אפשר לסמוך על זאב ז'בוטינסקי, כשציין את ה"געש" כתכונה המאפיינת את שאול טשרניחובסקי. במכתב לידידו ד"ר לובוצקי, השמור במכון גנזים, הוא מסביר כי הגעש — המזג הסוער הזה, הוא "העיקרון החיובי שבטבע, כוח גלמי והיולי, הנוטה להתפרץ תמיד ובכל התנאים, לא תמיד לשם איזו מטרה מסוימת, על פי רוב דווקא בלי מטרה, פשוט ככה... לשאול טשרניחובסקי ניתן מלמעלה אותו שי הפלא, אשר — לפי דברי ברנרד שאו — לא יזכה לו אלא אחד מכמה רבבות".
טשרניחובסקי, מגדול המשוררים העברים, בהחלט היה טיפוס "גועש". לא רק בשירה וביצירה אלא גם בתור עורך עיתון "התקופה" בשנים 1925-1932 (מאסף ספרותי עברי שראה אור במוסקבה, ורשה, ברלין, ניו-יורק ותל-אביב בין השנים 1918-1950). בתגובה לאחת היצירות שנשלחו אליו לתחרות סיפורים קצרים, כתב: "בזה אני מחזיר לכבודו את 38 הסמרטוטים ששלחת לי, כנראה שהגרועים ביותר שבהם הם של תלמידי ביה"ס העממיים, שאתה בטובך קורא להם יצירות... בשבילך [יצירה היא] כל פטפוט חסר טעם של שוטה בחרוזים שאינו מבין מה רוצים ממנו, שאינו יכול לחבר שני חרוזים מצלצלים באמת ורעננים, ורובם מעלים גירה ילדותית בחרוזים ממה שקראו במאמרים. [...] אוי ואבוי לנו: אלה הקוראים שלנו, בוודאי מאמינים באמונה שלמה שהם יורשים מקומנו בספרות".
בהזדמנות אחרת, השתנתה המוזיקה של מכתב הסירוב אל "הסופר מר א. כהנא", וכך כתב לו: "אדוני הנכבד מאוד, צר לי מאוד, אבל אנוס אני להגיד לך בגילוי לב את דעתי: מוצא אני שיריך עדיין פרי בוסר. ספרותנו התפתחה מאוד וכן גם טעמם של קוראינו. כעת דורשים הרבה גם ממתחיל. הלא במובן ידוע גם אתה מתחיל. הוסף לכתוב, ומכל עשרה שירים שכתבת תבור שיר אחד, ואם כעבור שנתיים תמצא אותו יפה — סמן לך שעמדת מהתפתח. אם תאמר: כמה שירים גרועים נדפסים אצלנו! מה לך להיות בין המשוררים הגרועים?"
עצה טובה אחרת, גם כן בלשון רכה, נתן לסופר ראובן ולנרוד: "לצערי הגדול לא אוכל להכניס את סיפורך "בין זרים" ל"התקופה": עודנו פרי בוסר. ואתה אל תצטער על זה. כתוב ושוב כתוב. לא תמיד הסיפור הראשון כבר טוב להיות נדפס. גי דה מופסן הדפיס את סיפורו הראשון בהיותו בן 35, וכמה מאות סיפורים כתב קודם. עשה כמעשהו ולא תתחרט".
אבל גם המשורר זכה לשמוע "לא" נחרץ כאשר שלח יצירה פרי עטו. אחת הפעמים לא הייתה בשל איכות היצירה הספרותית, אלא בגלל צנזורה ארוטית. אהרן אברהם קבק סירב לפרסם את הסיפור "בערבה", שעלילתו יצרית וסוערת, על כמעט אירוע מיני בין נער ונער. וכך כתב קבק לטשרניחובסקי במכתב הסירוב מ-1934: "לפי דעתי צריך המדור של הספרות היפה להיות בעל טון גבוה במקצת. אתה מבין, שבין הרב סגל, הרב קליין, הרב אסף ועוד יהודים כשרים וחסידים, כולם פרופסורים חשובים ונכבדים, אי אפשר להכניס יהודיות עם 'אחוריים שמנים', ושקצות שממעכים את שדיהן. ובכלל כל כך הרבה בשר, שדיים ושוקיים, איטליז ממש!"
טשרניחובסקי ידע לעמוד היטב על זכויותיו. כאשר הוזמן כנציג הישראלי ב-1936 לקונגרס העולמי של PEN [ארגון הסופרים הבינלאומי] בארגנטינה הוא קיבל מהסוכנות היהודית כרטיס הפלגה באונייה ממרסיי לארגנטינה ובחזרה. אולם נאלץ לממן מכיסו את תחילת ההפלגה מארץ ישראל למרסיי. במכתב ששלח ליצחק גרינבוים, חבר הנהלת הסוכנות היהודית, כתב: "אני יודע כי הסוכנות יש לה בתיקה כמה וכמה כרטיסים שקבל מכמה חברות בחינם, ורבים מאד הנהנים מזה מכל הסוגים. אולי תוכל הסוכנות לתת גם לי פעם כרטיס שכזה מכאן ועד מרסיי ובחזרה". בהמשך הזכיר, כי גם כאשר ביקש כרטיס להפלגה לפינלנד [שאליה הוזמן לכבוד פרסום תרגומו לעברית של "קאלוואלה" האפוס הדני], נענה בסירוב לבקשתו לקבל כרטיס לטרייסט, מהנימוק שאין לסוכנות כרטיסי חינם לתת. אבל הנה כאשר הפליג לטרייסט, הופתע לראות באונייה את אחד מפקידי הסוכנות כשברשותו בדיוק "כרטיס כזה", והוא מסיים באירוניה "אולי הפעם 'משנה מקום משנה מזל' בכל זאת תהיה הסוכנות לי לעזרה, ומה גם שהדבר לא יעלה לה בשווה פרוטה".
בכך לא תמו תלאותיו. לצורך אותה נסיעה נדרש טשרניחובסקי לפנות בבקשה מיוחדת גם לעיריית תל-אביב, שהרי הוא עבד לפרנסתו כרופא בתי הספר העירוניים. ב-10 ביולי 1936 שיגר מכתב מיוחד אל הממונה עליו בעירייה, וביקש אישור לחופשה מיוחדת כדי שיוכל לצאת לקונגרס הבינלאומי. "עד היום לא לקח [חלק] בקונגרס מעין זה שום סופר עברי. זוהי הפעם הראשונה שהספרות העברית מקבלת את מקומה הראוי לה, והחשיבות גדולה מאוד גם לתנועת שחרור האומה... מובן מאליו שמאוד הייתי רוצה לנסוע. אולם נחוץ לי גם זמן יותר משני חודשים. חודש אחד חופש אני מקבל בין כך ובין כך, ואני בא עכשיו לבקש מכבודך שתואיל לעזור לי לקבל עוד זמן נוסף של חודש מן המשרד שבו אני עובד, שלך בכל הכבוד הראוי ד"ר ש. טשרניחובסקי, רופא בתי הספר העירוניים".
מפתיע לא פחות הוא תחום עיסוקיו המגוון של ד"ר טשרניחובסקי בבתי הספר בתל-אביב. מתברר, לא רק בדיקות רפואיות לתלמידים עשה מי שהיה רופא צבאי במינסק ובסנקט-פטרבורג במלחמת העולם הראשונה. בארכיונו שבגנזים התגלה פרטיכל בכתב ידו, בעקבות בדיקה סניטרית שערך המשורר הרופא ב-1942 בבית הספר החשמונאים. ניתן לדמיין את המשורר בשיא פרסומו (כשנה לפני מותו), עובר בין הכיתות, ורושם באותו כתב יד המוכר לנו משיריו ומתרגומיו על מצב הכיתות: "משביעות רצון באופן ידוע, הרהיטים כמו בכל בית ספר, לא תמיד מתאימים לגיל, ההארה גרועה מסיבות ימי חירום/ התגוננות מפני הפצצות". על החצר כתב: "חצר חסרה, גינה אין, פחי אשפה יש במידה מספקת". ואילו בסעיף האחרון, על "מצב בתי הכיסא וסביבתם", הוא אישר בחתימתו: "בסדר. סביבתם נקייה".
טשרניחובסקי לא היסס לכתוב כשנחתה עליו המוזה, ומכיוון שעל שולחנו היו מונחים יומני שנה לרופאים שקיבל מחברות תרופות, הוא כתב לא אחת על דפי היומן בין הפרסומות הרפואיות. והנה צירוף מקרים: את הטיוטה לשיר "בזכותם קיים" כתב על דף ביומן הרפואי, שעליו פרסומת לתרופה TENOSIN. מתברר כי תרופה זו שימשה לחיזוק הגוף ולהתאוששות של נשים לאחר לידה. ישב הרופא טשרניחובסקי ורשם ליולדת תרופה לאחר לידה, וליד הפרסומת את שורות השיר האהוב "בזכותם של ניצנים, בשדות ובגנים".
פורסם לראשונה: 00:00, 22.08.25
