לעבור פרידה זה לא נעים, ולעבור פרידה בתחילתה של מלחמת עולם זה כבר סיוט, אבל אם יש מישהו שיודע להפוך את הלימון הפרסי ללימונערק - זה בטח עומר אדם, שהוציא את האלבום המרענן של התקופה, כשהמציאות הביטחונית ההזויה בסך הכול עושה לו קולות רקע.
באלבומו התשיעי "תסמינים של פרידה", אדם, בעזרת חבורה מושחזת של יוצרים שמקיפה אותו כבר זמן מה, הפך את החוויה האישית לכאורה (הפרידה מהדוגמנית יעל שלביה לאחר שלוש שנות זוגיות) לפסקול של הקיץ - שבינתיים את רובו אנחנו מעבירים בבתים ובמקלטים במקום במסיבות או על שפת הים. בהתאמה ובלי להתכוון, גם האלבום מורכב ברובו מבלדות, כאילו הזמר ניבא בעצמו את מצב הרוח של העם.
מרגעיו הראשונים יש ב"תסמינים של פרידה" משהו מוכר וקצת מנחם. ב"היה טוב" (שהמנגינה שלו מזכירה את "יהיה טוב" של יסמין מועלם) הוא מספר את "הצד שלו" בעסק הזוגי שהתפרק, לוקח אחריות על מה שהלך לאיבוד ומזכיר, בעזרת סיסמאות, שלמרות שהיה צריך לפרק את החבילה והוא אפילו דמיין עתיד משותף, הכול היה לטובה. ב"השיר שאת אהבת" - הלהיט הבלתי-מעורער של האלבום - אדם מדגים איך עושים פופ מלוטש שלוחץ על כל הכפתורים הנכונים בעזרת ריף גיטרה ממכר ופזמון קליט, שאיתו אפשר לדמיין עשרות אלפים צורחים, גם מאחורי דלת פלדה של ממ"ד.
על שני הלהיטים האלה, כמו רוב שירי האלבום, חתומים טל קסטיאל ועדן אטד, ובקרדיטים אפשר למצוא עוד שותפים בכירים נוספים של אדם - כמו הזמרת אודיה (שמתארחת ב"שושו" המידבק), הראפרים שרק וצוקוש ("קווקז") - שנדמה שההצלחה של הסינגלים המשותפים גורמת לאדם לשמור אותם קרוב. קשה לדמיין עכשיו את אדם בהופעות הענק שלו בפארק או במנורה הקיץ, אבל לפי המצעדים, ההשמעות, הדכדוך הלאומי והצורך במישהו שיבוא אלינו עם גלידה או אלכוהול ויספר לנו שתכף, ממש בקרוב, יהיה בסדר - נראה שגם ככה הוא הכוכב המרכזי בכל סלון.
פורסם לראשונה: 00:00, 27.06.25
