הכרתי את דוד טרטקובר אי שם ב-1978, כשהייתי סטודנט שנה רביעית לעיצוב גרפי בבצלאל. 1978 הייתה שנת ה-30 למדינה, ו"טרטה", כך קראנו לו, עיצב את כרזת יום העצמאות המסורתית והרשמית. אני חושב שכל דרכו המקצועית מגולמת בכרזה ההיא, שהייתה חריגה בנוף הכרזות הרומנטיות והנאיביות שאפיינו את חגיגות העצמאות: הדימוי הבלתי נשכח שעיצב היה בנוי מהמילה "שלום", בפונט "קורן" היפה והאלגנטי, בצבע שחור, כשהאות ל', שערכה 30, מוזהבת. המילה ריחפה במרכז הפוסטר על רקע שמיים כחולים מעוננים. בשנים ההן היו הפוסטרים נוכחים בכל מקום - ברחוב, בבנייני ציבור, בתחנות אוטובוס - כך שאי-אפשר היה להתעלם מהאימפקט החזותי שלהם.
הכרזה עוצבה בקונטקסט היסטורי יוצא דופן. שנה לפני כן ביקר בישראל נשיא מצרים, אנואר סאדאת, נאם מעל דוכן הכנסת, פגש את גולדה מאיר, ישב לשיחות שלום ארוכות עם ראש הממשלה מנחם בגין ופתח בכך עידן חדש בכל המזרח התיכון, ארבע שנים אחרי מלחמת יום כיפור. המילה "שלום" קיבלה תוקף שנראה ממשי יותר מאי פעם. תנועת שלום עכשיו נוסדה בעקבות המהלך הדרמטי הזה, וטרטקובר עיצב את הלוגו שלה, שכלל את המילה "שלום" באותו פונט כמו בכרזה, ומתחתיה המילה "עכשיו" בפונט "חיים" מרובע ואדום. כאילו המילה "עכשיו" היא צו השעה, צעקה.
קשה להבין היום עד כמה העיצוב של טרטקובר היה מהפכני, חדשני ופורץ דרך. דרכו המקצועית וגישתו הייחודית השפיעו עמוקות על העיצוב המקומי. הוא העסיק בסטודיו התל-אביבי שלו בוגרי בצלאל מהמוכשרים ביותר, שעבדו תחתיו במשך שנים עד שיצאו לדרך עצמאית כשהם מקפידים להמשיך את המורשת העיצובית שלו.
טרטה היה מקושר למעצבים המובילים בעולם, בהם מילטון גלייזר, סיימור קוואסט וסול באס האמריקאים, שיגאו פוקודה היפני, דן ריזינגר וירום ורדימון הישראלים ורבים אחרים. הוא היה חבר במועדון האקסקלוסיבי של מעצבי העל והשתתף איתם בתערוכות בכל העולם.
5 צפייה בגלריה
הקול של מחנה השלום, שתיעד בעבודותיו את החלום ושברו. כריכת הספר "איפה היינו ומה עשינו"
אחת העבודות שלו שזכורה לי היטב היא עטיפת תקליט הסולו השני של מתי כספי. נדרשו לא מעט אומץ ולא מעט כוח שכנוע כדי להציע לזמר ולחברת התקליטים עטיפה בלי צילום של האמן, וטרטה הצליח לשכנע: על העטיפה הופיע פעמון הכניסה לביתו של מתי כספי עם שמו בכתב יד. הפעמון מחובר קצת עקום על קיר מטויח וסדוק. יש בעיצוב הזה, הלכאורה פשוט, אמת ישראלית מרגשת, עיצוב כחול-לבן במיטבו, בדיוק כמו כל מה שהוא יצר. אין פלא שהסמל המסחרי שהוא עיצב לעצמו היה קקטוס צבר.
5 צפייה בגלריה
אמת ישראלית מרגשת, עיצוב כחול-לבן במיטבו, בדיוק כמו כל מה שהוא יצר. עטיפת התקליט השני של מתי כספי
טרטה היה למעצב מצליח, מוביל, נוכח בעיקר בתחום התרבות, שם הרגיש הכי בבית. העיצוב המסחרי דיבר אליו פחות, אבל הוא גם עסק בו. במקביל, עיצב עבודות אישיות שלו, פוליטיות, עם אמירות חדות. הוא לא היסס להביע את דעתו באמצעות עיצוב גבוה והדפיס כל שנה כרזת שנה טובה עם אמירה חזקה שחילק לחברים ולעמיתים. הוא הפך לקול של מחנה השלום ותיעד בעבודותיו אלה את החלום ושברו. הוא האמין שלעיצוב יש כוח להשפיע.
הקשר בינינו נמשך כל השנים. הייתה לי הערכה רבה אליו, לכריזמה שלו ולאומץ העיצובי. בתערוכה הרטרוספקטיבית שהייתה לו במוזיאון תל-אביב הוא פתח את כל מחברות הסקיצות שלו - והיו לו מאות כאלה - וכך גיליתי את המאייר הנפלא שהיה. הוא שילב איורים שלו גם בעיצובים, וכלל בהם גם מילים בכתב ידו, כמו חותם אישי שחשוב היה לו להשאיר. יעצב"ה - כלומר, יהיו עיצוביו צרורים בצרור החיים.
פורסם לראשונה: 00:00, 30.07.25
