אתמול (ראשון) כאן הציגו מיתוג חדש ונוצץ. אולפן מבריק שיצא מהניילונים, שפה עיצובית רעננה, מערך מצלמות משודרג – הכול מרגיש כמו ניסיון להגיד לצופים: אנחנו פה כדי לשחק במגרש של הגדולים. ערוץ 12 הוא הסטנדרט מבחינת האסתטיקה של החדשות, מהתאורה ועד הבימוי של כתבות המגזין. כמו חליפה של ג'ורג'יו ארמני, הכול יושב בול. לא צריך להיות מרטין סקורסזה כדי לזהות את זה - פשוט מרגישים את זה בעין.
1 צפייה בגלריה
כמו קבוצת כדורגל עם מאמן חדש. מתוך "חדשות הערב - המהדורה המרכזית"
(צילום: באדיבות כאן)
בתאגיד הבינו. יש להם עיתונאים טובים, מהדורות שמצליחות לגעת בנושאים חשובים, אבל משהו תמיד היה חסר, הניצוץ, התחושה שאתה צופה במשהו גדול. אז עכשיו הם ניסו. המעבר מהצהוב הקר לצבעים אדומים-כתומים חמים יותר הוא לא רק עניין עיצובי, אלא גם ביטוי של ביטחון עצמי. וזה עבד, לפחות בערב הראשון. זאת למרות עוד סקר מנדטים דלוח, שבמקרה הטוב משקף הלך רוח רגעי (לאף גוש אין רוב? מרתק!).
מהדורת ההשקה סיפקה סחורה עיתונאית חזקה. בראש הרשימה - קטע מהריאיון עם בר קופרשטיין, פדוי השבי, שישודר במלואו ב"זמן אמת". אבל מעבר לתוכן, ניכר שינוי בקצב ובאנרגיה. המהדורה הרגישה דינמית, חדה, עם תשוקה להוכיח. זה היה בדיוק כמו "אפקט המאמן החדש" בכדורגל: ברגע שמגיע מאמן חדש כולם נלחמים על מקום בהרכב. כל עיתונאי רוצה לבעוט חזק יותר, כל כתבה מרגישה מדויקת יותר. אפילו הבדיחות של התוכנית "מה שתגידו" (שמשום מה, גרסה קצרה של התוכנית שודרה לפני המהדורה המרכזית) הרגישו מצחיקות יותר. מוזר להכניס תוכנית הומור לפני שאתה משיק מהדורה רצינית וחדשה. כמו להביא סטנדאפיסט לחתונה, מה קשור? תשמרו את הצחוקים לשעות אחרות. באנו לראות חדשות, לא מתאים פאנצ'ים עכשיו, שנונים ככל שיהיו. יש סדר מסוים בטלוויזיה, ועדיף לשמור עליו. רוצים לשנות את ההרגלים של הצופים? תצטרכו להיות מעט יותר שמרנים.
כמו בכדורגל, האפקט החדש לא יימשך לנצח. ההתרגשות הראשונית תדעך, הרגלי הצפייה הקבועים יחזרו והמלחמה על תשומת הלב מול הערוצים האחרים תישאר אכזרית כתמיד. כדי לנצח באמת, התאגיד יצטרך להמשיך לשדר אנרגיה גבוהה. אם כבר התחלנו עם השוואה לכדורגל, גם נסיים בקלישאת כדורגל: "אנחנו חיים ממהדורה למהדורה, וצריכים להראות יציבות".
