הרבה מאוד דרכים עברו בכף ידו של יונתן ארצי עד שהחליט לצאת עם המוזיקה שלו לעולם. לאבא שלמה זה קרה כבר בגיל 16. שנתיים אחרי כל המדינה הכירה את "פתאום עכשיו, פתאום היום". בן ארצי כבר היה תגלית השנה בגיל 21, עם אלבום ראשון. ויונתן, בן הזקונים, מגיע לאלבום הבכורה שלו רק בגיל 35. כמו רוקי בלבואה שחיכה לאישורה של אדריאן כדי להסתער על התואר העולמי, גם בלי להיות מודע, קיבל יונתן ארצי את הסימן הנכון לבקוע.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למשתמשים רשומים:
"כשהייתי ילד קטן שיחקתי המון כדורסל", הוא מספר. "לא הגעתי לסל, אבל אבא היה מתעקש איתי עד שהייתי מגיע, כדי לבנות לי איזה ביטחון. בהמשך שיחקתי טניס, הוא תמיד היה בא לראות אותי, תמיד הרגשתי את הגב שלו. לא מזמן, באמפי שוני, הייתה לו הופעה. הוא כתב לי בערב: 'תבוא איתי לכל היום, נהיה ביחד'. הבילוי המשותף האהוב ביותר על אבא שלי ועליי זה לנסוע יחד באוטו".
אם לא נאט, לא נביט, לא נשים לב לפרטים.
"זה היה עם בן כמובן, אבל זה הכיוון. אנחנו עושים את זה המון, לוקחים את האוטו, נוסעים מרחקים ענקיים, סתם כדי להיות ביחד. אז נסענו לשוני, היינו בבלאנס, נהניתי לראות אותו. ואז הוא שאל, 'רוצה לבוא לשיר?' אמרתי, 'לא, אני נהנה לצפות בך'. חמש דקות לפני שהתחילה ההופעה, הוא אומר לי, 'אולי בכל זאת תעלה לשיר בהופעה?' כמובן שבסוף הוא קרא לי בשיר שלא התכוננו אליו, 'ארץ חדשה', וסיפר לקהל שאנחנו ביום כיף".
אתה זוכר את כל המילים?
"ברור. המוזיקה של אבא שלי - וגם של אח שלי - היא בנפשי. אבל אל תתפוס אותי במילה ממש. יכול להיות שאני לא מכיר כמה שירים של אבא בגרמנית. חזרנו משוני, לא רצינו שהיום ייגמר. התחבקנו, אמרנו האחד לשני כמה היה כיף. אבא כבר בא להיכנס הביתה, אני כבר התכוננתי לנסוע. ואז הוא חזר וקרא לי מהרחוב: 'היית מעולה היום. אתה כבר לא הילד הקטן ההוא מפעם. הפכת זמר'. אני לא יכול להסביר לך כמה הלב שלי התמלא. עד דמעות. הוא פתאום בא ואומר בעצם: צא לדרך".
הוא יצא לדרך. למרות המלחמה שכבר העלימה לו אלבום אחד מוכן, למרות המערכה באיראן ששיבשה את כל התוכניות, למרות - אולי גם בזכות - השם המאוד מחייב ואחרי שורה ארוכה של היסוסים אם ללכת בדרכי המשפחה או לפתוח קליניקה כפסיכולוג, אחרי שיסיים את הלימודים לתואר שני. כאן מגיעה דמות ראשית נוספת בסיפור, שהניעה, דחפה וקידמה במהירות. את יונתן ארצי מנהל עידן רייכל, בפרויקט הראשון שלו מהסוג הזה בתעשיית המוזיקה. רייכל מייעץ, שותף להחלטות, חותך כשצריך, מתווה את הדרך, אבל לא שותף ליצירה. יונתן ארצי כתב והלחין את כל השירים באלבום הבכורה. גלעד שמואלי, האיש שעבד עם רייכל על אלבומי הפרויקט כבר בתחילת הדרך בשנות האלפיים, הוא המפיק המוזיקלי. את העיבודים הם עשו יחד. ארצי מנגן על רוב הכלים באלבומו, שמואלי מתופף. התוצאה היא אלבום בכורה יפהפה, מלא גוונים, חשוף, לעיתים שורט, לא פעם נוגע. עשרה שירים. עכשיו גם יוצא הסינגל הראשון, "יש מבול", מתוך האלבום, שבו מנגן האח בן בפסנתר. "את כל שירי האלבום כתבתי אחרי 7 באוקטובר, חוץ מאת 'יש מבול', שמאוד מתאים ברוח שלו למלחמה. הטקסטים שלי יכולים להיות על אדם שמתבונן בעולם ורואה תהליכים שהוא מרגיש זרות מולם, מחפש איזו נחמה בחדר. כתבתי את המילים של השיר באפריל 2023, גם ככה האקלים בחוץ היה סוער, המקום מפולג, אווירה יצרית באוויר".
איך אתה כותב?
"אני כל הזמן כותב. בגיל 13 התחלתי לנגן, ומיד כתבתי. זה היה שיר מאוד טיפשי, לא זוכר איך קראתי לו. התבוננות של ילד בעולם, עניינים עם חברים. קצת אחרי גיל 15 כבר התחלתי לכתוב שירי אהבה. מלחין על גיטרה, הכלי המרכזי שלי, לפעמים על פסנתר. לא יוצא מהחדר עד שיהיה שיר, גם אם זה לא נשמע לי הכי טוב. כשאתה נכנס למצב תודעה מסוים, אתה צריך לנצל אותו כל עוד אתה בתוכו".
לפי חשבון מהיר יש לך מאות שירים. למה חיכית?
"כמה מאות זה נכון. אבל המקום הזה של להוציא את השירים הגיע המון שנים אחרי שהתחלתי לכתוב. כשהייתי נער הייתי מגיע עם השירים שלי לבן-בן, אחי אהוב ליבי, החבר הכי טוב שלי בעולם. היה לו אולפן ביתי, היינו מקליטים יחד, הוא היה משקיע בזה המון ועד היום יש לי את כל ההקלטות. עברו שנים, הלכתי ללמוד ב'רימון', התחלתי לשיר מול אנשים, אבל עדיין לא הייתי במצב של להקליט. אז הייתה מסה עצומה של שירים, אבל לא בהכרח במחשבה להוציא את זה. עד היום. רק עם השנים הרגשתי שאני אולי צריך לעשות עם זה משהו".
אבל אתה בא מבית של זמרים, אמנים. לא נראה לך הגיוני שאם מקליטים שירים אז בסוף הם גם ייצאו לעולם?
"המורכבות פה היא בעצם לקחת את הדבר הכי פרטי שלי, שמייצג חלקים בנפש שלי, ולהגיד: זה הדבר שאיתו אני עומד בפרונט, זו חשיפה גדולה מול קהל. באתי מבית מאוד חשוף, לא במובן שמדברים בו והכל יוצא החוצה, אלא שיש בו איזה עניין מן הסתם, יש לי אבא ואח סופר-מוכשרים במוזיקה, יש לי אחות ואמא סופר-מוכשרות בדברים שהן עושות. זו לא הייתה החלטה פשוטה לצאת עם כל זה לדרך. עד עכשיו".
שורה ארוכה של סימנים טובים נערמו יחד כדי שיונתן ארצי ירגיש שהוא בכיוון הנכון. אחד מהם הגיע ב-2024, כשפגש את המפיק גלעד שמואלי. "בן הכיר לי אותו. נפגשנו בפעם השנייה אצלו באולפן, ביקש שאביא שירים, שאל אותי על חיי, איך הגעתי למקום שבו אני נמצא, מה אני רוצה שיקרה? אמרתי שיש לי חלומות צנועים, שהשירים שלי יפגשו מישהו שיידע מה הדבר הנכון לעשות איתם. ושרתי לו כמה מהם".
וכאן יצאתם לדרך?
"הוא סירב בהתחלה. אמר לי, 'תשמע, זה מאוד יפה, אבל אתה לא צריך אותי בשביל לעשות שיר יפה, אתה מוזיקאי, יש לך גם אולפן ביתי. ואז הוסיף, 'כשאני עובד עם אנשים, לא מעניין אותי לעשות שיר יפה, מעניין אותי לעשות דרך עם בן אדם. אני רואה פה אדם עם שירים נורא יפים, שיושב בעצם כל חייו עם הגיטרה בחדר, קצת כפוף כזה, שר לעצמו. אני רואה שאתה פותח את הפה ושר - ואתה חסום. זה לא קשור למשהו טכני. אני מרגיש שזה באנרגיה שלך, משהו לא יוצא שם'. מאוד הזדהיתי עם מה שאמר".
עשה לך טיפול פסיכולוגי.
"ממש. הוא אמר לי: אני רוצה לעשות איתך דרך לשחרר את החסימה הזו, נגלה איך ביחד. אני מאוד אוהב את מה שאתה עושה, ואני רוצה שתבחר בזה באמת. התחלנו לעבוד. תוך חודש היו לי יותר ממאה שירים כתובים. כתבתי באובססיביות, לפעמים עד שנרדמתי באזור שתיים בלילה על התווים. עשינו אפילו מעין פיילוט לעבודה שלנו, בשיר 'גיבורים' שכתבתי במלחמה. לא מזמן ביקשו ממני להופיע עם השיר בטקס זיכרון בצפון. וואו. אחרי 'גיבורים' כבר היה ברור שאנחנו עושים אלבום".
שמואלי היה גם הקשר של ארצי לעידן רייכל. "גלעד הציע שרק אשב לדבר איתו, להתייעץ. עידן הגיע לאולפן, ביקש לשמוע את השירים והגיב לזה מדהים. לא האמנתי שזו הסיטואציה. לא רק שהיה מדהים שעידן התחבר לשירים שלי, הוא דיבר על מוזיקה באופן מדויק, כזה שחיכיתי לו כל הזמן במפגשים עם אנשים בתעשייה. אתה רואה מיד שזה משהו אחר, אדם מאוד חכם, סופר-חד, קולט הכול בלי שאני אומר לו, מאוד ערני וכל הדגשים שלו למוזיקה היו בדיוק מה שחיפשתי. האופן שבו הוא ניתח אותי בתוך השירים, היה מדהים. ואז הוא אמר, 'הדבר הזה צריך לצאת לעולם'".
איתו או בלעדיו?
"אמרתי לעידן, 'אני רוצה לעבוד איתך בעצם'. הוא אמר לי, 'אל תגיד את זה, תהיה קצת קשה להשגה'. אמרתי לו, 'תקשיב, אני לא יודע לשחק משחקים, אומר מה שמרגיש'. עידן אמר, 'תן לדברים את הקצב שלהם, זה לא משחק'. עכשיו, הקצב שלי הוא איטי, חתונה למשל אחרי שבע שנים של זוגיות. הקצב של עידן אחר לגמרי, הכל קורה מהר. יום אחרי הוא כבר קישר אליי את הזמרת שירה בן שמחון, כדי להקליט איתי את אחד השירים באלבום, ובא בעצמו".
אולי הוא יודע שאסור לתת לך להתעכב עוד.
"כתבתי לו כמה זה מרגש אותי, והוא ענה, 'שירה מחפשת שירים, אולי תכתוב איתה, אולי תכתוב לה?' באותו יום כבר כתבתי לה שלושה שירים, נפגשנו שוב. מהרגע הזה כבר נהיה לי קשר ממש צפוף עם עידן, נפגשנו מדי יום, הוא גר קרוב אליי אז מצאנו את עצמנו עושים הליכה בלילה בפארק, מדברים על החיים שעות. הוא כבר דיבר איתי על איך הוא חושב שההופעה שלי צריכה לעמוד והתחיל בעצם לנהל אותי מאז".
גם התערב באלבום?
"לא. השאיר לי את כל המקום המוזיקלי, וגם נראה לי מתוך כבוד לעולם של גלעד ושלי. אהבתי את הגישה, זה לא מובן מאליו. אמרתי לעידן, 'שמע, אני לא יודע איך להוציא את האלבום, האם צריך לעשות מזה עניין או לא'. והוא כל הזמן אומר לי, 'יונתן, צריך לתת לזה מקום, אם בחרת ללכת בדרך הזו, אין היסוסים יותר. הולכים אול-אין'. ואז הוא העלה את הרעיון של הראיון הזה כאן. אמרתי לו, 'שמע, זה נורא גדול, הרגע יצאתי מהביצה'. אבל גלעד הסכים איתו".
"אבא בחיים לא צרח, לשמחתי, אפילו לא במקומות חיכוך של הורה וילד. שנינו לא כאלה מהסוג שצורח, הכל בסופו של דבר מלא בקרבה"
מה שיכנע אותך?
"עידן אמר לי שני דברים נורא חכמים שנשארו איתי. הדבר הראשון שאמר: 'זה רגע מגדיר בשבילך. זה לא רק לעשות ראיון או לא, זו השאלה אם אתה בעצם הולך על זה'. והדבר השני: 'החיים קורים עכשיו, אתה בחור בן 35, אין יותר זמן לעמוד על שפת הבריכה ולהכניס את האצבעות, לחשוב אם הטמפרטורה נעימה. המים קרים, ואתה צריך לקפוץ ראש'. היססתי עדיין. עידן אמר, 'תחזיר לי תשובה עד הבוקר. תכריע אם כן או כן'".
ברגוע.
"בתשע בבוקר כתבתי לו, 'קופצים לגלים'".
רגע. עכשיו יתהו הקוראות והקוראים: עידן רייכל הוא גאון מוזיקלי, הוא מצליח כמובן, אבל לא ניהל אף אחד עד היום.
"הוא ניהל את עצמו, לא?"
אוקיי, אבל אז יתהו: ליונתן ארצי יש את האמן הכי מצליח בישראל בבית, עם כל הניסיון. למה ללכת לקולגה? אפשר אפילו ללכת יותר רחוק ולומר: אולי יונתן ארצי, בתת-מודע, בוחר באמצעות עידן רייכל להצהיר על עצמאותו.
"כל התהיות האלה ברורות לי, אבל אני חושב שאבא שלי צריך להישאר אבא שלי, והוא לא יכול להיות המנהל שלי. נורא חשוב לעשות הפרדות כאלו במשפחה ובזוגיות ובכל דבר עם חברים. דווקא אני חושב שהמקום שלו לעזור לי כאבא שלי הוא הרבה יותר חזק".
מה אמר שבחרת בעידן?
"שמח מאוד. הוא כמובן מכיר טוב את עידן. אני חושב שיש פה את הדבר הזה של ילד שבא להוריו ואומר: עכשיו אני כבר גבר בעצם".
היו לו הצעות לגבי השירים?
"הוא כל הזמן הוא הציע עזרה, אבל אמרתי לו, 'תשמע, אני צריך לעשות את זה לבד'. נניח, היה איזה שיר שהתחיל עם תופים והוא חשב שזה צריך לעבור לפזמון. הבאתי את זה לעולם של גלעד ושלי, החלטנו שזו הצעה טובה".
מה אומרת אמא מילכה? גם הבן הצעיר הולך לקריירה חשופה כזו.
"מתרגשת. היא רואה את הדרך שעשיתי עד עכשיו ובמה זה היה כרוך, מפרגנת בטירוף, אחותי שירי ראתה את אותו הדבר בדיוק וכולם מסביב דוחפים".
אגב, איזה שיר של רייכל היית שמח לכתוב?
'יש אמת בדברים שאת אומרת' (Sabe Deus). הכל מתחבר שם".
ואיזה שיר של שלמה ארצי היית שמח ליצור?
"אם תלחץ אותי אז 'אחרי הכל את שיר'. יצירה מושלמת. פלא".
איזה שיר כתב עליך אבא?
"לא התכוננתי לשאלה הזו. צריך לשאול אותו".
בן ושירי קיבלו, שלא תצא מקופח חלילה.
"רגע, יש שיר אחד מהמם ממש שהוא כתב בוודאות עליי כשהייתי ילד, אבל זה לא יצא אף פעם, ואני לא יודע איך קרא לו. השיר השני שלמיטב זיכרוני הוא עליי נקרא 'לנצח יחד', יחד עם יובל בנאי, מהאלבום 'קצפת'".
הוא נולד בשנת 1989 בתל-אביב. כשהגיע לגיל שמונה, כל המדינה קראה שהוריו התגרשו. שלמה ארצי כתב על התקופה הזו באלבום (המעולה אך האנדרייטד) "צימאון", שהפיק לואי להב. "אני זוכר בית מלא באהבה, לפני וגם אחרי", מהרהר יונתן. "הזיכרון הראשון שלי, כנראה בזכות הווידאו שראיתי, זה את עצמי יושב על אבא והוא שר משהו מ'ירח'".
יותר מדי הנחתות כאן. בזיכרונך הראשון השלכת גיטרה ואביך עליך צרח?
"אני נראה כמו אחד שמשליך גיטרות? היא תמיד עליי. אבא בחיים לא צרח, לשמחתי, אפילו לא במקומות חיכוך של הורה וילד. שנינו לא כאלה מהסוג שצורח, הכל בסופו של דבר מלא בקרבה".
היית מהילדים ששרו בסלון?
"כשהייתי קטן, פה ושם. יש לי הקלטה מגיל שמונה עם בן, שיר מהסרט 'גריז'".
אחרי הגירושים חלק בתים בתל-אביב וברמת-גן. "הרגשתי תמיד מקובל ובחבר'ה, הרבה עם הגיטרה. בוא נגיד שגם אם חיפשו את הקרבה אליי בזכות אבא, לא הרגשתי בזה".
היו הצקות על בסיס כזה?
"אולי ברמה של 'יכול לשיר לנו משהו?' לא משהו דרמטי. אנשים המון אומרים לי, 'אבא שלך הוא ככה וככה בשבילנו', ותמיד זה נשמע לי מקור לגאווה".
אהבות ראשונות?
"כמו שאתה כבר מבין מהסיפורים, אני ממש לייט-בלומר, אז הכל קרה לי באיחור ונראיתי תמיד נורא צעיר מגילי. בהתחלה גם הייתי נמוך יחסית. זוכר את עצמי מתחיל עם בחורה, הייתי בן 18, והיא אומרת לי, 'שמע, הייתי הולכת איתך אבל אתה נורא צעיר'. היא הייתה בגילי. ניסיתי לגדל זיפים כדי להיראות מבוגר יותר אבל לא הצליח לי. גם עכשיו בטוחים שאני בן 20 ומשהו".
התגייס בשנת 2008 ושירת שלוש שנים בתפקיד חשאי במודיעין. את המשך הדרך עשה בבית הספר למוזיקה "רימון", שם פגש את בניה ברבי. "מאוד אוהב אותו, הייתי שותף להקלטה באחד השירים באלבום שלו. התחלתי להופיע עם אנשים מ'רימון', מקומות קטנים בתל-אביב, וגם היה לי איזה רגע קצר של מלצרות, הספקתי בזמן מאוד קצר לשפוך יין על לקוחות".
ב-2012 חרת כבר סימן קטן בהתחלה של קריירה, כשהופיע עם אחיו בפסטיבל הפסנתר. "לקחנו שירים שאנחנו אוהבים באנגלית, תירגמנו, אנשים אהבו. מפה הבנתי גם שאני יכול להמשיך להופיע, עבדתי תקופה עם עמי נגר מ'דה וויס', היינו צמד, ביצענו גם שירים שלי והתחלנו לחרוש במות בכל הארץ. התמקצעתי מאוד בנגינה, התאמנתי שעות".
ההשקעה פתחה לו דלת יפה בגיל 24. "מישהו סיפר לי שיהונתן גפן עובד על מופע ילדים חדש. אמרו לי שהוא מחפש זמר, הציעו שאלך לסוג אודישן, מפגש התאמה. גדלתי על השירים שלו, וזה הרגיש לי כמו הזדמנות חד-פעמית. ואז פגשתי אותו. איש מאוד מיוחד ומצחיק, גם אחרי 200 הופעות הוא היה יורד מהבמה ומחמיא. התרגשתי מזה כל פעם".
חתיכת בית ספר.
"הופענו המון בכל הארץ, זכות שלא תיאמן לשיר את השירים שלו איתו על הבמה. דמיין לשיר את 'איך שיר נולד' ולהביט בו עומד לידי וצופה בי כשאני שר. הופענו יחד שמונה שנים, עד עכשיו אני לא מאמין שהוא נפטר. הוא אדם כל כך חי, ליהוק לא הגיוני למוות".
עדיין, גם אחרי מסע ההופעות, לא הוצאת את השירים.
"כי עדיין לא רציתי להיות ממש בפרונט. לא היה לי את הביטחון".
אירוני משהו. אתה בא מבית מוזיקלי. תראה את יובל רפאל, לא שרה בכלל עד הנובה - ובום, מקום שני באירוויזיון. היה לה אומץ. איפה החסימה שלך הייתה?
"הרגשתי שזה דורש דברים מסוימים שבזמנו לא הייתי בטוח שיש לי ברמת המחירים שצריך לשלם, למשל החשיפה דרך השירים. אני כותב על עצמי, חולק מהנפש, פתאום זה של כולם".
שמע, אתה אח של זמר שהכריז על עצמו שהוא "אפס" מול כולם ועשה את אחד מאלבומי השנה. אנשים התאהבו בחשיפה שלו.
"נראה לי שזה קשור גם לאופי שלי, הייתי תמיד קצת ביישן, לקח לי זמן להיפתח לדברים. הייתי צריך להבשיל ולהרגיש שאני ממש במקום הנכון לחשיפה".
ניסית לפתור את זה בטיפול פסיכולוגי, להבין למה אתה לא יכול לממש את האהבה הגדולה שלך?
"הייתה לי עוד אהבה גדולה, ולכן הלכתי לאוניברסיטה. אז מאוד עניין אותי להתעסק בפסיכולוגיה, חשבתי שאני יכול לשלב. היה לי מורה לגיטרה, שאול בן אמיתי, אדם שהשפיע עליי ודחף אותי. הוא זה שאמר לי אז, 'אתה תצטרך להחליט - לא תוכל לעשות את שניהם'. אהבתי את התואר וגם סיימתי את זה טוב, התחלתי להתכונן לתואר שני בפסיכולוגיה כדי בעצם להיות פסיכולוג מטפל. רק כשבאה הקורונה, ידעתי מה התשובה שלי".
המגפה הוציאה את בן ויונתן ארצי לסיבוב הופעות בבתים פרטיים, במגבלות התקופה. הרשת התמלאה בסרטונים של השניים סוחפים את הקהל הביתי ולוח ההופעות התפקע מהזמנות. "בהתחלה הופענו עם השירים של בן, בכל זאת האיש הוציא ארבעה אלבומים, ואז לאט-לאט בן רצה לתת לי מקום והתחלתי לשיר דברים שלי, לראשונה מול קהל. הייתה לנו הופעה בקורונה בבית פרטי, החלטנו לעשות שירה בציבור מאולתרת ואנשים זרקו שירים, אנחנו ניגנו. זה עבר בהמשך מפה לאוזן והייתה כמות הופעות היסטרית".
וגם פרנסה ממוזיקה, חשוב להמשך הדרך.
"כן, סוף-סוף. גם הרווחנו סבבה ולא פחות חשוב, עבורי זה היה בית ספר טוב להופעות ממש".
שירים של שלמה ארצי ביצעתם?
"בגדול, בן אמר, 'הוא מופיע, הוא מבצע את זה יותר טוב מאיתנו'. אני חושב שאבא בא איתנו לאחת הופעות. הוא מפרגן תמיד, גם אוהב לראות אותנו מנגנים בבית, זה המון קורה במשפחה. מתיישבים לנגן אחי ואני, אבא מנגן באושר, האחיינים שלי, שכולם עילוי, שרים איתנו. הרבה ביטלס ואואזיס, שירים בעברית גם. מה שיוצא על הדרך".
התחלת לאסוף למעשה קהל בקורונה.
"היה לי שם רגע מכונן. הופענו ביום הולדת של בת 18, שמאוד אוהבת את השירים של בן. כשהגענו לשם, היא שרה שיר שלי למרות שהוא בכלל לא יצא. הייתי המום. ראיתי פה סימן: בעצם יש הצדקה להוציא דברים".
היו גם הופעות מוזרות תחת המגבלות?
"הייתה אחת בלול תרנגולות, והייתה אחת במגדלי יו בתל-אביב מול משפחה של שבעה אנשים, עם שף".
לא מביך? מימין חדר השינה.
"איכשהו לא, אם אתה מסתכל על זה כמפגש של כמה אנשים. אבל כן, זו סיטואציית קצה. בן ואני מאוד אוהבים לבלות יחד, אז מאוד נהנינו גם בנסיעות".
אבל ארצי המשיך להסס, ואת אחת הדחיפות האחרונות קיבל בבית, מרעייתו השחקנית רוני שטקלר. "הכרתי אותה ב-2017, שחקנית מדהימה, כבר זכתה בפרסים. התחלתי איתה בפייסבוק, בלי איזו אג'נדה יותר מדי. מהר מאוד נהיה קליק בדיבור, אבל היא הייתה בטיול בחו"ל, אז התחלנו להתכתב המון. היה הפרש שעות, אז הייתי מחכה שהיא תתעורר. נהיה בינינו קשר מאוד קרוב ואינטימי, בלי שנפגשנו אף פעם. יום אחד, אחרי חודש של התכתבויות, פתאום היא התקשרה והייתי המום. כשהיא חזרה לארץ, אני טסתי לארה"ב ולקנדה עם אבא שלי, הלהקה והמשפחה, להופעות. איכשהו נקלעתי למצב שבו אני מחליף את סינגולדה בהופעה".
כולה להיכנס לנעליים של הנגן המוביל בהופעה.
"תראה, זו לא הייתה אותה הופעה כמו עם סינגולדה, קטונתי בכלל מלהיות באותו משפט איתו. אבל אתה יודע, מילאתי את תפקידו וזה היה מאוד-מאוד מרגש. כשחזרתי, קבעתי להיפגש עם רוני".
"אני מוסר את הנפש שלי, הם מדברים איתי על איך לשווק אותה. עצרו רגע, אני לא ארטיק! הייתה יחצנית שדיברה איתי והרגשתי כמו שתי שפות שלא נפגשות - אני מדבר איתה על הביטוי הרגשי שלי, היא אומרת לי, 'תשמע, את זה הייתי מוציאה עם צילום בפילטר כזה וכזה'. אני בכלל לא עניינתי אותה"
איך היה?
"קבענו בפארק בתל-אביב, הגענו שנינו נבוכים, אני רואה אותה מרחוק, מסתתרת מאחורי עץ. ואז אני ניגש אליה והתנשקנו בלי לדבר. זה היה מדהים. התברר שכבר ברגע הזה הרגשנו כל כך קרובים".
מאז לא נפרדתם.
"כבר מהלילה הראשון, כן. זה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים. התחתנו אחרי שבע שנים, אני אדם עם קצב מאוד איטי, אבל רוני אחת שיותר רצה. בזכותה התחלתי להקליט את השירים. היא אמרה לי יום אחד, 'מבקשת שליום הולדתי תקליט לי שירים שלך, שיהיה לי איך לשמוע אותם תמיד'. לא היה לי בכלל ציוד, ובן אמר לי, 'תבוא מתי שאתה רוצה'. ככה זה התחיל".
ארצי התחיל ללמוד את התעשייה לקראת הוצאת האלבום. "נפגשתי עם אנשים, זה נורא מצחיק, אני בא מבית של שניים שעושים את הדבר הזה, אבל האמת שלא ידעתי כלום על ענייני שיווק".
לא שאלת את אבא?
"לא, כי לא התעניינתי בזה כל השנים, וכשהגיע הרגע ידעתי שאני רוצה לעשות את הדרך שלי".
עדיין, יש לך ווייז של המוזיקה בבית. לא תפתח?
"אולי אתה צודק, אבל היה לי נורא חשוב לעשות איזו הפרדה במוזיקה. הרי אבא תמיד יהיה שם עבורי, וגם באלבום הזה הוא תמיד רצה לעזור והציע את עצמו בכל דבר. אם הייתי משתף אותו בשיר נניח, הוא כן היה אומר אחרי, 'תשמע, חשבתי על השורה ההיא', אבל לי זה היה חשוב ללכת בדרך הזו לבד. גם את בן כמעט לא שאלתי, רציתי ללמוד".
בחירה מאתגרת.
"יותר מזה, לא רק שלא שאלתי אותם, לקח לי המון זמן להשמיע את השירים האלה למישהו בכלל, לא רק למשפחה, גם לחברים. אבא היה סקרן, 'מתי אתה כבר משמיע לי את השירים האלה שאתה מדבר עליהם'. התחלתי להיפגש עם מנהלי אמנים, יחצנים, להבין את השפה".
תובנות מהתעשייה?
"לא יודע להסביר לך כמה היה לא קשור האופן שבו אני דיברתי על המוזיקה שלי לבין האנשים שמדברים על זה פתאום כמוצר. אני מוסר להם את הנפש שלי, הם מדברים איתי על איך לשווק אותה. עצרו רגע, אני לא ארטיק! הייתה יחצנית שדיברה איתי והרגשתי כמו שתי שפות שלא נפגשות - אני מדבר איתה על הביטוי הרגשי שלי, היא אומרת לי, 'תשמע, את זה הייתי מוציאה עם צילום בפילטר כזה וכזה'. אני בכלל לא עניינתי אותה".
מניח שחלקם שמו דגש על השם ארצי.
"ברור שזה עניין אותם. היו כאלה שאמרו לי, אתה תתראיין, ישאלו אותך, לא תברח מזה. אמרתי, 'מה הבעיה, רק אשמח לדבר על אבא שלי ועל איזו גאווה זה להסתובב בעולם כבן שלו, אבל זה לא יכול להיות הטיקט'. חברתי אז זמנית למנהלת מהתעשייה".
באוגוסט 2023 הוציא את השיר הראשון שלו אי פעם. "והיה נורא מרגש. תיכננתי את הסינגל הבא, ואז מגיעה המלחמה, כולנו השתנינו, הסיפור שלי הוא כל כך לא חשוב בתוך זה. החיים השתנו מקצה לקצה, כל מה שהיה לפני הרגיש לי בכלל לא רלוונטי. זה לא היה אלבום שמח, אבל גם לא היה נכון להוציא אותו. נגנז".
גנים טובים.
צוחק. "לקח לי זמן להגיד את זה עד שבאמת גנזתי".
בן הוציא אלבום בכורה מצליח מאוד עם להיטים גדולים. ההמשך היה אחר, אלבומים בווליום פחות גבוה, הוא חבר להופעות של שלמה במשך שנים.
"למדתי הרבה גם מהדרך של בן, שהתחיל בגיל הרבה יותר צעיר. תחשוב שלי יש שני מודלים, לאח שלי היה מודל אחד. אני עוד לא יודע איך זה יתפתח כמובן".
לבן ולשלמה היה דואט מצליח בפתיחת דרכו. זה משהו נניח שמתוכנן?
"בהמשך, הלוואי. זה יהיה לי כבוד אדיר, אבל כרגע הדבר הוא האלבום שלי. יהיה לי גם כבוד להקליט שיר עם בן, אבל אני חייב לפני הכל לייצר לעצמי את המקום".
יש מדדים ברורים להצלחה בבית. יש גם חשש לא לעמוד בהם?
"לא הייתי עסוק בזה. חשוב לי שהשירים שלי ייגעו באנשים. זה המדד שלי להצלחה".
אם כבר מדדים. אתה מצליח להבין את הפער בין הזמר המצליח בישראל לתחושת הנמוך עם הטוקסידו?
"זה חלק מסוד הקסם שלו, והוא בחיים לא לוקח את הדבר כמובן מאליו. יש באבא משהו שתמיד יודע להעריך את זה ששיריו קיבלו מקום כזה ונגעו ככה בחיים של אנשים".
זה לא מפחיד אותך, הרצון של אמנים לאישור תמידי מהקהל שלהם?
"הרבה שנים הדבר הזה הפחיד אותי, אמרתי שאני לא רוצה לשלם את סוג המחירים האלו, לשים את עצמי בעין ציבורית. אבל היה לי גם פה רגע מכונן. שיר שאחריו הבנתי שאם כולם היו מתייחסים לדבר הזה בפחד, כמוני, אז כל המוזיקה שגדלתי עליה לא הייתה בכל העולם".
את הדחיפה האחרונה קיבל מהעבודה על שיר לזכרה של התצפיתנית נועם אברמוביץ ז"ל, שנרצחה בבסיס נחל עוז ב-7 באוקטובר. "בשבוע הראשון של המלחמה בן ואני הגענו להופיע במלון מול מפונים מכמה קיבוצים, בלגן היסטרי, אתה בא ובכלל לא יודע אם יש מקום למוזיקה בתוך זה. בערב בראשון רק דיברנו עם האנשים. לא שרנו בכלל. שבועיים וחצי אחרי, שירי אחותי מספרת לי על הוריה של נועם אברמוביץ ז"ל. מתברר שהם ראו אותי פעם בהופעה ואמרו לשירי שחשבו שאולי אוכל לכתוב שיר לזכרה".
זכות.
"גדולה מאוד, וגם אחריות. הלכנו להיפגש איתם, אדוה ויוסי, הורים שבתם נרצחה כמעט לפני רגע, וזה היה מפגש שלא אשכח בחיים. הם אנשים מיוחדים והאופן שבו דיברו על נועם, על הכאב שלהם, היה מצמרר. לפני שהלכתי אמרתי להם שאני ממש מרגיש כאילו פגשתי את נועם. יצאתי מהפגישה רועד".
7 צפייה בגלריה
התצפיתנית נועם אברמוביץ' ז''ל. ''את המפגש עם ההורים לא אשכח בחיים''
(צילום: באדיבות המשפחה)
אבל הצלחת לכתוב.
"בהתחלה לא. רק אחרי ימים ניסיתי, ניגשתי לזה בחרדת קודש, כתבתי שיר והקלטתי אותו בלילה, שרתי בשקט כדי לא להעיר את השכנים. התייעצתי עם אחותי אם לשלוח להם את השיר, 'ילדה שלי'. היא אמרה, 'אתה חייב'. התגובה שלהם הייתה כל כך מרגשת, ובן הדוד של נועם עשה לזה קליפ. אמרתי להורים, 'כל דבר שאתם רוצים לעשות עם השיר, אני מגיע. כל דבר שתרצו'".
אביך סירב לקבל את פרס ישראל, דעתך?
"אני מאוד סומך על חוכמתו ושיקול דעתו של אבא. הוא יודע יותר ממני ואני תמיד אהיה בגב שלו, כמו שהוא בשלי".
מה כתבת לו על ההחלטה?
"משפט אחד: 'אני אוהב אותך'".
המלחמה באיראן הייתה האבן הענקית האחרונה בגלגלים של אלבום הבכורה. "יום חמישי בלילה, אזעקה, קמנו רוני ואני, אמא שלה הייתה בקפריסין, התקשרה, ישראל תקפה באיראן, סעו אלינו עכשיו. אבא שלה היה לבד בבית ברמת-גן. אספנו מעט דברים, לקחתי גיטרה, נסענו בשלוש בבוקר ואז העברנו את כל הימים שם".
מה הלך בקבוצת הוואטסאפ של משפחת ארצי?
"שמע, לקחתי על עצמי במשפחה להיות האחראי לבדוק שכולם נכנסים למקלט אחרי התרעות. אמא שלי כבר קוראת לי דובר פיקוד העורף. הייתי בדריכות עליהם, ומצידם כולם היו מאוד ממושמעים, אולי יצא פעם אחת שבן לא שמע את האזעקה והקפדתי לבדוק שהוא מתעורר בהמשך. איזה מצב מטורף. ורגע אחרי שנגמר הכבישים והרחובות מתמלאים, זה לא ייאמן".
ועוד יותר לא נתפס: אחינו עדיין מעונים בשבי בעזה.
"אנחנו יושבים פה בבית קפה ומדברים על מוזיקה, אבל יש עכשיו אנשים שלנו במנהרות בעזה שלא אוכלים או שותים. אין לי אפילו מילים לתאר כמה זה בלתי נתפס בעיניי, החזרה שלהם הביתה זה הדבר הראשון והכי חשוב שצריך לקרות".
