בין עשרת השירים המוזרמים ביותר של אפל מיוזיק בישראל יש רק שיר אחד שלא מבוצע על ידי אושר כהן, עומר אדם או אודיה. על ההישג המרשים הזה – הרבה יותר קל ללבוש מכנסיים דרך הראש – לא חתומה אישיות מצליחה בסדר הגודל של שלושת הנ"ל וגם לא קרוב לזה. קוראים לה תמר ריילי (במקור ריילינגר), והיא תפסה תאוצה קודם כל בטיקטוק (וגם בחתונה של יוצאי "האח הגדול" ספיר בורגיל ואברהם אקלום) עם שירים וסאונדים ויראליים, שחוגגים את ימי הזוהר של המלודרמה הטורקית במוזיקה הישראלית – תת-ז'אנר שהפך זמרים וזמרות כמו אבי ביטר, תמיר גל ורינת בר לתופעה תרבותית.
"בחיבק", סינגל הבכורה של ריילי, באמת נשמע כמו גלויה נוסטלגית מאמצע הניינטיז, עד שצריך לבדוק פעמיים ושלוש את רשימת הקרדיטים כדי לוודא שלא מדובר בקאבר. הקול של ריילי לא מצמרר כמו של זהבה בן וגם לא סוחף כמו של נסרין, אבל הוא מספיק טוב כדי ליצור את מלכודת הדבש שבגללה קשה לנער את "בחיבק" כבר אחרי שמיעה אחת. גם ההפקה של אור קודאי ושאולי יצחק מעניקה לשיר ניחוח וינטג' מתגמל.
ומעבר לכל זה, הפופולריות הגוברת של "בחיבק" (גם לפלייליסט של גלגלצ הוא נכנס) מלמדת משהו מעניין וייחודי על תרבות הפופ הישראלית. כאמור, ריילי היא בכלל ריילינגר, והיא גדלה בקיבוץ הזורע. לפי ראיון שהעניקה לתוכנית "בריזה" ברדיו צפון, מתקבל הרושם שהחיבור לז'אנר שבו היא יוצרת ושרה לא הגיע מהבית. על פי כללי התקינות הפוליטית, בוודאי אלה הנוקשים שנהוגים בתרבות הפופ האמריקאית והבריטית, אמור להיות כאן לכל הפחות חשד לניכוס תרבותי, והוא אכן מתעורר כששומעים את ריילי לוחצת חזק מדי על דוושת הסלסול. אלא ש"בחיבק" מתקבל בחיבוק, וריילי היא לא מקרה שפיטה 2: לרוב המאזינים והמאזינות לא אכפת אם היא מגלמת דמות כל עוד היא משדרת אמינות וכבוד, וכמובן כשהשיר פשוט עובד. וטוב שכך
פורסם לראשונה: 00:00, 12.02.25
