בשנת 1980 חוותה נעמי שמר אסון אישי במשפחתה - אחותה, רותיק נוסבאום, איבדה את בעלה שנפטר בפתאומיות. כדי לעודד אותה, חיברה והלחינה המשוררת הידועה את השיר "על כל אלה", הידוע גם בשם "על הדבש ועל העוקץ", כמו מילותיו הראשונות של השיר. כעת, כתב היד הראשון של השיר מתאחד עם יתר כתביה של המשוררת המוחזקים בספרייה הלאומית.
"על כל אלה" נחשב במשך שנים רבות לסוג של המנון של תקווה ותפילה. זמן קצר אחרי שיצא, בתחילת שנות ה-80, אימצו את השיר המתנגדים לפינוי היישובים הישראליים בסיני. בשנת 2005 אימץ אותו מחנה הימין במאבק נגד ההתנתקות.
3 צפייה בגלריה
הצטרף לעוד אלפים. מעמד העברת "על כל אלה" לארכיון
(צילומים: אורי ברקת, הספרייה הלאומית)
כעת מסרו ילדיה של רותיק את השיר לספרייה הלאומית, שבה שמור ארכיונה הגדול והחשוב של המשוררת, המלחינה והפזמונאית האהובה - נעמי שמר.
ילדיה של רותיק - תאיר, נועה, יעקב ואבשלום, וללי בתה של שמר, סיפרו שבמשך שנים ארוכות היה היחס של המשפחה לשיר אמביוולנטי מאוד. הוא הזכיר להם בכל פעם את האובדן של האב והדוד אברהם נוסבאום, שנפטר בחטף כשהיו בשנות העשרה לחייהם. בנוסף, הניכוס הפוליטי של השיר על ידי צד אחד של המפה השפיע גם הוא.
הזיהוי של השיר עם המאבק על פינוי ימית הביא לכך שיוסי בנאי, מי שנעמי שמר ביקשה שישיר אותו - סירב לשיר אותו במשך שנים. "השיר הפך להיות מזוהה עם מאבקים מסוימים שלא הזדהיתי איתם. חלק מהאנשים הסתייגו ממנו, והפסקתי לשיר אותו בהופעות. אבל בשבוע שבו נעמי נפטרה, הקהל החל לשיר אותו ספונטנית בהופעה שלי והבנו שנכון להחזיר אותו", סיפר בנאי באחד הראיונות איתו.
אבשלום, בנה של רותיק, אמר במעמד מסירת כתב היד, אירוע שבו השתתפו בני משפחה נוספים, שהשיר האישי הפך במרוצת הזמן להיות כזה שמחבר בין אנשים. ללי שמר סיפרה על הקשר האמיץ והמיוחד בין האחיות, על הצחוק והבכי, השיתוף וההערכה, וציטטה את רותיק שנשאלה: "איך היה לגדול בצל אחות כזאת?". רותיק ענתה אז: "לא גדלתי בצילה, גדלתי לאורה".
חברי צוות הספרייה הלאומית ציינו, כי הארכיון של נעמי שמר הוא אחד הגדולים והמבוקשים ביותר, על ידי מגוון רחב של משתמשים ומבקרים: מורים, תלמידים, סטודנטים וחוקרים רבים שמבקשים לראות את פירות יצירתה.
אוצרת אוסף המוזיקה בספרייה הלאומית, ד"ר עמליה קדם, סיפרה באירוע המסירה: "דרך העיבודים הרבים, התרגומים לשפות שונות, ההקלטות והמכתבים שנשמרו מתחילת שנות ה-80, הארכיון עצמו מספר לנו כמה מהר נפוץ השיר ועד כמה הוא התקבל בארץ ובעולם היהודי. מעולם בית הכנסת אנחנו יודעים כמה מהר יכול לחן מוצלח להפוך, בן לילה, למסורת. השיר הזה, כמו כל הכתיבה של שמר, מדבר את שפת התפילה. כמו שירים אחרים שלה שהפכו להמנונים, הוא בו-זמנית גם אישי וגם כללי, וכל ישראלי ויהודי יכול למצוא בו את עצמו".
כתב היד עם מילות השיר "על כל אלה" מצטרף כעת לעוד אלפי שירים, תווים, מכתבים, תקליטים ותצלומים של שמר, ששמורים בספרייה הלאומית וכולם גם סרוקים ומונגשים באתר הספרייה. החומרים נגישים באופן חופשי וללא תשלום עבור כל מי שמבקש להתרפק, דווקא בימים הקשים האלו, על המשוררת שהייתה המכנה המשותף של כל הישראלים באשר הם.
