זכרים של כמה מאבותינו הקדומים ביותר היו גדולים משמעותית מנקבות. ההבדל הבולט בגודל הגוף, הן באוסטרלופיתקוס אפרנסיס (המין המזרח אפריקאי הכולל את המאובן המפורסם "לוסי") והן באוסטרלופיתקוס אפריקנוס (מין קרוב מדרום אפריקה), מצביע על כך שייתכן כי ההומינינים הקדומים חיו במערכות חברתיות המאופיינות בתחרות עזה בין זכרים, מה שהוביל לפער משמעותי בגודל בין המינים.
מחקר בהובלת האנתרופולוג ד"ר אדם ד. גורדון מאוניברסיטת אלבני, חשף את התגלית, שהתפרסמה בכתב העת American Journal of Biological Anthropology. במחקר, המבוסס על גישה חדשנית המתגברת על המגבלות של רישומי מאובנים לא שלמים, נחשף כי שני המינים התאפיינו יותר בדו-צורתיות זוויגית – המצב שבו קיימים הבדלים ניכרים במאפיינים מורפולוגיים בין זכרים לנקבות בקרב מין מסוים – מאשר בני אדם מודרניים, ובמקרים מסוימים אפילו יותר מגורילות. "אלה לא היו הבדלים מינוריים", אמר ד"ר גורדון. "במקרה של אוסטרלופיתקוס אפרנסיס, הזכרים היו גדולים באופן משמעותי מהנקבות - אולי יותר מכל קוף גדול חי".
הממצאים שופכים אור חדש על דו-צורתיות זוויגית בקרב אוסטרלופיתקוס אפרנסיס, שכן מחקרי עבר הצביעו על כך שההבדלים בין גודל גופם של זכרים ונקבות במין זה היו דומים לרמות הנמוכות יחסית שנצפו בבני אדם מודרניים. יתר על כן, לא נערכה בעבר השוואה ישירה בין מיני מאובנים משום שהמחקרים היו מוגבלים על ידי דגימות מאובנים לא שלמות וסטטיסטיקה חסרה כדי לזהות הבדלים ממשיים.
"מחקר זה מספק ראיות מובהקות לכך שלחצים אבולוציוניים ספציפיים למין – שככל הנראה כוללים תחרות בין זכרים ולחצי משאבים הפועלים בצורה אינטנסיבית יותר על גודל הנקבה עקב אילוצים מטבוליים של הריון והנקה – מילאו תפקיד גדול יותר באבולוציה המוקדמת של הומינידים ממה שחשבו בעבר", הסביר ד"ר גורדון.
דו-צורתיות זוויגית אינה רק תכונה פיזית – היא חושפת משהו עמוק יותר על התנהגות ואסטרטגיה אבולוציונית. בהתאם לתיאוריית הברירה הזוויגית, דו-צורתיות זוויגית גבוהה אצל פרימטים חיים בדרך כלל מתואמת עם תחרות חזקה בין זכרים ומבנים חברתיים המאפשרים מערכות הזדווגות פוליגניות, שבהן זכר גדול אחד או כמה זכרים גדולים משתלטים על גישה רבייתית לנקבות מרובות.
לעומת זאת, דו-צורתיות זוויגית נמוכה ניתן למצוא בכל מין, אך היא נוטה להימצא בעיקר בתחרות נמוכה על הזדמנויות להזדווגות. אוכלוסיות אנושיות מודרניות מציגות דו-צורתיות זוויגית נמוכה עד בינונית, כאשר זכרים נוטים להיות מעט גדולים יותר מהנקבות בממוצע אך עם חפיפה ניכרת בגודל בין המינים.
בנוסף, מחקר קודם של ד"ר גורדון מצביע על כך שדו-צורתיות זוויגית גבוהה אצל פרימטים חיים יכולה להיות קשורה גם ללחץ משאבים אינטנסיבי – כאשר מזון הוא נדיר, נקבות קטנות ובריאות יכולות לקבל מספיק מזון כדי לענות על הצרכים המטבוליים שלהן ולאגור אנרגיה לרבייה מהר יותר מנקבות גדולות יותר, מה שמוביל לצאצאים רבים יותר עם אימהות קטנות יותר בדור הבא וכתוצאה מכך להבדל גדול יותר בגודל הזכרים והנקבות.
רמת הדו-צורתיות הזוויגית הגבוהה שזוהתה בשני מיני האוסטרלופיתקוס מצביעה על רמה גבוהה של תחרות בין זכרים, בדומה לזו של שימפנזים או אפילו גורילות, בעוד שההבדל בין שני המינים המאובנים עשוי לנבוע מהבדל בעוצמת כוחות הברירה הזוויגית, אך גם מהבדל בעוצמת לחץ המשאבים בסביבתם (למשל, הבדל באורך העונות היבשות עם זמינות פירות נמוכה) והשפעתו על גודל גוף הנקבה.
לממצאי המחקר ישנן השלכות רחבות היקף. האוסטרלופיתקוס אפרנסיס, שחי לפני 3.9 עד 2.9 מיליון שנה, נחשב באופן נרחב כאב קדמון ישיר של בני האדם המודרניים או כמין הקשור קשר הדוק לאב קדמון ישיר. עם זאת, דרגת הדו-צורתיות הזוויגית הגבוהה שלו מרמזת על כך שייתכן כי הומינינים מוקדמים חיו במערכות חברתיות שאופיינו בהיררכיות ותחרותיות רבות יותר ממה שחשבו בעבר.
לעומת זאת, האוסטרלופיתקוס אפריקנוס, שחי לפני 3.3-2.1 מיליון שנה בערך, התאפיין בדו-צורתיות זוויגית נמוכה יותר בהשוואה לאוסטרלופיתקוס אפרנסיס. על כן, הוא עשוי לייצג ענף אבולוציוני אחר על עץ ההומינינים, או אולי שלב מעבר בהתפתחות התנהגות חברתית אנושית יותר. "בדרך כלל אנו ממקמים את ההומינינים המוקדמים הללו יחד כקבוצה אחת של מינים שנחשבים כמי שיצרו אינטראקציה עם סביבתם הפיזית והחברתית בדרכים דומות מאוד", אמר ד"ר גורדון. "זה נכון במידה מסוימת – הראיות מצביעות על כך ששני המינים הללו אולי היו בעלי ארגונים חברתיים הדומים יותר לגורילות מאשר לאנשים מודרניים. עם זאת, ההבדל המשמעותי ברמת הדו-צורתיות הזוויגית בשני המינים מצביע על כך שהם היו נתונים ללחצי ברירה ברורים יותר מלחצי הברירה שהופעלו על כל זוג מיני קופים חיים קרובים דומים, מה שמדגיש את מגוון הדרכים שבהן אבותינו שנכחדו וקרובי משפחתנו הקרובים יצרו אינטראקציה עם העולם".
