בו גם יהודה ברקן וגם זאב רווח, הוא העלה את הרעיון.
ריאיון אולפן רועי ברקן, אלי תבור
(צילום: ליאור שרון)
"שייקספיר כתב על שני זוגות של תאומים שמתבלבלים ביניהם והם מחליפים זהויות, ונוצרת פארסה. זו מעין קומדיה שמטרתה לבדר את הצופים באמצעות תחפושות, טעויות בזוי, הומור מילולי ומשחקי מילים בכל מיני מצבים אבסורדים. ככה כתבתי את התסריט. למה בחרתי בסנוקר? כי הסופר השני שנתן לנו השראה היה המשורר הלאומי של ישראל - חיים נחמן ביאליק. בדיוק באותה תקופה עבדתי כעיתונאי וכתבתי על איזו אליפות סנוקר שהייתה בארץ. ביאליק אמר פעם על ביליארד שזה 'שני ליצים אוחזים עיצים מגלגלים ביצים' - ומשם לקחתי את הרעיון".
כמה מתוך הציטוטים האלמותיים שאנחנו מכירים היו בתסריט, וכמה מהם הם אלתורים של השחקנים על הסט?
"סרט הוא קודם כל יצירה של הבמאי. לבמאי יש תסריטאי שנותן את סיפור היסוד של הסרט, אבל יש במאים שנצמדים לתסריט, ויש במאים שלא. בועז דוידזון, שעשיתי איתו ביחד שמונה סרטים, הוא במאי שמאלתר כל הזמן. יש לו את התסריט, אבל הוא מאלתר ונותן גם לשחקנים לאלתר. מה שקרה בסרט הזה, היה תסריט כמובן, היה גם דיאלוגים והכול, אבל בועז כל הזמן חושב ויוצר דברים חדשים. כתבתי איתו למשל את 'אסקימו לימון', אז ישבנו וכתבנו סצנה לפי רעיון שלו ואני הלכתי וכתבתי. למחרת באתי והוא אמר: 'עזוב, יש לי יש לי רעיון יותר טוב על הסצנה הזאת'. הלכתי שוב וכתבתי והוא אמר 'עזוב שטויות, יש לי רעיון עוד יותר טוב'. ככה קרה איתו על סטים, היה תסריט, אבל הוא אמר שיש לי רעיונות יותר טובים. בערך 60 אחוז צמודים לתסריט המקורי שכתבתי, ביחד עם רעיונות של בועז, והיתר זה בועז נתן יד חופשית לשחקנים".
כשהסרט הזה יצא הוא זכה לקטילה מצד המבקרים, וגם הוגדר כסרט בורקס שעוסק בסוגיות חברתיות ישראליות שכאילו שייכות לעבר - מצד שני יש היום עדיין הרבה מאוד אנשים שמזדהים עם הסרט הזה.
"ההערכה לסרט השתנתה במשך השנים, המבקרים קטלו אותו אז אבל הקהל מילא בהמוניו את בתי הקולנוע. מאז ועד היום עדיין ממשיכים לראות אותו".
רועי ברקן, אתה נולדת אחרי שהסרט הזה יצא, אתה זוכר את הפעם הראשונה שראית אותו?
"אני עוד לא הייתי בתכנון כשיצא הסרט, ולדעתי הייתי בן שש או שבע כשראיתי אותו לראשונה בחלקים. יש הרבה אנשים שמכירים אותו ויודעים לצטט אותו יותר ממני. זה מדהים לראות שאת יושבת היום בבית קפה ומצד אחד את שומעת מישהו מצטט 'יא ווארדי איזה קציצה', ומצד שני מישהו שמחכה את עזריאל או את גבריאל. הסרט הזה עדיין קיים פה, ואם הוא נשאר אחרי 50 שנה אין לי ספק שהוא גם יהיה פה עוד 50 ועוד 100 שנה. יש משהו אותנטי בסרט הזה, וכמו שאלי סיפר, העניין הזה שהתסריט היה כתוב אבל שליש ממנו זה דברים שאלתרו על הסט זה דבר שרואים אותו בסרט. בגלל זה הוא כל כך מצליח עד היום וההתרגשות היא באמת אדירה".
אתה חושב שהמטען העדתי סביב הסרט עדיין קיים ורלוונטי בישראל?
"אני חושב שהעניין הזה מצחיק, כי בכלל חשבו שאבא שלי הוא מזרחי. אני לא חושב שאז היה את העניין הזה, אני חושב שבאמת כולם התחברו לשתי הדמויות הענקיות האלה. אבא שלי התחיל בתור גבריאל, ובשנותיו האחרונות אחרי שהוא חזר בתשובה, היה עזריאל. אני לא חושב שהיה אז את הדבר הזה, אלי יודע יותר טוב ממני ואמר את זה כאן, זו פשוט חוויה, חוויה לראות את כל הקאסט המדהים הזה".
