הרבה מעברים סוערים ידע הכדורגלן איל ברקוביץ' בקריירה שלו, מחיפה לאנגליה, סקוטלנד ובחזרה, אבל דווקא בעולם המדיה חייו היו יציבים יחסית ונטולי מהפכים. זוגיות מקצועית ארוכה ומשגשגת עם אופירה אסייג, תוכנית מצליחה בקשת בימי שישי בערב, תוכנית ספורט מצליחה ברדיו שרצה 18 שנה. הקוסם הפך גם לכוכב טלוויזיה ולכן טריקת הדלת הפעם, שהגיעה עם עזיבה למתחרים רשת 13, הייתה מפתיעה ומהדהדת במיוחד. עכשיו, כשסוף סוף תוכניתו "מוריה וברקו" עולה, הוא משחזר את הדרמה.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למשתמשים רשומים:
תחילת המלחמה מצאה את ברקוביץ' תוהה איך לפרש את האיתותים שקיבל, לדבריו, מקשת. "רציתי לעלות עם אופירה בחזרה למסך בערך אחרי חודש למלחמה", הוא מספר. "בקשת לא רצו, פחדו שאגיד דברים חריפים. אמרו לי שם: זה לא זמן לדבר על פוליטיקה. ואז התחיל להיות ריב בינינו בנושא, נהייתה מערכת יחסים קרה".
הם נתנו לך דוגמאות על מה לא רוצים שתדבר בתקופה הרגישה? כי זו לא בקשה בלתי הגיונית בימים כאלה.
"הסבירו שהם כביכול לא מדברים על פוליטיקה בזמן מלחמה. זה היה עוד לפני ההצעה שלהם, לרצועה של שנינו בחצות, שהגיעה בהמשך. אחרי אותה שיחה עבר זמן ואז אמרו אוקיי, תעלו חזרה למסך, לא זוכר באילו ימים בדיוק, אבל זו הייתה שעה הגיונית שרציתי. ואז ביקשו: רק בלי לדבר פוליטיקה. אז אמרתי לקשת, אני לא עולה. לי לא אומרים מה לומר".
למי אמרת?
"לבכירים של קשת. אופירה רצתה לעלות".
רגע, אבל אתה בעצמך אמרת לי שרצית להקליל את התוכנית, רצית פחות פוליטיקאים, אז מה הבעיה? זה מתיישב עם דעתך.
"לא אהבתי את זה שאומרים לי מה להגיד ומה לא, ועל אילו נושאים לדבר".
כלומר יכול להיות שבכלל לא התכוונת לדבר על פוליטיקה, או לדבר מעט, אבל מרגיז אותך שמגבילים מראש.
"בדיוק. לא אוהב את ההגבלות האלה, כשבאים מראש ואומרים לך, תשמע, על זה לא מדברים היום. למה אני צריך כל הזמן לחשוב מה להגיד ומה לא? זה נמצא בתת-המודע שלי. זה כאילו אומרים לי: בוא אלינו כי אתה איל ברקוביץ', תעשה תוכנית, אבל אל תהיה איל ברקוביץ'".
אם אהיה פרקליט של קשת לרגע, זו תקופה סופר-רגישה, אתה ידוע כאדם עם פה לעיתים בעייתי, אנחנו עכשיו עם קרע בעם. זקוקים לתוכנית מאחדת, ממלכתית, לא מתריסה.
"אבל אני לא בא בטענות לקשת. בהחלט יכול להבין אותם, אבל לי לא התאים לעשות תוכנית כזאת. אני יכול להבין את המדיניות, אבל זה לא אומר שיהיה לי כיף לעשות את התוכנית. אני הרגשתי שמהיום הראשון של המלחמה נתניהו והחברים שלו עושים פוליטיקה, אבל כלפי הציבור הם אמרו שבזמן מלחמה אין פוליטיקה. בקשת זרמו עם נתניהו. אני לא, ולכן לא הסכמתי לזה. אבל אני גם לא כועס על קשת. בסופו של דבר, יש מדיניות. אתה יודע, תמיד הקבוצה יותר חזקה מהשחקן. אחר כך גם הייתי נחוש לעזוב, כשקיבלתי לימים ההצעה מרשת".
ההצעה הפכה לתוכנית חדשה ברשת עם הכתבת המדינית של חדשות 13 מוריה אסרף, אלא שעוד לפני המלחמה, מתברר, ברקוביץ' לא אהב את הכיוון שלוקחת התוכנית 'אופירה וברקוביץ'' ולא את ההתנהלות מולה. "אחת הסיבות שלא אהבתי את השנה וחצי האחרונות בקשת - ערכו אותי יותר מדי".
דוגמאות?
"לא יכול לתת לך, כי אני לא זוכר, אבל היו הרבה מקרים. לא מעט פעמים הייתי רב עם העורכת, נורית ברירו. הייתי אומר לה, למה הורידו לי את זה, למה עשו לי את זה, למה חתכו אותי?"
ומה היא ענתה?
"שזה מלמעלה, או רק מלמעלה".
ומה ענית?
"שזה לא מקובל עליי ושזו אחת הסיבות שאני כן מעדיף שזה יהיה שידור חי - בלי עריכות ובלי חתיכות, בלי הוראות מלמעלה. רוצים דוגרי, אז שיהיה דוגרי עד הסוף".
למה לא אמרת לאופירה אותו דבר?
"בקטע הזה יש עורך ראשי, יש עורך תוכניות, יש צנזורות, היא לא קובעת בזה. מה אני אגיד לה?"
אתה יכול למשל לומר שאתה לא מרוצה.
"היא יודעת שהתעצבנתי על הדברים האלה. ידעה שלא אהבתי את כל העריכות האלה ולא אהבתי את כל ההורדות שלי. זה הרבה זמן עיצבן אותי. יש תוכנית מוקלטת, רוצים לערוך, אז בקשת עורכים".
מה הפתיע אותך?
"אני יכול דווקא לומר לך שקשת, בקטע הזה, היו מאוד ימנים. כלומר, כל הזמן אומרים עליהם 'שמאלנים'. הם הלכו דווקא לטובת הימין".
כלומר?
"הם הרבה פעמים ריחמו על הימין בעריכות האלה, היו להם הרבה התחשבויות בקטע הזה".
חוששים מראש הממשלה?
"לא אמרתי שהם מפחדים, אבל הם מתחשבים בקהל הימני למרות הסטיגמה שנוצרה שם. תשמע, בשנה וחצי האחרונות נמאס לי מהתוכנית. מיציתי. וואלה, הייתי צריך אולי חופשה, אולי גם את הזוגיות עם אופירה כבר לא אהבתי כמו פעם. תוסיף את כל העריכות האלה, כל הקטעים שעשו. נגמר לי. זה בסדר למצות".
אמרת לאופירה שאתה בדרך למיצוי? למישהו בקשת?
"דיברתי עם העורכת על זה הרבה. ביקשתי גם שישנו קצת סגנון, נמאס לי. ביקשתי שיהיה פחות מרואיינים, פחות פוליטיקאים, יותר דברים אחרים, הרגשתי שאני לא יכול לראות כבר את הפוליטיקאים, שקשה מאוד לראיין אותם, כי הם כל הזמן משקרים. המלחמה הגיעה וקשת הורידו את התוכנית, שזה בסדר גמור".
מה הסבירו?
"שיש רק חדשות. יום אחד, מספר חודשים לאחר מכן, קראו לנו והחליטו שאנחנו עולים לתוכנית בחצות, דומה לאברי ושרקי, רק בשעה יותר מאוחרת. אני סירבתי בתוקף. למה? כי אני לא עושה תוכנית ב-12 בלילה, אף אחד לא רואה את זה. גם לא עניין אותי לעשות תוכנית כזו כבר ממילא, אז בחצות?"
ואופירה?
"רצתה לעלות. אני לא הסכמתי".
מה היא הסבירה?
"שזה הורס את המותג אם אנחנו נמצאים הרבה מחוץ למסך, אבל אמרתי שאני לא עולה. הייתה ישיבה מאוד סוערת, עם מנכ"ל קשת אבי ניר ומנכ"ל קשת 12 חיליק שריר".
מה אמרת להם?
"שאני לא עולה בחצות, רק בשש בערב ביום שישי. זו הקובייה שלי, זו הרצועה שלי, לשם אני הולך. אופירה אמרה בישיבה שהיא רוצה לעלות. אמרתי לה, אין בעיה, תעלי, אני לא, אבל את רוצה - תעלי עם מישהו אחר. הייתה ישיבה סוערת מאוד. בכל מקרה, אופירה החליטה לעלות לבד, נדמה לי שבשבת, בכל פעם עם מישהו אחר".
וככה נגמרה זוגיות כל כך ארוכה ופורה עם אופירה אסייג? הייתם גם חברים ממש טובים, לא רק מגישים יחד.
"תמיד היו עליות וירידות, אבל עם כבוד הדדי. אם היינו מתפוצצים, זה היה רק ביני ובינה. זה לא היה בתקשורת. מותר לבני זוג גם לריב. זה בסדר גמור".
בעוד ברקוביץ' מנהל שיחות עם קשת על עתידו בממלכה, זיהו ברשת שהקרקע מוכנה למגע. "הם הבינו שיש משבר ביני לבין קשת, ואז פנה אליי יו"ר רשת 13 נדב טופולסקי", הוא אומר. "סיפרתי לו שנגמר לי החוזה בקשת בעוד כמה חודשים, ניהלתי איתו משא ומתן, הגענו לסיכום, תוך כדי זה שאופירה על המסך עם מגישים אחרים. ואז פנו אליי בקשת אחרי בערך עשר תוכניות שלה ואמרו לי, זהו, חוזרים בשעה שש ביום שישי. אמרתי להם, לא תודה, לא מעוניין - הרי היה לי סיכום כבר עם רשת. אמרו לי, יש לך חוזה, אמרתי, החוזה נגמר עוד כמה חודשים, לא מעוניין. היה פיצוץ גם על זה, גם עם אופירה".
הסברת להם מה פתאום שינית דעתך?
"אמרתי שאני לא מעוניין יותר. בוא נאמר את האמת, אני לא משחק אותה עכשיו הכי תמים בעולם, כן? חתמתי ברשת, הודעתי לקשת שאני מסיים וזהו. היו עוד דברים כל מיני קטנים".
כמו?
"מריבות שבדרך, אבל זה לא משנה, אני גם לא הולך לפרט אותן".
אופירה לא הייתה מופתעת מההחלטה שלך לעזוב? קשת?
"כולם היו המומים, אבל אני לקחתי החלטה והלכתי איתה".
אם רשת לא היו פונים, אולי הייתי נשאר למרות שמיצית?
"לא יודע מה היה קורה. אולי הייתי ממשיך עוד תקופה בלי הצעה ממקום אחר, אבל בגדול מיציתי, כבר לא היה לי כיף לבוא לתוכנית עוד לפני המלחמה".
אבל הקוראים יחשבו: משהו פה לא הגיוני. הייתם היו זוג חזק וחברים. זה רק בגלל היחסים ביניכם.
"ממש לא, היו תמיד עליות וירידות אבל היחסים בינינו היו בדרך כלל סבבה. לא עזבתי את התוכנית בגלל זה".
אופירה ואתה בקשר היום?
"נתק מוחלט".
אבל ראיתי שפגשת אותה לא מזמן.
"כשאנחנו רואים האחד את השני תמיד יהיה שלום-שלום".
נפגעת שהיא בכל זאת שידרה עם אחרים כשאתה סירבת לעלות?
"לא, כי כבר לא עניינה אותי התוכנית הזאת, אז לא נפגעתי מכלום. כשמשהו כבר לא מעניין אותך, אתה אדיש. אגב, גם הצד השני יכול היה להיפגע. ניהלתי מו"מ עם מקום אחר וזה לגיטימי אם נפגעו. גם אופירה. בסופו של דבר, כל אחד עושה מה שטוב לו".
מה אתה חושב על מחליפך חיים לוינסון?
"לא ראיתי אף תוכנית".
איך זה לא מעניין אותך אחרי כל השנים ועבודה צמודה עם אופירה?
"כי לא מעניין אותי, אל תחפש שם".
אולי אתה בכל זאת גם קצת כועס?
"זה כנראה לא מתחבר לי לשעות, לא רואה. בעיקרון אני מאוד אוהב את לוינסון. אהבתי אותו בתור פאנליסט, תמיד אהבתי שהוא בא לאולפן, אבל את התוכנית אני לא רואה".
אוקיי אבל אתה כן מכיר את הפרסונה הטלוויזיונית. איפה אתם דומים ושונים? הופתעת מהציוות שלו לאופירה?
"לא, כי הוא טוב. אם הם מתאימים? איך אני יודע אם לא ראיתי פריים?"
הייתם צמודים מקצועית המון שנים. איך זה לא מזיז לך? זה כמו שתגיד לי, אני לא צופה במשחקים של הסיטי יותר.
"רואה משחקים של הסיטי, את התוכנית שלהם לא. אגיד לך מה זה אומר, כשאני מסיים משהו, אני מתנתק וממשיך הלאה. הבנת? זו הגישה. זה כמו עם מכבי חיפה, אוקיי? הם פגעו בי, פגעו באבא שלי, פגעו בילדים שלי, אני לא הולך לסמי עופר".
אז מי שם פגע בך כמו מכבי חיפה?
"אף אחד לא פגע בי, אבל נגמר פרק, סיימתי, ממשיך הלאה. אני עכשיו רואה רק רשת ורק חדשות 13".
מקשת נמסר בתגובה: "בתחילת המלחמה ולאור רצף האירועים האקטואליים שודרו רק תוכניות חדשותיות. בהמשך, הצענו לאופירה וברקוביץ' שעת שידור מאוחרת בימי חול. ברקוביץ' סירב בעקביות. לימים התברר שהוא ניהל במקביל מגעים לחוזה עם רשת 13 ושדבריו היו רחוקים מהאמת, כמו דברים נוספים שנאמרו בכתבה. לכל יתר הטענות נשיב כך: אופירה אסייג וחיים לוינסון משדרים בשידור חי תוכנית שמצליחה בנתוני הצפייה, בהישגים העיתונאיים ובשיח שהיא מייצרת".
עד כמה רשת מאמינה באיל ברקוביץ', יעיד החוזה היקר במיוחד של הקוסם, בוודאי ובוודאי במונחים של החברה, שלא מיהרה לסגור על הסכמי טאלנטים בשנים האחרונות נוכח מצבה המעורפל לעיתים. ברקוביץ', לפי הערכות בתעשייה, זכה לחוזה טאלנט שנע סביב 200 אלף שקל לחודש. "אני לא מדבר על כסף", הוא מכווץ את המצח. "זה חוזה טאלנט לשלוש שנים, תוכנית שבועית וכל מה שצריכים ברשת".
חוזה עתק במונחים של ארגון כמו רשת, בטח במצבו הנוכחי בשוק התקשורת.
"הם מאמינים בי".
לקחתם את הזמן. עברת לפני יותר משנה, רק עכשיו התוכנית עולה.
"לצערי הרב, עד עכשיו לא מצאנו את המשבצת הנכונה לתוכנית. קרו כל מיני דברים בדרך, התחלפו מנכ"לים, עורכים, מפיקים, לא הבאנו את הדבר המדויק. לפני חודשיים, סוף-סוף, עלה הרעיון עם מוריה אסרף, ישר קפצתי ואמרתי כן, זו האישה שאני רוצה שתוביל את התוכנית. הייתה לידה קשה. חיכיתי המון זמן, היו רגעים שכבר איבדתי את הסבלנות".
אילו אפשרויות פסלת?
"הכי קרוב שהייתי צריך לעלות היה במקום רביב דרוקר, ברצועה של 19:00, לבד. כמה ימים לפני העלייה המתוכננת, ברשת פתאום החליטו שדרוקר נשאר. אבל לרצועה הזו בהחלט אמרתי כן".
לא התאכזבת?
"כן, אבל אני מאוד מחויב למקום שנתן לי כל כך הרבה ולא סיפקתי לו את הסחורה עדיין. כשהחליטו שזו הרצועה בשבילי, אפילו הסכמתי לוותר על תוכנית הספורט שלי ברדיו אחרי הרבה מאוד שנים. אז התבאסתי, אבל אני חושב שדרוקר מצוין, שזה טוב לערוץ. ובסופו של דבר אנחנו רוצים אנשים טובים בערוץ שיעלו אותו מחדש. כן, השקעתי, עבדנו על זה, התכוננתי. אבל אני עובד ברשת ומאוד טוטאלי בכל מה שהם מבקשים", אומר ברקוביץ' שכיום משדר את תוכנית הספורט של 103 עם משה פרימו, אריה מליניאק, רון קופמן, צביקה שרף, יוני הללי ואלי סהר.
רביב עצמו דיבר איתך?
"לא. כלום. רצו להעזיב אותו, מה אני יכול לעשות? אומרים לי, אתה עולה במקומו, אני בסך הכל שכיר. למה החליטו להשאיר אותו? כי הוא טוב".
מה עוד נפל בדרך?
"לקחו בהתחלה את חברת ההפקה של עמרי אסנהיים, לתוכנית של פעם בשבוע בפריים-טיים, שלשמה באתי. גם זה נפל. למה? החליטו שזה ייצא יקר מאוד כנראה, עוד לא צילמנו אפילו. בינתיים עבדתי חודשיים בחדשות, הייתי בפאנלים. חיכינו למשבצת הנכונה".
אם אתה לא הרבה זמן על המסך שוכחים והמותג נפגע.
"מסכים בגדול, בדיוק כמו כשאתה לא על המגרש. מה שפה החיה אותי היה הרדיו, המעבר שלי ל-103 בתוכנית יומית עם אראל סג"ל. ההצטרפות שלי לקבוצה של אלי עזור עזרה לי מאוד ואני לא חושב שנעלמתי לאנשים. נכון, ירד המינון בטלוויזיה. אבל זהו, חוזרים בגדול".
על בנו ליאור: "בטוויטר הוא מצחיק אבל במציאות הוא מזרוב, קצת ממורמר כזה, לא הכי מצחיק, לא חייכן גדול. אנשים שעוקבים בטוויטר אמרו לי שהוא ציני ושהוא מצחיק אותם מאוד. מעניין"
תובנות מההגשה עם אראל סג"ל בינתיים?
"ביחד זה שילוב קטלני. משך אותי לשבת איתו כי הוא ביביסט. יש עם מי להתווכח, יש עם מי לעשות את העניין, אקשן. אני חושב שאיתו הטורים עולים ויורדים בתוכנית בצורה מטורפת".
איפה הפתיע אותך?
"שהוא בן אדם מאוד נחמד, בן אדם טוב. אני חשבתי שהוא לא, אבל אתה רואה שהוא אנושי. בוא, לגבי כל מה שקורה סביב ביבי, הם מאבדים את האנושיות ואת החמלה. זו כת, אין פה שאלה בכלל. ראשית, יש שם את הפאזה הכלכלית. כל אחד מכלכל שם את השני, אל תשכח שזו בעצם הפרנסה של כולם. דבר שני, הם באמת מאמינים שאין עוד מלבדו, שאין אף אחד בעולם שיכול להחליף אותו. ואז אני שואל לפעמים ביביסטים, מה יקרה כשהוא ימות? אז אחת הביביסטיות אמרה לי פעם, יש רק אחד שיכול להחליף אותו, המשיח. הבנת מה זו כת?"
אני לומד מהתוכנית ברדיו שאתה מאוד מתעניין בענייני שרה נתניהו.
"יש את ראש הממשלה, כן, אבל היא קובעת הרבה דברים במדינה, כמו שמספרים, אז אם זה ככה ואם היא משתתפת בישיבות חשובות מאוד, ואם היא לוחשת על אוזנו של ראש הממשלה והוא מציית - אנחנו רוצים ומתעניינים לדעת מה קורה איתה. היא לא אשת ראש ממשלה שקטה שלא מתערבת בכלום. סוניה פרס לדעתי לא הייתה בלשכת ראש הממשלה פעם אחת. שרה מאוד דומיננטית, מחליטה, קובעת מינויים, אז זכותנו לשאול, כשהיא נעלמת לחודשיים או יותר לחו"ל, איפה היא".
את ליאור, הבן שלך, אתה קורא בטוויטר? הוא מייצר טראפיק.
"אין לי טוויטר אבל שמעתי שהוא חזק. יש לו גם פודקאסט חזק. תראה, בטוויטר הוא מצחיק אבל במציאות הוא מזרוב, קצת ממורמר כזה, לא הכי מצחיק, לא חייכן גדול. אנשים שעוקבים בטוויטר אמרו לי שהוא ציני ושהוא מצחיק אותם מאוד. מעניין".
הוא כתב למשל: יש כאן אנשים שמחפשים עבודה במקרה, או שכולם רוצים להיות כמו יאיר נתניהו.
"אהבתי".
הוא כתב על דוד אמסלם - לכלא. וגם על איתמר בן גביר וסמוטריץ'.
"שמע, ליאור חריף, חזק, דעתן, סבבה לגמרי. אבל אני פחות מתחבר לכל העניינים של הרשתות. זורקים שם מיליון דברים ואתה כבר לא יודע איך להשתלט על זה. אין לי פייסבוק, אין טוויטר, יש לי אינסטגרם, לא בשימוש יומי".
הנה עוד ציטוט של ליאור מהטוויטר. בן גביר יא שמן, זבל, עוד יום שאתה לא רוצה שחטופים יחזרו בחיים.
"הייתי מוריד את המילה זבל, אבל בן גביר באמת לא רוצה שהחטופים יחזרו. הם לא רוצים. זה לא בראש מעייניהם. לא סמוטריץ', לא סטרוק, נתניהו, כל החבר'ה האלה. טוב, שחרר אותי מהטוויטר".
אוקיי, נחזור לרשת, ארגון עם תדמית בעייתית. כמעט תמיד מקום שני לאורך 30 שנה. התרשמת שיש אופק?
"מאז שטלי בן עובדיה נכנסה לתמונה ואמיליאנו קלמזוק המנכ"ל, אני מרגיש שיש אופק ברשת, יש אנשים שעובדים ודוחפים חזק קדימה. זה לא יהיה קל להוציא את העגלה מהבוץ, אבל עובדים קשה מאוד ומנסים להחזיר עטרה ליושנה".
שלפת לי קלישאה של כדורגלן. בינתיים ערוץ 14 מנצח את רשת לא מעט.
"באתי לעבוד, להביא את דעתי וגם לנסות ולעשות מדינה מתוקנת וטובה יותר. זה התפקיד שלי בתקשורת. לא הכל זה מספרים, וגם שם לא אסתכל עליהם".
מה דעתך על "הפטריוטים"?
"לא הסתכלתי בחיים".
נו, נו.
"לא ראיתי אף תוכנית. אני רק יודע שיש שם אחד שקוראים לו פליישמן וללא ספק הוא לא מייצג את הפליישמנים האמיתיים. סבא שלי היה יוסף פליישמן ז"ל, אמא שלי היא נורית פליישמן".
רגע, אבל איך אתה יודע שהוא לא מייצג? לא ראית פריים אחד מהתוכנית.
"אם הוא יושב ב'הפטריוטים', אפשר להבין. אני בטוח שסבא שלי פליישמן לא יכול לשמוע את הפליישמן הזה. למה? כי זו אנטיתזה למה שהוא חשב. ותשמע, אני לא הולך עוד פעם לריב איתם. זו כת. בנושאים שסביב נתניהו אין עם מי לדבר שם".
התוכנית עם מוריה אסרף עלתה במוצאי שבת האחרון ותשודר בערוץ 13, מדי שבוע בין 18:00 ל-20:00, והפעם הוא גם יהיה בלייב. "בעצם פעם ראשונה בטלוויזיה, בלייב, תוכנית מלאה. אני לא כל כך מתרגש מזה, כי מבחינתי, גם כשאני לא משדר בלייב, זה בלייב, אני לא בוחל ולא חושב. לא משמעותי. כולם מתרגשים מהלייב הזה כי מפחדים שאני אפלוט איזה משהו. כשלא היינו בלייב לא דיברנו ולא אמרנו ולא פלטנו?"
"אני תמיד הייתי ימני קיצוני מבחינת הדעות שלי. אבל כשאני מצביע, אני רוצה שיהיה לי מנהיג נורמטיבי. לא קיצוני, שפוי, אמין ושאהוב גם על אלה שלא הצביעו לו".
כן אבל אפשר לערוך, למנוע נזקים כמו פיצויים על טעויות והוצאת דיבה.
"אבל אלה בדיוק העריכות שלא אהבתי. אם תיקח את מספר השנים שעבדתי בתקשורת לעומת מספר התביעות שהגישו נגדי, אלה אחוזים נמוכים. אני מאמין שמכוח האינרציה אנחנו נדע להתמודד גם עם זה שזה לייב וגם עם זה שאני בלי אוזנייה, תמיד. לא בגלל שאני לא רוצה אוזנייה, זה בגלל שאני לא יכול. אני פשוט לא מסוגל, יש לי הפרעת קשב וריכוז כזאת שגורמת לי לצאת מהריכוז כשיש לי את האוזנייה באוזן, גם אם לא אומרים לי כלום".
מה אופי התוכנית החדשה?
"כשהגעתי לרשת ביקשתי שהתוכנית תהיה הרבה יותר קלילה ממה שהייתה 'אופירה וברקוביץ''. אבל מה לעשות, האקטואליה והפוליטיקה שולטות פה, בטח עכשיו, ובצד השני יש את התוכנית הכי אקטואלית ופוליטית, 'פגוש את העיתונות', אז אתה לא יכול לעשות עכשיו 'משחקי השף' נגדם או תוכנית בידור. התחרות פה מאוד קשה. אם יש לקשת בשעות האלה סביב 12-13 אחוזי רייטינג וברשת יש היום שני אחוזים באותה רצועה, אז הציפייה שלי זה שלקשת יהיו עשרה אחוזים ולנו חמישה. אם נעשה את זה יפה מאוד".
לאן נעלמה הווינריות של הקוסם?
"אני תמיד רוצה לנצח, אבל צריכים להיות גם ריאליים. אם משני אחוזים נכפיל או נעשה פי שלושה, זה ניצחון. אני אוהב אתגרים, יש פה כזה ונקווה שהקהל יאהב את הצמד החדש. גם בקשת לפני 'אופירה וברקוביץ'' הרצועה כמעט לא הייתה קיימת. אני חושב שהבאזז יותר חשוב מרייטינג".
כלומר לא כמה צפו, אלא כמה ידברו על זה.
"זה למשל מדד משמעותי בעיניי. כולם יודעים שקשת מספר אחת ברייטינג, אז אין פה בכלל תחרות. זה כמו שמכבי תל-אביב ומכבי חיפה לא מתחרות עם מכבי פתח-תקווה. גם נראה לי שהרייטינג הזה הוא הרבה שקר, לא דבר מדויק. אף אחד לא בדק את זה לעומק מזמן. סביב 500 ממירים (של שיטת פיפל מיטר בישראל - ר"ש) מחליטים מה הולך בתעשייה. אתמול מישהו אמר לי שיש לו ממיר כזה בבית והוא מנתק בכל פעם שהוא רוצה, גם אם הוא צופה. אתה מבין? אז אני לא יודע כמה אמיתי הרייטינג הזה. ראיתי את הבאזז שהתוכנית שלנו עוררה, זה הסביר לי הכל".
חיכית שנה, למה חברת דווקא למוריה אסרף, כתבת מדינית?
"לפני הכל, מוריה כוכבת גדולה מאוד. אמנם היא קצת אנדרייטד, אבל ממה שאני הספקתי להכיר אותה, היא כוכבת. ואני רוצה להגיד לך שמה שהולך להיות בצמד החדש שלנו, זה בדיוק אותו דבר שהיה עם אופירה. אני אתן למוריה להוביל, אני אתן למוריה להיות אחראית על הליינאפ, אני אתן למוריה להיות מספר אחת, ואני אגיש לצידה, ואני אעשה את הכל שהיא תהיה כוכבת גדולה יותר ממה שהיא היום. כי אני חושב שהיא ראויה לכך".
בטיימינג מזהיר נתפסה מוריה בינואר, לטענת לשכת ראש הממשלה, מחטטת במגירות במשרד דובר ראש הממשלה בקריה - ולא הוזמנה לטיסה עם ראש הממשלה בכנף ציון.
"היא אומרת שזה לא בדיוק נכון. דבר שני, אני לא מחטט במגירות שהן לא שלי. אבל וואלה, זה עשה לה גם טוב הדבר הזה. אתה יודע, לפעמים פרסום שלילי הוא פרסום חיובי. בסך הכל טריק עיתונאי שלה. לא רואה בזה איזה משהו שלילי, אני גם בטח לא פה לבקר אותה עכשיו אלא להרים לה".
אוקיי, אז אולי מהכיוון השני. מה אתה חושב על ההחלטה לא להעלות אותה למטוס?
"אם היא עשתה מה שהיא עשתה וחיטטה בדברים כאלה, אז אני יכול להבין את ההחלטה של נתניהו".
כי העיתונאים האחרים, הקולגות שלה, לא הבינו את הצעד.
"ביג דיל, אפשר לחשוב מה זה לטוס עם נתניהו במטוס. כאילו הוא מדבר איתם. האיש הרי ממילא לא משוחח עם עיתונאים ישראלים, אז מה זה משנה? הוא לא סופר אף אחד. הוא עושה חרם פה על כל התקשורת, חוץ מברדוגו. הקריירה שלה לא תושפע מזה אם היא עלתה למטוס או לא עלתה למטוס".
בסוף נובמבר האחרון התייחס ברקוביץ' בתוכניתו ברדיו 102 לפרשת שדרן הרדיו דידי הררי, אז גם מנכ"ל התחנה, אחרי שבעיתון "הארץ" פורסמה כתבת תחקיר שבה פורטו טענות קשות נגד הררי על תקיפות מיניות והתעמרות בעבודה. בהמשך הגיעו טענות נוספת על תקיפות מצד הררי. זה היה מצב מוזר. ברקוביץ', שדרן בתחנה שהודיע לפני מספר חודשים על התפטרותו, תוקף בשידור חי את המנכ"ל המכהן הררי ואת הדירקטוריון של הרדיו עצמו, שבתחילה הודיע על גיבוי. "הדירקטוריון הוציא הודעה ואמר כי הררי זכה לחיבוק חם ותמיכה מצד כל העובדים, נשים וגברים כאחד", ביקר ברקוביץ' באותו שידור. "זה אותו דירקטוריון שזימן אותו לשיחת אזהרה לפני כמה חודשים בגלל התנהגות בלתי הולמת. אם דירקטוריון מוציא הודעה בשם כל העובדים, הוא צריך לעבור עובד-עובד ולשאול אם הוא באמת מחבק את מנכ"ל הרדיו דידי הררי בעקבות התחקיר שנעשה עליו. אני יכול לומר שאין עשן בלי אש, ובתור איל ברקוביץ' אני לא תומך ולא מחבק מנכ"ל שעושה דברים כאלה. לפני עשרה ימים הודעתי לדידי שאני עוזב את הרדיו מסיבותיי האישיות, וגם בשל כל מה שמתחולל פה ברדיו, הן בקטע המקצועי והן בעניין התחקירים למיניהם. מודה למאזינים על 13 שנה".
חתיכת פצצה הטלת.
"אני פחות אוהב לדבר על זה. קרה מה שקרה. אני התרעתי. בפני הבעלים של הרדיו של 102, יש שם כמה בעלים. הם עשו עם זה מה שהם ראו לנכון".
מה אמרת?
"שיש פה בעיה של הטרדות והתעמרויות מצד דידי הררי, אחרי שהבנות פנו אליי כמה חודשים לפני פיצוץ הפרשה. מה הן אמרו? לא רוצה להיכנס לפרטים, מפאת כבודן, אבל העליתי את הכל בפני הממונים. נתתי להם דוגמאות. אז הם עשו מה שעשו, כאמור".
שזה אומר?
"כלום. אבל אני באמת פחות רוצה להיכנס לזה".
למה לא הוצאת את זה בעצמך?
"לתת לבעלים זה לא מספיק להוציא? מה אני, תחקירן?"
הגיוני. אמרת פעם שהיום כמעט כל דבר נחשב הטרדה. אולי אחרי הפרשה אתה מבין שעדיף להיות יותר רגיש לנושא?
"זו גם לא הייתה הכוונה שלי אז. אמרתי שמאז עידן מי-טו, מערכת היחסים בין גברים לנשים במסגרות עבודה נמצאת בסוג של אי-ודאות. אתה כבר לא יודע למי להגיד שלום, למי לא, ולדעתי זה גרם לריחוק בין נשים וגברים במקומות עבודה. אני למשל מאוד מקפיד שעם אלה שאני עובד איתן לא יהיה יותר משלום-שלום, מה שלומך. בעבר יחסים כאלה היו הרבה פחות רשמיים. אם אצא מהחניה של האוטו ואראה בחורה שעובדת איתי צריכה טרמפ לאיזה מקום, אעדיף שלא להעלות אותה. למה? כי אני לא יודע מה יהיה אחרי זה, מה היא תגיד. למה לקחת סיכון כזה?"
מרדיו תל אביב נמסר: "התחנה פעלה כדין ועל לפי הנדרש".
מטעמו של דידי הררי נמסר: "לא היו דברים מעולם. דידי לא התעמר בעובדים תחתיו ולא פעל מתוך כוונה לפגוע באישה או איש. צר לו שברקוביץ' לא פנה בזמן אמת לדידי בנוגע לטענות שלכאורה הגיעו לאוזניו, למרות שידע לעשות זאת בנושאים שונים. למרות דבריו לא ידוע לנו שפנה בעניין לאחרים".
ב-7 באוקטובר הוא היה בדובאי. "חגגנו לאופירה יום הולדת יום לפני, היינו במסעדה, יחד עם פולה, שרון (בת זוגו לשעבר) ועוד. עזבנו את המסעדה בשתיים בלילה, שזה כבר 7 באוקטובר, הלכנו לישון. בעשר בבוקר קמנו, מיליון הודעות בטלפון, מלחמה".
חברו שי שלו ז"ל, בן 50, נרצח במסיבת הנובה. "הוא צעיר ממני מעט, אחותו הייתה איתי בכיתה כשגרתי בקיבוץ בית קשת וההורים שלי היו חברים טובים של הוריו. השאיר את אשתו אילת וארבעה ילדים. שמע, לקחתי את המלחמה מאוד קשה. כל הותר לפרסום הוא בשבילי סיוט. עצב נורא גם על הפצועים. העצב לא עובר לי, הוא קיומי".
איך זה בא לידי ביטוי?
"משהו בי כבה. אני לא אדם שמח. לא הייתי באף אירוע מאז, באף חגיגה. שבוע לפני המלחמה הבת שלי התחתנה, ומאז שום דבר. יוצא פה ושם למסעדה, לשנות אווירה, אבל לשמוח אני לא מסוגל. גם לכדורגל אני לא הולך, למעט המשחקים של הקבוצה שלי, רעננה".
על ההצעה של טראמפ לטרנספר מעזה: "אתה מוכן לעשות טרנספר מפה? למה שהם יסכימו? טראמפ נהדר לישראל, הגב שהוא נותן לנו זה הדבר הכי טוב שיכולנו לקבל, והוא התערב בנושא החטופים, שזה היה מאוד חשוב. אבל יש הבדל בין דיבורים לבין מעשים. כרגע טראמפ עם הרבה דיבורים ופחות מעשים"
המלחמה הזיזה אותך ימינה מהימין?
"אני תמיד הייתי ימני קיצוני מבחינת הדעות שלי. אבל כשאני מצביע, אני רוצה שיהיה לי מנהיג נורמטיבי. לא קיצוני, שפוי, אמין ושאהוב גם על אלה שלא הצביעו לו".
אז למי תצביע? בנט נניח?
"אני מאוד אוהב את גנץ, אבל לצערי הרב הוא לא מסתמן כפוליטיקאי גדול. אם היום היו בחירות ובנט היה בראש מפלגה, יש לי הרגשה שהוא היה ראש ממשלה. מוקדם לי לומר למי אצביע, אבל יש לו הרבה נקודות זכות".
מה עושים עם עזה?
"בשבילי זה קן של מחבלים, כולם בלי יוצא מן הכלל. חלקם מחבלים, חלקם תושבים, תושבים שקוראים להם בלתי מעורבים, אבל הם התומכים הכי גדולים של הנוח'בות. מבחינתי, צריך למחוק אותה".
איך?
"שאלת המאה מיליון. לדעתי ארצות-הברית צריכה לטפל בזה. בגלל השנאה הגדולה בינינו ובינם אי-אפשר להגיע לשום הסכם ולשום הסכמה. אבל בוא גם נהיה ריאליים, זה לא יכול לקרות. הסמוטריצ'ים והבן גבירים וחבר'ה של נתניהו אומרים מלחמה עד הסוף - זה גם לא יכול לקרות. לא תוכל להרוג את אחרון המחבלים".
אז מה עושים?
"חייבים צבא חזק ככל האפשר, משטרה חזקה, מערכות ביטחון חזקות, כדי להגן עלינו מהנאצים האלה".
יש גם דיונים על טרנספר באוויר. הצעה של טראמפ.
"לא יקרה. בלתי אפשרי. אתה מוכן לעשות טרנספר מפה? למה שהם יסכימו? טראמפ נהדר לישראל, הגב שהוא נותן לנו זה הדבר הכי טוב שיכולנו לקבל, והוא התערב בנושא החטופים, שזה היה מאוד חשוב. אבל יש הבדל בין דיבורים לבין מעשים. כרגע טראמפ עם הרבה דיבורים ופחות מעשים".
עם תחילת המלחמה הוא הגיע לכיכר החטופים בתל-אביב, כדי להזדהות. "מה שצעקתי שם, קרה. אמרתי לא להיכנס לעזה, לנהל משא ומתן על החטופים עוד לפני כניסה קרקעית, כי אם ניכנס ימותו 400-500 חיילים. אני חושב שהאסטרטגיה שלנו במלחמה לא הייתה מספיק טובה. לא עשינו את זה בתחבולות. בימים הראשונים היה צריך להפגיז את עזה המון מהאוויר ועם טנקים. הרס כללי. אחרי מספר ימים להביא את כל החטופים תמורת הרבה מאוד אסירים. רק אם כל זה לא היה עובד, להיכנס למלחמה ממש. מיהרנו לעשות מלחמה קודם, והמחיר של החיילים שנהרגו הוא כבד".
בימים הראשונים הייתה הזדהות מלאה עם משפחות החטופים. אבל מאז הן סופגות יחס אחר, קשה לעיתים. זה כבר לא קונצנזוס.
"כי עירבו את משפחות החטופים עם המחאה נגד ביבי. עשו את העצרות באותו מקום, בקפלן תל-אביב. כלומר כביכול אם אתה בעד חטופים, אז אתה נגד ביבי".
אבל למה לקלל את אלי אלבג, אבא של לירי? את עינב צנגאוקר?
"אם מקללים בני משפחות של חטופים, איבדנו את זה. איבדנו את השפיות, איבדנו את החמלה. כל מה שבני המשפחות עושים מבחינתי לגיטימי כדי להחזיר את הילדים שלהם הביתה, את ההורים. לבוא אליהם בטענות, לקלל אותם, להכפיש אותם, לצעוק עליהם, למי יש את החוצפה לעשות את זה?"
אחרי שבע שנים של זוגיות עם שרון כהן ניר ("נפרדנו בטוב"), בחודש האחרון הוא נכנס למערכת יחסים זוגית עם מיכל חזן, בת 40, מנהלת חנות בגדים. "ישבתי בקפה ליד החנות וראיתי אותה, פניתי אליה. דחתה אותי איזה חודש. לא הייתה בעניין. אבל אני התמדתי במהלך החודש הזה".
מה שיכנע אותה?
"הסכימה לתת לי צ'אנס, אולי חצי דייט. ומאז אנחנו ביחד. המשפחות שלנו כבר מכירות. היא פשוט עוד לא נפלה בקסמי עד אז. אתה מכיר את זה?"
