בוריס אקונין חשב שדבר לא יכול להפתיע אותו בנוגע למערכת המשפט הרוסית. אלא שבשבוע שעבר, בעוד יום שגרתי של כתיבה, אקונין גילה לפתע מהתקשורת שהוא עלול להיכנס לכלא לאחר שבית משפט צבאי במוסקבה הרשיע אותו בסיוע לטרור, הצדקת טרור והפרת חוק "הסוכן הזר". אקונין לא נכח בכלל במשפט שהתנהל במשך יום אחד בלבד, אבל זה לא הפריע לבית המשפט לגזור עליו 14 שנות מאסר, להטיל עליו קנס של 400 אלף רובל ואיסור בן ארבע שנים על ניהול אתרים אינטרנטיים. אקונין, שם העט של גריגורי שלבוביץ' צ'חארטישווילי, מתגורר בלונדון זה 11 שנה מאז החליטה רוסיה לספח את חצי האי קרים. הוא כמובן לא מתכוון להסגיר את עצמו לרשויות. בכלל, עצם ההליך נראה לו, לא פחות מפארודיה.
"זה מצחיק אותי", אומר עכשיו אקונין בריאיון מיוחד, בהתכתבות במייל, ל"ידיעות אחרונות". "ברגע ששמעתי על גזר הדין צחקתי על הליצנים האלה. נראה שהם לא לקחו את זה ברצינות בעצמם. הם אפילו לא עשו מאמץ ליידע אותי על המשפט. למדתי על כך מהתקשורת. קל לצחוק על בתי המשפט של פוטין אם אתה גר בלונדון כמוני. מצד שני אם אתה ברוסיה, זה בכלל לא כיף".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למשתמשים רשומים:
- קווין קוסטנר: "יש יותר מדי מתמטיקה בבתי הספר. מה שבאמת נחוץ זה לדעת היסטוריה"
- "עשינו משהו אינטרנטי בתקופה שלא היה אינטרנט": גרייניק ואלתרמן שוב ביחד
- "השקר הוא בילט-אין, גורם מרכזי בעיצוב ההיסטוריה האנושית" | האם האמת מתה?
האם זה משהו שחשבת עליו אי פעם מאז שעזבת את רוסיה?
"בהחלט ציפיתי למשהו כזה. פעמים רבות הם הזהירו אותי שזה ייגמר רע עבורי. אבל אני לא חושב שזה נגמר רע. יש פתגם עתיק שאומר, 'אם אנשים רעים שונאים אותך, זה אומר שלא חיית לשווא'. אני מרגיש טוב, למעשה, מלא בהשראה".
זה לא שחסרות לשלטונות הרוסיים סיבות להיטפל לאקונין - אחד המבקרים הרהוטים והפופולריים של משטר פוטין - אבל הפעם עיקר האישומים נגזרו משתי שיחות שערך הסופר הגולה הנודע, מחבר סדרת "תיבת פנדורין", עם צמד קומיקאים רוסים שהתחזו לנשיא אוקראינה זלנסקי ולשר התרבות של המדינה, אלכסנדר טקצ'נקו, ושבהן הביע תמיכה בשיתוף פעולה בין אנשי תרבות רוסים ואוקראינים. אקונין אף קרא לשכנע חיילים רוסים להיכנע, והתבטא בנוגע למתקפות רחפנים על שטח רוסיה - התבטאויות שהוגדרו על ידי התביעה כהצדקה לטרור.
5 צפייה בגלריה
"פעמים רבות הם הזהירו אותי שזה ייגמר רע עבורי". בוריס אקונין
(צילום: Alexander Zemlianichenko/AP)
הוא בן 69, חייל ותיק במערכה של האינטלקטואל אל מול המשטר הטוטליטרי, ומעולם הוא לא התקפל בנוגע לתוקפנות הרוסית כלפי אוקראינה - הרבה לפני שפרצה המלחמה. בדצמבר 2023 הוא הוכנס לרשימת "טרוריסטים וגורמים קיצוניים", ובינואר 2024 הוכרז "סוכן זר". ובהתאם ספריו אסורים בפרסום במולדתו.
לאחר יותר משלוש שנות מלחמה, כיצד אתה מעריך את המצב של אוקראינה? האם יש לה בכלל סיכוי נגד רוסיה?
"לניצחון צבאי - לא. מעולם לא היה לאוקראינה סיכוי. אבל להתיש את פוטין באמצעות התנגדות עיקשת - בהחלט כן. הרבה תלוי בשאלה אם אירופה תהיה אמיצה ואחראית מספיק כדי לעמוד מול פוטין".
אירופה אמנם עדיין לא שם, אבל לאחרונה גוברת התמיכה האמריקאית בקייב בעקבות העימותים בין טראמפ לפוטין. מה אתה חושב על זה, על התערבות אמריקאית? טראמפ כבר השפיל את זלנסקי בבית הלבן בעבר, ולא מן הנמנע שהוא יתקפל שוב.
"כל תקוותיי תלויות באירופה. נאט"ו נחלשה אך נראה כי נוצרת ברית הגנה חדשה, שאם תיווצר יהיו לה מספיק משאבים כדי לעמוד מול תאוותו של פוטין".
אני רוצה לשאול אותך על השיחות שניהלת עם אלכסיי נבלני, המנהיג האופוזיציוני שסיים את חייו בשנה שעברה בכלא הרוסי. במשך שנים רבות התנגדת להרבה מהשקפותיו, כולל תמיכתו ב"מדינת לאום רוסית" ודעותיו על פירוק ברית-המועצות. אבל אז ביקשת לדבר איתו - שיחה מרתקת, אני חייב להודות - מלאה בהסכמות אך גם בהרבה מחלוקות. עכשיו, אחרי שנבלני מת בתא הכלא שלו, מה דעתך עליו? איך היית מסכם את השיחה איתו במבט לאחור?
"אלכסיי השתנה מאוד בשנותיו האחרונות. הוא התבגר, הוא התפתח. הגענו להבנה בכל העניינים מלבד אולי כמה דברים טקטיים קטנים. עזרתי לו כשהוא ביקש ממני. תמכתי בו ובמאבק שלו. הערצתי את אומץ הלב שלו ואת ההקרבה העצמית שלו. אלכסיי היה אדם טוב שחי חיים יפים - כך אני זוכר אותו. והוא לא 'מת בתא הכלא שלו'. הוא נרצח".
הייתי עדין, כמובן, בניסוח בהתאם למגבלות העיתונות. איך אתה מאפיין את החזרה של נבלני לרוסיה, אף שידע שחייו בסכנה? האם זה משהו שתרצה לשקול אי פעם? ואם כן, באילו תנאים?
"אלכסיי היה אדם דתי, למרות שמעולם לא הראה את החלק הזה בעצמו לציבור. אולי הוא חשב שאחרי ששרד את ההרעלה, חייו אינם שייכים לו. אני בכלל לא כזה. לא גיבור, לא נוצרי, לא מאמין בצליבה. אני פשוט מנסה להיות אדם הגון. אם אתה רוסי, זו לא משימה קלה בימינו".
מתנגדי המשטר הרוסי נעלמים או נהרגים באופן מסתורי; זה ידוע כבר שנים רבות. אבל עכשיו נראה, בניגוד למנהיגים רוסים קודמים, שהכול הרבה יותר ברור וחשוף. האם אתה חושש לחייך, שרוסיה של פוטין תנסה להתנקש בך, אפילו בלונדון?
"אני לא חושש. האנשים האלה הם בעלי חשיבה פרקטית. הם יודעים שהתנקשות בסופר תעלה להם ביוקר. התקשורת והממשלות נוטות להיות מאוד רגישות אם איש ספרות נהרג. אז לא - פחד אינו חלק מחיי".
"המלחמה גרמה לי לכתוב יותר - זו דרך טובה לברוח מהחדשות. היא גרמה לי לפנות לנושאים שהפכו חיוניים. אבל אני חושב שהדבר המועיל ביותר מבחינת הכתיבה היה האיסור על פרסום ספריי ברוסיה. פתאום השתחררתי לחלוטין, ואני כבר לא מחויב לחוקי השוק. לא צריך לקחת בחשבון אסטרטגיות ועונות פרסום. במשך שנים רבות הייתי כותב מקצועי. עכשיו אני מרגיש כמו גמלאי מאושר. אני כותב לעצמי איך שאני רוצה. מעולם לא כתבתי כל כך הרבה וכה בחופשיות".
אם היית צריך לכתוב דמות בספר שמתאימה לאפיון של פוטין, איך היית מתאר אותה?
"איש קטן שנוטה להאמין בטעות שהוא האדם הנבחר. הדמויות המפחידות ביותר בהיסטוריה נוצרו על ידי האשליה הזו".
"הדבר המועיל ביותר מבחינת הכתיבה היה האיסור על פרסום ספריי ברוסיה"
המסורת הספרותית חשובה לו. מאז יצא "עזאזל" - הראשון בסדרת ספרי הבלש החדש, שמתורגמת לעברית תחת השם "תיבת פנדורין" בידי יגאל ליברנט, ורואה אור בהוצאות "ספרי עליית הגג" ו'ידיעות ספרים" - אקונין מפרסם בקביעות כל כמה שנים כרך חדש. באוקטובר יראה אור הספר ה-13 בסדרה, "העיר השחורה", שהחל בכלל בהתכתבות עם "האודיסיאה" להומרוס, כחלק מפרויקט של העיתון הצרפתי 'לה פיגארו'. גם הפעם, עומד במרכזו הגיבור-בלש אראסט פנדורין ברצף עלילתי של תככים ומזימות, חטיפות, התנקשויות ורומנטיקה. הכול בדיוק כמצופה ושום דבר אינו כפי שהוא נראה.
אף שספריך נאסרו ברוסיה, אתה עדיין אחד הסופרים הנקראים ביותר במדינה, ולעיתים קרובות השוו אותך לגוגול, טולסטוי וארתור קונן דויל. איך אתה יכול להסביר את זה?
"זה בגלל שהספרים שלי כל כך עמוקים להפליא וכל כך מבדרים להפליא; כך לפחות הייתי רוצה לחשוב".
5 צפייה בגלריה
"פעם הייתי אחד מאותם חנונים שלעולם לא נפרדים מספר". בוריס אקונין
(צילום: Alexander Zemlianichenko/AP)
אילו סופרים השפיעו עליך?
"הו, יש רבים. פעם הייתי אחד מאותם חנונים שלעולם לא נפרדים מספר, ואז הפכתי לעורך ספרותי מקצועי. בחרתי מעט מסופרים וספרים רבים, אני באופן זדוני פוסט-מודרניסט. אם אני צריך לציין ספרות מבחינה לאומית שהשפיעה עליי הכי הרבה - מלבד רוסית - אני חושב שזו תהיה ספרות יפנית. משהו בסגנון, 'לומר הרבה במעט מילים'".
איך אתה מסביר את הדעיכה בספרות הרוסית מאז היעלמותם של גדולי הספרות בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20?
"סטלין. הרג הרבה סופרים מוכשרים, ודחף את כל השאר לבינוניות בכך שהפחיד אותם".
באיזה מובן השפיעה מלחמת אוקראינה-רוסיה על עבודתך?
"המלחמה גרמה לי לכתוב יותר - זו דרך טובה לברוח מהחדשות. היא גרמה לי לפנות לנושאים שהפכו חיוניים. אבל אני חושב שהדבר המועיל ביותר מבחינת הכתיבה היה האיסור על פרסום ספריי ברוסיה. פתאום השתחררתי לחלוטין, ואני כבר לא מחויב לחוקי השוק. לא צריך לקחת בחשבון אסטרטגיות ועונות פרסום. במשך שנים רבות הייתי כותב מקצועי. עכשיו אני מרגיש כמו גמלאי מאושר. אני כותב לעצמי איך שאני רוצה. מעולם לא כתבתי כל כך הרבה וכה בחופשיות".
וזה באמת מביא אותי לנקודה הבאה בכתיבה שלך: אתה אחד הסופרים הפוריים ביותר, ואתה חותם בשלל שמות עט. מלבד השם שלך ובוריס אקונין, חתמת גם תחת השמות אנטולי ברוסניקין ואנה בוריסובה. מדוע אתה מרגיש צורך לשנות זהות כשאתה משנה את סגנון הכתיבה שלך?
"אני משתעמם בקלות ממונוטוניות וחזרות. אני צריך לשנות את הסגנון והטכניקה שלי. ביפן מאמינים שכאשר אדם מאמץ שם חדש הוא בעצמו גם משתנה. זה נכון".
מדוע אתה כותב?
"זה הדאו שלי. דרך הכתיבה. השיטה שלי לעבד את החיים ולהשתפר".
אתה מציב את גיבוריך ברוסיה הצארית, בתקופה שבין סוף השלטון הצארי לתחילת המהפכה הקומוניסטית, כאשר רוחות חדשות של שינוי ואופטימיות נשבו באוויר לצד אימה, חרדה קיומית וחוסר ודאות לגבי העתיד. מדוע בחרת בסוף המאה ה-19 כזירה לכתיבה שלך, והאם זה קשור לדברים שלנו היום?
"הכול קשור לתקופה שלנו היום. הבעיות, הבחירות והאתגרים האנושיים העיקריים תמיד זהים. בחרתי בתקופה הזו כי זו הייתה התקופה שבה הספרות הרוסית הייתה במיטבה. שמות גדולים, רעיונות גדולים, חלומות גדולים".
"הספרות תנצח את כל המדיומים השונים"
הוא נולד בזסטפוני שבגיאורגיה לאם יהודייה ואב גיאורגי, ועבר בגיל שנתיים עם משפחתו למוסקבה. צ'חארטישווילי סיים את אוניברסיטת מוסקבה תוך התמחות בחקר יפן. לאחר מכן שימש כעורך כתב עת ספרותי, מתרגם וחוקר תרבות יפן במרכז לחקר היסטוריה ובלשנות של אסיה ואפריקה, באוניברסיטת מוסקבה. את השם בוריס אקונין אימץ לראשונה ב-1998, עם פרסום "עזאזל". כשאני שואל על חוויות אנטישמיות, אקונין משיב בחיוב, ומוסיף לקדירה גם חוויות אנטי-גיאורגיות שעבר במוסקבה. "רוסיה תמיד הייתה לא ידידותית מבחינה אתנית, אתה יודע", הוא אומר. "היא גורמת לך להרגיש את ה'לא-רוסיות' שלך. לא שהייתי בטראומה גדולה מזה. הייתי ילד די נינוח".
יהודים רבים ברחבי העולם חשים עלייה באנטישמיות בעקבות המלחמה בעזה. איך אתה רואה את ההפגנות באוניברסיטאות ברחבי העולם נגד ישראל?
"אני נגעל מהקנאות הזו. אבל בו בזמן אני חושב שהייתם יכולים לעשות הרבה-הרבה יותר בחזית התקשורתית ודעת הקהל. שם מתנהל הקרב העיקרי במאה ה-21. להסתמך רק על צה"ל זה לא מספיק".
ישראל נמצאת במלחמה כבר כמעט שנתיים, ויש לא מעט ביקורת שמשווה את פעולות ישראל בעזה לאלו של רוסיה באוקראינה. קולות הקוראים למחיקת ישראל, בטענה שהציונות היא תנועה קולוניאלית מערבית גזענית. איך אתה רואה את זה?
"מבחינתי הנקודה המכרעת היא, מי תקף ראשון? האם היו אלה ישראלים שרצחו, אנסו וחטפו אנשים חסרי הגנה ב-7 באוקטובר?"
לא מעט ישראלים היגרו בשנתיים האחרונות בעקבות צעדיה של הממשלה בישראל. מניסיונך, האם אדם שמהגר מסיבות פוליטיות יכול להרגיש בנוח במקום החדש שלו?
"אם האדם עצמאי, אם המשפחה חזקה - בהחלט. הגירה היא הזדמנות לחיות עוד חיים. צריך לראות בהגירה הזדמנות. תתרכזו במה שאתם מרוויחים, לא במה שהפסדתם".
מה דעתך על עלייתה של סוגת המותחנים-בלשים בטלוויזיה, בסדרות 'נטפליקס' ובסרטים? האם לספרות יש בכלל סיכוי מול הטלוויזיה?
"הספרות תנצח את כל המדיומים השונים. שום דבר לא יכול לנצח את הקסם האינטראקטיבי שמצית ספר סיפורת טוב. הסוד טמון בעובדה שקורא מתחיל לצלם סרט בתוך ראשו. זה תמיד יהיה סרט הרבה יותר טוב, עוצמתי, מכל סרט הוליוודי מלא בכוכבים".
פורסם לראשונה: 00:00, 25.07.25
