אחרית הדבר לאסופת החיבורים "לבֵנה שחורה: מזרחים ומזרחיות כותבים מציאות ישראלית חדשה", שערכו האנתרופולוגית רעות ריינה בנדרהיים וחוקר מדעי המדינה הני זובידה, מציינים העורכים כי הם "מקווים שהחזון שעימו התחלנו ברור יותר: חברה היא גוף מתפתח, משתנה, מתרחב ומתכווץ, מכיל ומדיר ועובר בלי הרף שינויים רבים ומהותיים".
זהו סיכום ראוי לאופייה האקלקטי של האסופה, שכוללת למעלה מ-70 חיבורים עיוניים מאת עשרות כותבות וכותבים ישראלים ממקצועות מגוונים ותחומי עניין שונים, כולם נכתבו לפני הטבח והמלחמה, נאספו במשך שש שנים ומוצגים בכרך זה על פי נושאים בסדר אלפביתי, משל היו המילון המזרחי הישראלי השלם. באל"ף, למשל, חיבורים בנושאי "אוכל", "אחיות" ו"ארכיונים"; בגימ"ל חיבורים בנושאי "גבריות", "גיאוגרפיה" ו"גרעינים תורניים"; בכ"ף חיבורים בנושאי "כדורגל", "כינויי גנאי" ו"כלכלה" וכן הלאה. כולם אמורים להתייחס בדבריהם לסוגיות חברתיות בישראל מנקודת המבט של אזרחיה, בני המשפחות היהודיות בעיקר, שעלו ממדינות ערב, תחת הנחת היסוד שנקודת המבט של אלה מנוגדת ולפחות שונה מזו של האליטה הישראלית, שנחשבת כאן ל"גברים יהודים אשכנזים ציונים".
העורכים מצהירים שמדובר ב"אלה החיים תחת דיכוי ארוך-שנים, אלה שבשבילם ישראל מעולם לא הייתה באמת דמוקרטיה", ומציינים בפתח הדבר שהם רואים באסופה כרלוונטית גם לישראל שלאחר הטבח והמלחמה ולאחר מה שהם מכנים גם "המחלוקת על הרפורמה" וגם "ניסיון להפיכה משטרית".
הראייה הרוחבית וריבוי המטרות התמטיות והרטוריות ניכרים בקריאת הכרך העשיר הזה, שהרושם הנוצר לאחר קריאתו קשור להנכחה, להשמעת קול, למפגן של כוח ביטוי, להצבת זרקור על קהילת כותבים ממוצא משותף ולטביעת חותם בנוסח "הננו כאן", יותר מאשר לעמדה עקרונית משותפת או לתפיסת עולם ערכית משותפת. המושג "באמת דמוקרטיה" מפֶּתַח הדבר מוצג תחת זרקור ביקורתי שוב ושוב לאורך הקריאה גם כאשר, למשל, הני זובידה טוען במאמרו ש"שום מהפך לא התרחש" ב-1977 כי "שום אליטה לא התחלפה"; גם כאשר דני פילק מנתח נאומים של מנחם בגין, שלדבריו "הפך את התמיכה של שכבות העוני למקור גאווה" בעוד תנועת הליכוד, לדבריו "פתחה את שורותיה למנהיגות פוליטית מזרחית צעירה... הליכוד היה אמצעי לכינונם של המזרחים כסובייקט פוליטי פעיל"; וגם כאשר יפעת ביטון מציינת ש"למרות ההפליה והאפליה הנמשכת נגד מזרחים ותוצאותיה הקשות, היא מעולם לא עוגנה בדבר חקיקה רשמי וכמעט אין לה עקבות בחקיקה". ביטון מביאה כדוגמה עתירה לבג"ץ מלפני כ-40 שנה מאת ויקי שירן ושמעון שטרית נגד שר החינוך והתרבות דאז זבולון המר. הם טענו "לאפליית מזרחים בשל הצגתם בצורה מגוחכת וחסרה בתוכנית טלוויזיה ממלכתית על הציונות", הלוא היא הסדרה התיעודית-היסטורית של רשות השידור "עמוד האש". העתירה הופנתה נגד הקרנתה בטלוויזיה של הסדרה כי "בעוד גושי מזרח, מרכז ומערב אירופה זכו לחלק גדול מדי באופן יחסי מזמנה של הסדרה... הגוש אסיה-אפריקה-בלקן לא זכה לטיפול הולם ולא באה לידי ביטוי תרומת יהודי המזרח למפעל הציוני ולהקמת המדינה". טיעוניהם נדחו בידי השופטת בן-פורת, שעל פי ביטון "גערה בעותרים", וציינה כי "טענתם בדבר הבדל בין הנרטיב היהודי-אשכנזי לנרטיב היהודי-מזרחי של בניין המולדת היהודית תביא לפירוד לבבות לאומי".
אין לערער על העובדות, שאינן מבוססות על תחושות, אלא המוכחות מחקרית ונתמכות בידי נתונים סטטיסטיים, באשר לדיכוי המעמדי של אזרחי ישראל יוצאי המזרח. אך ניתן לטעון למול כל אחד מהטיעונים שהובאו לעיל כדוגמה: שהתרסקותה של מפא"י הובילה להתרסקות המבנה החברתי שנוסד יחד איתה, יחד עם עליית אי-שוויון מעמדי והתמשכות הכיבוש, בעוד רק ממשלת רבין שינתה את סדר העדיפויות הלאומי ותמכה בפריפריות; שהעובדות מוכיחות, שחברי הכנסת המזרחים שהצטרפו לשורות הליכוד בשנות ה-70 סבלו משימוש ציני באישיותם ובמוצאם (ולראיה גם הסרט "דוד מלך ישראל השנייה", בבימוי רובי אלמליח ואמיר בן דוד); ושיש ממש בטיעונים בזכות חופש הביטוי באשר לבקשה לאיסור הקרנת סדרה מעוררת מחלוקת בייצוג חסר. הלוא ייצוג חסר או בלתי שוויוני מתקיים כלפי נשים או להטב"קים, למשל, כמעט בכל סרט ישראלי מן התקופה ההיא. כל הדוגמאות הללו לא יכולות היו להתממש במדינה שאיננה דמוקרטית, וכאן תתווסף המילה "באמת", ושלא חרתה על מגילתהּ את עקרון השוויון.
2 צפייה בגלריה
עטיפת הספר " לבנה שחורה", בעריכת רעות ריינה בנדריהם והני זובידה
(באדיבות הקיבוץ המאוחד)
הספר הזה מוגש לקוראים ישראלים בשעתה הקשה ביותר של מדינתם, תוך הפקרה ושחיתות, גזענות וסוגים שונים של איומים, פנימיים וחיצוניים. זוהי שעת מבחן, שמשוועת לפתרונות מתוך ראייה מפוכחת. המאבק המזרחי חייב יהיה לרתום את עצמו למאבק של כל קורבן אחר סביבו, ומתוך כך להחלמה, לתיקון ולהעמקת ערך השוויון והאחווה. אחרת הוא שומט את הקרקע תחתיו.
"לבנה שחורה: מזרחים ומזרחיות כותבים מציאות ישראלית חדשה", עורכים: רעות ריינה בנדריהם והני זובידה, הוצאה לאור: הקיבוץ המאוחד, 559 עמודים.
פורסם לראשונה: 00:00, 21.02.25
