הלבנט - מונח גאוגרפי ותרבותי, המתייחס בכללותו לחלק המזרחי של אגן הים התיכון, ולחלק המערבי של אזור הסהר הפורה בפרט - טומן בחובו ממצאים ארכאולוגיים רבים מן העבר. אחד מאותם ממצאים היסטוריים הם שרידי ארמונות קבורה.
ד"ר הולי וינטר, מהמחלקה לארכאולוגיה של אוניברסיטת סידני, חקרה את מקורם של ארמונות הקבורה מדרום הלבנט, במחקר שפורסם בכתב העת Levant. באמצעות ראיות שונות, כולל קווי דמיון ארכיטקטוניים, קשר בין סוגי קברים ושיטות קבורה וכן דמיון בין חפצי קבורה, הגיעה ד"ר וינטר למסקנה כי מקורם של ארמונות הקבורה הוא בצפון הלבנט, ובהדרגה הם החלו להיבנות גם בחלק הדרומי.
"באופן כללי, ארמונות הקבורה בצפון ובדרום הלבנט שונים אלו מאלו משמעותית. עם זאת, בתחילת תקופת הברונזה התיכונה, חלו שינויים והתפתחויות שהובילו להשפעות תרבותיות, חברתיות ופוליטיות, שמקורן בצפון הלבנט", אמרה ד"ר וינטר.
בתקופת הברונזה התיכונה (בערך 2000-1500 לפנה"ס), ארמונות קבורה היו מהמובהקים שבמאפייני החברה הלבנטינית. הם מוקמו על גבי מקום גבוה ומבוצר (אקרופוליס), רוחבם הגיע עד 50 מטר ואורכם לכ-40-30 מטרים. הם מנו מספר חדרי קבורה שסבבו חצר מרכזית אחת או יותר, ונבנו על בסיס אבן חול ולבני בוץ.
אחד מארמונות הקבורה העתיקים ביותר בלבנט, שוכן בעיר-מדינה החשובה אבלה (Ebla), אתר סורי שנושא כיום את השם תל מרדיך (Tell Mardikh) ומרוחק כ-60 ק"מ דרומית-מערבית מחלב (Aleppo). האתר נחרב פעמיים: סביב שנת 2000 לפנה"ס ובסביבות שנת 1600 לפנה"ס. העיר לא שוקמה לאחר החורבן השני, ננטשה במרוצת השנים ונשכחה עד גילויה בחפירות ארכאולוגיות.
בשרידי העיר ישנם שני מבנים: הארמון המערבי (ששימש כמעון ליורש העצר) והנקרופוליס המלכותי. בין החפצים שנמצאו בעשרות חדרי הארמון היו 16 אבני השחזה ומכתשים עשויים בזלת, צנצנות עם חותמות גליל וקערה עם שני לוחות שנשאו כתב יתדות. בנוסף התגלו בה שרידי פסל בזלת של שני ראשי אריות, שמאגפים דמות מלכותית בשדה הקרב, משקולת בצורת אריה וחתיכת קרמיקה בצורת פרסה.
לעומת זאת, הנקרופוליס המלכותי היה מקום קבורה שיועד לבני המלוכה ומעמד העילית של אבלה. הקברים שבו הכילו עושר רב - מתכשיטים, חרוזים וכלי קרמיקה, דרך כלי נשק ופריטים מזהב, כסף וברונזה, ועד שני שרביטי פרעונים וקערת כסף שעליה כתוב שמו של אימיה (Immeya), שמלך על העיר בין השנים 1750-1725 לפנה"ס בערך.
למעשה, הממצאים בשטח מלמדים על קשרי מסחר שנרקמו בין אבלה למרכזי תרבות אחרים באותה העת. "חפצי הקבורה הללו שופכים אור על הקבורה הפולחנית של אותה תקופה, ומרמזים על האופן בו נעשה שימוש בארמונות הקבורה", הסבירה ד"ר וינטר.
4 צפייה בגלריה
שרטוטי ארמונות קבורה בדרום הלבנט: תל אל עג'ול (A), מגידו (B) ויריחו (C)
(איור: Levant (2024). DOI: 10.1080/00758914.2024.2414580)
בתקווה למצוא קשר בין ארמון הקבורה של אבלה לאלו שבדרום הלבנט, הושוו ארמונות קבורה משני האזורים. ד"ר וינטר מצאה שלארמונות קבורה בגבל (Byblos) ובתל אל-בוראק (Tell el-Burak), שני מרכזי מסחר מרכזיים על חופי לבנון ומדרום לאבלה, היו ארמונות קבורה דומים במאפייניהם. בעוד שארמונות קבורה רבים בדרום הלבנט הושוו בעיקר על סמך קווי הדמיון האדריכליים, ארמון הקבורה של אבלה ואלו שבשני האתרים הלבנוניים חלקו לא רק מאפיינים אדריכליים דומים, אלא גם מבני קברים וממצאים זהים שהתגלו בתוכם.
מכיוון שארמון הקבורה של אבלה הוא מהעתיקים ביותר באזור הזה, ד"ר וינטר סברה כי מקורה של מסורת ארמונות הקבורה התפשטה מצפון לדרום, דרך אתרים כמו גבל ותל אל-בוראק, שהיו כאמור אתרי מסחר מרכזיים. להערכתה, האתרים הללו מהווים נקודות ציון למסורות ורעיונות תרבותיים שהחלו בצפון הלבנט והתפשטו עם חלוף הזמן דרומה.
