סטורי תמים עם בנה הפעוט הוביל את גאיה שליטא כץ לדרמה מהסוג המבהיל. "יצאנו מאיזו מסעדה, וברק רץ וחיבק דגל", היא משחזרת, "זה הצחיק אותי. צילמתי את זה וכתבתי, 'אני מקווה שלא מלמדים אותו את זה בגן'. ואז העלו את זה לעמוד של 'ישראל בידור'. שמו את זה בפוסטים האדומים שלהם, עיצוב של 'עוכרת ישראל'. קיבלתי מבול מטורף של הודעות לאינבוקס שלי עם קללות איומות. איחלו לי למות, להישרף, ושמישהו אחר יגדל את הילד שלי. ואת יודעת, לא הבעתי אפילו עמדה. אין לי משהו נגד הדגל, היה תלוי לי דגל על הגדר באותה תקופה, פשוט הצחיק אותי המעשה עצמו שילד בן שנתיים הולך ומחבק דגל, זה הרגיש לי מצחיק ומגוחך. הדגל הוא סמל, לא הדבר עצמו. אני בטוחה שכל מי שעוקב אחריי הבין את הבדיחה וזה עבר לידו, פשוט עוקבת מ'ישראל בידור' החליטה להתלבש עליי על הדבר הזה, קלטה פה איך אפשר ברגע להוציא את זה מהקשר".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למשתמשים רשומים:
איך הגבת לכל הדבר הזה?
"אני בן אדם מאוד חזק נפשית, אבל כשזה נוגע לילדים שלך פתאום, שמאחלים להם שלא תהיה להם אמא, זה קשה. אני מרגישה שמשהו השתנה בי מאז, גם בצורה שבה אני חושפת את הילדים, וגם ברמה של כמה כוחות יש לי עכשיו להביע את העמדות שלי. כשזאת עמדה אמיתית ואני עומדת מאחוריה, אין לי בעיה. אבל אני לא אציף דברים כאלה לשם הדיון כי פשוט אני מרגישה שאין לי כוחות נפש לדיון הציבורי שהופך להיות סביב הדבר הזה".
לא מעט אמנים מרגישים שהם צריכים לחשוב פעמיים לפני הבעת דעה. מפעילים צנזורה עצמית.
"ברור שיש צנזורה עצמית ואני מתביישת בה מאוד, אני לא רוצה להיות במקום הזה. אני רוצה לעשות יותר, אני רוצה להביע יותר, ואני כל הזמן צריכה לשקול את המאזניים של 'האם יש לי כוח לקבל את ההדף עכשיו בחזרה'. הרבה פעמים אין לי כוחות, כי גם אני בעצמי בחרדות ואני גם מגדלת פה ילדים והכל פה קשה, אז אני לא תמיד עומדת איתנה מול הדבר הזה. ומצד שני, יש לי פלטפורמה, אני רוצה להגיד, אז כן, זה לופ קשה".
איך את מיישבת את זה מול עצמך?
"אני מנסה להזכיר לעצמי שאני אדם פרטי ושהשפיות שלי היא מעל הכל, כי בסוף יש ילדים קטנים שצריכים לחוות אותי כשאני בסדר. אני לא יכולה לתת לעצמי להיות מטולטלת ברמות שבהן הדברים האלה מטלטלים אותי, והם מטלטלים אותי. מחשבה על האימהות ששולחות את הבנים שלהם לקרב, ועל כמות המשפחות שהצטרפו למעגל השכול. הורדתי למשל את הפושים. אני רוצה להתיישב עם העיתון ולהיות מאורגנת רגשית לפני שאני קוראת את הזוועות האלה. פושים רק עשו לי חרדות, זה תוקף אותך, המוח שלך כל הזמן מרצד בתוך הדבר הזה. החיים שלי השתנו רגשית מהרגע שהורדתי אותם. אז גם זה, וגם להיות במקום שבו כשאני מביעה את דעתי אני עושה את זה בצורה שאני באמת עומדת מאחוריה. אין יותר את הבליל שהייתי מרשה לעצמי לדבר אותו לפני, הרשיתי לעצמי לזרוק דברים לאוויר הרבה יותר בקלות. אני מרגישה בנוח להיכנס לכל הצדדים האנושיים של הדבר, אם זו החוויה שלי, התפיסה שלי את הממשלה, היחס למשפחות החטופים, מה שאני חושבת לגבי המלחמה, זה שאני מזדהה עם האוכלוסייה בעזה, יש לי הזדהות אנושית ואני לא מרגישה שאני צריכה להתנצל על זה".
ובכן, תקופה נהדרת לגדל בה ילדים.
"כן, אני באמת תוהה אם הייתי עושה עוד ילדה אם לא כבר הייתי בהיריון עם זוהרה ב-7 באוקטובר. הייתי בהיריון מתקדם בליל התקיפה האיראנית הראשון, באפריל, התקשרתי לשכנה שלי ואמרתי לה, 'תסתכלי ביוטיוב קצת על איך מיילדים, רק תראי רגע, כי יכול להיות שתצטרכי ליילד אותי במקלט'".
את פריצת הדרך שלה עשתה שליטא כץ בסדרת הנוער ״החממה״, שם גילמה את אלה-לי רשף, תפקיד שסחף אחריו דור שלם של צופים. בהמשך, ולצד העבודה בתיאטרון, השתתפה בסדרות ביניהן "מטומטמת", "פצועים בראש", ו"אבא משתדל", כתבה לתוכניות "צפוף" ו"פולמון" והנחתה את תוכנית הראיונות לנוער ״סנאפטוק״. זה אומר שבגיל 36 כבר אומרים לה ברחוב ״גדלתי עליך״. ״כל הזמן״ היא פוסקת, ״כי ילדים ממשיכים לראות את זה, גם גדולים. זה חמוד ומרגש״.
לפני ארבע שנים המירה כוכבת הטלוויזיה והתיאטרון את חיי הרווקות התל-אביביים בבורגנות בעמק חפר. שני פעוטות (ברק בן שלוש וזוהרה בת שנה), שני כלבים וקריירה כמשפיענית רשת. זה קרה כי החיים קורים. "באמצע ההיריון הראשון עזבתי את התיאטרון. שיחקתי בהצגה 'מקווה' נערה בתולה, אז יצא בול", היא מספרת, "לא חשבתי שלא אחזור לשחק. אבל לעשות ילד, לחזור לקריירה, לעצור עוד פעם, לא יכולתי לדמיין את זה. אני כבר בתוך החיתולים, בתוך ההנקה, ידעתי שכשאתחיל להרגיש את עצמי יהיה לי קשה לחזור לתוך החוויה הזו, שהיא הכי אינטנסיבית בעולם. ברק ינק עד לא מזמן, הינקתי אותו עד גיל שנתיים וחצי, הינקתי אותו כל ההיריון עם זוהרה. זה היה סיוט".
5 צפייה בגלריה
"לא האמנתי שאני עושה לברק אחות ומורידה אותו מכס המלכות". גאיה שליטא כץ ובתה זוהרה
(צילום: רוני כספי)
למה לא הפסקת?
"כי הייתי בחוויית ׳אני לא מאמינה שאני עושה לו אחות, הוא הולך לרדת מכס המלכות שלו', איזו הזדהות-יתר".
מתגעגעת למשחק?
"אני לא מתגעגעת כרגע, אבל ברור לי שזה לא לנצח, שאני עוד אחזור לזה. הילדים שלי כל כך קטנים עכשיו שאני לא רואה את עצמי לא נמצאת בערבים כי אני בתיאטרון. אני לא מפחדת להיות ברגע הזה שלהם, לתת להם את מה שאני יכולה לתת כרגע, אני מרגישה טוב עם רגע לעצור. אני מרגישה שיש עוד כל כך הרבה גלגולים וכל כך הרבה דברים שאעשה. ויכול להיות שזה משהו שאף פעם לא התאים כל כך לתעשייה של הקולנוע והטלוויזיה, שאין לי את הסטרס הזה".
סטרס או דרייב?
"זה בא ביחד. בסוף כשחקנית אין לך שליטה על ההצגה או על הסדרה כולה. המקומות האלה הטריפו אותי. אני רוצה להיות למעלה, רוצה לעשות את הדברים שלי בתוך חוסר השליטה של הקיום שלנו".
כצעד ראשון לשליטה בחיים, שליטא כץ החלה לצמוח כמשפיענית הורות באינסטגרם. "יש הרבה תוכן שאפשר לייצר מחופשת לידה, והתפרנסתי מזה עכשיו שלוש שנים".
זה מפרנס יפה.
"ממש יפה".
אבל זו חרב פיפיות. לתיאטרון קשה להתחרות בכסף שיש באינסטגרם ובעובדה שאפשר להישאר בבית.
"זה התאים מאוד לשנים האחרונות. יצרתי קהילה קטנה של עוקבות וזה עבד לי ממש מדהים, אבל הרגשתי שמשהו חסר, שאני רוצה לפגוש את האנשים, לייצר משהו שהוא אמיתי ופיזי בעולם ולא רק מול מסך".
אז שליטא כץ יוצאת מהמסך. בימים אלה היא משיקה יחד עם שותפה את "הדובות" - סטודיו לתרבות ותוכן וחנות לאמנות ועיצוב בקיבוץ גבעת חיים איחוד. בינתיים הן התחילו בהרצה וב-20.6 תהיה הפתיחה הרשמית. "היה לי רצון לפתוח מקום מפגש של סדנאות מלאכה ומפגשי תוכן, לצד חלל נוסף עם חנות של אמנות. אני באה מבית של אמנות, ההורים שלי אמנים, אח שלי מעצב גרפי, למעשה אני הכבשה השחורה שהלכה להיות שחקנית. אז אספתי יצירות אמנות שאנחנו מוכרים".
זה יצמצם לך את השת"פים באינסטגרם?
"בטח. כן. אני מקווה שאני לא אצטרך שת"פים, שאת מה שאני מכניסה לחנות שלי אוכל לקדם כמו שאני רוצה, דרך הפלטפורמה הזו. אני באמת מרגישה שאני מגשימה חלום. אורטל, השותפה שלי, ואני הכרנו במעגל אמהות בחופשת לידה עם ברק והבן שלה תור, ואז גילינו שאנחנו שוב בהיריון יחד, אבל הפעם עונת הבנות עם זוהרה ומאיה, ושוב הלכנו לאותו מעגל ושם הכל התחיל. אורטל עזבה משרה בהייטק שהייתה בה שנים, ולי גם היה ברור שאני מחפשת משהו אחר. ובאופן כללי, נשים בחופשת לידה זה היצור עם הכי הרבה שאלות קיומיות על החיים ועתיד. וככה העסק קם, עם שתי בנות במנשא, וגם כשהן נכנסו לפעוטונים לא היה שבוע שלא היה לנו ילד איתנו, בכל זאת מגדלות ארבעה ילדים מתחת לגיל שלוש. אבל כל הזמן צחקנו שזה חלק מהערכים של המותג, ילד עם פריחה ותור לרופא אונליין בזמן שאנחנו שולחות הסכמים וסופרות מלאי".
היא בת 36, נולדה וגדלה בתל-אביב, בתם מנישואים שניים של הסופרת והמתרגמת רחל שליטא והאמן והמטפל שיקו כץ. "כל אחד מהם הגיע לזוגיות עם ילדים מנישואים קודמים. אבא עם שלושה גדולים, אמא עם תינוק שאבא שלו נפטר ואבא שלי ממש אימץ אותו. אני נולדתי כשהוא היה בן ארבע. אני זוכרת את אמא שלי כמי שמאוד נהנית מהאימהות, מאוד אוהבת את זה, ומצד שני גם כל הזמן בעשייה. שניהם. ראיתי את ההורים עוברים המון גלגולים בקריירה, שניהם יוצרים שלא מפסיקים לרגע, עד היום. אמרתי לאמא שלי ביום ההולדת ה-70 שלה שאם ככה זה להיות בת 70, אז אני אני לא פוחדת מהעתיד".
איזו ילדה היית?
"הייתי ילדה מאוד-מאוד מופנמת, מאוד בדברים שלי. זה שפתאום בגיל 14 רציתי ללכת למגמת תיאטרון היה מאוד מפתיע".
את בן זוגה ואבי ילדיה, התסריטאי שמוכר גם מ"ארץ נהדרת" דור מוסקל, הכירה לפני עשור בדרך המקובלת: מסיבת יום ההולדת של האקס המיתולוגי מהתיכון, הראפר מיכאל כהן. "אני לא יודעת להסביר את החיבור", היא מודה, "זה שאנחנו עשר שנים יחד עם שני ילדים במושב זו הזיה בשבילנו. כשנפגשנו הרצונות שלנו היו שונים, ובסוף החיבור העמוק שנוצר בינינו איכשהו צלח את כל הדברים האלה והתקדמנו. היו איזה שלוש פרידות בשנים הראשונות ובכל פעם חזרנו. הבנתי שיש פה איזה קליק. הוא באמת לא בן אדם רגיל. הוא מביא את היצירתיות לאבהות, פותר דברים בשנייה במקומות שאני נכנסת עם הראש בקיר. יש לברק דינוזאור קטן שהוא נורא אוהב, 'פאפי'. דור מצא את אותה בובה רק בגדול באיזו חנות, ואמר לו, 'אתה רוצה שאני אגדיל לך אותו בקסם?' ואז הוציא אותה. שלושה ימים שהילד מנסה שהוא יגדיל לו את כל הבובות, לא הספיק לו שפאפי גדל. ודור אומר לו, 'אבא צריך לאסוף כוחות לפני הקסם הבא'. והוא כותב לו כל הזמן שירים, יש לו פסקול של הילדות שלו, הוא כותב לו את השירים הכי מצחיקים בעולם. כשילדתי בבית החולים לניאדו, יצאתי מהמקלחת וחיכה לי שיר שהוא כתב על לניאדו. הוא כל הזמן עושה דאחקות".
אז את בשלה לעוד אחד.
"לא, רגע, שנייה. אני צריכה להרגיש אם באמת אני רוצה או שזה סתם בגלל שתקוע לי בראש שצריך שלושה ילדים. כי למרות שאני חילונית וגדלתי בתל-אביב עדיין תקוע לי בראש שצריך".
לתת פייט במאבק הדמוגרפי.
"זה משהו שאני ממש חוזרת עליו, שתדעי לך. אני אומרת כל הזמן שאנחנו צריכים לעשות יותר ילדים".
פורסם לראשונה: 00:00, 06.06.25
