הצצתי // נורית זרחי } פרדס
"הצצתי" של נורית זרחי, הפורה לאין קץ, מביא את סיפורה של ילדה שמצטרפת לאמה בביקוריה בסדנת תמיכה להורים. במעמד כמעט מיתי, היא מציצה מבעד לפרוכת ונחשפת לראשונה לריטואל של שיח המבוגרים על אודות הילדים. מכאן ואילך מתפתחים הדברים במהירות, והילדה הופכת כמעט בעל כורחה לסוכנת כפולה, מגשרת - ואולי בת דמותה של הסופרת לעתיד: היא מתווכת בין הילדים לבין המבוגרים, המשתייכים כידוע ל"שני שבטים שונים". האם יש תוחלת בתיווך הזה? ואילו מחירים תשלם מי שמסתכנת בגישה לשטח ההפקר החוצץ בין שני העולמות? אין כמו נורית זרחי להשיב על השאלות האלה, בתערובת מכשפת של קלילות משחקית וחוכמה על-זמנית. עודד וולקשטיין
10 צפייה בגלריה
להביט בכוורת כדי "לחלום את מקומנו בעולם". צייד רודה דבש מקן דבורים בעץ. ציור קיר במערת ביקורפ בספרד
ה"פ לאבקרפט: נגד העולם, נגד החיים // מישל וולבק } תרגום: ניר רצ'קובסקי } בבל
המונוגרפיה הפרועה של וולבק על לאבקרפט כתובה בטמפרטורה כמעט מניפסטית. בעולם שבו גם היחסים האינטימיים ביותר מכולכלים, וולבק מציב את לאבקרפט כתשליל מרטירי של כל כלכלה: פרוש ממערכי הכסף והמין, וממילא מכל אפשרות ליחסים אנושיים, לאבקרפט של וולבק הוא נזירה הכעור של הספרות, המכתת את מומיו הנפשיים לארכיטקטורה סגנונית מסנוורת. בתקופה שבה רומנים רבים כל כך מאיירים בצייתנות דוגמות אידיאולוגיות אופנתיות, ורוחצים בזיוום של המאמרים האקדמיים שעוד ייכתבו עליהם, כדאי לשוב אל לאבקרפט של וולבק: מדגרת חיידקים הניבטת בספקנות מבית המסחר של האנושי, ומצמחת מתוכה בחשאי את המפלצת של היופי. עודד וולקשטיין
בולדר // אווה בלתזר } תרגום: יוסי טל } לוקוס
אומרים שזו ספרות קווירית, אומרים שזו ספרות אל-הורות, אבל יותר מהכול "בולדר" הוא פשוט ספרות טובה, עזה, חותכת בבשר הקריאה. המספרת עובדת כטבחית על ספינת סוחר. כיאה למלח, היא קשוחה, חרמנית ומכורה לחירות: "נמאס לי להמציא קורות חיים, נמאס לי מהצורך לפעול ולדבר כאילו החיים הם סיפור, כאילו חוט תיל נעוץ בי ומחזיק אותי בתנוחה ישרה ויציבה". היא מתאהבת ונסחפת לאורח חיים בורגני ומהוגן: עבודה, ספורט, שגרה, נדל"ן, סקס קר, בגידות, תינוק - והרי "ילד הוא כמו חתימה על חוזה ביטוח שהפוליסה שלו מבטיחה סבל". השפה עתירת הדימויים של בלתזר משלבת קשיחות ורכות, בוטות ופואטיקה באריג חד-פעמי. שרון קנטור
אדם טוב קשה למצוא // פלאנרי או'קונור } תרגום: רנה ליטוין } מודן
הסיפורים של פלאנרי או'קונור מזמזמים. זו המיה עמוקה, רוחשת כמו הדבר שאנחנו יודעים שנמצא מתחת לפני השטח אבל מעדיפים להתעלם ממנו, כי הוא מבעית כל כך, וכי איננו יודעים מהו. עשרת הסיפורים שבקובץ, מופת של גותיקה דרומית, יצאו במקור ב-1953. הם תורגמו לעברית על ידי רנה ליטוין ב-1984 ויצאו השנה מחדש, תודה לאל. הדרום האמריקאי מאיים, גזעני ומפגר, ואו'קונור מתארת אותו בהומור של אלמנה שחורה: "הייתה זו אישה קטנת קומה, מעוצבת כמעט כמו כד אפר לקבורה". האירוע המכונן שמגיע בכל אחד מהסיפורים הוא מפתיע וצפוי, מצמית ומהנה כמו גדם שמזדקר מחלון מכונית בעיצומה של סופת רעמים. שרון קנטור
מאדאם זונה // פיאם פיילי } תרגום: אורלי נוי } רסלינג
סיפור החיים של פיאם פיילי מגיע ממחוזות המופרך בואכה הזיה – משורר איראני, הומוסקסואל ואקטיביסט פוליטי, שברח מאיראן לישראל. על פניו, סיפור סינדרלה קלאסי, רק לארוז ולשלוח למובילי ההסברה הישראלית, ומשם לכל העולם. אלא שהעניינים מסתבכים, מיד לאחר פסטיבל ההגעה שלו ב-2016 הוא נותר לבדו בתל-אביב, ללא מסמכים או עזרה כלכלית ונפשית. משם הדרך לסמים ולהידרדרות מהירה. את כל זה הוא כותב בספר "מאדאם זונה" ומעניק לספרות הישראלית מבט נדיר, שחלקו חיצוני וחלקו פנימי ומה נגיד, ההשתקפות לא הכי יפה. רון דהן
תעלומות מלון נוף לחוף // אמיר חרש } איורים: הילה נועם } עם עובד
אמיר חרש ממשיך למצב את עצמו כמחיה ספרות האימה העברית לילדים, ז'אנר המשלב במיטבו ריגוש והנאה עם תובנות חברתיות ואנושיות. הוא לוקח את הסביבה האנומלית מעצם קיומה של מלון מפונים, מעין לימבו אינסופי של תלישות, אי-ודאות, כאבים וזיכרונות, ומערבב לתוכה ערפדים ושדים, פוביות וטקסים אפלים. מור פוגלמן-דבורקין
התמונה הקטנה — יומן לא-הירואי // דרור משעני } אחוזת בית
הספר הזה הוא יומן אישי שנכתב לאחר 7 באוקטובר, והוא מתאר את מה שקרה מאז בחייו של הסופר ובסביבתו. אבל הספר הזה לא מספר רק את מה שקרה, אלא את מה שאפשר לכתוב או לחשוב על מה שקרה. כלומר, הוא לא רק מתאר מציאות, אלא ממציא אותה, מדמיין, אפילו בורא אותה, ולכן באופן אבסורדי החלקים החשובים בו הם דווקא אלו שנמצאים בתוך סוגריים: "(תכתוב את כל האמת)", אומר הסופר לעצמו, "(תכתוב שאתה זוכר את הימים האלה כימים מאושרים)", "(תכתוב גם על איך שזה נגמר)". שם, בתוך הסוגריים, מתרחשות המחשבות של הסופר, מסופרים הזיכרונות שלו והסיפורים הבדיוניים שהוא ממציא. שם נמצא כל מה שמחליף לאט-לאט את הסיפור שמתרחש במציאות. הספר הזה נמצא אצלי בראש רשימת הספרים הטובים של השנה, כי אני מאמינה שכך צריך לכתוב: להמציא את המציאות מחדש, לא להסתפק בזו שכבר קיימת. נורית גרץ
בשבחי הספק: איך להחזיק בדעות מוצקות מבלי להפוך לקנאי // פיטר ל. ברגר ואנטון ק. זיידרפלד } תרגום: יניב פרקש } הוצאת לוין
המודרניות הביאה לחברה האנושית את אחת הברכות הגדולות ביותר: חופש בחירה חסר תקדים. אבל גם את מרותן של אמיתות מוחלטות הביאה המודרניות, כתוצאה מבלבול וחוסר ודאות שנובעים מתרבות השפע. בחיבור המבריק הזה, שיתוף פעולה בין הסוציולוג האמריקאי פיטר ברגר והפילוסוף ההולנדי אנטון זיידרפלד, בולטות שתי נקודות הקיצון שמתארות יותר מכל את הניגודים השולטים בתרבות המערב של ימינו - מצד אחד הרלטיביזם הרדיקלי, שטוען כי אין אמת מוחלטת, הכל יחסי ועל כן הכל הולך; ומצד שני הפונדמנטליזם הקנאי, שמבקש להכפיף את האדם למרותו המוחלטת. הומניזם, פמיניזם, ליברליזם, וגם פוליטיקת הזהויות - כולם מקבלים הקשר, באופן חכם ומעמיק, בספר "בשבחי הספק". אלעד זרט
עלילות חזֵר וגנֵב // יעקב צ' מאיר } אייר: מנחם הלברשטט } ידיעות ספרים
במהלך מחוכם ואמיץ בוחר יעקב צ' מאיר באסתטיקה סיפורית שמזכירה מעשייה חסידית, ואז הופך אותה על ראשה ומשתמש בה לא כדי להלל את גיבוריו או לחנך את קוראיו, אלא כדי לבקר את כולם גם יחד. בכתיבה מושחזת, רווית הומור ואהבת אדם, הוא חושף את העליבות והחמדנות, הצביעות והשקרים שמסתתרים לא פעם תחת פסאדה של רעיונות וערכים נעלים. מור פוגלמן-דבורקין
מיתוס המדינה // ארנסט קסירר } תרגום: יחיאל אטיה } כרמל
ספרו האחרון של הפילוסוף היהודי-גרמני, ארנסט קסירר (1874-1945), מתמודד עם הסוגיה החשובה ביותר של קיומנו התרבותי: שאלת המיתוס הפוליטי. רבות עסקו במיתוס - במקומו התרבותי, בהשפעתו על התהוותן של חברות. אבל לקסירר, שגלה מארצו מאימת הנאצים והשתקע בארה"ב בשנותיו האחרונות, זוהי הזדמנות להבין את המתח שבין התבונה למיתוס. במילים אחרות, קסירר מבקש לשרטט היסטוריה אינטלקטואלית של הפשיזם: אילו רעיונות היו צריכים להבשיל כדי שאומות כגרמניה או איטליה יבחרו בכוח ההרס ויביאו על עצמן את חורבנן. זהו ספר מבריק ברעיונותיו. קולח בכתיבתו. סוחף ומעשיר בידע שבו. אך יותר מכל: מפחיד בנורות האזהרה, שמציב בפנינו אחד האינטלקטואלים הגדולים של המאה ה-20. נותר רק לתהות על התזמון המצמרר של הופעת התרגום לעברית בדיוק בימים אלה. אלעד זרט
טיול בכוורת // מור קדישזון } מאגנס
"טיול בכוורת" הוא מעין דוקטורט על דבורים באוניברסיטה שטרם הוקמה. הכוורת מוצגת בספר כ"קוסמוס בזעיר אנפין", כי יש בה ביטוי של "האחד הגדול", ושל "התודעה, או התבונה" היקומית, לצד "התופעות החברתיות". קדישזון מציעה להביט בכוורת כדי "לחלום את מקומנו בעולם", להציץ לסוד העולם דרך טיפת דבש. דרור בורשטיין
לונג-איילנד // קולם טויבין } מאנגלית: עדינה קפלן } שוקן
יותר מכל סופר אחר, מזכיר לי הסופר האירי קולם טויבין את שטפן צוויג - לא רק מפני שהוא כותב רומנים ביוגרפיים כמו אלה שכתב הסופר היהודי-אוסטרי ("האמן" על הנרי ג'יימס, "הקוסם" על תומס מאן), אלא גם מפני שברומנים הבדיוניים שלו הוא מספר סיפורים של נשים, לרוב מהגרות, ומצליח להפוך דרמות "קטנות" מחייהן לספרות גדולה שנקראת בנשימה עצורה, כמו שעשה צוויג ב"נערה מהדואר", למשל. ב"לונג-איילנד", הרומן האחרון של טויבין, הוא חוזר אל הדמויות של הרומן המוקדם שלו "ברוקלין" 20 שנה אחרי, וכותב בעזרתן סיפור יפהפה על הגירה ומה שהיא משאירה מאחור, על אהבה מאוחרת ועל בחירות חיים שאי-אפשר לשנות ואלה שאולי עוד אפשר. דרור משעני
במחילה מכבודה של אשת המערות // אופיר טושה גפלה } כתר
הנובלה החדשה של אופיר טושה גפלה נוגעת באומץ בהרבה חרדות וכאבים: בפחד מהזדקנות ואיבוד ההזדמנות האחרונה שלך לאושר, או במרחק הבלתי נסבל שנוצר לפעמים בינך לבין האנשים הקרובים לך ביותר. אבל הסיפור של גיבורו, אוריאל, שהולך ונפרד לאורך הנובלה ממשפחתו ומחייו הקודמים ובוחר בחיים שוליים, נעשה גם לסיפור בעל תוקף פוליטי: הוא מתבונן בפערים המעמדיים הבלתי נסבלים ובהתנכרות לסבלם של אחרים שהיא חלק יומיומי מחיינו. כמו פעמים רבות ביצירתו של טושה גפלה, זהו ספר ריאליסטי לגמרי, שבנגיעות עדינות וחכמות גם מזהיר אותנו מפני העתיד. דרור משעני
10 צפייה בגלריה
עטיפת הספר "במחילה מכבודה של אשת המערות", מאת אופיר טושה גפלה
(באדיבות כתר הוצאה לאור)
מוצא הדרכים // דנה אמיר } הקיבוץ המאוחד
גם לו לא היה נולד בעת הזו, היה "מוצא הדרכים", ספרה השישי של דנה אמיר, נקרא כקינה. נקודת המוצא של הספר היא אובדן ההורים, אלא שבסבך האהבה וההזדהות של הנפש לא ניתן לקבוע בספר מי הוליד את מי – האם הבת את הוריה, או ההורים את הבת? זו כל השיבה המתוארת בספר, לא רק של הילדים השבים אל הבית ואלה שלא ישובו, אלא הניסיון לחתור אל המוצא, אל מקור הזרם, כדי לחבוק את שורשיו. בזמן שבו האדמה והשורשים בוערים נקראים שיריה של דנה אמיר כהזמנה לבכי, כזה שיוצאים מטוהרים ממנו. בכל סרלואי
שיתין // סיון הר שפי } שתיים
יומן המלחמה של סיון הר שפי החל שנה לפני שפרצה, באוקטובר 2022. מי שהוא בעל נפש יודע כי אסון לעולם לא מתחיל ברגע שהוא פורץ, אלא מתחולל הרבה קודם - רק מעטים ידעו לקרוא את הרוח. במעטים האלו סיון הר שפי, ששנה לפני האסון כתבה שירים על אימה וחשיכה, ולאחריו נתקפה באלם והחלה ליצור קולאז'ים ועבודות חזותיות, שיש בהם ביטוי ממשי ומטאפורי כאחד לכאב שאין להניחו במילים. יחד עם שברי חלומות וחזיונות, נקרא "שיתין", היורד אל תהומות הצער והאפשרות הרוחנית של הזמן הזה, כמסע אל האסון ומעבר לו, כרגעים של התגלות. בכל סרלואי
מאורת הארנב // טס גאנטי } תרגום: קטיה בנוביץ' } כנרת זמורה דביר
ספר השנה שלי לא ליניארי. אין לו עלילה במובן המקובל של המילה. והיריעה שלו כל כך רחבה שהיא פועלת על הקורא כמו סם, ומרחיבה גם את תודעתו שלו. מיניות ואהבה, כסף ועוני, אשמה וחטא, רצון עז לחיות ורצון עז למות - הכול קורה בשבוע אחד, בבית דירות עלוב ועצוב במערב התיכון. "מאורת הארנב" מתפוצץ מיצירתיות - אף משפט בו לא צפוי. אף דמות לא מוכרת מספרים אחרים. וכל כמה עמודים אנחנו זוכים לנקודת מבט חדשה. אבל לא מדובר במופע זיקוקים לשם הזיקוקים בלבד. החמלה והחריפות שבהן טס גאנטי כותבת, הופכות את 'מאורת הארנב' לספר הכי חזק על בדידות שקראתי בשנים האחרונות, וגם לספר הכי ביקורתי על אמריקה והחלום האמריקאי שקראתי בשנים האחרונות. "מאורת הארנב" הפך את טס גאנטי לאחת הזוכות הצעירות בהיסטוריה בפרס הספר הלאומי בארה"ב. הצעירות הזו ניכרת בספר. בקטע טוב. הכל פה רענן, מפתיע, קופצני, חסר בושה. אולי זו גם נבואה על איך תיראה הספרות שלנו בעתיד. אשכול נבו
המוקיון // היינריך בל } תרגום: חנן אלשטיין } אחוזת בית
הרומן התזזיתי המצוין הזה מ-1963 הוא מונולוג של האנס שניר, מוקיון בן 27 החי במערב גרמניה. מוקיון, בהקשר התרבותי המדובר, הוא אמן קומי, המשתמש בכלים שונים (פנטומימה, למשל) במערכונים שחלקם בעלי מגמה סאטירית רצינית. בל משתמש בדמות המוקיון הזו כמייצגת את דמות האמן בכלל. במונולוג הזה, המתורגם מצוין בתרגום חדש של חנן אלשטיין, מספר שניר על אהובתו בשנים האחרונות, מארי, שהתקרבה לחוג קתולי יוקרתי ובעידודו עזבה אותו לטובת חבר אחר בקבוצה. דרך סיפור זה מתקיף בל את הקתוליות בפרט, הקונפורמיזם הגרמני בכלל, וגם נוגע בביקורתיות בעבר הנאצי. השטף הסיפורי והתיאורי של בל (שזכה בנובל ב-1972) סוחף, טבעי, עשיר, נרגש ואמין באופן ראוי לציון. אריק גלסנר
המורה // אלון ארד } קתרזיס
כל מה שהוא רוצה, המורה, זה להגיע הביתה בשלום. בלי צל"ש, רק עם מתנה שקנה לאשתו ליום הנישואים, שנתחבה עמוק לתוך התיק שלו. אבל הוא לכוד בבית הספר שבו הוא מלמד. כל יציאה למסדרון היא סכנת נפשות, כי ייתקל מיד "בהם", התלמידים הבלתי נסבלים; המורה הנואשת שרוכנת על מכונת צילום שהתקלקה וצריכה עזרה; או המנהל, שיש לו רצונות ותוכניות משלו לעתיד טוב יותר. ספרו של אלון ארד הוא סאטירה חברתית מבריקה על הגילדה הוותיקה הזאת, שמדי פעם צפה ועולה לכותרות - המורים. שירי לב-ארי
התמנון השבע // שני פוקר } הבה לאור
ספר שיריה השני של שני פוקר הוא ספר בעל קול ברור, חכם וממזרי. הוא גדוש הבלחות תודעה מפתיעות, הנראות כמתפרצות מאזורי טאבו ("נשמה האם את רוצה שיצא ילד מהכוס שלך או לא"). אבל הקורא.ת לא צריך להרגיש מאוים. הוא בידיים בטוחות. כל זיקוקי הדמיון והרגש של פוקר, בדיוק כמו תובנותיה הדקות, מעוגנים בסיפורי מסע ותיאורי מצב קונקרטיים, מזוהים ויציבים. אצל שני פוקר - וזה נכון באשר לעשייתה בכל תחומי הספרות - העפיפון המרהיב שלה עף גבוה בשמיים כי היא אוחזת בחוט שלו, בביטחון, נוהגת ומלהטטת בו בווירטואוזיות. יגאל שוורץ
יוגה // עמנואל קארר } תרגום: ניר רצ'קובסקי } בבל
קורא מיומן שאוזנו רגישה חש בזה מיד: לקארר יש צליל משלו. זה לא רק הקול והתחביר הלקוני או המוזיקה המרוסנת שחומקת מכל גודש; זה הקול והצבע והתחביר גם יחד, וזה שהוא כה מדויק בפרטים שיוצרים מין יופי יבש, מרוסן. ולא שאין בה חולשות, ב"יוגה" של קארר; אבל הסקרנות הדוחקת שבשורש יצירתו מטילה אותו אל מרחב זר שאינו מקומו, ודרכה נחשפים לפני הקוראים פניו וליבו הפגום, ובזכותה נסלחות לו כל חולשותיו. יש כאב בגיבור הזה, ויש גם רגעים רבים של תבוסה ואובדן משמעות, שאת רושמם קשה להקהות אף במעטה החזות הגברית. וגם אם פה ושם ניכרים בה שיירי אדולוסצנטיות וזרזיפי רומנטיקה, קשה שלא לחוש בכנות מכאובו כשקוראים את השורות. אילת שמיר
האם אינך רוצה בי // אסף גברון } ספרי עליית הגג
זה טקסט מרשים שמציג, במודע ובלא-מודע, עולם ותפיסת עולם מלאים. מוצגת כאן לאורך עמודים רבים פרוזה ישראלית שרירית, מיומנת (מבלי להתהדר במיומנותה), גמישה, נעדרת שומנים, בשלה. ובחלק האחרון, פרוזה בעלת כוח רגשי עז. הרומן מתחקה (בגוף שלישי) אחר ארבעה חברים ממושב סמוך לירושלים, מילדותם בתחילת שנות ה-80 עד התקרבם לגיל 50. כל פרק מוקדש לפרשייה אחרת מעברם וההתקדמות היא כרונולוגית. באחד הסיפורים, למשל, מקימים כמה מהחברים להקה פנקיסטית בשם "רק הרצל", המצליחה לרגע בכל הארץ (ואם הבנתי נכון, הסיפור כאן מבוסס בחופשיות על "נושאי המגבעת"). המושג שעליו מושתת הרומן הוא מושג ה"חבר'ה" הישראלי, והוא מציג, לטוב ולרע, את הדור הליברלי, זה שנולד לתוך הליברליזם הישראלי במובן הכלכלי והחברתי (קרי: יוזמה פרטית ושחרור מאידיאולוגיות קיבוציות), דור שגם מתחבט בקשר לשייכותו לארץ. אריק גלסנר
כתבי הברית החדשה כספרות יהודית // סרג' רוזר } יד בן-צבי
כל ספרי הברית החדשה נכתבו ביוונית, אך מבחינת האידיאות הן משקפות הוויה מקומית, שכן דווקא בספרות הארץ-ישראלית לגווניה (אפוקליפטית, כיתתית, מדרשית) מתגלה בתקופה זו עניין עמוק במשיחיות. שפע גדול של מסורות יהודיות ועבריות נמצאות בספרי הברית החדשה, ולחשיפתן מוקדש הספר החדש של סרג' רוז'ר, מרצה למדעי הדתות באוניברסיטה העברית. המחבר מתבסס על עבודתו החלוצית של דוד פלוסר, אך בניגוד לו אינו עסוק בשחזור ישו ההסטורי, אלא בתפיסות העולות מהחיבורים השונים של הברית החדשה. כך מתגלה מגוון דעות מן המאה הראשונה לספירה, שהספר משחזר את זיקתן לפסיפס היהדויות בנות הזמן. שמא יהא כאן ראשית תיקון לבורות הגמורה של תלמידי ישראל בברית החדשה? ישי רוזן-צבי
אחור וקדם: המשכיות וצמיחה של מסורות בין ספרות בית שני לספרות חז"ל // מנחם קיסטר } מאגנס
זהו חלון לספרות בית שני. עושר גדול שנמצא מחוץ להישג ידם של רוב חובבי היהדות, וגם של שלומי אמוני ישראל (שאולי יציצו עתה וייפגעו?). הקורפוס המכונה "ספרים חיצוניים" או "ספרות בית שני" אינו, למען האמת, קורפוס כלל, אלא מגוון רחב של ספרויות שנוצרו בין המאה השלישית לפני הספירה למאה הראשונה לספירה. חלק מהספרים נכתבו במקורם בעברית או בארמית, על ידי יהודים ביהודה או במזרח, וחלקם האחר נכתב ביוונית ומשקף את עולמה של היהדות ההלניסטית. אלה גם אלה לא נשתמרו במסורת היהודית. עולם שלם על כן נפתח כאן בפני הקוראים: מקרא משוכתב, תרגומים, נוסחי מקרא, פרשנות יהודית הלניסטית, מגילות קומראן, פיוט. שפתיים יישקו. ישי רוזן-צבי
Believe, Why Everyone Should Be Religious // Ross Douthat
רוס דאותט הוא פובליציסט מבריק שיושב על אחד מתקני ה"שמרנים" במדור הדעות של "הניו יורק טיימס", והוא גם אדם שגדל במשפחה נוצרית אוונגליסטית שהפכה לקתולית. ספרו החדש מעלה שלל טיעונים האמורים לשכנע רציונלית להאמין במה שמעבר לתבונה. לא תמצאו כאן שעון באמצע היער אלא דיון נדיב ומחויך על העולם המפליא שהתודעה האנושית חוקרת. הספר הפך עם צאתו לרב-מכר מיידי ומדובר בארה"ב הנמצאת בין עידנים. תומר פרסיקו
שבט, אחים // חן ארצי סרור ועמיחי דנינו } ידיעות ספרים
ספרם של חן ארצי סרור ועמיחי דנינו מציע ניתוח בהיר לכמה מן הבעיות הקשות שאנו חווים בישראל בשנים האחרונות. הוא מעניק לקורא תמונה חשובה, עשירה בנתונים, של הפיצול הישראלי לשבטים, והצעות ראשוניות לשפה ישראלית חדשה, לתחילת ההיחלצות מהמשבר שבו אנו מצויים. אנחנו זקוקים לחיבורים כאלה, ולא פחות מכך לאנשים הטובים שמחברים אותם, לאלה שקוראים אותם ולאלה שפועלים יחד כדי להגשים אותם. תומר פרסיקו
10 צפייה בגלריה
עטיפת הספר "שבט אחים", מאת חן ארצי סרור ועמיחי דנינו
(באדיבות ידיעות ספרים הוצאה לאור)
אישה בקוטב // כריסטיאנה ריטר } תרגום: טלי קונס } אסיה
כריסטיאנה ריטר, ציירת ועקרת בית אוסטרית, שהצטרפה לבעלה ולצייד נודד בנופי הקרח של הקוטב הצפוני, כותבת במשך שנה יומן ובו מתארת את שגרת החיים בבקתה קטנה, עם שני גברים, את קשיי ההישרדות הפיזיים וגם הנפשיים, את היום שהופך ללילה ארוך ומייאש, ואת האחיזה שיש למקום בליבה, בנפשה, אחיזה שמשנה אותה באופן בלתי הפיך. זהו מסמך נדיר לא רק לעולם שהולך ונעלם, אלא גם לרוח האדם הנצחית, שפועמת גם בנקודה הצפונית ביותר בתבל. רון דהן
המסילה // אסף שור } הקיבוץ המאוחד
בספרו השמיני אסף שור ממשיך לחקור את מה שנגלה בשולי הכתם שמכסה על שדה הראייה של כולנו. העיוורון - אולי זמני, ואולי לא - שבו לוקה אחד מגיבורי "המסילה", כופה עליו לראות רק את מה שנמצא, מטושטש, בקצוות של התמונה. רק שם, באזורי הסְּפָר של הנפש והתודעה, הגיבורים של שור - שאפשרות של התפרקות ואסון מרחפת כל העת מעל ראשיהם - יוכלו, אולי, למצוא את הדרך זה אל זה בחזרה. מעין איתן
שיעורים בפיתוח קול // דורית רביניאן } עם עובד
בספרה הרביעי והסוחף רביניאן כתבה סיפור ייחודי על אהבה, משפחה וסוד. בשונה מספריה הקודמים, היא פונה אל המרכיבים הבסיסיים: השפה, שפת האם ושפת האב וגם אל השפה הפנימית, שפת הבית. היא טווה מיתולוגיה של בית: אב, אם, ילדה, מיתולוגיה פרטית שהיא שלה, אבל גם אוניברסלית. ושם "בתוך הבטן של הרומן", ברגעים שבהם רביניאן כותבת את הביוגרפי, הפרטי, מתגלה ביתר שאת הסופרת האדירה שהיא. תהילה חכימי
אותו הנהר, אותו נער // שמעון אדף } קתרזיס
לעושרו ולמכלול היצירה של אדף אין אח ורע בספרות העברית העכשווית. "אותו נהר, אותו נער", שנקרא לרגעים בדהרה ולרגעים ככתב חידה, יכול לשמש כדלת כניסה נהדרת אל הקורפוס של אחד מהסופרים המקוריים והחשובים שפועלים היום. זהו סיפור פירוק והרכבה מחדש של העבר, אך גם סיפורה של השפה ומה היא מחוללת כאן במקום הזה. תהילה חכימי
צדף של אור בלילה // פדריקו גרסיה לורקה } תרגום: טל ניצן } קשב לשירה
המשורר והמחזאי הספרדי החשוב ביותר מהמאה שעברה (1898-1936) כתב רק במשך 19 שנים לפני שהוצא להורג בידי כיתת יורים של פשיסטים הומופובים בני עמו. הכרך המפואר והמקיף הזה מאפשר לנו להכיר אותו מקרוב, בעברית מוקפדת ומוזיקלית, להבין את הקשר שלו עם צורות שירה עממיות, להתבונן יחד איתו על היפה והמחריד שבעולם. לורקה רצה שהשירה שלו תצא מהספרים ותגלם אנושיות בשר ודם: תבכה, תאהב, תתפעל ותתייאש. הוא הצביע על כוח חמקמק של חיים ויצירה בשם "דוּאֶנדֶה", שקשור לתבונה ולאומץ. לורקה הוא המשורר שאמר את האמת. נוית בראל
אונס לוקרציה // ויליאם שייקספיר } תרגום יותם בנשלום } כרמל
זה מה שקורה כשהגדול מכולם מחבר סיפור מחורז, שמתבסס על עלילה רומית היסטורית, ומבטיח מראש שיכתוב סיפור חשוב ורציני. אנחנו מקבלים יצירה אלמותית, בעלת חשיבות לכל קוראת עכשווית. לוקרציה היא אישה חכמה ונשואה, שמי שאונס אותה תוך איומים הוא קצין קרבי, רעו של בעלה משדה הקרב. הדברים שהיא חושבת לאחר האונס מעניינים יותר מאלף מאמרי פילוסופיה של המוסר, והם לב הפואמה. לוקרציה היא קורבן אונס שכמותו לא קראנו. האונס לא מגדיר אותה. היא זו שמגדירה את החברה סביבה באמצעותו. כל הכבוד ליותם בנשלום, שתירגם נהדר לעברית לראשונה את הטקסט הערכי והמסעיר הזה. נוית בראל
דבר, זיכרון // ולדימיר נבוקוב } תרגום: לאה דובב } פועלים, הקיבוץ המאוחד
"היצורים הראשונים על פני האדמה שנתנו דעתם על הזמן היו גם היצורים הראשונים שחייכו", כותב נבוקוב בפתיחת "דבר, זיכרון". בממואר זה, היפה ביותר שנכתב ושעתיד להיכתב, נבוקוב מספר על ילדותו ונערותו, כופר בעריצותה של ההיסטוריה שטילטלה אותו ממולדתו לחיי נדודים ומאמץ את הגורל ככלי האמנותי המרכזי. הוא הופך את ספירלת המאורעות החוזרים על עצמם ממבוך לשעשוע, ויותר מזה, כמעט מקור של עונג. מוטי פוגל
פוגרום // סטיבן ג' זיפרשטיין } תרגום: אינגה מיכאלי } עם עובד
המותחן הכי מסעיר של 2025 הוא בכלל ספר היסטוריה. "פוגרום" של סטיב זיפרשטיין משרטט את הנסיבות שהובילו לטבח ביהודי קישינב, אחד מרגעי המפתח בהולדת התנועה הציונית. זיפרשטיין לא מסתפק בחקירת הפוגרום עצמו, הוא בוחן גם את הנרטיב שמתהווה סביב הפוגרום - מה מודגש, מה מושמט, ואת מי בדיוק הסיפור הזה משרת. איילת גונדר-גושן
תמורה נאותה // מאיה ערד } חרגול
הסופרת הישראלית האהובה עליי גרה במרחק 15 שעות טיסה מישראל. אולי המרחק הוא מה שמאפשר את הפרספקטיבה הייחודית כל כך לכתיבה של מאיה ערד - יש לה אינטימיות עמוקה עם הדמויות שלה, בצד אירוניה שלפעמים פוצעת, אבל תמיד הכרחית. הספר הזה הוא חגיגה של כל מה שלשפה העברית יש להציע. איילת גונדר-גושן
מה שאיחרנו להציל // אבישי חורי } לוקוס
חורי כותב שירים חזקים ומשוכללים להפליא שמעניקים ביטוי מעמיק להכרעות דרמטיות של סירוב וניתוק, כמו בשיר "פאנטום", שמספר כיצד המשורר מתנער מאלוהים והאמונה בו, הופך אותם לגדם, לאיבר כרות, ועם זאת לא מפסיק להתגעגע למה שנכרת. חורי לא סולח לאלוהיו ולמשפחתו על כך שהכחישו את ההומוסקסואליות שלו והפכו אותה ממקור של אהבה למקור של כאב, בדידות ושלילה עצמית, אבל הכעס לא מבטל את תחושת האובדן, היתמות, הגעגוע, והכמיהה לאהבה. אלי הירש
שמע, רפאל // אודיה רוזנק } מוסד ביאליק
לא קל לפענח את יופיים המסתורי של שירי רוזנק. יש בהם משהו כואב להחריד, פוצע כשבר זכוכית, אבל גם רך ועגול ועמוק. אפשר לחשוב שסוד כוחם הוא במתח שבין תום לניסיון אבל זה רושם חלקי. יש בהחלט משהו תם בשירים, אבל לא תם במובן "נאיבי" אלא במובן "שלם". ובעידן שבו משוררים רבים כל כך מתאמצים להוכיח שהם חכמים, יש בחוכמה הבלתי-מתאמצת של רוזנק נחמה גדולה. האיזון בין קריעה לאיחוי בשיריה הוא מושלם. אלי הירש
כיבוש מבית // מיכאל ספרד } קרן ברל קצנלסון
מה תהיה דמותה של חברה שהרגה, במשך שנה ושמונה חודשים, עשרות אלפי בני אדם, רובם ילדים, נשים וקשישים? האם תהיה לה תקומה מוסרית? ספרו של מיכאל ספרד החל להיכתב בימי המחאה נגד ההפיכה המשטרית, וההלם מטבח 7 באוקטובר אף אישש את מה שידע מזמן: הכל קשור להכל. הכיבוש, האפרטהייד, הדיכוי של אזרחי ישראל הפלסטינים, ובקצרה, שישה עשורים לפחות של חתירת ישראל לביסוס עליונות יהודית מהירדן עד לים - מובילים כולם להקצנה אנטי-דמוקרטית גם כלפי הישראלים היהודים שבתחומי הקו הירוק. הספר משלב פרטי מקרים מעבודתו רבת-השנים של ספרד ב"יש דין" עם ראייה רחבה של הסכסוך. קריאת חובה. תמר משמר
רשימת הבוחרים והממליצים בסדר אקראי: נורית גרץ, אשכול נבו, שרון קנטור, ישי רוזן-צבי, דרור בורשטיין, אריק גלסנר, עודד וולקשטיין, אלי הירש, מוטי פוגל, אילת שמיר, יגאל שוורץ, דרור משעני, בכל סרלואי, אריק גלסנר, מור פוגלמן-דבורקין, שירי לב-ארי, נוית בראל, מעין איתן, תהילה חכימי, איילת גונדר-גושן, רון דהן, תומר פרסיקו, תמר משמר, אלעד זרט
פורסם לראשונה: 00:00, 06.06.25
