באוקטובר 2024 הציגו במכון הסרט האמריקאי בהוליווד בהקרנת בכורה את סרטו של קלינט איסטווד בן ה-95, "מושבע מס' 2", מותחן של בית משפט. זה היה סרטו ה-40 בקריירה ארוכה. הוא לא בא לאולם ההקרנה מחמת המבקרים החטטנים. הסרט זכה לביקורות משבחות, בדרך כלל, אך היו גם מי שמצאו ביצירה סממנים של עייפות ורשלנות. כולם פסקו פה אחד שקלינט איסטווד בגילו המופלג הוא עדיין בעל מלאכה ומקצוען. ימים אחדים לאחר מכן בראיון לעיתון סיפר כי "מושבע מס' 2" לא יהיה סרטו האחרון. יש לו תוכניות.
3 צפייה בגלריה
"בהוליווד יכלו תמיד להשתמש בברנש שנראה טוב כשהוא רכוב על סוס". קלינט איסטווד בסרט "הטוב, הרע והמכוער"
דומה כי גם מעריציו הגדולים והמושבעים של איסטווד יודו כי בתולדות הקולנוע האמריקאי רשומים שחקנים ובמאים חשובים וטובים ממנו. האם גילו המופלג הוא הסיבה לביוגרפיה השלישית עליו? שון לוי, מחבר הביוגרפיה, אינו חסיד עיוור של קלינט איסטווד. כשהוא מספר על אחד מסרטיו הרעים והלא-מעטים הוא אינו מסתיר את דעתו מן הקוראים ופוסק בלשון בהירה ומובנת: "זה סרט מיותר". לוי מציג רשימה מלאה של כל סרטי איסטווד: הביקורות הרבות שקיבלו, מחיר ההפקה וגם הרווחים שצברו. לצד אלה הוא מפרט, כנדרש בביוגרפיה, ומתאר את חייו האישיים של הגיבור, יחסיו עם קבוצת נשותיו, וחשוב יותר — עמדותיו בסוגיות חברה ופוליטיקה.
סיפור חייו של קלינט איסטווד הוא במובן מסוים סיפורה של אמריקה, התגלמות החזון של המדינה החדשה, שמייסדיה נטשו את העולם הישן בשאיפה לכונן ישות אזרחית ומדינית אחרת. קלינט איסטווד הוא בעיקרו של דבר האמריקאי הנצחי. הוא נולד באמריקה של ראשית שנות ה-30 וימי המשבר הכלכלי הגדול. הוריו היו נצר למתיישבים הראשונים, אנשי עבודה הגונים. קלינט עצמו שירת בצבא ארה"ב ורק פציעה קלה מנעה את שילוחו למלחמת קוריאה. כמו כל אמריקאי היו לו חלומות גדולים. כמו גורלם של אמריקאים רבים חלומותיו התגשמו בארץ החלומות הגדולים. קלינט איסטווד מעניין מפני שהוא מסמל את אמריקה. ובלשונו של הביוגרף: "יהיה מי אשר יהיה, קלינט איסטווד הוא תוצר טהור של אמריקה, הטוב והרע והפנים המגוונות שלה, וככזה הוא יכול לייצג, לבחון ולהעריך מה פירושה של מורשת זו כפי שאך מעטים מיוצרי הקולנוע בהוליווד של מחצית המאה האחרונה יכולים לעשות. כמו הבחירה שלו בנושאים שבחר לעסוק בהם, המורשת שלו חושפת באדם וביצירתו את פרשת חייה של אומה וכיצד הבינה את עצמה".
קלינט עצמו לא חלם על עתיד מזהיר בתעשיית הקולנוע; הוא בכלל הצטיין בנגינה בפסנתר, בהבנה מעמיקה של יצירות ג'אז. לאחר שסיים את שירותו הצבאי ב-1953, הוא התנסה בעבודות שונות, נרשם למכללת לוס-אנג'לס ללימודי מינהל עסקים, אך נשר לאחר זמן קצר. חבריו אמרו לו כי בזכות יופיו ודאי ימצא עבודה בהוליווד. ואכן את שנות ה-20 של חייו בילה איסטווד בתפקידים קטנים בסדרות טלוויזיה מסוג ב' כמו "נקמת היצור" ו"ליידי גודייבה" בלא ציפייה לעתיד מזהיר יותר. איסטווד התקשה במונולוגים ובדיאלוגים לפני המצלמה ולוהק כשתקן נצחי. לימים יתברר לו כי המגבלה תהפוך לכרטיס הביקור המבוקש שלו. איסטווד לא דיבר הרבה בסרטים שלו ומה שאנחנו זוכרים יותר מכל זה את הצהרתו המרעישה: "עשית לי את היום".
החלום האמריקאי?
בתחילת שנות ה-60, אחרי שהתבשר כי גם סדרת המערבונים שהוא מתפרנס ממנה עומדת לרדת מן האקרנים, חייו של קלינט איסטווד השתנו לגמרי. טלפון מהסוכן שלו פתח בפניו הזדמנות לככב במערבון איטלקי של הבמאי סרג'ו לאונה, שצולם באלמריה שבדרום ספרד. התשלום לא היה בשמיים אך טוב יותר ממה ששולם לו עד כה, ובכלל, הוא מעולם לא ביקר באירופה וזאת הייתה הזדמנות ששכרה בצידה. לימים יספר, "בהוליווד יכלו תמיד להשתמש בברנש שנראה טוב כשהוא רכוב על סוס. אבל מי ידע שגם באיטליה יכולים לעשות זאת! מי ידע שאתה יכול לקפוץ מן האוכף אל מעמד של כוכב ואפילו לנהל אותו?"
לאונה היה גאון קולנוע. מהפכן וחדשן מן המעלה הראשונה, שפילס דרך חדשה למדיום ואף הציע לו ספר דקדוק חדש. העובדה שלאונה בקושי דיבר אנגלית לא חסמה את הזיווג המופלא. כל שחקניו של לאונה, לפני קלינט ואחריו, היו כלים בחזון הקולנועי המהפכני שלו. כשמוסיפים למחזה המרהיב הזה את יצירתו של גאון נוסף, המוזיקאי אניו מוריקונה, מקבל רעיון הפסקול של הסרט משמעות שלא הייתה לו בקולנוע הקלאסי. המערבונים כבשו את מסכי הקולנוע בארה"ב יותר מכל סוגה אחרת של עשייה קולנועית. עד מהרה נוצר והתגבש המיתוס ההיסטורי שניסה להסביר את הערצת הקהל לקאובויים שולפי האקדחים. המערבון מבטא את הרוח הייחודית האמריקאית. הרוכב הכובש מרחבים חדשים, נלחם ברוע ושואף לחופש מבטא את רעיון היסוד של הרוח האמריקאית. יוצרי וצרכני הקולנוע באיטליה קידמו את המיתוס הזה צעד אחד קדימה. לוי מצטט את הסברו של אלברטו מורביה ללהיטות האיטלקית למערבונים: "המערבון האיטלקי לא נולד ממורשת זיכרון אבות, אלא מאינסטינקט העדר של יוצרי קולנוע אשר בצעירותם נכבשו כליל באהבתם למערבון ההוליוודי. במילים אחרות, המערבון ההוליוודי - לידתו במיתוס, והמערבון האיטלקי נולד ממיתוס על מיתוס".
טרילוגיית "מערבוני הספגטי", שיצר לאונה עם איסטווד בשנות ה-60 — "הצלפים", "בעבור חופן דולרים" ו"הטוב הרע והמכוער" הפכו מיד ללהיטים באירופה ואיסטווד הפך לאליל המונים. מחלוקת משפטית בשאלת זכויות יוצרים עם היפנים יוצרי 'יוג'ימבו' מנעו תחילה את הפצת הסרטים בארה"ב, אך משנפתרו המחלוקות נולד כוכב חדש באמריקה. קלינט, שקודם לכן נאלץ לקבל מה שנתנו לו, יכול עתה להכתיב תנאים.
סדרת סרטי "הארי המזוהם" העמידה את קלינט איסטווד במוקדה של מחלוקת לוהטת. התברר כי חלום אמריקה של איסטווד אינו חלומם של כל האמריקאים. למחציתם יש חלומות אחרים. מבקרים תקפו את האלימות המשתוללת של הארי, את ההתפרקות מכל צו של מוסר ונאמנות דמוקרטית. רבים לא היססו ופסקו כי איסטווד ודון סיגל יצרו מניפסט פאשיסטי. המותקפים, ובעיקר איסטווד, היתממו והגיבו בטענה שאינם יודעים מה רוצים מהם. איסטווד לא הכחיש מעולם את אהדתו למפלגה הרפובליקנית. כל ימיו תמך במועמדים רפובליקנים לנשיאות וסייע להם, גם בטראמפ, ולא התנער או מחה נגד הניצול של מועמדים אלה את אהדתו. כשנשאל על נטיותיו הפאשיסטיות השיב בתמימות כי הוא אינו מבין דבר בפוליטיקה. הוא אכן ליברטריאן המאמין בחופש הפרט, המתנגד למעורבות המדינה בענייני אזרחיה, מגן תקיף של הטבע, אוכל רק מזון בריא ומתמסר לפעילות גופנית. כאשר גברו הביקורות הכריז איסטווד כי יפסיק להפיק את סדרת סרטי הארי המזוהם. וכך הם נהיו לקלאסיקות.
שמונה ילדים משש נשים שונות
פרק אחד בחייו של איסטווד שון לוי לא מצליח לפענח עד הסוף, וזה עברו הרומנטי הסוער, שהתקיים לעיתים במקביל לנישואיו. איסטווד, מסתבר, לא הצליח להבין מעולם מדוע נאמנות בחיים האישיים היא תכונה שיש לכבד. הביוגרף שלו אמנם מונה את כל נשותיו, המוכּרות, שאותן החליף בלי להניד עפעף. לאיסטווד שמונה ילדים משש נשים שונות, אך הוא היה נשוי רק פעמיים. לשבחו, מעיר המחבר, הוא לא התנער מכל ילדיו, בין שהם נולדו במסגרת הנישואים ובין שמִּפגישות אקראיות קצרות.
הספר מתמקד בנישואיו למגי ג'ונסון, שבמהלכם ניהל שורה של רומנים עם נשים שהכיר דרך חברים, בין היתר במועדוני ג'אז. איסטווד לא טרח להסתיר את הקשרים ואף צוטט אומר, כי אינו שייך לאף אחת: "אפשר לחלוק אותי, אבל לא להחזיק בי". לוי אינו שופט או נחרץ, ואף כותב שלטענת איסטווד ג'ונסון קיבלה את מערכות היחסים או שמא בחרה להתעלם מהן. אישה נוספת היא דינה רואיז, שלה איסטווד היה נשוי עד 2014, ומערכות יחסים ממושכות אחרות שניהל היו עם השחקניות סונדרה לוק ופרנסס פישר. לוק אף מצוטטת כמי שאמרה שאיסטווד היה זה שעודד אותה לעבור הליך של קשירת חצוצרות, אף שרצתה ילדים. לטענתה, איסטווד לא כפה עליה את ההליך הפולשני.
שון לוי לא ראיין את איסטווד לצורך כתיבת הספר, וטוב שכך. השחקן והבמאי השתקן התראיין כל חייו בלי הרף ומסר את תגובותיו המפורטות והמאוד-בעייתיות על כל דבר שנשאל. קשה לשער שלוי היה מקבל ממנו הבהרות אמיתיות יותר. שון לוי כתב ספר מקיף ומפורט מאוד, ויכולות הכתיבה שלו ניכרות בכל אחד מדפי הספר. לשבחו ייאמר כי בניגוד לביוגרפים אחרים של קלינט איסטווד הוא אינו חסיד מעריץ. חוש ההומור שלו מעשיר מאוד את הקריאה בספרו.
Clint: The Man and the Movies — A Comprehensive Biography of Hollywood's Most Iconic Actor-Director, שון לוי, הוצאה לאור: Mariner Books, עמודים: 560
פורסם לראשונה: 00:00, 01.08.25
