טוביה צפיר עוד זוכר את החשש של הקולגה והחבר ישראל פוליאקוב, הלוא הוא פולי מהגששים, הלוא הוא סרג'יו קונסטנצה, אחרי צילומי “גבעת חלפון אינה עונה”. לסרג'יו פנית, לא טעית - אבל בכל מה שנוגע לסרט המיתולוגי, הוא דווקא טעה, ובגדול.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למשתמשים רשומים:
"התיידדתי מאוד עם פולי, שהיה שילוב של ליצן ושחקן ענק וחבר מקסים", נזכר צפיר. "הוא תמיד היה חששן, פסימיסט חסר תקנה. על כל דבר הוא היה אומר: 'זה יהיה רע מאוד', ובסוף זה היה פצצה. הפעם הוא ממש הגדיל ואמר: 'זה מרגיש שאנחנו הולכים לקטסטרופה' וטעה כמובן. זה הצליח כל כך גם בגלל הגששים הנהדרים, אבל מי האמין שזה יהפוך למיתוס, שגם אחרי 50 שנה אנשים יתרפקו עליו".
מי האמין? בטח לא המבקרים, שממש לא היללו. בטח לא צפו שהסרט יהיה שלאגר מטורף בקופות, ימכור 672 אלף כרטיסים (במדינה שמנתה 3.5 מיליון איש) ויהפוך לקאלט ולצפיית חובה בימי העצמאות שישראלים עדיין מצטטים בעל פה. אבל הבמאי אסי דיין, מספר צפיר, לקח ללב. "בגלל הביקורות הקטלניות, אסי נכנס למיטה עם השמיכה מעל הראש ולא רצה לצאת, היו לו ממש מחשבות אובדניות. מה לא כתבו עליו? 'אסי רצה לעשות סרט בורקס, רצה לעשות כסף. יצא לו גועל נפש. למה הוא עשה את זה לגששים? שיתבייש'".
מה סוד הקסם של הסרט, לדעתך?
"בסופו של דבר, בין כל הצחוקים, נשארה שם איזו סאטירה. זה סרט שנכתב אחרי מלחמת יום הכיפורים, ולכן הוא רלוונטי גם היום. אין אמנם בהצגה החדשה על פי הסרט שום אזכור ל-7 באוקטובר, אבל מדובר בתמונת ראי של כולנו, במיוחד של צה"ל".
ניצה שאול, יעלי לנצח, למדה משחק בלונדון כשהתסריט שנשלח אליה גרם לה לעצור הכל ולחזור לארץ. "אני זוכרת שקראתי אותו באוטובוס ופשוט שאגתי מצחוק. חשבתי שזה פשוט גאוני. לקחתי חופשה מהלימודים, ואחרי חודשיים מצאתי את עצמי בחולות ניצנים. היו 40 מעלות חום ורק חול וחול. אסי הגאון, מותק של בן אדם, היה צריך לקשור חולצה על הפה כדי שלא ישמעו את הצחוק שלו בחלק מהטייקים. לחזור אחרי זה לעננים האפורים של לונדון ולהומור האנגלי היבש היה ממש שוק".
גם צפיר זוכר שקרא ונקרע מצחוק. "צילמתי עם אסי לפני כן את הסרט 'יופי של צרות', והיה בינינו מפגש טוב של שחקן-במאי, לכן באופן טבעי הוא הציע לי את התפקיד של שמגר. קראתי את התסריט וזהו זה – מיד התאהבתי בו".
מה לסבא טוביה ולשמגר החרמן?
(מחייך): "אנחנו עוטים מסכות כדי לכסות על השריטות האמיתיות שלנו. אני נשוי ליעל באהבה גדולה הרבה מאוד שנים, אבל כשההורמונים עוד עבדו אצלי כמו שצריך, גם אני הייתי חרמן. אני מאוד אוהב נשים".
ניצה, מה קווי הדמיון בינך ליעלי?
"אני אמנם ביישנית, אבל גם חוצפנית, בדיוק כמוה. יש לי בעיה גדולה עם סמכות. סבלתי מזה מאוד כחיילת בלהקה צבאית. הייתי תמיד אומרת מה שאני חושבת וחוטפת עונשים. אני לא רוצה עכשיו להכפיש אנשים שפסו מן העולם, אנשים ידועים מאוד, אבל היו סיטואציות בלתי נתפסות ולא יכולתי לשאת את זה".
מה למשל?
"יום אחד נסעתי לפיקוד המרכז, התפרצתי ללשכת האלוף גנדי, ואמרתי לו, 'זה לא יכול להיות'. הוא אמר לי, 'לא שכחת משהו?' אמרתי, 'לא'. 'הצדעה', הוא אמר. עניתי לו, 'אנחנו עושים עשר הופעות ביום ונשחקים'. הוא אמר, 'אוקיי, אני על זה, וכל הכבוד על האומץ לבוא לפה'".
מי היה הכי חמוד על סט הצילומים?
"היה לי רומן עם אורי בנאי בן השבע, שביקר אותנו בסט", מחייכת שאול. "היה לו קראש עליי. הוא היה כל כך מתוק. גם עמליה, הבת של אסי שהייתה אז בת ארבע, הגיעה, ומאוד התחברתי אליה".
צפיר: "אני יכול להבין את אורי. היה קל להתאהב בך".
צפיר: "הסצנה הכי משמעותית בעיניי בסרט היא המפגש של שייקה עם הקצין המצרי, כשהם מחליפים חוויות על קהיר ואלכסנדריה. הסרט עלה ב-76' והסכם השלום עם סאדאת נחתם ב-79', אבל הסצנה הזאת מבשרת את בואו. המילה שלום לא הייתה מילה גסה אז. הייתי שמח אם היינו נכנסים שוב לאווירה הזאת, כי אי-אפשר לוותר על התקווה"
בית בארבור בתל-אביב, קצת לפני עליית ההפקה החדשה של המחזה "גבעת חלפון אינה עונה" שכתב דניאל לפין על פי סרטם הבלתי נשכח של דיין ונפתלי אלטר. רועי מלכה המוכשר מביים את ההצגה, מבית מעיין צלנר הפקות, ברוחו של משה קפטן, שעשה את זה קודם, לפני שש שנים בתיאטרון הבימה. מצוות השחקנים בסרט המיתולוגי נשארו רק צפיר ושאול, שמגלמים את שמגר ויעלי אחרי 50 שנה, כשטל מוסרי שוב נכנס לנעליים הצבאיות של ג'ינג'י על הבמה. אנחנו יושבים קומה מעל חדר החזרות, אבל קולות הצחוק שעולים משם מגיעים עד אלינו.
"גבעת חלפון" מודל 2025 נפתחת בסיפור מסגרת עדכני: במהלך הכנת עבודת השורשים לבית הספר, מבקש נכדם של סרג'יו קונסטנצה ושפרה חסון — המכונה סרג'יו ג'וניור — להבין מה קרה אי אז בגבעה, מה שורשי הריב הגדול עם דוד ג'ינג'י. עבודת השורשים ההיא מחזירה את כולם לחולות סיני 1976 ולסרט ההוא, שנמצא שם ברקע כל הזמן.
טל מוסרי, מה הקשר שלך לסרט?
"אהבתי אותו מהפעם הראשונה שצפיתי בו. הייתי גם חבר קרוב של יעל פוליאקוב וביליתי הרבה שעות בסלון של פולי ושוש, ההורים שלה. כשהיית יושב עם פולי, הוא לא היה מדבר איתך על מערכונים וצחוקים, רק על תיאטרון רציני, על פוליטיקה, וכמובן על מחלות. פולי מאוד אהב את הדברים שעשיתי כילד, ואמר לי: 'אתה במקצוע הנכון, תמשיך ככה, אבל אל תלך לבידור'. אני חושב שזה היה גם החלום שלו – להיות שחקן רציני. גם סרג'יו זו לא עבודה של בדרן, אלא של שחקן גאון".
ולג'ינג'י?
"אני מאוד אוהב את ג'ינג'י, אבל הדמות של סרג'יו, גם בזכות פולי, היא מאסטרפיס. לפני שש שנים, כשהעלינו את ההצגה בהבימה, קיוויתי ששייקה וגברי יבואו לצפות בנו. פגשתי את גברי באיזו תוכנית בוקר. הוא שמע שההצגה מאוד מצליחה והבטיח לבוא, אבל אז פרצה הקורונה והמסך ירד על 'גבעת חלפון'".
שאול: "שייקה אמר לי: 'אני לא מסוגל לבוא ולראות את עצמי על הבמה פתאום. אני פשוט לא יכול'".
צפיר: "מבחינתם הסרט זה קודש הקודשים. כמו שהם לא חידשו את הגשש בלי פולי, קשה להם לראות את ההצגה".
מוסרי: "אני מקווה שעכשיו הם יגיעו, ואני חושב שהם יתרגשו מזה עד עמקי נשמתם. ההצגה הזאת היא לא רק הצדעה לדיין ולאלטר, אלא גם מפגן של אהבה ענקית לגששים המופלאים. בסוף המחזה אנחנו גם שרים מחרוזת משירי הגשש".
מה אסי דיין היה חושב על ההצגה אם הוא היה רואה אותה?
צפיר: "אני יכול להגיד לך מה אמר ליאור, הבן שלו - שהוא מאוד אהב אותה".
מוסרי: "ליאור אמר לי שהוא חושב שאבא שלו היה מתרגש שלוקחים יצירה שלו ומשמרים אותה ככה".
ניצה, טוביה, אסי שיתף אתכם בעבודה על סרט ההמשך המדובר?
"אסי דיבר איתי", מפתיעה שאול. "ישבנו באיזה אירוע והוא אמר, 'אנחנו מנסים לעשות 'גבעת חלפון 2' ואת תהיי שם מורה לריקודי עם'. שאלתי אותו: 'למה דווקא מורה לריקודי עם', והוא אמר, 'את יודעת מה הולך שם, בחוג לריקודי עם?’"
מה לדעתכם הוא היה חושב על המצב במדינה היום?
צפיר: "אסי דיבר בלי לסנן, כמו יאיר גולן. בעצם, הוא היה בלתי מרוסן הרבה יותר ממנו, עם כל התוספים שהוא לקח. דווקא מבחינת ההתבטאויות הפוליטיות שלו הוא היה ממוקד. הוא היה בעד פיוס ושלום, ואני מתאר לעצמי שגם 7 באוקטובר לא היה משנה אותו".
שאול: "באסי היה גם תמיד רצון לרכך ולפייס, אלא אם כן זה נגע באבא שלו. אז הוא היה יוצא מגדרו ואומר דברים איומים, בלי עכבות. אי-אפשר היה להאמין שבן ידבר ככה על אביו".
שלושתם משוכנעים שההצגה עדיין אקטואלית, לפחות כמו בתקופה שבה נולד הסרט. "בשביל רוב רובה של המדינה המילה מילואים היא חלק בלתי נפרד מהחיים כאן", אומר מוסרי. "גם הכותרת של הפוסטר של ההצגה היא 'תנו את הכבוד לצה"ל'. חלק מהסיבות להעלות שוב את ההצגה זה להצדיע לחיילי המילואים ולשמח אותם".
צפיר: "הסצנה הכי משמעותית בעיניי בסרט היא המפגש של שייקה עם הקצין המצרי, כשהם מחליפים חוויות על קהיר ואלכסנדריה. הסרט עלה ב-76' והסכם השלום עם סאדאת נחתם ב-79', אבל הסצנה הזאת מבשרת את בואו. המילה שלום לא הייתה מילה גסה אז. הייתי שמח אם היינו נכנסים שוב לאווירה הזאת, כי אי-אפשר לוותר על התקווה. אומה חפצת חיים חייבת גם לחשוב על שלום".
שאול: "אני זוכרת שבסוף המילואים שעשינו בלהקה ביום כיפור, כשהכל כבר נרגע, הופענו באיזשהו מקום, 800 מטר מעמדה מצרית, והמצרים ישבו וצפו בנו בעיניים פעורות. ההצגה עדיין אקטואלית כי היא מתעסקת בדנ"א הישראלי.
"לצערנו, אנחנו עוברים ממלחמה אחת לעוד מלחמה. מי שהיה אז במילואים, עכשיו הנכדים שלו עושים מילואים".
צפיר: "יש כמיהה לחזור לדברים שאין עליהם ויכוח, שהם בקונצנזוס. זאת נוסטלגיה במיטבה, נוסטלגיה טהורה".
מוסרי: "בתוך הנוסטלגיה, 'גבעת חלפון' זה גם ביקורת על המדינה ועל צה"ל ועל מה שהפכנו להיות. כמעט בכל סצנה אתה אומר, זה לא הגיוני. זה נכתב לפני 50 שנה וזה קורה גם היום".
שובה של הקונספציה?
"יש בהצגה גם סאטירה על הצבא, אבל אם תשאל אנשים הם יגידו שיש שם יותר מכל אהבה לצבא, לא ביקורת עליו. אהבה לחיילים ולהווי המילואים".
צפיר: "ב'גבעת חלפון' אתה נמצא ב-6 באוקטובר. דברים כאלה מובילים לאסון".
מוסרי: "יש משפטים בהצגה שמצמררים אותי. שאלתי את רועי מלכה, הבמאי: 'תגיד, איך זה יעבור עכשיו?' יש שם רגע שבו אני, כג'ינג'י, בא ואומר לסרג'יו: 'מר חסון חצה את הגבול ונפל בשבי'. סרג'יו עונה, 'מתי הוא חוזר?' ואני אומר, 'אם הוא חוזר', ואז הם יוצאים למבצע ולדהיים. זה מצחיק ומצמרר".
צפיר: "יכול להיות שאם הייתי חלק ממשפחה שאחד מבניה נחטף או נהרג, היה קשה לי לשמוע את זה. זה כמו חץ בלב".
מוסרי: "אנחנו חיים בתוך הזיה, ואסי ידע לכתוב את הטירוף הזה. אתמול בחזרה אמרתי לרועי, 'ביימת את 'קן הקוקייה', לא את 'גבעת חלפון''. המציאות היום הרבה יותר משוגעת מ'גבעת חלפון'".
איך הקהל מגיב לזה?
צפיר: "באחת ההופעות שלי בשנה האחרונה אמרתי, בדמותו של בן-גוריון, 'נו, שיחזרו כבר', משהו שחשבתי שהוא בתחום הקונצנזוס. קמו כמה אנשים ואמרו לי, 'לא באנו לשמוע פוליטיקה'. אולי זה גם חוסר הרגישות שלי".
שאול: "העליתי עכשיו מופע על מרים ילן-שטקליס, ויש שם סיפור אמיתי על כך שהיא הלכה עם אח שלה לטייל, באו צוענים וחטפו אותה. היא צעקה, אח שלה רץ אחרי העגלה והציל אותה, ואז היא אומרת לו, 'מה היה קורה אם לא היית מציל אותי, הייתי ילדה של צוענים?' קיבלתי תגובות שאמרו לי שאני חייבת להוריד את הקטע הזה, שזה מערער את הנפש של הילדים, ואכן הורדתי אותו".
מה אתם חושבים על המלחמה המתמשכת והחטופים שלא שבו?
צפיר: "זה עד כדי כך קשה לי שאני מנסה להדחיק את זה ולברוח לאסקפיזם".
שאול: "בשבילי המצב בלתי נסבל. אני נמצאת בקבוצת נשים למען משפחות החטופים והולכת עם בעלי להפגנות. חייבים להחזיר את כולם עכשיו ולרפא את החברה שלנו".
מוסרי: "זה דבר אנושי ובסיסי, שלפני הכל צריך להחזיר הביתה את מי שלא ידענו לשמור עליו".
צפיר יחגוג בסוף השנה 80 ומוסרי כבר אוטוטו נוגע ב-50. שניהם לא עושים עניין גדול מהגיל. "אני מרגיש טוב", אומר צפיר. "בני הקטן, יוני, שהוא בן 40, ועושה מבחני קבלה לעובדים חדשים בכמה סטארטאפים, אמר לי: 'דבר ראשון אני בודק את הזיכרון שלהם', והזיכרון עובד אצלי, בלי עין הרע. אולי גם בזכות זה שאני נמצא בתקופה פורייה ומופיע בהרבה הצגות וחייב לזכור טקסט. אני לא מרגיש בן 80. אני מרגיש בין 40 ל-50. אני עדיין קצת ילד".
"אני לא כל כך מתעסק בגיל ואני גם גרוע בתאריכים", מתנצל מוסרי. "נראה לי כאילו לא הספקתי כלום עד עכשיו. רק כשאומרים עליי, 'הוא אוטוטו בן 50', אני חושב על זה. אני זוכר שהייתי מסתכל על אבא שלי, כשהיה בן 50, הוא נראה לי איש מאוד מבוגר, אבל אני באמת מרגיש ילד עדיין. אולי גם בגלל שאני כל הזמן בעשייה, גם לילדים, גם למבוגרים, גם בתיאטרון וגם בטלוויזיה".
איך תחגוג את האירוע?
"אף פעם לא חגגתי ימי הולדת, ואני לא הולך לחגוג יום הולדת 50. זה גם יוצא יום לפני סוף החופש הגדול, אז אני אבלה בו בעיקר על הבמות. עם הגיל מגיעים גם החוכמה והניסיון – לא כל דבר נראה לך כאילו סוף העולם מתקרב".
שלושתכם גם כוכבי ילדים. מה השתנה בשנים האחרונות בקהל הילדים?
"לא הרבה. ילדים עדיין מחפשים סיפור טוב ואמת. רק הדרך להגיע אליהם השתנתה, היום צריך להשתמש ברשתות חברתיות, בטיקטוק וביוטיוב".
צפיר: "היום ילד קטן יכול ללמד אותי את כל החידושים הטכנולוגיים. הם הרבה יותר חכמים".
הנכדים והילדים שלכם ראו את הסרט או ההצגה?
מוסרי: "שלי עוד קטנים מדי".
צפיר: "הנכדות שלי לא ראו את הסרט, אבל שירה הביאה חברים שלה לראות את ההצגה והם עדיין נהנו ממנה. אז מה אם הן לא ראו את הסרט - גם יעל אשתי לא ראתה את 'חגיגה בסנוקר'. היא לא אוהבת סרטי בורקס, למרות שאת 'גבעת חלפון' היא אוהבת".
מי משלושת הכוכבים בקיא יותר בטריוויית "גבעת חלפון אינה עונה"? בדקנו:
1. מה שמה של פקידת המח"ט (חנה לסלאו) שהגיעה לביקור במוצב?
2. מה היה התפקיד של ויקטור חסון ביחידה?
3. מי אמר את המשפט: "במקרה עומד מולך מי שכתב את פקודות מטכ"ל"?
4. איך הגדיר ויקטור חסון את תפקידו הראשון במטבח של יוסיפון?
5. מה אמר סרג'יו לג'חנון, אחרי שזה נכשל בדייט עם שפרה?
6. מי אמר למי ומתי: "חבוב, תן לי את טליק בטלפון"?
7. מי אמר למי ומדוע: "מה, אשכנזים נהייתם?"
8. מי אמר למי: "תלבשי משהו, שלא יראו את הפנים"?
9. השלם את המשפט שאמר סרג'יו לשפרה: "ההרים שלך זה כמו השערות שגולשות מעל ה..."
10. איך כונה המבצע לחילוצו של ויקטור חסון מהשבי המצרי?
11. מה היה הספר שווסרמן (מנחם זילברמן) לא נפרד ממנו?
12. מה שאל ויקטור את המצרים כשעלה על הג'יפ שלהם?
13. מה הייתה הסיסמה של חברת "נתיבי ויקטור ובנותיו בע"מ, בשיתוף סרג'יו-גז וג'ינג’י פז"?
14. מי חייב למי כסף בסרט?
15. שם הסרט הוא פרפרזה לסרט ישראלי אחר, איזה?
16. מי שר "תחזקנה ידינו" ומתי?
17. באיזה רחוב באלכסנדריה גר הקצין ששובה את ויקטור?
18. מה הדרגה של וסרמן על מדי א'?
19. מי הייתה אמורה לשחק את יעלי במקור?
20. מה ראשי התיבות של קמרשהלור"ל?
תשובות:
1. מוסרי: חרמונה.
2. מוסרי: קשר (מומלץ לסמל), קסל"ר (קצין סלט ראשי), קמר"ש (קצין מטבח ראשי).
3. מוסרי וצפיר: ויקטור חסון, כשניסה להסתפח למטבח של יוסיפון.
4. שאול: נספח לענייני שקשוקה.
5. צפיר: "חתיכת דגנרט, יושב ושותק שם כמו דג. דג זה מיוזיקל לידך". מוסרי: "אני נכנס בפנים ואתה רואה את שיטת סרג'יו לכיבוש מהיר בשני תשלומים".
6. מוסרי: ויקטור לש"ג שלא נתן לו להיכנס למוצב.
7. צפיר: ויקטור למצרים, אחרי שלא אהב את הקפה השחור שהכינו לו.
8. מוסרי: ויקטור לבתו שפרה, לפני שיצאה לפגוש את ג'ינג'י.
9. מוסרי: דנובה.
10. שלושתם: מבצע ולדהיים.
11. צפיר ומוסרי: "לכל שאלה תשובה" מאת יצחק לבנון.
12. מוסרי: גולני? והם ענו: גמאסי.
13: כולם: תשובה חלקית, התשובה המלאה: "כל אוקטן מלמיליאן / לסרג'יו פנית ג'רי קנית / מאוקטן ועד גדול ‑ נפט פה בזול".
14. מוסרי: סרג'יו קונסטנצה לוויקטור.
15. צפיר: "גבעה 24 אינה עונה".
16. צפיר: סרג'יו, לפני שהוא זורק רימון.
17. מוסרי: רחוב אלספאח.
18. כולם: טר"ש.
19. שאול: חנה לסלאו.
20. מוסרי: קצין מטבח ראשי שנותן הוראות ליוסיפון ובא רק לטעום.
המנצח: טל מוסרי, 14.5 נקודות;
סגן: טוביה צפיר, 8.5 נקודות;
במקום השלישי: ניצה שאול, 4.5 נקודות.
