היה מנוע?
הגרסה המשופרת של חללית האספקה הלא-מאוישת סיגנוס מתעכבת בדרכה לתחנת החלל הבינלאומית, עקב תקלת מנוע בטיסת הבכורה שלה.
החללית Cygnus XL היא גרסה גדולה יותר של החללית הוותיקה של חברת נורת’רופ גרומן, והיא נושאת כחמש טונות של ציוד ומדעי ואספקה שוטפת לתחנת החלל, לעומת יכולת נשיאה של כ-3.9 טונות בדגם הקודם. היא שוגרה ביום ראשון השבוע מקייפ קנוורל בפלורידה על גבי טיל פלקון 9 של ספייס אקס, ועל פי התוכנית הייתה אמורה לעגון בתחנה ביום רביעי, בתום סדרת בדיקות.
שיגור חללית Cygnus XL
(צילום: SpaceX)
במהלך מסעה לתחנת החלל הייתה החללית אמורה להפעיל את המנוע הראשי כמה פעמים, כדי לתאם את מסלולה עם זה של תחנת החלל. ביום שלישי המנוע הופעל פעמיים, ובשתיהן הוא כבה מוקדם מהמתוכנן, כך שהחללית לא נכנסה למסלול המיועד לה. בהודעת סוכנות החלל של ארצות הברית, נאס”א, נאמר כי החללית לא תגיע לתחנה ביום רביעי, וכי הסוכנות וחברת נורת’רופ גרומן בוחנות דרכים חלופיות להביא את החללית ליעדה, אך הן טרם קבעו מועד חדש להגעתה. בהודעה צוין עוד שכל המערכות האחרות בחללית פועלות כשורה.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי:
מחלות ללא גבולות: ימי עידוד התחסנות נגד חצבת
קן עם תאריך תפוגה
האם כדור הארץ מתחמם מהר יותר מבעבר?
החללית מביאה לתחנת החלל אספקה שגרתית של חמצן וחנקן, מזון וכן חלקים חיוניים לתחזוקת שירותי התחנה ולמערכת מיחזור השתן. גם אם היא לא תגיע ליעדה, יש בתחנה אספקה שוטפת לשבועות רבים קדימה. עם זאת, השנה כבר התבטלה משימת אספקה של חללית סיגנוס אחרת, שתוכננה לחודש יוני, אחרי שהחללית ניזוקה במהלך הובלתה לאתר השיגור. בעקבות זאת הקדימה נאס”א מעט את שיגורה של משימת האספקה של ספייס אקס בחודש שעבר ואת השיגור של חללית סיגנוס המוגדלת. בה בעת, טיסות האספקה השוטפות של חלליות פרוגרס הרוסיות המשיכו להתנהל כמתוכנן, והאחרונה שבהן הגיעה בשבוע שעבר. בחודש הבא אמורה יפן לשגר חללית אספקה משלה לתחנה, לראשונה מאז 2020.
3 צפייה בגלריה
חללית סיגנוס מהדגם הקודם עוגנת בתחנת החלל הבינלאומית בעזרת הזרוע הרובוטית של התחנה, אוגוסט 2024
( צילום: NASA)
חללית הסיגנוס אמורה לעגון בתחנה עד מרץ 2026, ולאחר מכן להישרף באטמוספרה בדרכה חזרה לכדור הארץ. בניגוד לחלליות דרגון הרב-פעמיות של חברת ספייס אקס, סיגנוס ופרוגרס הן חלליות חד-פעמיות, שאינן נוחתות בכדור הארץ. השימוש האחרון שנעשה בהן בדרך כלל הוא פינוי פסולת מהתחנה, כך שתישרף באטמוספרה עם החללית כולה.
ים של כוכבי לכת
לפני 30 שנה בלבד, באוקטובר 1995, גילו חוקרים את כוכב הלכת הראשון במערכת שמש אחרת – תגלית שזיכתה את מישל מאיור (Mayor) ודידיה קלוז (Queloz) בפרס נובל בפיזיקה ב-2019. השבוע כבר זינק מספר כוכבי הלכת שאנו מכירים מחוץ למערכת השמש ליותר מ-6,000. כלומר בממוצע אנחנו מגלים כוכב לכת כזה כל יממה וחצי בערך. בפועל הקצב אינו אחיד, ומספרם הכולל של כוכבי הלכת שמתגלים עולה במהירות גדלה והולכת. לפני שלוש שנים בלבד המספר עמד עדיין על 5,000.
בהודעה של סוכנות החלל האמריקנית נאס”א צוין כי מכיוון שצוותים מרחבי העולם מעדכנים בלי הרף את בסיס הנתונים של כוכבי הלכת, קשה לדעת מהו כוכב הלכת הספציפי שזכה להיות מספר 6,000 ברשימה. בעת כתיבת שורות אלו המספר כבר עלה ל-6,007.
3 צפייה בגלריה
את רובם הגדול לא ראינו ישירות. הדמיות של כמה מכוכבי הלכת שהתגלו עד כה במערכות שמש אחרות
(איור: NASA’s Goddard Space Flight Center)
תהליך הזיהוי של כוכבי לכת במערכות שמש אחרות מורכב בדרך כלל מזיהוי ראשוני של מועמד אפשרי, על סמך ירידה מחזורית זעירה בעוצמת האור המגיע אלינו מכוכב רחוק, או תנודות זעירות בסיבוב העצמי שלו. מדידות מדוקדקות יותר יכולות לאשר את התצפית, כך שיש כיום עוד כ-8,000 מועמדים לכוכבי לכת שטרם אושרו סופית. עם זאת, מתוך יותר מ-6,000 כוכבי לכת שאנחנו יודעים על קיומם, רק מעטים נראו בתצפיות ישירות, ורוב הגילויים הם תוצאה של מדידות עקיפות.
נאס”א לבדה אחראית לגילוי יותר ממחצית כוכבי הלכת, בעיקר בעזרת טלסקופי חלל שמספקים את הזיהוי הראשוני. הטלסקופ קפלר, שסיים את פעילותו בשנת 2018, הוביל את גילוים של כ-2,600 כוכבי לכת; טלסקופ החלל טס (Tess), ששוגר גם הוא באותה שנה, הוסיף למאזן עוד קרוב ל-700 אקסופלנטות – כוכבי לכת במערכות שמש אחרות.
יותר מאלפיים מכוכבי הלכת שהתגלו עד כה מסווגים ככוכבי לכת דמויי-נפטון, כלומר הם דומים בגודלם לכוכבי הלכת נפטון (רהב) ולאורנוס (אורון). מספר דומה הם ענקי גזים הדומים לכוכב הלכת צדק או גדולים ממנו. עוד כ-1,700 מסווגים כ”סופר-ארץ”, כלומר כוכבי לכת סלעיים גדולים במקצת מכדור הארץ. רק מעטים דומים בגודלם לכוכב הלכת שלנו, ומעטים אף יותר נמצאים בטווח הישיב - כלומר מרחקם מהשמש שהם מקיפים מלמד שהטמפרטורה על פניהם אמורה להימצא בטווח שמאפשר קיום מים נוזליים. התנאי הזה חשוב במיוחד, כי החיים כפי שאנו מכירים אותם התפתחו בסביבה מימית ותלויים בה. מתוך המעטים הללו נראה שרק לבודדים יש גם אטמוספרה, שמאפשרת פיזור אחיד של החום ושבלעדיה המים יתנדפו לחלל.
(סרטון קצר של נאס”א על ציון הדרך – גילוי 6,000 כוכבי לכת במערכות שמש אחרות)
למרות ציון הדרך המרשים, שמעיד על שיפור עקבי ביכולות התצפית והמדידה שלנו, נראה שעדיין נותרה לנו כברת דרך לעבור לפני שנגלה כוכבי לכת שעשויים לקיים חיים כמו אלה שעל כדור הארץ. גם כשנגלה אותם, עצם הגילוי לא מבטיח, כמובן, שיש בהם חיים. וגם אם כן - כלל לא בטוח שאלה יהיו חיים תבוניים. במשך רוב שנות קיומו של כדור הארץ החיים כאן הוגבלו ליצורים חד-תאיים בלבד.
גם אם נגלה כוכב לכת שיש בו חיים תבוניים, המרחקים העצומים של החלל החיצון ימנעו מאיתנו כל אפשרות לבקר אותם, או אפילו לתקשר איתם באופן מתקבל על הדעת. מערכת השמש הקרובה אלינו ביותר שוכנת במרחק של 4.25 שנות אור מאיתנו, כך שגם אם יימצאו שם חיים תבוניים, יחלפו לפחות שמונה שנים וחצי בין משלוח השאלה לשם לקבלת התשובה. בפועל, כוכבי הלכת שגילינו רחוקים הרבה יותר, והתקשורת עימם תדרוש המתנה של מאות שנים לפחות. על משלוח חלליות לכוכבי הלכת האלה אין לנו אפשרות אפילו לחשוב כרגע. עם הטכנולוגיות הנוכחיות מסע למערכת השמש הקרובה ביותר יימשך כשבעים אלף שנה – בערך פי שבעה מכל ההיסטוריה המתועדת של האנושות.
עם זאת, חיפוש חיים אינו המטרה היחידה של חקר כוכבי לכת במערכות שמש אחרות. אנו יכולים ללמוד ממנו על התפתחות מערכת השמש שלנו, על סוגי המערכות ביקום, וגם על העתיד הצפוי לכוכב הלכת שלנו במגוון תרחישים.
הננס שעלול להתפוצץ
הכוכב V Sagittae, השוכן כ-10,000 שנות אור מאיתנו, מסקרן מאוד את האסטרונומים מאז גילויו ב-1902. זהו כוכב כפול, כלומר מערכת שבה שני גרמי שמיים חגים זה סביב זה. במקרה הזה אחד מהם הוא ננס לבן – השרידים הקרים למדיי של כוכב הדומה בגודלו לשמש שלנו, שנותרו אחרי שהוא כילה את הדלק הגרעיני שלו.
המערכת הזו מסקרנת כל כך מפני שהיא הרבה יותר בהירה מכפי שהייתה אמורה להיות. מחקר חדש של צוות בינלאומי גילה כי הסיבה לכך היא שהננס הלבן מפרק את הכוכב שלצידו ובולע אותו במהירות עצומה. המהירות שבה הננס סופח חומר גבוהה עד כדי כך שהמערכת כולה צפויה להתפוצץ בקרוב מאוד כסופרנובה - פיצוץ עז שצפוי להיות בוהק מספיק כדי אפשר יהיה לראות אותו בשמיים אפילו בשעות היום.
3 צפייה בגלריה
זה ייגמר בבום. איור של הננס הלבן, במרכז, סופח חומר מהכוכב שחג סביבו. סביב המערכת כולה נראית טבעת חומר שפולטת קרינת רנטגן
(הדמיה: אוניברסיטת סאות'המפטון)
החוקרים תיעדו את המערכת בעזרת הטלסקופ הענקי VLT בצ’ילה, וגילו כי הכוכב שמקיף את הננס הלבן גדול בערך פי שלושה מהשמש שלנו, ושהננס קורע אותו לגזרים במהירות. “המחקר מראה כי התהליך אינטנסיבי עד כדי כך שהחומר שנספח מהכוכב עובר תהליך היתוך גרעיני על פני הננס הלבן, ופולט קרינה שהופכת אותו למגדלור בשמי הלילה”, אמר אחד החוקרים, פיל צ’רלס (Charles) מאוניברסיטת סאות’המפטון באנגליה.
מדידות ספקטרוגרפיות באמצעות המכשור הנלווה של הטלסקופ, גילו טבעת גדולה של קרינת רנטגן, שנוצרת כנראה מתהליך הספיחה המהיר. עם זאת, יציבותה הרבה של הטבעת מעידה שהיא לא מקיפה את אחד מגרמי השמיים, אלא את המערכת כולה. “ההסבר הסביר ביותר להתנהגות הזאת היא שהקרינה נובעת מחומר שנמלט מהמערכת, ועכשיו מקיף את כולה בטבעת או דיסקה”, כתבו החוקרים במאמר המחקר.
“המהירות שבה הננס הלבן סופח את החומר של הכוכב השותף מצביעה על סוף אלים שמתקרב במהירות”, אמר פסי הקלה (Hakala) מאוניברסיטת טורקו בפינלנד, שהשתתף גם הוא במחקר. כשמדובר בתהליכים קוסמיים, טווח הזמן של “בקרוב” יכול להיות לנוע בין כמה ימים לכמה מאות שנות ארץ.
חוקר נוסף, פבלו רודריגס-חיל (Rodríguez-Gil) מהמכון לאסטרופיזיקה באיים הקנריים, העריך כי “תוך כמה שנים החומר שמצטבר בכוכב יגרום להתפרצות של נובה שתהיה כה בהירה שנוכל לראות את V Sagittae בשמי הלילה בעין בלתי מזוינת. כששני הכוכבים יתנגשו בסופו של דבר יהיה פיצוץ סופרנובה בהיר עד כדי כך שנוכל לראותו מכדור הארץ אפילו ביום”.
איתי נבו, מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
