מאחורי דלת הזזה סטנדרטית של גראז' בסופו של רחוב מעוקל בפאתי שכונה ירושלמית נמצאת המעבדה של רני עמרני. עמרני הוא לא פיזיקאי בהכשרתו (הוא די-ג'יי במקצועו), אבל במובנים מסוימים ובכליו האלטרנטיביים - מסכי מחשב, גרין סקרין, לוח מיקס, אוזניות ומיקרופון - הוא מבקש לכופף את הזמן והמרחב של המזרח התיכון ביוני 2025. במקום מבחנות יש לו את הדגל של איראן האימפריאלית, המשמש עבורו כנקודת ייחוס להתחלת המדידות. איראן שלפני המהפכה היא בשבילו מקום להתגעגע אליו ולהתקדם לעברו גם יחד. הוא נע אליה אחורה וקדימה, כמי שעזב אותה ונשאר בה בו-זמנית.
5 צפייה בגלריה
yk14408852
yk14408852
(הישראליות לא עומדת בסתירה לאיראניות. רני עמרני באולפן הרדיו | צילום: עמית שאבי)
במרכזו של הדגל ישנו אריה האוחז בחרב על רקע שמש. "המהדרין מניפים דגל שבמרכזו מופיע גם כתר", אומר עמרני בהתייחס לסמל איראן מימי השושלת הקג'ארית אשר קדמה לבית פהלווי. מובן שיש לו גם את הדגל הזה. חוץ מהכותפות המוזהבות והחרב משובצת היהלומים של השאה, יש לעמרני הכול. האריה, הכתר, החרב והשמש הוצאו משימוש עם המהפכה האיסלאמית ב-1979 ואת מקומם תפסו ארבעה סהרונים וחרב אחרת במרכזם, ומהם משתדלת איראן להעשיר אורניום. בכל מקום על הגלובוס שבו ישנם יוצאי איראן, מובטחים לדגל הישן חיי נצח. מדובר בחפץ שכל המחזיקים בו חברים במסדר סודי. בקצה השולחן של עמרני, בצמוד לדגל ישראל, ניצב פוסטר ממוסגר של מוחמד רזא שאה פהלווי, השני והאחרון בשושלת שמתנגדי המשטר הרבים עדיין נאמנים לה - מי בסתר ומי בגלוי.
עמרני, 43, בגדיו כולם שחורים, הוא חור במטריקס בצורת אדם. החל מהלילה שבין חמישי לשישי מחברים בין ישראל לאיראן ארבעה דברים - הומור עדתי על-זמני מסרטי בורקס, מטוסי חיל האוויר שמפציצים שם, הטילים שנורים משם ו"רדיו רן" (radioran.co.il), המשדר אקטואליה, מוזיקה ותרבות פרסית 24/7. גולת הכותרת שלו הן שיחות שעמרני ושדרים נוספים הפזורים ברחבי הגלובוס (מאשקלון ועד מלבורן, היכן שיש גולים איראנים, יהודים או לא) מקיימים באופן קבוע עם איראנים. לדוגמה כורש, תושב איספהן. "שלום רני יקירי", פנה אליו בפמיליאריות שסימלה שזו לא שיחה ראשונה עבורם, "אתמול הייתי בנתנז לפני שחזרתי בערב לאיספהאן. כשקמתי בבוקר ראיתי משדר מיוחד שתקפו את איראן והפציצו את האתר הפעיל בנתנז. התקשרתי לחבר שלי והוא אישר שתקפו שם. גם בטהרן הפציצו בכל מקום והעם שמח. הלוואי שיפציצו את ראש הנחש, אנחנו מחכים לזה".
5 צפייה בגלריה
רני עמרני, מייסד ומנהל "רדיו רן" בפרסית
רני עמרני, מייסד ומנהל "רדיו רן" בפרסית
רני עמרני, מייסד ומנהל "רדיו רן" בפרסית
(צילום: עמית שאבי)
בגופו, עמרני נמצא בישראל. איך לא. והוא ישראלי לכל דבר. ישראלי כמו שיכול להיות רק מי שהבכור משלושת ילדיו משרת ביחידה מובחרת. כמו שיכול להיות רק מי שהוריו שילמו אלפיים דולר כדי להבריחו לכאן דרך אפגניסטן ופקיסטן בהיותו בן עשר. בסופו של מסע שתחילתו מתחת לארגזי פירות במשאית ושיאו בחצייה רגלית של הגבול באישון לילה, הגיע עמרני לישראל והתאחד עם אחיו הגדול ודודים שעלו מוקדם יותר. אבל הישראליות של עמרני אינה עומדת בסתירה לאיראניות שלו. הוא חולם על איראן כשהוא ישן, ומושיט לה יד כשהוא ער. המבטא שעדיין מתגלגל על שפתיו כאשר הוא אומר שלום ולהתראות מסגיר את השלב המאוחר יחסית שבו עלה ארצה, כל כך מאוחר שזה כבר לא יכול היה להיעשות באופן חוקי.
במובן מסוים, המבטא הוא גם המחיר שעמרני משלם ביודעין ואולי אף ברצון. זה חלק ממה שמפתה להגדיר כתחביב בשל היעדר הגמול הכספי, אך למעשה הוא הרבה יותר מכך - הוא תפקיד חיים. המבטא הוא במקרה של עמרני פחת בלתי נמנע, כמו כאבי גב למרים משקולות. זהו נטע גלותי שאי-אפשר לעקור ממי שמדבר פרסית כל יום, כל היום. הוא מדבר בפרסית עם משפחתו כשהוא רוצה שאחרים לא יבינו, ומדבר פרסית עם איראנים כשהוא רוצה שהם יבינו. את ישראל, אותו. "אני גשר בין איראני שנמצא בלוס-אנג'לס לאחד שנמצא בלונדון לאחד שנמצא באיראן לאחד שנמצא בישראל", הוא מתגאה בקורים שטווה.
5 צפייה בגלריה
yk14411123
yk14411123
צילום: מתוך טוויטר
חמש דקות לפני שאמורה הייתה להתחיל הפגישה שלנו נשמעה אזעקה, הראשונה באור יום מאז תחילת המלחמה. אל תוך הממ"ד הקטן שנמצא שתי קומות מעל חדר השידור של עמרני נדחסו 11 בעלי דופק, רק שלושה מהם לא יודעים מילה בפרסית - כותב שורות אלו, הצלם עמית שאבי והכלב רוקי, וגם בכל הקשור לאחרון הדבר לא הוכח סופית שכן הוא שמר על השקט, אולי מתוך חשש. היתר - פרסים כמו נקישת האצבעות בשיר "אנור אנור"; עמרני, אמא שלו, שניים מילדיו, אשתו יפה (ספרית ומעצבת פאות), חברה שלה ושתיים מלקוחותיה.
במדינה שכולה שעטנז של עדות, רבים שומרים על מסורת באמצעות מתכונים ומיתוגים שהולכים ומאבדים משמעות ככל שחולף הזמן. האם מישהו הוא עדיין "פולני" בהיותו דור שלישי לילידי הארץ שאת המוצא של ילדיו אפשר לחלק לשמינית טריפולטאי, שמינית רומני ו-1/16 תוניסאי? לא כך אצל עמרני. הרדיו מאפשר לו לקיים קשר אמיתי ורציף, מעשי ולא סנטימנטלי, עם מה שהוא עבורו עדיין סוג של בית. למעשה, הוא ידע שיהיה לו רדיו בפרסית עוד לפני שידע שבשאר הזמן הוא ידבר עברית.
"התקשרתי לומר מזל טוב. הייתם מדהימים. הכנסתם גול, שתחיו, כפרה עליכם. ישראל שלחה לגיהינום הרבה מהחמורים האלה. כל הכבוד, אני מאוהב בישראל" (מוחסן, טהרן)
"הרעיון שלי להקים רדיו נולד עוד בבית הספר, באיראן", הוא נזכר, "הייתי בבית ספר מוסלמי ושם פגשתי אנטישמיות. כל הזמן שמעתי בתקשורת האיראנית שטיפת מוח ושנאה כלפי ישראל וכלפי יהודים. אי-אפשר להפריד בין אנטי-ישראליות לאנטישמיות. שטיפת המוח בתקשורת האיראנית הובילה אותי להחלטה שכאשר אגיע למקום שיאפשר לי, אתעסק בתקשורת.
"יוצאי איראן בישראל הם קהילה מאוד מגובשת, מאוד נאמנה לתרבות האיראנית והפרסית, מאוד מתגעגעת לריחות ולמוזיקה. היה צורך ולא היה מי שייענה לו. בשנות ה-90 כמעט לא היו תוכניות של מוזיקה מזרחית, פרט ל’קול המזרח’ ביום שישי ברשת ג'. היה שיר אחד בפרסית בתוכנית, שיר אחד בשבוע. כולם היו מקשיבים ומאזינים. הייתה דרישה מאוד גבוהה לתרבות הפרסית. כשם שהייתה חסרה מוזיקה מזרחית בתקשורת, אז קמו קול המזרח ותחנות אחרות. כך נפתחה בתל-אביב ‘קול איראן’, תדר 82.5, תחנה פיראטית שהיו לה מאזינים רבים".
5 צפייה בגלריה
רני עמרני, מייסד ומנהל "רדיו רן" בפרסית
רני עמרני, מייסד ומנהל "רדיו רן" בפרסית
"יוצאי איראן בישראל הם קהילה מאוד מגובשת". רני עמרני, מייסד ומנהל "רדיו רן" בפרסית
(צילום: עמית שאבי)
הפרסית השגורה בפיו והרקע המוזיקלי והטכני של עמרני הפכו אותו ל"שדר של העדה", לדבריו. ב-2008 הקים את "רדיו רן", אם תרצו - טלסקופ שבאמצעותו אפשר להציץ למתרחש מעבר לחומה. מה שהתחיל כניסיון להזכיר לאנשים את הבית, הפך לניסיון לחזור אל הבית. לפחות באמצעות גלי האתר. זה לא רדיו שעיקרו לשמר את תחושת השטייטל האיראנית המדומיינת עבור מי שהם או הוריהם עזבו את משהד בשנות ה-70 של המאה הקודמת - זה רדיו שמטרתו להגיע למשהד של ימינו. אבל איך בדיוק מתרחש הקסם הזה? עם כל הכבוד לתפיסתו של עמרני את עצמו כאיראני, ספק אם הוא עומד בקריטריונים של המשטר. עבורם הוא לא סתם אויב, הוא אויב מבית. איך גורמים לאנשים במשטר דיקטטורי, שבו תולים אזרחים לארוחת בוקר, לדבר עם מישהו שנמצא מבחינתם בצד האפל של הסהר? מבחינתו של עמרני זה לא מסובך. הצורך של האיראני הממוצע לדבר ולשתף קיים. הוא פשוט היה שם כדי להקשיב.
"העם האיראני שמח מאוד כי אלו אנשים שדיכאו אותנו במשך שנים, הרגו אותנו והרביצו לנו, שמו אותנו בכלא. כשישראל הורגת אותם, העם האיראני שמח" (פויה, שיראז)
"ב-2009 היו מהומות באיראן, וכשהתחילו לירות בהם ברחובות הם רצו להגיע לתוכניות בעולם", מספר עמרני. "הרבה איראנים הגיעו לאתר שלי דרך האינטרנט באמצעות כרטיסים שאי-אפשר להתחקות אחריהם. העליתי מאזינים מתוך ההפגנות וזה עשה רעש בישראל שיש ישראלי שפתח תחנת רדיו אינטרנטית שמדברת עם האיראנים. פוקס ניוז, BBC, CNN עשו עליי כתבה. אחרי שזה פורסם ברשתות העולמיות הגיעה אליי כמות גדולה יותר של איראנים ומאז הרדיו קיבל את הכוח והחשיפה שלו. ככל שהטכנולוגיה השתפרה - וואטסאפ, אפליקציה שפיתחנו - כמובן גם כמות המאזינים עלתה. כבר בראשית העשור הקודם התחלתי ללוות את השידור שלי גם בווידיאו כדי להגביר אמינות - כך הם סמכו עלינו יותר מאשר על תחנות אחרות באמריקה או באנגליה.
"אני חושב שאני גם קסמתי להם יותר מאחרים. היה בזה משהו מיוחד, לסמוך על מישהו מישראל, כי אנחנו היינו האויב של האויב שלהם. לאיראני הממוצע היה קשה יותר לסמוך על גולה בלונדון כי הם לא יכולים היו לדעת אם הבן אדם שעכשיו הם מדברים איתו הוא שלוחה של המשטר האיראני שדרך זה רוצה למצוא מי מרגל. אני אתן לך דוגמה, יש הרבה פעמים אתרי פייק של המוסד שמשמרות המהפכה בונים ושם הם מבקשים מאנשים לשתף פעולה. ככה הם צדים את המרגלים הפוטנציאליים בקרב האיראנים שיושב להם הרבה על הלב".

"יש הרבה איראנים שעדיין חושבים שאנחנו כבשנו את פלסטין. אני מסביר להם שפעם הייתה ארץ ישראל"

עמרני פונה בעיקר למרואיינים מוסלמים, ולהם הוא ממליץ למחוק את התכתבויות איתו. אם חלילה ייעצרו על עבירה פעוטה, יחטטו להם בפלאפון וימצאו התקשרות עם מספר ישראלי, יהיו צרות. ההעדפה לשיחה עם מוסלמים לא נובעת רק מהמשיכה לאחר והיא קשורה מן הסתם גם לכך שבאיראן יש אלפים בודדים של יהודים, אבל עיקרה בהיגיון בריא. כדי לתחזק מפעל נטול אינסנטיב כלכלי דרושה תחושת שליחות חזקה.
"אני מדבר בעיקר עם איראנים מוסלמים - מתנגדי משטר וגם תומכי משטר", הוא אומר, "הכוונה שלי היא לעשות הסברה ישראלית ולהילחם באנטישמיות, אז מה יש לי לדבר עם יהודי? אני מדבר עם מוסלמי ומסביר לו שאנחנו בדיוק כמוהו - מתפללים לאל אחד. תומך משטר טיפוסי שמדבר איתי מתחיל קודם כל עם קללות. אני אומר לו 'למה אתה מקלל? למה אתה חושב שאנחנו רוצחים?' קרה לי המון פעמים שעשיתי שיחה ברדיו עם מישהו ששנא את ישראל, ואחרי זה אפילו המשכתי את השיחה איתו בהודעות לאורך הלילה, עד שהצלחתי באמת לשכנע אותו. הוא ושכמותו הפכו להיות המעריצים והמאזינים הכי קבועים שלי. הם אומרים שפתחתי להם את העיניים. התקשורת שלהם מאכילה אותם שקרים והנה, הם רואים מציאות אחרת.
"שלום רן היקר. עכשיו אני בדיוק סוגר את החנות. לא יכולתי להתאפק. אני כל כך שמח. אני מרגיש שזכיתי במיליארד דולר. אני מרגיש שאחרי 39 שנים אבא שלי חזר לחיים. אני עוד אתקשר אליך ואשלח לך הודעות קוליות. אתם בלב שלי. יחי איראן, יחי השאה ויחי ישראל" (פג'מן, טהרן)
“כך גם בעניין הפלסטיני וזכותנו או לא זכותנו על ארץ ישראל. יש הרבה איראנים שעדיין חושבים שאנחנו כבשנו את פלסטין. אני מסביר להם שפעם הייתה ארץ ישראל, הם אומרים שזה לא נכון. אני מסביר להם שאם הם מאמינים בקוראן, יש שם פרק שלם שמספר היכן שלט המלך דוד, שנחשב עבורם לנביא. צריך לקלף הרבה שכבות כדי להגיע מקללות ועד לרציונל הזה. לפעמים אתה עושה את זה בשידור חי. לפעמים לוקחים את הקטעים האלה והופכים אותם לוויראליים ברשתות החברתיות".
תקציב האירוח של עמרני קטן. הוא מספיק לכמה בקבוקי שתייה קלה ודליים המשמשים לאיסוף צואת האפרוחים שפעם הסתובבו שם חופשי. איך נאמר, המודל שלו לא כלכלי במיוחד. "אף אחד בישראל לא מפרסם כי לא מעניין אותו איראני שנמצא באיראן. מה ייצא לאולם חתונות בירושלים אם ישמעו עליו בתבריז? איראני בוודאי לא יכול לפרסם אצלי, כי יתלו את בעל המסעדה. כל מי שאיתי עושה את זה מאידיאולוגיה בלבד. כל תחנה בעדה שנפתחה למטרת רווח נסגרה. בגלל היעדר תקציבים אני מקליט ממרתף בבית שלי. יש לי שדר בגרמניה ושדר באוסטרליה, שהם גולים איראנים מוסלמים והמטרה של כולנו היא אחת - להסביר לכולם את מה שקורה מאחורי חדשות הכזב. הייתי מאוד רוצה לקבל תקצוב מהממשלה. ניסיתי להגיע למשרד החוץ ומשרד הביטחון, אבל לא הצלחתי. אם יפנו לי תקציב אהיה יכול למנף את מה שאני עושה פי כמה - עוד האזנות, להרים ולחדש את האתר, להשקיע יותר באפליקציה".
"שלום רני. לא מזמן נכנסתי לאחד הסופרים. כולם באו לכאן לקנות מוצרים, מה שעוד נשאר. העם מצד אחד מאוד שמח כי ישראל הורגת אנשים שדיכאו והרגו אותנו במשך שנים, אבל מצד שני גם עצוב שכל הכסף בוזבז למען מטרות המשטר האכזרי הזה. בתקווה לשלום בין העמים ושבשנה הבאה נפגש בטהרן" (רזא, טהרן)
גם אם הפלת המשטר באיראן היא לא מהמטרות הרשמיות של המלחמה הנוכחית, היא לבטח חלום רשמי של עמרני ורבים מיוצאי איראן. עבורם מדובר לא רק בהתפתחות אסטרטגית וביטחונית חשובה, אלא גם בתיקון עוול. אסור להתעלם מאלמנט ה-Wishful Thinking שייתכן שמשחק תפקיד בהערכות של פרשנים יוצאי איראן את מידת הריאליות של הפלת משטר האייתוללות, אבל עמרני משוכנע שמהפכה בסוף תהיה, ולא בהכרח בקשר למתקפה הישראלית. זו פשוט דרכה של הדינמיקה שמניעה את איראן במאה השנים האחרונות.
"השושלת של פהלווי לקחה את הכוח מהאיסלאמיסטים", הוא מסביר, "האייתוללות תמיד שלטו באיראן שהייתה מדינה נחשלת. השאה הראשון רצה לעשות מודרניזציה באיראן כשבמקביל לאטאטורק בטורקיה הורה להוריד את החיג'אב, ומאז לאיסלאמיסטים היה חשבון איתו. אחת הסיבות שהמהפכה הצליחה ב-79’ זה שרזא שאה פהלווי, האבא, ניסה בכפייה להוציא מהם את הדת, וזה בדיוק הפוך ממה שקורה עכשיו כשמנסים לכפות את הדת. שנתיים-שלוש אחרי המהפכה, המשטר הכריח את הנשים ללבוש חיג'אב וחיסל כל מפלגה שאינה מפלגה איסלאמית. הכפייה הדתית גרמה לאנשים להתרחק מהדת, והכפייה הלא-דתית מקרבת אותם לשם".
תהיה מהפכה? "מהפכה היא עניין של זמן. מהפכה בסוף תהיה. אם זה מתעכב וזה לא קורה זה רק בגלל שכשמתכנסים ברחובות אלפי אנשים יש משטר חזק שיורה בהם. עכשיו זו הזדמנות אחרת. המלחמה החלישה את המשטר גם בפני העם וגם עובדתית את משמרות המהפכה, ש-20 מפקדים בכירים שלהם חוסלו על ידי חיל האוויר. האנשים האלה היו מעורבים בדיכוי של צעירים איראנים במחאות החיג'אב.
“כל איראני ממוצע הוא מתנגד המשטר. כשיש בחירות באיראן ובאים בקושי 40 אחוז להצביע, ביניהם הרבה עובדי מדינה שחייבים לבוא כי אם לא תהיה להם חותמת יפטרו אותם, אז אתה מבין לבד. כל איראני ממוצע מקלל את המשטר. הצעירים והחילונים האיראנים תמיד נגד, הקיצונים הדתיים תמיד בעד. השכבה האפורה, השמרנית, לא רצו שהמשטר יתחלף כדי שלא יבוא משטר חילוני, אבל הם גם לא הצטרפו אליו כי ראו בו משטר מדכא. גם השכבה הזאת, שהיא בדרך כלל ענייה יותר, לא מרוצה מהמשטר ורוצה שיתחלף. הם יודעים שכל מה שיבוא יהיה טוב יותר. נמאס להם מהמצב הכלכלי".
5 צפייה בגלריה
yk14411125
yk14411125
"כל איראני ממוצע הוא מתנגד משטר". הפגנות נגד המשטר האיראני, השבוע בהמבורג | צילום: AFP
עמרני הוא איש עסוק בימים אלה, מקפץ מאולפן טלוויזיה אחד לשני וחוזר חלילה. זהו תור הזהב של חוקרי איראן למיניהם, מבכירים במכוני מודיעין ועד מגישי תוכניות רדיו. דבר לא השתנה אצלם. איראן הייתה ונותרה מרכז חייהם. אלו החיים שלנו שהשתנו, הפכו אותם מבעלי מומחיות נישתית לקול קונצנזואלי שנשמר עבורו מקום של קבע במדורות השבט. המבטא שלהם - לא עוד רמז לזרות, אלא חותמת אותנטיות. כשכל זה ייגמר, עמרני, פיימן, רזא, פג'מן, פויה, מוחסן וכורש, שדבריהם הובאו כאן, ימשיכו לדבר, זו רק האוזן שלנו שכבר תחדל להקשיב. כל מה שהם באמת צריכים, זה אחד את השני.
"ישראל עשתה בזמן הנכון את המעשה הטוב ביותר כאשר הפציצה באיראן. העם באיראן חשוב לישראל כי כשהיא מפציצה היא הורסת נקודתית קומה אחת בבניין כך שאזרחים לא ייפגעו, אבל כאשר חמינאי נותן פקודה לא אכפת לו איפה הטילים נופלים ואת מי הם הורגים" (פיימן, איספהאן)
פורסם לראשונה: 00:00, 20.06.25