בזמן שברשת עדיין מתווכחים אם המילואים שתרצה כהן עשתה בשנתיים האחרונות היו משמעותיים או לא, היא נזכרת באחד הלילות הקשים שלה בעזה. "נסענו בהאמר, בין ההריסות, כשכל האזורים עדיין בוערים. פתאום התחיל ירי ממש מעל לראש שלי, גם משמאל וגם מימין. זה רגע, אפילו לא רגע, שנייה. כלום. הגענו מהר למקום שבו היינו צריכים לפרוק את הציוד והמשכנו. בדרך כלל אפילו לא מספיקים לעבד סיטואציות כאלה. אולי רק בערב יש שנייה לחשוב על מה שקרה, אבל בדרך כלל עד הערב את כבר בעניין הבא".
נשמע מפחיד.
"יש כל כך הרבה אדרנלין שאני לא יודעת אם המילה פחד נכונה. היו רגעים בנצרים, כשישנתי שם בתוך המוצב, שהרגשתי פחד. אבל הייתה גם כל כך הרבה עשייה, שלא היה זמן לעצור לחשוב. אז גם אם היה פחד, הוא היה רגעי. לא מספיקים לקלוט מה קורה וכבר צריך להמשיך".
את לא חוששת שזה עוד יחזור אלייך עם ריבית?
"יכול להיות. אנחנו רואים כמה פצועי נפש יש. אבל אני זכיתי במתנה, אני לא זוכרת דברים. כואב לי ואז זה חולף. זו באמת מתנה שקיבלתי, אז אני לא מרגישה שיש לי פוסט-טראומה, אבל יכול להיות שזה עוד יגיע".
לא עצוב לך לחשוב שילדים בני 18-19 מתמודדים עם סיטואציות כאלו?
"ממש לא. ככה אנחנו נשארים עומדים על שתי רגליים. בזכות זה שאנחנו הופכים לאנשים בוגרים מהר. בן 18 מארה"ב הוא ילד, ובן 18 בישראל הוא כבר גבר".
יש לזה מחיר.
"נכון, אבל על איכות משלמים יותר כסף. אנשים נותנים את הילדים שלהם והילדים נותנים את עצמם. אנחנו רוצים לחיות פה ומוכנים לשלם את המחיר בשביל משהו שהוא יקר. מה לעשות? ככה יש לנו מדינה".
אז אם יקראו לך עכשיו למילואים, את שוב קופצת?
"וואלה אני באה. יש לי כבר צו מילואים".
"היה בינינו שיח אחר. קראתי אותו עם העיניים והוא קרא אותי"
לאורך כל העונה האחרונה של "האח הגדול" ברשת, תרצה כהן נחשבה למועמדת מועדפת לגמר. השילוב בין מראה עדין, מורשת קרב וחוצפה במבטא צרפתי, מתמצת את הישראליות – או לפחות את זו שהיינו גאים להציג לעולם אם רק היה פה מישהו שיודע לעשות הסברה. היא עצמה מודה שלא היה לה מושג שהשהות בבית "האח" הולכת להיות כזו מורכבת. אחרי החוויות שצברה בארבע השנים בצבא (כולל מילואים כמעט רצופים מאז 7 באוקטובר), ריאליטי היה אמור להיות קטן עליה – מה זו כבר חבורה של צעירים משתכשכים בבריכה, בהורמונים ובריבים על תקציב מותרות, לעומת ירי מטווח אפס באמצע עזה? אבל דווקא שם כהן מצאה את עצמה חשופה ופגיעה כמו שמעולם לא הייתה, הרבה בגלל משולש האהבה – לכאורה, כמובן – שחוץ ממנה כלל גם את מאי ערב וארז איסקוב.
"לא הבנתי שהציגו את זה כמשולש", היא אומרת ימים ספורים אחרי שסיימה את התוכנית במקום השלישי. "האם ידעתי שיש פלירטוט בבית? בטח, אני לא עיוורת. ראיתי שגם ביניהם נוצרה חברות טובה ושהחברות שלהם מצטיירת אחרת, כי השיח ביניהם היה שונה. אולי לא תמיד אני יודעת לענות את כל התשובות שבעולם - אני יודעת הרבה, אבל לא זוכרת הרבה - אבל אני לא טיפשה. אני רואה דברים. הבנתי מה קורה".
היו גם הרבה ביקורות על היחס שלו אלייך, למשל כשהוא קרה לך או"מניקית (מלשון או"ם) בכל פעם שלא הסכמת איתו.
"השתמשו בביטוי הזה כגנאי במקרים שחשבתי אחרת, אבל לא ראיתי את זה כמשהו רע. זה היה כמו שצוחקים קצת על המבטא שלי. בכל מקרה תמיד אמרתי את מה שחשבתי, אני לא יודעת להיות אחרת. אני פשוט יודעת לראות את כל הצדדים. למשל, גם כשלא הסכמתי עם שני, הבנתי אותה".
לא נעלבת שקראו לך ככה?
"לא הבנתי את זה ככה, אז לא היה לי אכפת. המשכתי בדיוק אותו הדבר".
המשכת אותו הדבר גם ביחס שלך לאיסקוב.
"נכון, כי גם אחרי שהתפוצצנו, ידענו לשבת ביחד, לשמוע את הדעה זה של זה, הבנו האחד את השני. אני מבינה שמהצד לא תמיד ראו הכל ונראה כאילו כל פעם ארז כועס, אבל זה לא היה ממקום רע. בסופו של דבר אנחנו חברים והיינו שם האחד בשביל השני. הוא תמיד ידע שאני פועלת מלב טהור".
הצלחת להבין למה אחותך רצתה להדיח אותו?
"אני יודעת שאחותי חשבה שזה הדבר הכי נכון בשבילי, אבל לא באתי לרצות לאף אחד. אני לא כועסת, רק הייתי בשוק כי אמרתי רגע, אולי המשפחה שלי לא רואה את כל התמונה".
או שהיא ראתה את התמונה מפרספקטיבה שלך היה קשה לראות מבפנים.
"הם ראו משהו. היה כעס, היה זעם, אבל בסוף אני יודעת להסתכל על החברוּת ולהגיד שהיא טובה".
וזו רק חברות?
"הייתה בינינו אכפתיות והיו גם הרבה אמוציות. מה לעשות? אנחנו לא שולטים בכול. היה בינינו שיח אחר: קראתי אותו עם העיניים והוא קרא אותי".
בערב הגמר איסקוב, שהגיע למקום השני, הפך בעל כורחו לגיבור טרגי, אחרי שסבתו נדרסה למוות בדרך להקרנת הגמר. לבקשת המשפחה, בזמן שהצופים בבית כבר ידעו מה מחכה לו בחוץ, הוא עוד נהנה מהרגעים האחרונים שלו בבית "האח" - מסוג הדיסוננסים שיכולים להתרחש רק בישראל. כהן עדיין לא פגשה אותו מאז אותו ערב, אבל מתכננת לבקר בשבעה. "לפני הכל הוא חבר, ובמצבים כאלו חשוב להיות עם אנשים קרובים. בוא'נה, החיים זה לא פייר ואין לי מושג למה זה קרה, זה לא מגיע לאף אחד".
עם שלקה יצא לך לדבר?
"אם היא תתקשר, אני אדבר איתה בכיף. אני לא יודעת לשמור טינה, אבל נפתחתי בפניה וסיפרתי לה משהו שביקשתי ממנה לא לספר והיא הלכה והרסה את זה. היא כל הזמן ביקשה שאתן בה אמון, וכשנתתי - היא ניפצה את זה".
את מסוגלת לסמוך עליה שוב?
"ימים יגידו. לא הכרתי פרסונה כמוה אף פעם. אני אוהבת אותה ויש לי מקום בשבילה בלב, בגלל זה גם נפגעתי ממנה ככה. אני כל הזמן ניסיתי לא לפגוע בה, ידעתי מה הסיטואציה, שיש לה רגשות כלפי ארז, לכן התנהלתי איתה בעדינות ואני יודעת שגם היא לא רצתה לפגוע בי, שהיא פעלה ממקום של רגש".
את יכולה להבין למה ארז נכנס לתוכנית עם החלטה שלא יהיה לו שום דבר רומנטי בבית?
"כן. גם אני לא הייתי עושה שום דבר בתוך בית 'האח'. יש לי משפחה שצופה בי ואני רוצה לשמור על עצמי. אבל הייתי מוכנה להכיר מישהו וזו פלטפורמה טובה באמת להכיר בן אדם – בלי טלפונים, בלי הסחות דעת, לראות איך הוא כשהוא קם ואיך הוא בלילה. אבל בסוף לא הגעתי ל'לאב איילנד'".
אבל אולי ליובל לוי, שזכה בפרס הגדול, הקשר עם שני דווקא עזר.
"זה עזר לו לנצח, כי הוא הראה צד אצלו שלא בהכרח היו רואים. אני לא נכנסתי להם יותר מדי לתוך הזוגיות, אבל אני חושבת שזה גם איתגר אותו מאוד. אבל וואלה, מברוק, אני שמחה בשבילו. הוא אחלה גבר".
"7 באוקטובר הגיע והתבאסתי שהשתחררתי. אנשים שהכרתי נהרגו והרגשתי שאני לא חלק מהפתרון"
אם הדיונים בנושא "השירות הצבאי של תרצה: משמעותי כן או לא" לא הספיקו, היו גם כאלו שהתפלספו סביב האותנטיות של המבטא הצרפתי של כהן – בכלל ילידת ישראל ובת להורים אמריקאים. "זה לא מבטא, זו דיקציה", היא מדגישה. "זה בגלל שבבית שלי מדברים אנגלית ובארץ הסתובבתי הרבה עם צרפתים. יש מילים שזה יותר בולט ויש מילים שבכלל לא מרגישים את זה".
היא נולדה בעיר העתיקה בירושלים, לאב מורה לקרב מגע שהתגייר בעקבות האם, פעילה בוועד למען החייל. שניהם ציונים נלהבים שהחליטו לעזוב את חיי הנוחות בניו-יורק במטרה להקים בית בישראל, הכי קרוב לאלוהים שאפשר. "הם חיפשו לעצמם משבצת מתאימה ולא הצליחו למצוא, אז אנחנו כל הזמן ניסינו להתאים את עצמנו והחלפנו מסגרות. בסוף אבא שלי החליט שנמאס לו לנסות להיות מישהו שהוא לא הוא.
"יש משהו מיוחד ביהודים האמריקאים – מספיק שאתה יהודי כדי להיות 'משלהם' ואתה לא חייב להתנהג בצורה מסוימת. גם אני בן אדם מאוד, מאוד מאמין, אבל דתייה אני לא. וואלה, כל אחד מאמין בצורה אחרת, אני מאמינה באלוהים בכל ליבי, אין לי אפילו פקפוק של רגע, אבל אם אתה מתחיל להתלבש בצורה מסוימת, אתה מתחיל לייצג משהו ואני לא מייצגת כלום".
בתיכון היא למדה בפנימיית מקווה ישראל ואחר כך התגייסה לצבא ושירתה כקצינת לוגיסטיקה. "הייתי גרועה בכל מה שקשור לניירת, אבל בשטח הייתי מאוד טובה. כל מה שעשיתי עבד טוב, אז קיבלתי הרבה עבודה – עם טנקים, פגזים, להיות אחראית על אנשים. עבדתי מאוד קשה, אבל אהבתי את זה".
אחרי שלוש שנים, היא סוף-סוף השתחררה. "נשאבתי לשירות הצבאי, נתתי את כל כולי, ואז אמרתי שאני צריכה לנוח. רציתי לשים את עצמי על מצב טיסה. טסתי לחופשה, התחלתי קורס תפירה בשנקר ואז, אחרי חודש, 7 באוקטובר הגיע. באותו רגע רק התבאסתי שהשתחררתי. אנשים שהכרתי נהרגו והרגשתי שאני לא חלק מהפתרון. אבל לא עברו 48 שעות וגייסו אותי למילואים. התרכזנו בהתחלה בצריפין וכשהתחילה הלחימה היינו בצפון הרצועה".
את לא פוחדת שעכשיו החיילים שישרתו איתך ותחתייך יתייחסו אלייך אחרת?
"אני מאוד מקווה שלא. אני חושבת שראו ממני בתוכנית צד רגיש שקיים בי, אבל בצבא אני אחרת. פועלת על אוטומט. דברים צריכים לקרות – אז הם קורים. לאף אחד לא אכפת אם יש פחד או לא. ככה הצבא מתנהל. חייל לא יכול לפעול מרגש, הוא נלחם גם כשדברים קורים לצידו, גם אם חברים נופלים לידו. ממשיכים".
היית בסיטואציה כזאת?
"היו לנו מלא סיטואציות כאלו ואני יודעת להפעיל את עצמי בהן. כל הזמן יש את המטרה מול העיניים: אנשים שחשובים יותר מהכל שחייבים להחזיר הביתה כמו שצריך".
לא היו מצבים שזילזלו בך - בחורה אטרקטיבית שמחלקת הוראות?
"תמיד לקחו אותי ברצינות, אני לא נתתי פתח למשהו אחר. אני גם נחמדה וקצת פלרטטנית, אבל בצבא אני אש. לא אכפת לי אם בראד פיט יעבור לידי – אהלן וסהלן. צריך להמשיך עם העבודה".
איך זה מסתדר עם העובדה שב"האח הגדול" טענת שנשים לא יכולות לעשות את מה שגברים עושים?
"דיברתי על מערכות יחסים, ובמערכות יחסים אני רוצה מישהו חזק שאני אוכל להשעין עליו את הראש. בחיים אני חזקה בכל דבר ובזוגיות בא לי שנייה לנשום, לנוח. חוץ מזה שגבר ואישה לא בנויים אותו הדבר. אין מה לעשות, גברים לא יכולים להיכנס להיריון ונשים פחות חזקות פיזית – אולי חוץ משני".
יש כאלו שיגידו שבגלל שאישה יכולה להביא ילדים אסור לה להסתכן כמו שאת מסתכנת.
"בצבא אני באמת לא מרימה דברים כבדים, יש לי רחם ואני לא רוצה לפגוע בו. אבל אני עומדת עם השריונרים בגשם, בבוץ, בקור ובחום ואני איתם בכל. אני אישה חזקה ודומיננטית".
אז עכשיו אולי בכל זאת יש מצב לטנגו עם איסקוב?
"אני לא יודעת מה אני עושה עם החיים שלי, והוא עכשיו במצב שאני לא מאחלת לאיש. אבל הוא בן אדם מדהים, עם ערכים טובים ובית טוב. כרגע אני לא יודעת אפילו מה קורה איתי מחר בבוקר. יודעת, יודעת. אבל וואלה, אני אומרת לך שגם רוב המדינה לא יודעת".
פורסם לראשונה: 00:00, 19.09.25
