מאחר / "הוא תמיד מאחר, אח שלך", אמרתי לו.
"כולם מאחרים לאחרונה לבוא", ענה בני, והבנתי למה התכוון. כי הוא יומם ולילה בעניין החטופים. "אבל תודה שאני בא לפחות בזמן", הוסיף.
אחר כך הפנה את הצינור לדלת הימנית של המכונית שציפור רבת-יופי חירבנה עליה. תלחץ חזק והשיט ייעלם, אמרתי. הלוואי שככה היה בחיים, נאנחתי. היו תורים ענקיים בתור לרחיצת מכוניות והעדפתי ללכת אליו כי יש לו צינור מיוחד. שפריצר חזק כזה שמנקה הכל. אבל עוד נגיע לזה.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
טורים קודמים של שלמה ארצי:
אמפתיה / במהלך היכולת שלי לצבור את מה שקורה פה, קרה לי כמו לרבים משהו. לפתע חשתי שהתעייפתי ויכולתי להבין למה. גם כי יצאנו לחופשה בת שלושה שבועות מהופעות וגם כי, לא יודע. העומס בארץ הזו התיש אותי. דבר רדף דבר. שב"כ רדף שב"כ, צרחות רדפו צרחות, פרשה רדפה פרשה, והכי עיצבן אותי אחד שהתהלך בינינו נטול דאגות ואמר כמו קהלת: הגלגל מסתובב.
"אולי נצא לחופשה", הציע מישהו מהילדים. חופשה זו נגזרת של המילה חופש, משמע המילה הכי משמעותית בפסח. ואגב, אני מכיר אדם ושמו חופש, ואני באמת לא יודע איך הוא מרגיש להתהלך חופשי עם השם הזה, למול החטופים הלא-חופשיים.
אז הקשבתי לילדים, ובמחווה הפוכה למצב רוחי רכשתי לנו כרטיסים לאירופה. לא משנה היעד. משנה שהמון זמן לא היינו יחד מחוץ למדינה שבה חלק מהשלטון וחבריו נעדרי אמפתיה למי שזקוקים להם, ואני מדבר אפילו על סתם אמפתיה כמו שהתבטאה במילות הלהיט הענק של אלביס ופרי קומו בשם And I Love You So, שבתרגומו החופשי אומר "אנחנו אוהבים אתכם", שזה עירוב של אמפתיה, אהבה והכלה.
להחזיק אלבום / "אז איך אתה מרגיש עם האלבום החדש שלך, 'אותיות נחמה', חודש אחרי שהוא יצא”? נשאלתי.
"להוציא אלבום היום זה משהו אחר משהיה פעם”, עניתי, “הרי אין כבר תחושת אלבום כשאתה מוציא אלבום. כי אין משהו אמיתי לאחוז ביד. אבל לשאלתך, אני שמח שהרפיתי מהאחיזה שלי והוצאתי אותו”.
ואז, בעודי מדבר על אחיזות, נאחזתי שוב בזיכרונות של הוריי שיצאו מעבדות לחירות באירופה אחרי המלחמה העולמית השנייה ועלו כשני מעפילים לארץ, לא כדי לצאת לחופשה, אלא כדי לבנות ולהיבנות בה.
למי להאמין / יש ביטוי מעורפל כזה שקראתי איפשהו ואומר: "דברים שקשורים לחיים ומטרידים את מנוחתך". וזה כולל הכל. יחסים עם אנשים, עם זוגיות ואהבה, ואפילו דכדוכים פנימיים שתוקפים אותך לפתע ללא הסבר ואז כדי להסיח את הדעת, הדבר הראשון שאתה חושב עליו זה לצאת לחופשה.
ועכשיו תאר לך, זרק לי מישהו, פצצת זמן שכל עשרת מיליון הישראלים היו מחליטים בבת אחת להתארגן במכתב שמסביר למה החליטו בדיוק עכשיו לצאת לחופשה (נניח למען האחדות - ונניח בקופנגן שבתאילנד).
כולם ביחד? ניסיתי להבין את הרעיון המוזר הזה.
כן, כולם ביחד לחופשה, לא עזיבה כללית ולא לנצח, הסביר והוסיף: תאר לך עשרה מיליון נופשים מתקבצים ומתקבצות מנניח חיפה ומהדרום בואכה אילת. וכולם עומדים בתור לשדה התעופה בן-גוריון, עם דרכונים. וברמקולים שירים עם תוכן איכותי. קצת נועה קירל ונס וסטילה. אריק איינשטיין, פאר טסי. ורחפנים היו מצלמים מלמעלה את התורים הענקיים. וכולם בתורים היו מבסוטים, כי גם להם נשבר קצת הז... ואז אזעקה, טיל בליסטי מתימן, השתטחות וחזרה לעמידה בתורים.
"חתיכת סצנה מהסרט 'לחפש את שולי' הבאת פה", אמרתי לו.
הפחדה / כשהייתי בן 21 התחלתי להתבונן בשלטים ברחובות והצטמררתי, כי בעיניי נראה הכל כהסחת דעת. כמו שיש משהו מצמרר ומפחיד באי-קבלת דעת האחר ובחוסר טולרנטיות (סובלנות הדדית בין בני אדם) ובכפיות טובה.
בזמן האחרון מצאתי שיש גם משהו מפחיד בהמון המסלולים המאתגרים בכבישי הארץ הרחבים, למשל באיילון. אני מודה שאני לא מצליח למצוא לי את המסלול המדויק. והכי כיף היה לנו בחג כשנהגנו בשביל-לא שביל אל "גבעת וולפסון". מין מקום עם שישה בתים בכרמל התיכון, מוקף נוף אדיר, פרחי אביב וטיילים מכביש חוצה ישראל.
אבל הבה נחזור לאיילון. וכך בעודי משייט בין המסלולים כמו שיבולת ברוח, כשאחד צרח לי "אתה חייב לצאת לחופשה", מה עניתי לו מהחלון? "נכון. אתה צודק. אני באמת חייב לצאת לחופשה. שקלנו אפילו לנסוע לאיסלנד. או לעשות חופשה עם זקן בצה"ל".
אב ובנו רוחצים רכב / אז נהיו מספיק סיבות לצאת לחופשה. אבל אליה וקוץ בה. הבן שלי שמושקע למען החטופים אמר שכל עוד הם שם הוא לא יצטרף. ואני הערכתי מאוד את העמדה העקרונית שלו. וגם ראיתי זכות גדולה כשפתח את הצינור עם השפריצר בשישי שעבר ועזר לי לנקות את הרכב, כמו שבזמנו הייתי יורד למטה בימי שישי כדי לעזור לאבא שלי עם העיתונים שקנה לשבת (כי אז לא היו מחלקי עיתונים).
וכשבני אמר לי "אבוק אל תעשה כלום, אני ארחץ לך, תרגיש כאילו אתה בחופשה", נפשי יצאה אליו.
מי אוהב לארוז / מעולם לא הייתה לי סבלנות להקשיב לשטויות שמדברים. יש לי אוזן סלקטיבית. אבל באותה מידה אין לי סבלנות לארוז ולדחוס חפצים בטרולי שהוא האופציה היחידה למי שחושש שהמזוודה שלו לא תגיע. דחיסת הטרולי מזכירה את הבדיחה הישנה, איך מכניסים חמישה פילים לפולקסווגן? (שניים מקדימה, שלושה מאחור).
אז ניסיתי להיות "אמן הטרולי הדוחס". וגם חיפשתי ספרים לחופשה, וכשנפל לידיי ספר של קלאריס ליספקטור, החשובה בסופרות ברזיל, עם השורה הנפלאה שבה שאלה: מה זה סוס? וענתה "סוס הוא החירות הבלתי מרוסנת" זה השליך לי על חג החירות וחירות החטופים וחירותינו. אקח אתי ת'ספר לחופשה חשבתי, רק שהוא כזה כבד שעלול לתפוס את כל הטרולי.
נכנסתי ל"קדחת נסיעה" ("רייזה פיבר") ולהמון ייסורי אשם במובן העליון והמוסרי של המילה. כלומר, איך זה שהם עדיין לא חזרו ואנחנו מעיזים לחיות כרגיל
תפילת החטופים / היה חג מוזר. זמרת יצאה לחופשה קצרה בחלל (קייטי פרי). המון ישראלים טיילו וחלק קיטרו - כי גם יותר מדי חופש זו בעיה בעיקר לבודדים בינינו. ואז כשירדנו מראש ההר בכרמל נכנסתי ל"קדחת נסיעה" (“רייזה פיבר”) ולהמון ייסורי אשם במובן העליון והמוסרי של המילה. כלומר, איך זה שהם עדיין לא חזרו ואנחנו מעיזים לחיות כרגיל? למשל משפחה ששבה ערב החג מאורלנדו מעוז הדיסני באמריקה, והילדים עשו שם חמש רכבות הרים! וגם זוג אחד ששב מיפן ואמר לי שאם ממש בא לך דיאטה סע ליפן. האוכל חרא.
"אתה חושב שיירד שם שלג בארץ אליה אנחנו נוסעים לחופשה?" שאלה בתי.
זו ארץ קרה, עניתי.
אז אל תשכח לקחת גטקעס כמו שאמא שלך (אמי) הייתה אומרת. ומה עם הרעיון המשוגע שכל העשרה מיליון יוצאים בבת אחת לחופשה? שאלה. זה אמיתי?
הכל אמיתי ומדומה. בערך כמו המשל על ארבעה בנים, חכם ורשע ותם ושאינו יודע לשאול. ואיש ושמו חופש. ובן ושמו אבא. והמכתבים החתומים, ואנחנו שאבודים קצת במרחב ובזמן למול המתרחש פה, עניתי לה. אבל כשבתחילת הסדר עמדנו והתפללנו בדביקות את "תפילת החטופים" למען ה-59 שעדיין שם, מודה שהצטמררתי וחשתי הכי גאה בעולם שאני ישראלי.
פורסם לראשונה: 00:00, 18.04.25
