במחקריי בתחום הפסיכולוגיה והפסיכולוגיה הקלינית הבין-תרבותית אני עוסקת בחקר תהליכים נפשיים ובעיות נפשיות בקרב קבוצות מיעוט בחברה הישראלית, בדגש מיוחד על החברה הערבית ועל החברה הערבית-בדואית בדרום. מחקריי מתמקדים בקשר שבין מעמדו של מיעוט והמדיניות המופעלת כלפיו לבין שינויים חברתיים (כגון שינויים במבנה החברתי), תרבותיים (כגון שינוי בערכים) וכלכליים, תוך כדי בחינת גורמי סיכון וחוסן בהקשר של מצוקות נפשיות.
2 צפייה בגלריה
התמונה צולמה ביישוב ערבי-בדואי בדרום, יישוב אלסייד, שהוא יישוב מוכר אך חסר תשתיות בסיסיות. התמונה מנכיחה את מדיניות הריסות הבתים בחברה הערבית-בדואית, אשר מהווה גורם סיכון משמעותי להתפתחות מצוקות נפשיות
(צילום: אנס אבו דעאבס)
שלוש סיבות מרכזיות הביאו אותי לבחור בתחום הפסיכולוגיה הבין-תרבותית:
החוויות האישיות שלי כבת ותושבת של כפר לא מוכר
חוויותיי כתושבת כפר לא מוכר (שהוכר בשנת 2005, אך נותר ללא תשתיות) המחישו לי כיצד מציאות פיזית ותנאי מחיה משפיעים על רמות המצוקה הנפשית של קבוצת מיעוט. היעדר תשתיות, תנאי חיים קשים ומחסור במשאבים הדרושים למתן מענה חינוכי, חברתי ובריאותי יוצרים גורמי סיכון משמעותיים למצוקה נפשית. חוויות אלו חיזקו בי את ההבנה שעלינו לבחון בריאות נפשית בהקשר רחב, הכולל את המציאות הפוליטית, הכלכלית והחברתית-תרבותית.
שילוב בין תרבויות שונות בחיי האישיים והמקצועיים
גדלתי בתרבות מסורתית המדגישה ערכים קולקטיביסטיים, המתמקדים בחשיבות הקשרים המשפחתיים והחברתיים. לעומת זאת סביבת עבודתי מתאפיינת בתרבות מערבית אינדיווידואליסטית, המדגישה הישגים אישיים והגשמה עצמית. ההתנהלות בין שני העולמות הללו לימדה אותי כיצד ערכים תרבותיים מעצבים שאיפות, תפיסות של הצלחה, דרכי התמודדות עם מצוקה ואת הבחירה אם ולמי לפנות לעזרה.
פערים אקדמיים וקליניים בהתייחסות לתרבות
במהלך לימודיי האקדמיים והתנסויותיי המקצועיות הבחנתי בפערים ניכרים בגישה לפסיכולוגיה בהקשר תרבותי. במקרים רבים פסיכולוגיה קלינית וגישות טיפוליות מבוססות על מודלים מערביים אוניברסליים שאינם מביאים בחשבון את הרקע התרבותי, החברתי והכלכלי של האדם.
למשל, במסגרת הכשרתי נוכחתי לדעת כי בחינת מצוקה נפשית של מטופלים ותהליכי האבחון אינם מתייחסים במידה מספקת להיבטים תרבותיים ייחודיים, כגון ערכים קולקטיביסטיים, דינמיקות משפחתיות מורכבות או תפיסות מקומיות של בריאות וחולי. יתר על כן, דפוסי פנייה לעזרה עשויים להיות שונים מאוד מתרבות לתרבות, ולעיתים קרובות אין מובאות בחשבון מערכות התמיכה המסורתיות שממלאות תפקיד מרכזי בקרב קבוצות מיעוט.
אני שואפת להרחיב את הידע בתחום בריאות הנפש בקרב קבוצות גיל שונות בחברה הערבית והערבית-בדואית מתוך מטרה לפתח מענים מותאמים ויעילים. נוסף על זה, בכוונתי להרחיב את המחקר לקבוצות מיעוט נוספות המבליטות ערכים קולקטיביסטיים, כדוגמת החברה החרדית ויוצאי אתיופיה, ולקדם תוכניות להכשרת אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש ברגישות תרבותית, כדי לשפר את המענים הניתנים למיעוטים בחברה הישראלית.
סארה אבו-כף היא פרופסורית חברה, ראשת המחלקה ללימודים רב-תחומיים, התוכנית לניהול ויישוב סכסוכים באוניברסיטת בן-גוריון בנגב
לעמוד הפרסומים של פרופ' אבו-כף: https://ancillary-proxy.atarimworker.io?url=https%3A%2F%2Fwww.researchgate.net%2Fprofile%2FSarah_Abu-Kaf
"חוקרים פרטיים" הוא מדור ב-ynet, שבו מסבירים חוקרים מדוע החליטו לעסוק בתחום המחקר שלהם. המדור נערך בסיוע פרופ' נעמה גבע-זטורסקי ופרופ' ארז בן-יוסף מהאקדמיה הצעירה הישראלית
