פעם בדור זוכים להיות עדים ליוצר כמו בוב דילן שעדיין מסתובב ומופיע בעולם, ובאמת נראה שהוא ניתב את חייו לחיות בדרכים, ולפגוש את הקהל שלו מדי ערב בהופעות ברחבי העולם.
כאחד שפקד יותר מהופעה אחת שלו אני חייב לציין שמדובר בהופעות ממש לא מתגמלות אם אתה דילניסט מושבע, כמוני. דילן ממעט לשיר את אבני הדרך שלו ומקשה על האוזן עם הפקות שרחוקות שנות אור מהמקור.
אבל דילן זה דילן, והוא הרבה מעבר לאמן מבריק. דילן זה סטייט אוף מיינד. דילן - בניגוד לרוב עולם האמנות - ממשיך להדהד. הוא חוזר אליך בגלים, הוא איתך בנעורים, הוא איתך בהתבגרות, והוא איתך בהורות חדשה. הוא איתך באובדן ובהתאהבות, ברגעי שפל וברגעי אושר.
אני חושב שדילן גדול יותר מסך חלקיו, כי בניגוד לג'ון לנון או רוג'ר ווטרס, הוא די בסיסי באזורי ההלחנה ונשען על מעגלי אקורדים בסיסים וצפויים, לצד טקסטים אלוהיים.
הלכתי כמובן ראשון לראות את הסרט "אנונימי לגמרי" ואהבתי כל שנייה. הסרט עושה חסד עם דילן, וחוסר הבומבסטיות של הסרט משרת בדרך הכי נכונה את הדמות שלו. לאורך כל הסרט אתה שובר את הראש אם דילן צוחק עלינו או מכור אלינו, וזה מה שממגנט בו.
ידוע שדילן שיקר בדרכו לצמרת ושיכתב את ההתחלה שלו כדי לעניין יותר ולמשוך תשומת לב, ודווקא זה לא בא לידי ביטוי בסרט - וחבל.
אז אם גם אתם התעייפתם מטרנדים בטיקטוק, גללתם את הפיד עד למטה ולא זכרתם מה ראיתם אחרי דקה, רוצו לראות עולם שפעם אמר משהו ושינה משהו. וכל זה רק עם גיטרה ומפוחית.
פורסם לראשונה: 00:00, 14.02.25
