נמלת האש הקטנה היא אומנם מין פולש בישראל, אבל אחרי למעלה משני עשורים שבהם היא מתפשטת ברחבי הארץ היא כבר מזמן לא נחשבת אורחת. לכן, השאלה היום היא כבר לא איך להעלים אותה מכאן, אלא איך לצמצם את התפשטותה. מכיוון שרוב חומרי ההדברה האפקטיביים נגדה יפגעו בצורה דומה גם במינים האחרים בסביבה – כולל נמלים מקומיות, צרצרים, פרפרים ודבורים, ומשום שביצוע הדברה מסיבית של שטחים נרחבים מדי שנה כרוך בהוצאה כספית לא קטנה – מדובר באתגר לא פשוט.
"נמלת האש היא אחד הגורמים הכי הרסניים לטבע המקומי, כי אין לה בישראל אויב טבעי", אומר אסף מירון, מעצב בהייטק ותושב כפר סירקין, שפיתח מיזם לניטור מדויק והדברה ממוקדת של נמלת האש. הוא מוסיף כי היא מגיעה מהאמזונס, שם התחרות עם מינים אחרים היא הרבה יותר קשה, כך שהיא מצוידת ביכולות שמאפשרות לה "להשתלט" פה בקלות על שטחים נרחבים. "קודם כל היא 'מעיפה' נמלים מקומיות, ולאחר מכן היא מנסה לתקוף מינים רבים בסביבתה. נמלת האש יכולה אפילו לטפס על צמרות העצים ולתקוף את הגוזלים שם", הוא אומר.
מירון, שיציג את המיזם שלו בוועידה השנתית ה-54 למדע ולסביבה שתיערך ב-8–9 ביולי בבנייני האומה בירושלים, מעביר הרצאות ליישובים כפריים שבהן הוא מסביר מהי נמלת האש, מדוע היא כל כך הרסנית, איך לנטר את התפשטותה ובאילו חומרים כדאי להשתמש. לאחר ההרצאה הוא פותח קבוצת ווטסאפ מקומית שבה מחליפים מידע, קובעים ימי ניטור והדברה משותפים, ומקבלים הנחות לרכישת חומרי הדברה.
פיתוי באמצעות חמאת בוטנים
מירון משתף על המפגש שלו עם נמלת האש: "לפני כמה שנים עברנו לכפר סירקין. בימים הראשונים הילד שלי נעקץ, לא הבנתי במה מדובר, אבל הוא סבל ובכה מכאבים. קראנו למדביר והוא מיד אמר שזו נמלת האש. עד אז לא הכרתי את התופעה. בדקתי במה מדובר והתחלתי לטפל בכל השטח שלי לפי פרוטוקול טיפול מסודר שמצאתי. אני גר בנחלה של חמישה דונם עם מטע זיתים, והכול היה מלא בהן", הוא מספר.
הפרוטוקול שמירון מזכיר הוא פרוטוקול טיפול שפורסם על ידי המעבדה האנטומולוגית לאקולוגיה יישומית במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט, אוניברסיטת תל אביב. על פיו, נמלת האש נמשכת לריח של חמאת בוטנים וניתן להשתמש במעט חמאת בוטנים כדי לזהות את מיקומן ולטפל בהן באופן ספציפי. "כשאנשים רוצים לטפל בכל השטח הגדול שיש להם, זה עולה הרבה כסף", הוא אומר. "לעומת זאת, אני מטפל בחמישה דונם ב-400 שקל לשנה".
נמלת האש הקטנה
(צילום: shutterstcok)
מירון מוסיף: "לא שלא אכפת לאנשים מהטבע, אבל הם לרוב די אדישים. אז אני נותן הרצאות לקהילות, כולל סקירה מדעית מקיפה, ואז גם מדבר על פתרונות פרקטיים. הרעיון הוא טיפול קולקטיבי מערכתי של היישוב – כי הטיפול יעבוד רק אם עושים אותו יחד. כל אחד מטפל בשטח שלו, אבל התוצאה היא משותפת. המטרה היא להקים קבוצות לפי יישוב ולהעלות מודעות, כך שמי שיש לו שטח גדול ידע שאפשרי לטפל בזה. אנשים בדרך כלל מטפלים רק בבית ובסביבתו, ולא בכל השטח, ואז הטיפול לא אפקטיבי. אני רוצה להעלות מודעות לסביבה הרחבה יותר".
עקיצה כואבת, ולעיתים אף מסכנת חיים
נמלת האש הקטנה (Wasmannia auropunctata) נחשבת לאחד ממאה המינים הפולשים ההרסניים ביותר בעולם. היא גורמת לירידה במגוון ובשפע המינים של נמלים וחסרי חוליות אחרים בבתי הגידול שאליהם היא פולשת. היא פעילה בעיקר בקיץ, בטמפרטורות גבוהות ובאזורים לחים, ובין היתר חודרת גם לשירותים ולמקלחות ועוקצת מתרחצים בבריכות שחייה. עקיצתה כואבת במיוחד, ובמקרים נדירים היא אף עלולה לסכן חיים. במאמר שפרסמו מספר רופאים מבית החולים שיבא, שהתבסס על מקרה של נער שהגיע לבית החולים, הם מציינים כי עקיצה של נמלת האש עלולה לגרום להתקף אלרגיה ברמה מסכנת חיים.
בישראל היא התגלתה לפני למעלה מ-20 שנה בעמק הירדן, ועד היום היא נצפתה ביותר מ-700 אתרים ברחבי הארץ, כשמקור ההפצה העיקרי שלה הן משתלות שמחזיקות בעציצים נגועים. על פי ההערכות שפרסמה החברה להגנת הטבע, בתוך כמה שנים, אם הנמלה תמשיך להתפשט בקצב הנוכחי – הנזק הכלכלי שתגרום בישראל צפוי להגיע לכ-1.1 מיליארד שקל בשנה. על פי מפת התצפיות המדווחות של החברה להגנת הטבע, משנת 2020 התקבלו מעל 8,000 דיווחים על נמלת האש.
(צילום: ליאנה זרבי, האתר של המשרד להגנת הסביבה)
אז איך מטפלים בשטח שיש בו נמלי אש? מירון מסביר: "קודם כל מנטרים: מפזרים בשטח פיתיונות, כמו כפיס עץ עם חמאת בוטנים או אפילו במבה – המזון האידיאלי עבור נמלת האש הוא שילוב של פחמימות, שומנים וחלבונים. מניחים פיתיון בכל כמה מטרים, עדיף בשעות הבוקר או הערב. בתוך כשעה וחצי הן מריחות אותו ומגיעות, ואז בודקים איפה יש התקבצות שלהן. מפזרים גרגירים של חומר הדברה רק באזורים הבעייתיים, ברדיוס של שני מטרים". כדי למנוע מציפורים לאכול את הפיתיונות לפני שהנמלים ימצאו אותם, וכדי להקל על איתורם לאחר מכן, הוא ממליץ לכסות אותם בכיסוי עם חרירים.
ההמלצה של מירון היא לחזור על סדר הפעולות האלו פעם בחודש, בין מאי לאוקטובר. נוסף על כך, הוא מציע לוודא שהאזור שאותו מנטרים יהיה יבש, כך שעדיף לא להשקות את השטח ביום שלפני הניטור. "בתוך שנה או שנתיים לאחר שמצליחים להפטר מנמלת האש, רואים שבעלי החיים האחרים חוזרים אל השטח", הוא אומר. "צרצרים, קרפדות, הכול חוץ מנמלים מקומיות – שלהן לוקח יותר זמן. אני מציע אלטרנטיבה כספית וסביבתית להדברה בשטחים נרחבים. לרסס שטח של חמישה דונם זה אומר גם למחוק את כל החיים שמתקיימים בו, וגם כרוך בעלות של אלפי שקלים".
בואו לגלות עוד סוגיות סביבה ומחקרים פורצי דרך בוועידה השנתית ה-54 למדע ולסביבה, שתתקיים בבנייני האומה בירושלים ב-8–9 ביולי >> להרשמה לוועידה.
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
