למרות שהאיים המלדיביים פגיעים בפני שינויי האקלים ועליית מפלס הים, הממשלה טוענת כי לעתים יש להקריב קורבנות לטובת פיתוח הארכיפלג. מומחים אמרו כי המדינה השוכנת מדרום להודו וסרי לנקה צפויה להיות בלתי ראויה למגורים בכ-80% משטחה בתוך 50 השנים הקרובות עקב עליית מפלס הים.
קבוצת צעירים באיים המלדיביים חתרו לאחרונה בקיאקים במחאה על עבודות טיוב קרקע שחצו ביצות מנגרובים מוגנות בשמורת ביוספרה של אונסק"ו, ואף ריססו כתובות אקוסייד (Ecocide), "רצח סביבתי" – כתוצאה מההרס הנרחב או ההשמדה לטענתם שנגרמו לסביבה הטבעית והמערכות האקולוגיות במדינתם כתוצאה ממעשי ידי אדם.
חברי וחברות ThimaaVeshi, ארגון ללא כוונת רווח ומיזם פעילות סביבתית שמשמעותו המילולית "אני וסביבתי", הוא חלק מדור חדש של פעילים במדינת האי באוקיינוס ההודי המתמודדים עם נושאים שהם חלק מחייהם היומיומיים: סחף חופי, זיהום פלסטיק ומערכות אקולוגיות שנפגעו מפיתוח אנושי.
בעיר אדו שבדרום, הפעילים התמקדו בפיתוח יתר, ותיעדו את ההשפעה על ביצות ושוניות. לעומת זאת, בעיר הבירה מאלה, נאבקים בפעילים בפסולת הפלסטיק שמציפה את הרחובות, מקומות הבילוי ואזורי השחייה. בזמן שהם רותמים עוד ועוד אנשים לניקיון הלכלוך, הסרת ציוד דיג משוניות אלמוגים ואיסוף של בקבוקי מים שנזרקו, הפעילים דואגים לחנך בני נוער מקומיים על זכותם לסביבה נקייה ובריאה. הם מאוחדים בידיעה שבניגוד לדורות קודמים, שינויי אקלים ונזקים סביבתיים אינם עוד איום רחוק, אלא קיומי וקרוב מתמיד.
"זה היינו רק אנחנו והרבה תקוות וחלומות", אמר יאמין מאומון, מייסד שותף בן 21 של פרויקט ThimaaVeshi. יחד עם מישאל מושאהיד, החלו השניים את פעילותם כמנהיגי סטודנטים שעבדו עם מועצת העיר אדו. מה שהחל כקבוצת חברים הפך לארגון של ממש לאחר שסיימו את לימודיהם בתיכון. במאלה ובהולהומאלה השכנה, קבוצה נוסף של צעירים התאגדה לארגון הנושא את השם Ripple לטובת ניקוי הפסולת. "יום אחד, כששיחקנו מיינקראפט, התבדחנו ואמרנו שאנחנו צריכים להתחיל ליצור סרטוני טיקטוק ולהתחיל לנקות את הסביבה", אמרה אחת המייסדות השותפות, מרים מאשה ואהיד.
מה שהתחיל כפעולות ניקיון לא רשמיות גדל והתרחב לאחר שסרטוני הטיקטוק שלהם צברו תאוצה. הקבוצה מארגנת כעת ניקיונות שבועיים וקמפיינים נגד זיהום פלסטיק, ואף יוצרת שיתופי פועלה כדי למחזר את הפלסטיק שהיא אוספת. המייסדים אמרו שהם רוצים שפעולה סביבתית תרגיש פחות מאיימת ויותר קהילתית.
יאניה חוסיין אישאן, מייסדת שותפה של הקבוצה החדשה ביותר, Barnacles, החלה להתעניין בנושאים סביבתיים בזמן שהכינה מצגת לבית הספר בנושא הגנת הסביבה. הקבוצה עימה היא נמנית מתמקדת בחינוך לאקלים ובמנהיגות נוער. העיסוק הבלתי-פוסק ברשתות החברתיות ובמקומות אחרים במצב החירום האקלימי הוביל לכך שבני הדור הצעירים חשים חוסר אונים של ממש, שכן בשל גילם הצעיר נשמעו ביקורות נוקבות מצד גורמי ממשל על כך שהם פועלים מתוך תמימות ובורות בנושא הסביבתי. המבקרים של הפעילים אף טענו כי מאמציהם חסרי טעם, וכי פעילות פשוטה לכאורה כמו ניקיון החופים לא תוביל לשינוי במצב. "לצעירים יש יותר מדי רגשות ואי אפשר לסמוך עליהם בקבלת החלטות", אמר שר האקלים של המדינה, עלי שריף, בשנה שעברה בפורום ציבורי.
הפעילים אמרו שהם יודעים שאינם יכולים לפתור את בעיות האיים המלדיביים לבדם. אך הם מאמינים כי המתנה לפתרון הבעיות הגדולות יותר אינה אופציה. הם רוצים לעצב דור שמבין את זכויותיו ומעביר את האחריות לדור הבא. "אנחנו מחליטים איזה סוג של אבות נהיה", אמרה אישאן. "אנחנו מגנים על ביתנו, על המורשת שלנו ועל זכותו של כל ילד מלדיבי שטרם נולד לעמוד על חופים אלה, להביט אל הים ולחוש את התחושות שמגדירות את מי שאנחנו".










